ב"כ המאשימה: עו"ד איהאב חלבי

ב"כ הנאשם: עו"ד דוד ברהום

כללי

1. הנאשם מואשם בעבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 ותקיפה, לפי סעיף 379 לאותו החוק.
2. על פי המתואר בכתב האישום, הנאשם גרוש מגלית עובדיה- יוסף ולהם ילדה משותפת. ביום 17.2.17 בשעות אחר הצהריים, לקח הנאשם את הילדה מגלית בהתאם להסדרי הראייה ביניהם. כעבור כמה שעות ביקש הנאשם להחזיר את הילדה לאמה, והוא ניסה להתקשר אל גלית. משלא ענתה לו, התקשר אל חברתה, שני נחום, אשר הייתה עמה ואיים על גלית באומרו "היא תשלם על זה ביוקר, אני אראה לה מה זה, אני אנקום בה". בהמשך לכך שלח הודעת טקסט לטלפון הנייד של גלית שתוכנה מאיים "את תשלמי על זה". באותו הערב נסע הנאשם לבית חברתה של גלית, רותם להמן, שבמבשרת ציון והילדה עמו ברכב. הנאשם עמד עם רכבו מתחת לבית משפחת להמן וצפר. אמה של רותם, אורנה להמן, יצאה אליו והציעה לו להיכנס לביתם. בתגובה איים עליה הנאשם באומרו כי רותם וגלית ישלמו על מה שעשו לו מחיר כבד וכשגלית תגיע ימשוך לה בשערות ראשה וכי לא אכפת לו לשבת בכלא ולמות והוא ירדוף גם אחרי רותם עד שתשלם על מעשיה. כשגלית ורותם הגיעו ביחד עם בן זוגה של רותם, אורי מפר, וחבר שלו, דלק אייל, הנאשם צעק קילל וחזר ואיים גם עליהם כי ירדוף אחריהם, וכי הם ישלמו מחיר כבד שכן הוא לא מפחד מבתי כלא ולא מפחד למות ושינקום בהם. עוד איים הנאשם על רותם כי "תשלם על מה שעשתה" וכי הוא "ישבור לה את העצמות" ועל גלית איים בכך שאמר כי ימשוך בשערותיה וכי הוא מוכן לשבת בכלא ולמות. אורי, ביקש מהנאשם שישאיר את הילדה ויעזוב את המקום, בתגובה הכה הנאשם את אורי מכת אגרוף לפניו ואיים עליו "אני ארצח אותך", אורי ואייל השתלטו עליו והוא עזב את המקום.
3. בתשובתו לאישום הודה הנאשם כי הוא וגלית גרושים וכי ביום האירוע לקח את בתם בהתאם להסדרי הראיה. כשביקש להחזיר את הילדה לאמה, לבקשת הילדה, גלית לא ענתה לטלפון הנייד, שכן שהתה במודיעין אצל חברתה. הנאשם כפר בעבירת האיומים שיוחסה לו, אולם הודה כי השתמש בביטוי "את תשלמי על זה" והסביר שיש לביטוי זה הקשר כספי כלכלי. הנאשם הודה כי הגיע עם רכבו לבית משפחת להמן וצפר, הודה כי הוא הוזמן על ידי הוריה של רותם לביתם, אך כפר בכך שהשמיע באוזניהם איומים על גלית ועל רותם, וטען שחזר על הביטוי "הם ישלמו על מה שעשו" בהקשר הכלכלי. עוד טען כי ביטויים נוספים בנוסח "אני ארצח אותך" נפלטו מפיו רק לאחר שאורי וחברו התנפלו עליו.
4. מטעם התביעה העידו גלית, גרושתו של הנאשם, שני ורותם, חברותיה של גלית, אורי, בן זוגה של רותם, אורנה ושלום, הוריה של רותם ודלק, חברו של אורי. כן הוגשו בהסכמה הודעתו של הנאשם, דו"ח הפעולה של השוטר שהגיע למקום האירוע, סרטון וידאו של האירוע שצולם על ידי רותם ותמליל חלקי שלו, שנערך על ידי שוטר. מטעם ההגנה העיד הנאשם והוגשו מסרונים שהוחלפו בינו לבין שני ומסמכים רפואיים שלו.

הראיות

1. אורנה להמן, אמה של רותם, תיארה כי האירוע החל בליל שבת לקראת חצות, כששמעה צפירות חזקות של רכב. היא יצאה מביתה ופגשה בנאשם שהיה ברכב עם בתו. הנאשם היה עצבני מאד ואמר שמחפש את ביתה של רותם ואת גלית. היא שכנעה אותו לעלות אל הבית והוא נכנס עם הילדה. הנאשם איים שוב ושוב על גלית ורותם, אמר שיתפוס לגלית בשערות, ירדוף את שתיהן, שהן "ישלמו על זה", שכל בכי של הילדה יעלה להן ביוקר "אפילו אם צריך ללכת לבית כלא ולמות". בהמשך גלית רותם ואורי הגיעו לבית, אורי ביקש מהנאשם לצאת והנאשם זינק לעברו, התנפל עליו והכה אותו בפניו. אורי וחברו ניסו להשתלט על הנאשם והוא התפרע, המשיך לאיים וזרק כיסא. לאחר מכן יצא החוצה בסערה, נכנס לרכב ונסע בפראות.
2. שלום להמן, אביה של רותם, תיאר את הדברים באופן דומה ואמר כי במהלך האירוע הנאשם היה נסער ואמר "לא קרה לי דבר כזה, אני אפגע בגלית וברותם, כל דמעה שהילדה הזו בוכה, כך אני אפגע בבת שלכם ובגלית". הוא ואשתו ניסו להרגיע את הנאשם, כיבדו אותו בשתיה חמה ושוחחו עמו. תוך כדי כך הוא התקשר לרותם וביקש שתחזור עם גלית לביתם. כשרותם וגלית הגיעו הוא יצא לקראתן והם נכנסו יחד הביתה. הנאשם איים על גלית שיסחוב לה את השערות ואמר כי יפגע בה או משהו דומה. אורי אמר לנאשם לצאת מהבית והנאשם זינק עליו, נתן לו מכת אגרוף והתפתחה תגרה. בהמשך הבהיר שלום, כי לא ראה את הרגע הראשון של המגע הפיזי בין הנאשם לאורי. אורי ודלק הצמידו את הנאשם לרצפה ובשלב זה הוא עצמו התקשר למשטרה. כשהנאשם שמע שמגיעה משטרה הוא יצא החוצה ושלום הלך אחריו ואמר לו שלא יכול להגיע לביתו ולאיים על הבת שלו. הנאשם המשיך לאיים, נכנס לאוטו, זרק את התיק של הילדה החוצה ונסע במהירות גבוהה.
3. רותם תיארה בעדותה כי ביום האירוע היא, אורי, בן זוגה, וגלית, התארחו בבית חברתן שני במודיעין. גלית חנתה את רכבה ליד ביתה של רותם והם נסעו יחד ברכב אחר. כשסיימו את הביקור יצאו ממודיעין לכיוון ביתה במבשרת ציון. במהלך הנסיעה שני התקשרה אליהן ואמרה שהנאשם התקשר וחיפש את גלית וכי היא אמרה לו שגלית בדרך לביתה של רותם וייתכן שישנה אצלה. כעבור זמן מה, אביה התקשר ואמר שהנאשם צופר מתחת לביתם, כי הוא מאד נסער ומאיים על רותם וביקש שיחזרו הביתה. היא חשה שהוריה מאוימים ופחדה שיקרה להם משהו. היא ביקשה מאורי להיכנס עמה ועם גלית הביתה, ולמקום הגיע גם דלק, חבר של אורי. כשנכנסו לביתה הנאשם איים על גלית שיפרק אותה, ישבור לה את הפנים ויתלוש לה את השיער. אורי אמר לו לעוף מהבית, הנאשם התעצבן קם ונתן מכת אגרוף לאורי בפניו. בהמשך הבהירה כי ראתה רק את התנועה שעשה הנאשם אך לא את רגע המגע של האגרוף בפניו של אורי, מאחר וניסתה להפריד ביניהם, ללא הצלחה. אורי ודלק השתלטו על הנאשם והחזיקו את ידיו. אביה התקשר למשטרה, ותוך כדי הנאשם המשיך לאיים עליה ואמר שגם אם יעברו חמש שנים הוא ייפגע בה, יזכור לה ויתנקם בה. בהמשך הנאשם יצא מהבית ונסע עוד לפני שהשוטרים הגיעו. הם ירדו אחרי הנאשם והוא המשיך לצעוק ולהתלהם, זרק את התיק של הילדה מהרכב ונסע "כמו מטורף", כלשונה. רותם צילמה סרטון של האירוע באמצעות הטלפון מאחר ולדבריה פחדה שיקרה משהו. בחלקו הגדול של הסרטון (ת/3) לא ניתן לראות דבר אלא רק לשמוע את הדוברים.
4. אורי תיאר כי כשהיו בדרכם חזרה למבשרת ציון הוריה של רותם התקשרו בזה אחר זה ואמרו שהנאשם עומד מחוץ לבית, צופר ודופק על הדלת, ובהמשך אמרו שהנאשם נמצא בסלון ביתם יחד עם בתו והמצב מתוח. בהמשך רותם לא הצליחה לשוחח עם הוריה וחששה שהם מאוימים. הוא התלבט אם להתקשר למשטרה אך החליט בשלב ראשון להתקשר לחבר. הוא התקשר לדלק ואמר לו שעשוי להתפתח מצב אלים וביקש ממנו להצטרף אליהם. כשהגיעו לבית משפחת להמן פגשו את שלום מחוץ לבית ונכנסו יחד אל הבית. הוא ניגש לשתות במטבח וראה את הנאשם יושב על הספה בסלון ושמע אותו אומר "איך את לא מתביישת אני אפרק לך את כל העצמות". הוא אמר לנאשם להשאיר את הילדה ולעוף החוצה ואז הנאשם קפץ והכה אותו במכת אגרוף ברקה השמאלית. הוא תפס את הנאשם והשכיב אותו עם הפנים לרצפה ודלק סייע לו בכך. הם תפסו לו את הידיים ודלק נשכב עליו. הנאשם איים כי ישרוף אותם ויהרוג את כולם. כעבור זמן מה הנאשם נרגע, הם שחררו אותו והוא יצא מהבית לכיוון הרכב. האחרים הלכו אחרי הנאשם כל הדרך והנאשם אמר "חכו זה יקח שנה שנתיים שלוש הגלגל מסתובב אני עוד אתנקם בכם". הנאשם זרק את הדברים של הילדה, נכנס לרכבו ונסע מהמקום בפראות.
5. גלית תיארה בעדותה כי ביום האירוע בתם הייתה אצל הנאשם והיא עצמה התארחה אצל שני במודיעין. הנאשם כתב לה מסרון ואמר שהילדה בוכה ומבקשת לראות אותה. היא לא רצתה ולא הייתה יכולה לחזור ולקחת את הילדה וחשבה שהנאשם יסתדר איתה, ועל כן החליטה בשלב מסוים, להפסיק לענות לו. הנאשם התקשר לשני והיא אמרה לו שגלית כבר יצאה מביתה, למרות שעדיין הייתה אצלה. הנאשם הבין שגלית שיקרה והתעצבן. גלית יצאה יחד עם רותם ואורי לכיוון ביתה של רותם ובדרך הוריה של רותם התקשרו ואמרו שהנאשם נמצא בביתם עם הבת והוא עצבני, "בקריזה". אורי התקשר לדלק וביקש ממנו שיבוא עמם. כשהגיעו כולם אל הבית, הנאשם ישב בסלון וכשראה אותה אמר לה "עופי לאוטו" או משהו דומה. היא ביקשה ממנו שישאיר את הילדה וילך. אורי אמר משהו לנאשם, הנאשם "בא לכיוון אורי" כלשונה, כדי לעשות לו משהו. לאחר שרוענן זכורנה מהודעתה אמרה שהנאשם קפץ כדי להרביץ לאורי. כשהתעוררה מהומה היא לקחה את הילדה והלכה לחדר אחר בתקווה שדלק ואורי ירגיעו את הרוחות.
6. דלק תיאר כי סמוך לחצות בליל שבת קיבל שיחת טלפון מחברו, אורי, שבה אורי אמר לו שיש אדם אלים אצלו בבית ושאל אותו אם יכול להתלוות אליו. הוא הסכים ונסע לכיוון המקום. כשהגיעו פגשו מחוץ לבית את שלום, ונכנסו אל תוך הבית. הנאשם צעק דבר מה ואיים ואורי צעק לעבר הנאשם שייקח את הדברים שלו ויעוף מהבית. לדבריו, הנאשם איים שירצח את כולם, שירדוף את כולם ואיים על רותם שירדוף אותה עד סוף החיים שלה. הנאשם קם מהספה, הסתער על אורי ונתן לו מכת אגרוף בלחי. כשראה את זה רץ לכיוון הנאשם ויחד עם אורי הורידו אותו לרצפה למשך מספר דקות, תוך כדי שהנאשם צועק מקלל ומאיים והחזיקו אותו עד שנרגע. לאחר שנרגע הם שחררו את הנאשם הוא יצא לרחוב נכנס לרכבו, טרק את הדלת ונסע במהירות מהמקום.
7. מדו"ח הפעולה של השוטר עמית לרר (ת/2) עולה כי הוא הגיע למקום האירוע לאחר שהנאשם כבר עזב את המקום.
8. שני אירחה בערב האירוע את גלית, רותם ואורי בביתה במודיעין. היא תיארה בעדותה כי במהלך הערב הבחינה שגלית עסוקה בטלפון, וכששאלה אותה לפשר הדבר, גלית סיפרה כי בתה אצל הנאשם, בוכה ומבקשת שתבוא לקחת אותה. הנאשם התקשר גם אל שני ואמר שגלית לא עונה לו, הדבר היה סמוך לפני יציאתם של השלושה לדרך, והיא אמרה לנאשם שהם כבר יצאו. הנאשם התקשר שוב כשהיה סמוך לביתה של רותם והיא אמרה לו שהשלושה כנראה בדרך לשם. בינה לבין הנאשם היו שיחות והתכתבויות בטלפון שבהם איים על רותם וגלית במילים שאינה זוכרת במדויק ואמר שהן בהמות וכי הוא "יראה להן". הנאשם היה עצבני מאד, דיבר בלהט ובנימה שלא הכירה, והדבר גרם לה לחשוש שמשהו רע עלול לקרות. בחקירה נגדית הודתה שני, כי בתכתובת המסרונים כתבה לנאשם דבר שאינו אמת וטענה כי זה היה במטרה להרגיע אותו.
9. הנאשם אמר בהודעתו כי הילדה היתה אצלו אך ביקשה לראות את אמה. בשעה 21:30 גלית אמרה לו שתבוא לקחת אותה, אך לא באה. הוא התקשר לשני, אשר אמרה לו כי גלית יצאה שעה וחצי קודם לכן. הנאשם החליט לנסוע לביתה של גלית ולא מצא אותה שם. בשלב זה שוחח עם שני, שאמרה לו שגלית נמצאת אצל רותם. הוא החליט לנסוע לביתה של רותם, דפק על הדלת אך לא פתחו לו, צפר באמצעות צופר הרכב ואמה של רותם יצאה ואמרה לו שרותם וגלית אינן בבית. הוריה של רותם ירדו לרכב פתחו את הדלת וסירבו לסגור אותה, הגם שבחוץ היה קר מאד, וניסו לשכנע אותו לעלות לביתם. הוא לקח את בתו ונכנס לביתם ושהה שם כ- 45 דקות במהלכן הילדה בכתה ללא הרף. לפתע נכנסו לדירה גלית, רותם, חבר של רותם וחבר נוסף שלו. גלית אמרה לו לעוף משם והוא ביקש ממנה לקחת את הילדה לרכב. בשלב זה שני הבחורים התנפלו עליו והשכיבו אותו על הרצפה, תקפו אותו והותירו סימנים על הזרת. הוא התחנן שיעזבו אותו, וכשעזבו אותו קם והתיישב בסלון וביקש מרותם שתסביר מדוע נהגה כפי שנהגה. כשסירבה עזב את המקום והנוכחים הלכו אחריו ומנעו ממנו ללכת. הנאשם הכחיש כי אמר למי מהנוכחים שירצח אותו, הכחיש כי אמר שיתלוש לגלית את השערות ואמר שייתכן שאמר שישבור לגלית או רותם את העצמות, אך לא נראה לו שכך אמר. הנאשם לא הכחיש כי הכה במכת אגרוף בפניו של אורי אך טען כי אורי הסתער עליו וכי זו דרכו לעצור "4 אנשים שקופצים עלייך". לאורך כל ההודעה טען הנאשם כי האירוע היה פרי תכנון מוקדם של גלית, רותם ויתר הנוכחים במקום שחברו ביחד להרע לו.
10. בעדותו במשפט תיאר הנאשם את מסירותו הרבה ואהבתו את בתו ואמר כי בסוף השבוע שבו אירע האירוע הילדה היתה צריכה להיות אצל גלית, אך ביקשה לראות אותו ולכן לקח אותה אליו, ואולם הם נדברו כי היא תבוא לקחת את הילדה לאחר שתחזור ממודיעין. כשראה שגלית לא מגיעה התקשר אליה והיא הבטיחה לו שתחזור בשעה 21:30 לקחת את הילדה. כשחלף זמן ניסה ליצור שוב קשר עם גלית, אך היא לא ענתה. הוא דאג והתקשר לשני, שאמרה לו שגלית יצאה זמן רב קודם לכן. בהמשך הודיעה לו שגלית אצל רותם ולכן נסע לביתה של רותם. כשהגיע למקום לא ידע היכן נמצא הבית ולכן צפר מבחוץ. אורנה יצאה, ולשאלתו, אמרה שגלית לא נמצאת. הוא הבין שגלית החליטה לנקום בו באמצעות הילדה. הילדה בכתה וצרחה והוא היה מאד נסער. הוריה של רותם פתחו את דלת הרכב והפצירו בו לעלות לביתם. הם סירבו לסגור את הדלת במשך דקות ארוכות למרות שהיה לילה קר. הוא ביקש שיניחו לו, אך כשהבין שאינם מתכוונים לעשות כן עלה עם הילדה לביתם. הוא שוחח ארוכות עם הוריה של רותם, אך לא איים ולא אמר שום מילה לא יפה, שכן בתו הייתה נוכחת במקום. בתו נרדמה על ידיו והוא המתין. כשגלית, רותם אורי ודלק הגיעו, גלית נכנסה, ביקשה שימסור לה את הילדה ויעוף מהמקום. הוא העביר את הילדה לידיה של גלית, ואז אורי צרח עליו שיעוף. הוא היה המום והבין שהולך "לחטוף". הוא קם מהכיסא ואז אורי ודלק התנפלו עליו והפילו אותו לרצפה, פניו לכיוון הספה ואורי ישב על גבו. הנאשם הכחיש כי חבט באורי באגרוף, אך אמר כי לאחר שהתנפלו עליו הוא ניסה להדוף אותם. דלק החזיק את ידו של הנאשם מאחורי הגוף, עבר מאצבע לאצבע וניסה לשבור את אצבעותיו, עד שהצליח לשבור אחת האצבעות ביד ימין. הנאשם הגיש מסמך רפואי מטר"ם מיום 20.2.17, בו מופיע ממצא של שבר בבסיס גליל דסטלי בזרת יד ימין. הנאשם הכחיש כי איים על מי מהנוכחים, הודה כי אמר ש"ישלמו על זה" והסביר כי הכוונה הייתה במובן הכלכלי, והן אף שילמו. הנאשם הסביר כי הפסיק לקנות לילדה דברים נוספים מעבר לחובותיו בהסכם המזונות, נמנע מלסייע לרותם במציאת עבודה בתחום שבו ביקשה ממנו סיוע, והפסיק את העסקתה של שני כגרפיקאית בעסק שמנהל.

הערכת הראיות

1. אורנה ושלום נקלעו לאירוע שאירע בביתם בעל כורחם, וניכר היה בעדותם, ובפרט בעדותה של אורנה, הזעזוע העמוק שחשו כתוצאה ממנו. עיקר הזעזוע נבע מהעובדה שהנאשם איים על בתם. גם אורנה וגם שלום זכרו את האירוע בצורה טובה יחסית. שלום התקשה להיזכר בתוכן המדויק של האיומים שהשמיע הנאשם, והגם שלא נקט באותה לשון מדויקת של איום כמו שתיארה אורנה, התיאור הכללי של הדברים על ידי שניהם דומה למדי, וניתן להבין קיומם של הבדלים, הנובעים מכך שלא תיעדו בצורה מדוקדקת את שיחתם הארוכה עם הנאשם. אורנה תיארה כי במהלך ההשתוללות הנאשם זרק כיסא, עובדה שלא נזכרה בעדותו של איש מן העדים האחרים. אין בכך כדי לפגוע במהימנותה, שכן אפשר שתוך כדי הזינוק לעבר אורי והכאתו, אחד הכיסאות הוסט בתנופה הצידה. לא ניתן לקבוע עובדה זו בוודאות ואולם אין בדברים כדי לקעקע את עדותה של אורנה. עדויות בני הזוג להמן הותירו רושם אמין, והגם שהתנהגותו של הנאשם הותירה בהם חותם של סלידה ממנו, לא מצאתי כי היה בכך כדי להשפיע על מהימנותם.
2. יש לומר עוד, כי התיאור שמסרו אורנה ושלום ביחס לחלקו השני של האירוע, שתועד בהקלטה, תואם במידה רבה את הנשמע בהקלטה, ועובדה זו מחזקת את מהימנות גרסתם ביחס לחלק הראשון של האירוע, שלא תועד. כך, מתוך ההקלטה ניתן ללמוד על סערת הרגשות העוצמתית שבה היה נתון הנאשם, והדברים שהוא נשמע אומר בהקלטה, הקללות שמקלל והתנהלותו התוקפנית, מבססים ומחזקים את תיאור התנהגותו על ידי עדי התביעה.
3. התרשמתי באופן דומה גם מעדויותיהם של רותם, אורי ודלק. נרטיב מרכזי בעדויות אלה היה, כי כל כוונתם היתה לסיים את האירוע בצורה שקטה ורגועה ולמנוע ממנו להסלים, ובשל כך, ועל מנת שלא לפגוע בנאשם ובגלית, העדיפו להימנע, ככל הניתן, מלערב את המשטרה. עובדה זו באה לביטוי מפורש בשיחות שניהלו ביניהם טרם כניסתם לדירה, כפי שנשמעות בדקות הראשונות של ת/3, ראיה אשר מבססת ומחזקת גם את מהימנותם של עדים אלה.
4. אכן, ישנן אי התאמות מסוימות בין חמש העדויות והן לא זהות אחת לשנייה. כך למשל, אורנה טענה כי לא התקשרה לרותם כשהנאשם היה בביתם ולא זכרה או שמה לב ששלום התקשר (עמ' 11 שורות 23-30), בעוד שיתר העדים תיארו כי שלום התקשר לרותם כשהיו בדרך, ומתוך העדויות של אורי (עמ' 41 שורה 1) וגלית (עמ' 48 שורה 1) ניתן להבין, כי בשלב כזה או אחר של הדרך, גם אורנה התקשרה לרותם. עם זאת, הסתירות שעליהן הצביע הסנגור בסיכומיו אינם בעניינים הנוגעים ללב האירוע, ודווקא יש בהן ללמד על אותנטיות הגרסאות, ועל כך שכל אחד העיד מתוך זכרונו, כפי שחווה את הדברים.
5. אשר לגלית, מעדותה עלה בברור, כי הגם שהיא והנאשם גרושים, היא מתקשה למסור דברים שיש בהם כדי להפליל את הנאשם. גלית אמרה בכנות ובצורה ישירה כי מבקשת להימנע, ככל הניתן, מלהרע לנאשם, שכן מובן לה שכל פגיעה בו תפגע בעקיפין בבתם המשותפת (עמ' 47 שורות 4-7). הדבר בא לביטוי גם כשהתבקשה לתאר את מעשה האלימות שעשה הנאשם באירוע. גלית ניסתה להמעיט מאד בתיאור המעשה, אמרה דברים כלליים ורק לאחר שהתבקשה לרענן את זיכרונה מהודעתה במשטרה (46 שורות 14-31) אמרה כי הנאשם קם לתקוף את אורי. גלית אמרה בכנות ובפתיחות כי היא וחברותיה נדברו לשקר לנאשם בדבר מקום המצאה בערב האירוע, והתרשמתי שהיא מבינה היטב את ההבדל בין אמירת דבר שקר לגרוש שלה ביחס למקום בו נמצאת, לבין החובה לומר אמת בבית המשפט. מצאתי כי עדותה של גלית מהימנה וניתן לבסס עליה ממצאים עובדתיים. אמנם היו פרטים שלא זכרה ואמרה במפורש שאינה מדייקת (עמ' 46 שורות 3-5), אך פרטים אלה ניתנים להשלמה מתוך הקלטת האירוע.

1. בנוגע לשני התרשמתי כי יש בליבה כעס על הנאשם, עובדה שהפחיתה ממידת האובייקטיביות שניתן לייחס לדבריה. בחקירתה הנגדית התברר כי לא דייקה בעובדות בנוגע לנסיבות שליחת המסרונים לנאשם, ומשלב זה תשובותיה ונימת דיבורה הפכו תוקפניים (עמ' 43 שורה 16 ואילך). עובדות אלה מפחיתות ממשקל עדותה אך אינן פוסלות אותה לחלוטין, שכן עיקר גרסתה תאם לגרסאותיהם של העדים האחרים ביחס לאותו חלק של האירוע, ועדותה אף נתמכת בתכתובת המסרונים בינה לבין הנאשם (נ/1), שבמהלכה כתב הנאשם "הן ישלמו על זה". מכל מקום, שני לא הייתה עדה לעיקר האירועים מושא כתב האישום, ומשכך, ממילא עדותה אינה בעלת חשיבות רבה לבירור המחלוקת העובדתית.
2. עדותו של הנאשם לא עוררה אמון. הנאשם השיב על חלק מהשאלות שנשאל בצורה צינית ולעגנית, ומדי פעם אף הרים את קולו. הוא פתח את דבריו בניסיונות חוזרים ונשנים להשחיר את פניהם של כל הנוכחים באירוע. כך למשל חזר שוב ושוב על הטענה כי יחידת הדיור בביתם של אורנה ושלום נבנתה שלא כחוק (עמ' 52 שורה 17; שם, שורה 20; שם, בעמ' 27; עמ' 56 שורה 4), הגם שעובדה זו הייתה נטולת כל רלבנטיות לעניין. הנאשם אף ניסה להכפיש את גלית בעניינים שאינם נוגעים למחלוקת, גם בהודעתו במשטרה (ת/1 שורות 6-7) וגם בעדות בבית המשפט (עמ' 52 לפרוטוקול שורות 31-32).
3. ניתן להבין לליבו של הנאשם, אשר חש חסר אונים לנוכח קשייו להתמודד עם בתו הפעוטה

ולהרגיעה, וניתן אף להבין מדוע סירב להשאיר את בתו בידיהם של אנשים זרים, עד שתגיע אמה והוא החליט להישאר במקום. דא עקא שעובדות אלה כמו גם העובדה שגלית בוששה להגיע ולא השיבה לשיחותיו, אין בהן כדי לסייע לנאשם אלא שהן דווקא תומכות במסקנה שהנאשם היה נתון בסערת רגשות עצומה, שהובילה אותו להשמיע דברי איום ולנהוג באלימות. תגובותיו הקיצוניות של הנאשם באו לביטוי גם בהודעה שנגבתה ממנו במשטרה לאחר האירוע, במהלכה התבטא כי אינו מתכוון לראות עוד את הילדה שלו, אינו מתכוון לכבד את הסדרי הראייה ואמר "אני רוצה לראות שופט שיחייב אותי לראות את הילדה שלי" (ת/1 שורה 29).

1. הנאשם טען, גם בהודעתו במשטרה וגם בבית המשפט, לקשירת קשר לפגוע בו בין כלל הנוכחים במקום, זאת בשל קנאתם בו ובהצלחתו, ואולם לא התרשמתי כי כך הם פני הדברים, אלא ההיפך; התרשמתי כי כלל הנוכחים, ובפרט הוריה של רותם ודלק, שכלל לא הכירו את הנאשם, היו מעדיפים שהאירוע לא היה מתרחש כלל ושהנאשם לא היה מגיע מלכתחילה למקום. אורנה ושלום נאלצו לשבת בביתם ולשמוע את הנאשם משמיע איומים על בתם, ואין בי ספק שהם, כמו גם רותם ואורי, חששו מאד מפני הנאשם לנוכח התנהגותו. ואולם, העובדה כי החליטו שלא להזמין משטרה בשלב מוקדם של האירוע, אלא להזמין את דלק, אינה מלמדת על כוונה או תכנית לפגוע בנאשם או להרע לו. יש לומר כי בשלב שבו הגיעו הארבעה לבית משפחת להמן, הנאשם עוד לא נהג באלימות אלא רק איים. ניתן לגלות הבנה לנימוק שנימקו בנוגע לאי הזמנת המשטרה, וייתכן אף שהניחו שכל עוד לא התפתחה אלימות, המשטרה לא תמהר לטפל בעניין אף אם תוזמן. ייתכן שהיה מקום להזמין משטרה לבית להמן כבר עם השמעת האיום הראשון, אולם מתוך מכלול הראיות השתכנעתי כי בני המשפחה, כמו גם אורי ודלק ניסו לטפל באירוע בדרך של הרגעת הרוחות, ונמנעו מלערב משטרה בשלב מוקדם יותר, מתוך חשש שיהיה בכך כדי להעצים את הסערה ולא להשכיחה.
2. טענתו של הנאשם כי האירוע החל בכך שאורי צעק עליו והתנפל עליו יחד עם דלק ברגע שבו הם נכנסו לבית נסתרת באופן ברור מתוך הקלטת האירוע. כאן המקום להעיר כי אין חולק שהתמליל שנערך על ידי השוטרים (ת/4) הוא חלקי, וכי צפייה חוזרת ונשנית בסרטון, ובפרט האזנה חוזרת לנאמר בו, מאפשרים ללמוד יותר על הדברים שאמר כל אחד מן הנוכחים. עם זאת, בחלק מן הזמן כמה מהנוכחים דיברו יחד, לעיתים בקול רם או בצעקות, ולכן גם לאחר מספר האזנות, ישנם חלקים באירוע שבהם לא ניתן להבין מה אומר כל אחד מהדוברים.

מכל מקום, במונה 2:09 לסרטון נשמעת גלית אומרת לנאשם כשנכנסה לבית, בקול רגוע למדי, "תשאיר את הילדה ותלך. תשאיר את הילדה ותלך". מיד לאחר מכן, במונה 2:15 נשמע הנאשם צועק "כנסי עכשיו לאוטו לפני שאני שובר לך את שתי ה...", ולא ניתן לשמוע את סוף המשפט. רק לאחר מכן נשמע אורי צועק בקול "אלירן, תעוף הביתה, תשאיר פה את הילדה". בשלב זה ניתן לשמוע את הנאשם מקלל את אורי "יא בן זונה, איך אתה מדבר אתה", ובד בבד לראות אותו בחטף רץ במהירות לכיוון המצלמה, המקום שבו עמדו, לפי העדויות, אורי ורותם. מההקלטה ניתן להסיק כי הנאשם אמר לרותם שישבור לה חלק כלשהו בגופה.

1. דברים אלה לא זו בלבד שעולים בקנה אחד עם תיאור האירוע על ידי אורנה, שלום, אורי, רותם ודלק, אלא שהם שוללים מכל וכל את טענת הנאשם כי לא איים על מאן דהוא בפגיעה פיזית, ואף את טענתו כי אורי ודלק התנפלו עליו. מדובר בעניין מהותי הנוגע ללב האירוע עצמו, ואינו מאפשר לתת כל אמון בגרסת הנאשם.
2. סיכומם של דברים, עדי התביעה מסרו גרסאות התואמות את תיאור האירוע המופיע בכתב האישום ולא מצאתי סתירות משמעותיות בין גרסאותיהם. אמנם, כל אחד מהם תיאר איומים ברוח דומה, אך במילים מעט שונות, ואולם בתוך ההמולה שהייתה במקום, העובדה שמדובר באירוע שהתרחש במהירות רבה והעובדה שארבעת הצעירים נכנסו לדירה בהפרש של שניות זה מזה, ניתן לקבל שכל אחד מהם שמע חלק מהדברים שנאמרו על ידי הנאשם, ובתוך ההתרגשות הרבה איש לא זכר את תוכנם המדויק של האיומים ואת סדר השמעתם.

קביעת עובדות

1. העובדות יקבעו על בסיס עדויותיהם של עדי התביעה וכן על בסיס הקלטת האירוע ותכתובת המסרונים שהתקיימה בין הנאשם לשני. מתוך מכלול הראיות שהוצגו ניתן לקבוע כי העובדות שיפורטו להלן הוכחו מעבר לספק סביר.
2. הנאשם וגלית גרושים ולהם ילדה משותפת. בערב שבת, 17.2.17, שהתה הילדה אצל הנאשם, ובשעות הערב הוא ביקש להחזירה לגלית, אך היא לא השיבה לשיחות הטלפון שלו ולמסרונים ששלח לה.
3. באותה עת גלית התארחה בביתה של שני, יחד עם רותם ואורי. כאשר הנאשם לא הצליח לדבר עם גלית הוא התקשר לשני, והיא אמרה לו בכזב, שגלית כבר עזבה את המקום בדרך לביתה של רותם, ובהמשך אף אמרה לו שנרדמה אצל רותם. במהלך השיחות וההתכתבויות בין הנאשם לשני, הנאשם כתב ואמר לשני ש"הן ישלמו על זה", כשכוונתו לגלית ורותם. הנאשם הגיע לבית הוריה של רותם, צפר בצופר הרכב כשעמד מחוץ לבית. כשהוריה של רותם הבינו במה מדובר שכנעו את הנאשם להיכנס לביתם עם בתו. הנאשם שהה בביתם של אורנה ושלום משך דקות ארוכות, הם שוחחו, ובמהלך השיחה אמר הנאשם כי כשגלית תגיע הוא ימשוך לה בשיער ושעל כל דמעה שבתו בוכה גלית ורותם ישלמו מחיר כבד. הנאשם הוסיף ואמר כי ירדוף אותן הרבה זמן, כי הוא לא פוחד, אפילו אם צריך ללכת לכלא או למות. אורנה ושלום ניסו להרגיע את הנאשם ובמקביל שלום יצר קשר עם רותם, תיאר בפניה כי הנאשם מאיים וביקש שהיא וגלית יזדרזו לחזור הביתה. גלית ואורי חששו מפניו של הנאשם ומכך שהאירוע יתפתח לאלימות וביקשו מדלק להצטרף אליהם.
4. גלית, רותם, אורי ודלק הגיעו לבית הוריה של רותם כשמטרתם לגרום לנאשם למסור את בתו לגלית ולעזוב את המקום כמה שיותר מהר ובצורה רגועה. כשנכנסו לבית גלית ביקשה מהנאשם להשאיר את הילדה וללכת. הנאשם אמר לה שתיכנס לאוטו לפני שהוא שובר לה חלק כלשהו בגוף. למשמע הדברים אורי צעק לעבר הנאשם שישאיר את הילדה ויעוף מהבית. הנאשם קילל את אורי, רץ לכיוונו, קפץ עליו והכה אותו במכת אגרוף בראשו. אורי ודלק אחזו בנאשם, השכיבו אותו על הרצפה עם פניו לכיוון מטה, אחזו את ידיו מאחורי הגב וביקשו ממנו שוב ושוב להירגע, בעוד הנאשם מקלל אותם ומאיים כי ישרוף אותם וידקור אותם. לאחר דין ודברים, במהלכו הפסיק הנאשם לצעוק ולהשתולל אורי ודלק שיחררו את אחיזתם בו, הוא קם, וביקש מרותם להתיישב לידו, כדי להסביר לו מדוע שיקרו לו בדבר מקום המצאה של גלית. רותם סירבה והוא אמר לה "לפני שאני ארדוף אותך עד היום האחרון בחיים שלי אני רוצה לדעת למה". אורי ושלום ביקשו מהנאשם להפסיק לאיים והנאשם אמר "למה אתם עושים את זה לתינוקת בגיל שנתיים וחצי זה כל מה שאני רוצה לדעת. אני לא אעזוב אותך רותם, זאת הילדה שלי, הדבר הכי יקר לי בעולם את פגעת בה. את התעללת בילדה שלי."
5. בשלב זה הנאשם ביקש לעזוב את המקום, ושלום, שכבר התקשר תוך כדי האירוע למשטרה, אמר לו שלא יזוז מהמקום עד שיבוא שוטר מאחר ואיים על בתו בתוך ביתו. הנאשם שב ואמר שלא איים והלך אל מחוץ לבית. הנוכחים במקום יצאו אחריו. תוך כדי הדברים אמר אלירן לשלום: "אני אסביר לך למה התכוונתי. אם ביום מן הימים היא או אתה או מישהו... אתה יודע זה גלגל. פעם אני צריך אותך פעם אתה צריך אותי. ביום שהיא תצטרך אותי אני אדע לשים לה רגל. זה כל מה שאני יכול לעשות". שלום שב ואמר לנאשם כי אינו מוכן לשמוע איומים על הבת שלו והנאשם אמר לו "אתה הבת שלך, אתה תדאג שהיא תשלם את המחיר" וחזר על כך שוב. הנאשם ניגש לרכבו, הוציא ממנו דברים, קילל את גלית ועזב את המקום.

בחינת התקיימות יסודות העבירות

1. מכת האגרוף שהכה הנאשם את אורי לאחר שזינק לעברו מבססת עבירת תקיפה. אמנם אורי ודלק השכיבו את הנאשם על הרצפה ואחזו בידיו מאחורי גבו, ואולם הדבר היה לאחר שהנאשם זינק על אורי ותקף אותו, וממילא מעשה התקיפה לא יכול להיחשב לשום סוג של הגנה עצמית או ניסיון להיחלץ מאחיזתם.
2. עבירת האיומים מתייחסת למספר התבטאויות של הנאשם. ללא ספק אמרותיו של הנאשם בדבר כוונתו למשוך בשיערה של גלית, שהשמיע בפני אורנה ושלום ואמרתו לגלית כי ישבור לה חלק בגוף, שהושמעה באוזני כל הנוכחים במקום, הם איום בפגיעה שלא כדין בגופו של אדם, אף אם בהקלטה לא ניתן לשמוע בדיוק איזה חלק בגופה של גלית איים הנאשם לשבור.

בהקשר זה יש לומר כי בהקלטה ניתן לשמוע כי לקראת תום האירוע אורי פונה לנאשם ושואל אותו (מונה 8:22): "אתה ראית איך איימת? ברגע שאני נכנסתי למטבח אתה איימת שאתה תשבור לה את העצמות" והנאשם השיב לו "כי אתה באת וצועק ככה, בטח שאיימתי, בטח שאיימתי. אתה רואה באיזה מצב אני נמצא." הנה כי כן, הנאשם מודה בעצמו כי הדברים שהשמיע היו דברי איום.

1. אשר לביטויים לפיהם רותם וגלית "ישלמו על זה" שהושמעו הן באוזני אורנה ושלום, הן באוזני רותם וחבריה, ואף נכתבו במסרון לשני, וביחס להבטחתו של הנאשם "לרדוף אותן", אמנם מדובר בביטויים שעשויים להיות נתונים לפרשנות, ובנסיבות מסוימות עשויים אף להיחשב לאמרה לגיטימית שאין בה משום איום (ראו למשל ת"פ (ת"א) 7776-08-10 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו 19.2.13) פסקה 48).

עם זאת, במקרה דנן, הוכח מעבר לספק סביר, כי מדובר באיום בפגיעה שלא כדין ברותם ובגלית; ראשית, אמרות אלה נאמרו בסמיכות זמנים גדולה לאמרות אחרות של הנאשם המלמדות כי מדובר בדברי איום לבצע מעשה בלתי חוקי. כך למשל, באוזני אורנה ושלום אמר הנאשם "גם אם צריך למות או לשבת בכלא" המלמדות כי אין מדובר בכוונה לבצע מעשה לגיטימי.

בנוסף דבריו של הנאשם אף נאמרו בסמיכות לאיומים המובהקים לפגוע פגיעה גופנית בגלית.

זאת ועוד, הנאשם אמר לשלום, שכאשר רותם תזדקק לו, הוא "ידע לשים לה רגל" (מונה 6:28). אמרה זו מלמדת כי הנאשם איים לבצע פעולה אקטיבית כדי לפגוע ברותם, ולא רק להימנע מלעזור לה, כפי שטען.

1. מתוך מכלול הראיות הוכח כי דברי האיום שהושמעו על ידי הנאשם לאורך האירוע כולו נבעו מתסכולו הגדול ומכעסו על גלית שלא השיבה לשיחותיו ועל חברותיה ששיקרו לו, והם נאמרו כדי להפחיד ולהקניט את שומעיהם.
2. לנוכח האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ח, 10 יולי 2018, במעמד הצדדים