27 פברואר 2019

האם יש להכיר בטנטון ממנו סובל התובע כפגיעה בעבודה? בשאלה זו נדרש להכריע בית הדין בהליך דנן.

עיקר העובדות הצריכות לעניין :

1. התובע יליד 1949 עבד שנים רבות כנהג סמיטריילר בתעשייה הצבאית, עד לפרישתו מעבודה בשנת 2017.
2. ביום 22.12.15 התובע הגיש תביעה להכרה בירידה בשמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה.
3. לכתחילה שתי התביעות נדחו על ידי המל"ל, בשל העדר הוכחה בדבר חשיפה לרעש מזיק בעבודה.
4. במהלך שמיעת ההוכחות בתיק דנן, לאחר שהומצאו על ידי התובע ראיות בדבר חשיפתו לרעש מזיק בעבודה, הודיע הנתבע כי הוא מכיר בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה אך עומד על דחיית התביעה בגין טנטון.

המחלוקת בין הצדדים

1. לטענת הנתבע, בהתאם להוראות סעיף 84א(ב) לחוק, לצורך הכרה בפגימה מסוג "רעש תמידי באזניים" (טנטון) כפגיעה בעבודה יש להוכיח תלונות חוזרות ונשנות על טנטון בשתי האזניים. לדידו במהלך שנים רבות (2009, 2010, 2015, 2016) התובע התלונן על טנטון באוזן ימין בלבד, ולפיכך לדידו לא עומד בתנאי הסעיף להכרה בטנטון, אשר דורש טנטון דו"צ. הנתבע מבקש להסתמך על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק עב"ל 1004-10-12 גולדמן נ' המל"ל.
2. לטענת התובע, מתקיימים בעניינו כל התנאים להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי ועל פי פסקי הדין בתיק עב"ל 53/08 ברכליס נ' המל"ל ; ובתיק עב"ל 546/08 בו גיגי נ' המל"ל. בטיעוניו מפנה התובע למספר מסמכים רפואיים מהשנים 2003, 2006, 2009, 2010, 2015, 2017 שבהן מתועדות תלונות חוזרות ונשנות של התובע על טנטון.

עוד טוען הנתבע כי הוראת סעיף 84א איננה מחייבת כי כל התלונות החוזרות ונשנות בגין טנטון יתייחסו לשתי האוזניים. וכן טוען הוא כי ממילא יש לפרש את הביטוי "רעש תמידי באוזניים" כחל גם מקום שהטנטון מורגש באוזן אחת.

המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן:

84א. (א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);

(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:

(א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית);

(ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;

(2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;

(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.

1. פסיקת בית הדין הארצי לעבודה נדרשה פעמים רבות לתכלית חקיקתו סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, תוך שעמדה על כך שפגיעה בשמיעה לרבות פגיעה אקוסטית מסוג "טנטון" עשויות להגרם מסיבות שונות ומגוונות, וכן עמד על הקושי הנובע מכך שפגיעה מסוג טנטון איננה ניתנת לאבחון באמצעים אובייקטיביים שכן מדובר בתחושה סובייקטיבית שאיננה ניתנת למדידה או להערכה.
2. מן הראוי לציין כי בית הדין הארצי לעבודה עמד על המשקל המיוחד שניתן ליחס לבדיקות שמיעה היסטוריות בהן מטופל התלונן על טנטון שנים לפני הגשת תביעתו למל"ל כך בעב"ל 1004-10-12 גולדמן נ' המל"ל.

"טענת המוסד כי אין לראות בפנייה משנת 1999 כפנייה רלוונטית לעמידה בתנאי הוראות סעיף 84א(ב)(3) הנ"ל - אין לקבלה. משתכלית הוראות החוק היא בחינה של אמינות התלונות, הרי שדווקא הפנייה בשנת 1999 נעשתה שלא על מנת לקבל דבר אלא בתלונה אמיתית על בעיה רפואית המצריכה טיפול ואין סיבה להטיל ספק במהימנותה ולא ללקחה בחשבון כאחת הפניות (ראו גם עב"ל 535/08 המוסד - מיכאל קנטור, [פורסם בנבו] ניתן ביום 10.3.10). "

1. בענייננו, עולה מהמסמכים הרפואיים כי התובע התלונן על טנטון במשך שנים ארוכות לפני הגשת תביעתו למל"ל, אמנם במרבית השנים צויין כי התלונה היא בגין טנטון באוזן ימין, ואולם בחלק מהשנים צויין הביטוי טנטון מבלי להתייחס לאוזן אחת בלבד. כך, לדוגמא בביקור ביום 25/12/03 צויין "טנטון מטריד" בלא התייחסות לאוזן מסויימת, ביום 8/1/2006 צויין "טנטון מטריד שנים רבות" בלא התייחסות לאוזן מסוימת; בביקור מיום 6/2/11 צוין "תלונות על טנטון" מבלי להתייחס לאוזן מסוימת.
2. אין לשלול את האפשרות כי בתקופות מסוימות, כפי שתועדו במסמכים הרפואיים, התובע סבל מטנטון באוזן ימין בלבד, ואולם מעיון במלוא התיק עולה כי בתקופות אחרות, התלונה על טנטון הייתה כללית ולא התמקדה בצד מסוים.
3. לזאת יש להוסיף את העובדה, כי התובע כלל לא נחקר בעניין, וכלל לא הוצגה לו הטענה כי לאורך כל השנים הוא סבל/התלונן על טנטון מצד ימין בלבד.
4. לנוכח כל האמור לעיל רצף התלונות של התובע על טנטון אשר בחלקן יש תלונה על טנטון מצד ימין בלבד, ובחלקן תלונה כללית על טנטון עשויה ללמד על אותנטיות התלונות.
5. לנוכח האמור לעיל, ומבלי להידרש לשאלה המשפטית בדבר הכרה בטנטון שאיננו דו"צ, מצאתי כי התובע עמד בתנאי הסף להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה.
6. משהתביעה התקבלה כמפורט לעיל, הנתבע ישלם לתובע השתתפות בהוצאות משפט בסך 3,500 ₪.

ניתן היום, כ"ב אדר א' תשע"ט, (27 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.