בפני בקשה למתן צו זמני לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, וכן בקשה לביטול צו ההריסה המנהלי.

רקע וטענות הצדדים:

1. ביום 12.7.17 ניתן צו הריסה על ידי ממלאת מקום יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז חיפה, גב' ליאת פלד.

הצו ניתן ביחס למבנה שלד בן קומה אחת, בשטח של כ- 60 מ"ר, המצוי בישוב ערערה, גוש 12158, חלקה 7, נ.צ. 207145/711546 [להלן: המבנה].

2. ביום 14.7.17 הגיש המבקש את הבקשה מושא החלטה זו. בבקשה נטען כי למבקש זכות קניינית במקרקעין עליו נבנה הנכס, שכן מדובר בנכס שקיבל מאביו המנוח (אשר נפטר בחודש אפריל 2016). עת בטרם קיבל המבקש את הזכות במקרקעין ובמבנה – היה המבנה כבר בנוי ומוגמר במצב שלד.

3. לטענת המבקש, המבנה הינו מחסן חקלאי קטן, אשר כאמור מצוי במצב של שלד מוגמר מזה למעלה משנה. המחסן נבנה, כך נטען, על פי תכנית מתאר חדשה שתוכננה על ידי המועצה המקומית ערערה. תכנית זו כוללת בין היתר פיתוח עתידי של המקום, לרבות הרחבה של כביש פנימי הסמוך לחלקה. הכביש הינו כיום ברוחב של כ- 5 מטרים, אולם מתוכננת הרחבתו לכ- 16 מטרים. בניית המחסן לקחה בחשבון את ההרחבה המתוכננת של הכביש, ולפיכך המחסן מוקם בריחוק ניכר מהכביש, באופן שאינו סותר את התוכנית הנ"ל או כל תכנון עתידי. נטען, כי בניית המחסן בוצעה לאחר התייעצות עם מהנדס העיר הנוכחי, מהנדס העיר היוצא, וכן אחרים בוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון, מהם למד המבקש כי השלב התכנוני העתידי מצוי בשלב מתקדם מאוד של אישורים. משכך, אין כל נחיצות בביצוע צו ההריסה, ועל כן "ראוי מוצדק וסביר לעכב את ביצוע הצו לתקופה סבירה של כ- 3 שנים, עד אישור התוכניות" [ע' 2 לבקשה].

4. המבקש טוען עוד, כי לאחר בניית המחסן – הוגש נגדו כתב אישום בבית משפט לעניינים מקומיים בחדרה. אין כל סבירות ואין כל הצדקה ומידתיות לכך שיינקטו הליכים כפולים – הן כתב אישום בגין הבניה והן צו הריסה מנהלי.

5. בנוסף, טוען המבקש כי הצו ניתן בחוסר סמכות. מי שאמור לחתום על הצו הינו יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה או מי שהוסמך לכך בפועל בכתב. אף לא ברור מתי ואם בכלל נערכה פניה ליו"ר הוועדה המקומית בטרם ניתן צו ההריסה, ואף זאת בניגוד לדין. לבסוף, נטען כי לא נערכה התייעצות של ממש עם יו"ר הרשות המקומית בערערה (מר מדר יונס). לטענת המבקש, בכוונתו להציג מסמכים מאת המועצה המקומית, המלמדים על השלב התכנוני המתקדם החולש על המקרקעין בו מצוי המבנה, כמו גם על כך שהמחסן אינו נוגד את התכנון האמור.

6. המשיבה מתנגדת לבקשה. נטען כי בביקור של פקח במקום בחודש 6/2017 נמצא כי בנבה שלד בן קומה אחת, הכולל רצפה, עמודים ותקרה (ללא קירות), בשטח של כ- 60 מ"ר. על פי המצב התכנוני כיום – המקרקעין הוכרזו כקרקע חקלאית. קיימת תכנית מתאר חדשה, המצויה בשלב של בדיקות תנאי סוף. התכנית [מס' 354-0207621] הוגשה לוועדה המחוזית, ובה מסומנים המקרקעין כמיועדים למגורים. המשיבה הבהירה בתגובתה, כי כעולה מהתכנית הנ"ל, לא ניתן יהיה להוציא היתרי בניה מכוח התכנית, אלא יידרש אישור של תכניות מתאר שיתאמו למגמות של תכנית המתאר.

7. אשר לטענת בדבר פגמים בהליך הוצאת צו ההריסה, נטען על ידי המשיבה כי ביום 18.6.17, ובטרם פניה ליו"ר הוועדה המקומית להוצאת צו הריסה – נערכה התייעצות עם נציגת משרד המשפטים. לאחר כמן שלחה ממלאת מקום יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (גב' ליאת פלד) מכתב דרישה ליו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון, כי יוצא צו הריסה מנהלי ביחס למבנה. ביום 12.7.17, ומשחלפו למעלה מ- 7 ימים ויו"ר הועדה המקומית לא הוציא צו הריסה מנהלי – נשלח מכתב לשר האוצר ונמסרה לו הודעה על כוונת הוועדה המחוזית להוציא צו הריסה מנהלי. בהתאם להוראות החוק, חתמה מ"מ מתכננת המחוז בוועדה המחוזית לתו"ב (גב' ענת שריד) על תצהיר, בו אישרה כי המבנה נבנה ללא היתר בניה, וכי בניית המבנה לא הושלמה והמבנה לא אוכלס. ביום 12.7.17 נערכה התייעצות עם ראש מועצה מקומית ערערה (מר מודר יונס), ולאחר שהושלמו הליכים אלו – חתמה יו"ר הוועדה המחוזית על צו הריסה מנהלי למבנה. הצו הודבק על המבנה ביום 13.7.17.

8. המשיבה העלתה טענת סף, לפיה המבקש לא הוכיח כל זיקה קניינית למקרקעין מושא צו ההריסה. שמו של המבקש לא נזכר בנסח לשכת רישום מקרקעין כבעל זכות כלשהיא בנכס. המבקש אמנם ציין כי קיבל את הזכות בירושה מאביו המנוח, אולם לבקשתו לא צורף צו ירושה או צו קיום צוואה.

9. אשר ליתר טענותיו של המבקש, ציינה המשיבה כי הנטל לסתירת חזקת תקינות המעשה המנהלי – חלה על כתפי המבקש, אולם זה לא הרים את הנטל ולא סתר חזקה זו. אין מחלוקת כי המבנה נבנה ללא היתר כדין [המבקש אף לא טוען אחרת], וכי בשלב זה לא קיים שום אופק תכנוני, שכן תכנית המתאר עליה מבסס המבקש את בקשתו – לא אמורה להיכנס לתוקף בעתיד הנראה לעין. בנוסף, המדובר במבנה שאינו גמור, וניתן להיווכח בזאת מעיון בתמונות של המבנה.

10. עוד נטען כי קיומו של כתב אישום והליך פלילי בגין הבניה הבלתי חוקית – אינו מוציא את ההליך המנהלי, ואין סתירה בין השניים.

11. אשר לטענה כי גב' ליאת פלד אינה מוסמכת לחתום על צו הריסה מנהלי – נטען כי מדובר בממלאת מקום, אשר לה מסורות כל הסמכויות הנתונות לבעל התפקיד שאת מקומו היא ממלאת. טענה זו אף הוכרה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בעניינו של אחר, ונקבע כי הגב' פלד רשאית למלא את סמכויות יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה.

12. מלכתחילה נקבע דיון בפני ליום 2.8.17. ביום הדיון התייצב ב"כ המבקש, עדכן, כי המשיב אינו נוכח שכן הוא צפוי לצאת לטיול בחו"ל. בנוסף ביקש שהות נוספת על מנת שיתאפשר לו להביא ראיות התומכות בטענתו, לפיה הבנייה אינה נוגדת את הליכי התכנון. משכך, נדחה הדיון ליום 16.8.17.

13. עובר לדיון הגיש ב"כ המבקש בקשה לזמן לעדות את ראש מועצה מקומית ערערה, מר מודר יונס, על מנת שזה יוכל לשפוך אור על עמדת הרשות המקומית ועל המצב התכנוני החל על המקרקעין מושא הבקשה. המשיבה התנגדה לבקשה. נטען, כי בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי צריכה להיתמך בתצהיר לאימות העובדות שבבסיסה. ככל שהבקשה כוללת טענות עובדתיות באשר לאפשרות מתן היתר בניה, הרי שיש לתמוך את הבקשה גם בתצהיר מאת איש המקצוע המטפל בהליך הרישוי. ראש הרשות המקומית אינו האדם המתאים להעיד אם ומתי יינתן היתר בניה למבנה מושא הבקשה. בנוסף, עולה מתעודות עובד הציבור שצורפו לתגובת המשיבה, כי על פי המצב התכנוני הנוכחי – יחלוף זמן רב עד שניתן יהיה להגיש ולאשר תכניות מתאר מפורטות [אשר רק לאחריהן ניתן יהיה לקבל היתרי בניה]. לאור זאת, הרי שעדותו של ראש המועצה אינה נחוצה.

14. בדיון שהתקיים ביום 16.8.17 חזר והבהיר ב"כ המבקש, כי אמנם אין היתר בניה המאפשר בניין המחסן, אולם היתר כאמור צריך להינתן בתוך פרק זמן קצר מאוד. ב"כ המבקש הגיש תצהיר מאת ראש המועצה, תצהיר מאת מהנדס בנין וכן מכתב מאת מהנדס המועצה – מסמכים אשר לשיטתו של המבקש, תומכים בטענותיו.

15. עוד נטען כי לעת הזו המבנה אמור לשמש כמחסן חקלאי, ובהמשך – עם אישור התכניות - ישמש כחניה. נטען בנוסף כי המבקש שוחח עם ראש המועצה, וזה מסר לו כי הוא משער שבתום כל התיאומים – תכנית המתאר תאושר, והמבקש יוכל לקבל היתר בניה. נטען, כי הבניה החלה באוגוסט 2016. הבניה במצבה הנוכחי זהה למצב המבנה לפני שנה. אין כל פעולה נוספת שיש לבצע. המדובר בחניה, שאין כל כוונה לסגור אותה.

16. אשר לטענתה המקדמית של המשיבה, טען ב"כ המבקש, כי אמו של המשיב, גב' יונס חטאם, היא הבעלים הרשומים של הנכס. המדובר באישה מבוגרת. אמו של המבקש, כך נטען, העבירה את הנכס במתנה לידי המבקש. המבקש משתמש בנכס מזה כשלוש שנים. אין בידי המבקש אסמכתא לקבלת המתנה מידי אמו.

17. ב"כ המבקש חזר על טענותיו בדבר הפגם שנפל, לשיטתו, בהוצאת צו ההריסה המנהלי. נטען כי קיים טעם לפגם בכך שגב' ליאת פלד, מ"מ יו"ר הוועדה המחוזית חתמה על הצו כמי שנכנסה בנעליו של יו"ר הוועדה, בעוד שעל התצהיר הנדרש על פי דין – חתומה כפיפתה של גב' פלד, גב' ענת שריד.

18. ב"כ המשיבה הציג לעיוני תצלומי אוויר של המקרקעין מושא הבקשה, מהם עולה כי בניגוד לטענתו של המבקש – המבנה נבנה רק בחודשים האחרונים. עוד נטען כי ביחס לתצהיר המהנדס – מדובר בתצהיר שתוכנו אינו מלמד על רצינותו. המהנדס לא הצהיר איזה סוג של בקשה הוגשה לוועדה, מה מספר התיק, ולא צירף לתצהירו כל אישור התומך בטענה זו. הדברים אף אינם מתיישבים עם מצבו התכנוני של הנכס, שאינו מאפשר הגשת בקשות מפורטות.

19. אשר לטענה כי המבקש הופלה בכל הנוגע לאכיפה בעניינו, נטען כי באפשרות המשיבה להפנות לעניינם של אחרים, מהם עולה כי המשיבה פועלת באופן שוויוני, וכי אופן האכיפה בעניינו של המבקש [קרי, אכיפה פלילית במקביל לצו הריסה מנהלי] – אינו ייחודי אך למבקש.

20. בהודעה משלימה מיום 23.8.17 הגישה המשיבה את הודעתו של המבקש עת נחקר במסגרת התיק הפלילי [המתנהל בבית משפט לעניינים מקומיים בחדרה], וכן הפנתה למספר תיקים בהם הוגש כתב אישום ובמקביל ניתנו בעניין הנכס צווי הריסה מנהליים.

דיון והכרעה

21. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

22. אזכיר מושכלות ראשונים: תכליתו של צו ההריסה המנהלי, היא לאפשר לרשויות להתמודד במהירות וביעילות עם תופעת הבנייה הבלתי חוקית ומניעת "קביעת עובדות בשטח" – כל זאת ללא מעורבות של בתי המשפט. הצורך להוציא צווי הריסה מנהליים מתעורר לעיתים תכופות והקושי להרוס מבנים כאלה לאחר שהבנייה הושלמה או לאחר שהמבנים אוכלסו, גדול מאשר הקושי להרוס מבנה בתחילת בנייתו. מכאן, שיש לאכוף צו הריסה מנהלי בסמוך לאחר שהפך סופי.

כך למשל נקבע ברע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' עמאר חג' יחיא (14.6.2015)

" משהוצא צו הריסה מנהלי החלטה על ביטולו או על דחיית המועד של ביצועו אינה אמורה להתקבל בנסיבות רגילות. אי-ביצוע של צו הריסה מנהלי או דחייה נמשכת של ביצועו חותרים תחת המטרה שלשמה הוא הוצא - טיפול מהיר בעבריינות בניה - ומעבירים מסר בעייתי בכל הנוגע לאכיפה ולשלטון החוק. ניתן אפוא לומר שההחלטה לעשות כן צריכה להיות מבוססת על טעמים מיוחדים".

23. סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה קובע את סמכויות יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ויו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, להוציא צו הריסה מנהלי.

סעיף 238א(ב1) לחוק התכנון והבנייה, הרלבנטי לענייננו, מסדיר את האפשרות להוצאת צו הריסה מנהלי על ידי יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. סעיף זה, תפקידו להסדיר מנגנון חלופי ויעיל למתן צו הריסה בשלב שבניית המבנה עודנה בראשיתה, זאת כאשר יו"ר הוועדה המקומית נמנע, משום מה, לפעול בנדון [ר' למשל רע"פ 3454/97 דעייף נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה חיפה, פ"ד נג(5) 49]. סעיף 238א(ב1)(1) לחוק התכנון והבנייה קובע, כי ליו"ר הוועדה המחוזית ולמתכנן המחוז תהיינה הסמכויות הנתונות ליו"ר וועדה מקומית ולמהנדס וועדה מקומית לעניין מתן צווי הריסה מנהליים בתחום המחוז ובתחום מרחב תכנון מחוזי, לפי סעיף 12 לחוק התכנון והבנייה.

24. התנאים למתן צו הריסה על ידי יו"ר הוועדה המחוזית קבועים בסעיף 238א(ב1)(2) ו- (3) לחוק התכנון והבנייה. יו"ר הוועדה המחוזית לא ייתן צו הריסה מנהלי, אלא לאחר שהתייעץ עם נציג שר המשפטים בוועדה המחוזית. סעיף 238א(ב1)(3) לחוק התכנון והבנייה קובע כי לא יפעיל יו"ר הוועדה המחוזית סמכותו, אלא לאחר שהודיע על כך לשר האוצר, ודרש בכתב מיו"ר הוועדה המקומית ליתן צו הריסה מנהלי לגבי אותה בנייה, ויו"ר הוועדה המקומית לא עשה כן תוך שבעה ימים מיום המצאת ההודעה לוועדה.

25. אשר לעילות לביטול צו הריסה מנהלי, הרי שאלה קבועות בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה. שתי עילות מנויות בחוק: האחת, אם הבנייה "בוצעה כדין" והשנייה, "אם הוכח שביצוע הצו אינו נדרש לשם מניעת עובדה מוגמרת".

26. בנוסף לשתי עילות הביטול הנ"ל, נקבעה בפסיקה עילת ביטול נוספת אשר בוחנת האם נפלו פגמים פרוצדוראליים בהליך הוצאת הצו, או האם נפלו פגמים בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת כגון: מטרה זרה, היעדר מידתיות, שיקולים זרים, חוסר סבירות או אפליה. ר' בהקשר זה רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2); רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' חג' יחיא (14.6.2015); רע"פ 5387/16 עבד אלראזק נ' מדינת ישראל (19.9.2016).

27. יש לזכור, ביחס לכל אחת מהעילות לביטול צו הריסה מנהלי, כי בפסיקה הודגש שהתערבות מסוג זה שמורה למקרים חריגים ויוצאי דופן, על מנת שלא לסכל את התכלית החקיקתית שביסוד סעיף 238א' לחוק, שהיא סיוע באכיפה מהירה ויעילה של דיני התכנון והבנייה, מיגור תופעת הבנייה הבלתי חוקית וסילוק בנייה בלתי חוקית כדי למנוע קביעות עובדות מוגמרות בשטח [רע"פ 2341/14 קבועה סלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה (28.05.2014); רע"פ 8655/13 חג' יחיא הנ"ל].

28. ור' גם רע"פ 2958/13 סבאח נ' מדינת ישראל (‏8.5.2013) שם נקבע כי הביקורת השיפוטית על צווי הריסה מנהליים – מצומצמת. עוד נפסק כי צו הריסה מנהלי הוא אקט מנהלי ולא עונשי, ומשום כך עומדת למשיבה חזקת התקינות המנהלית, היינו, חזקה כי פעולתה המנהלית נעשתה כדין. המבקש לסתור חזקה זו- עליו הנטל להוכיח את הפגם שנפל לטענתו בהתנהלותה של הרשות המנהלית:

ראו רע"פ 6032/13 אהרן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה טבריה (19.01.2014):

רע"פ 2958/13 בעניין סבאח הנ"ל.

29. אף זאת יש לזכור - גם במקרים בהם ייקבע שנפל פגם בצו, אין בכך כדי להוביל בהכרח להחלטה בדבר בטלות הצו ועל בית משפט לבחון את נפקות הפגם בהתאם לעקרונות דוקטרינת הבטלות היחסית. ר' למשל ע"פ 40588/07 סנו נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים (26.3.2008).

לאור האמור לעיל תיבחנה להלן טענות המבקש.

טענה מקדמית – זכות בנכס:

30. כאמור, המשיבה טוענת כי המשיב לא הוכיח את זכותו בנכס ובמבנה. נקודה זו מהותית, שכן הזיקה לנכס והזכות בו הן המקנות את עצם האפשרות לפנות לבית המשפט לקבלת סעד לביטול או עיכוב ביצועו של צו הריסה מנהלי: סעיף 238א'(ז) לחוק התכנון והבניה קובע כי הנגישות לערכאות בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי נתונה למי ש"רואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מנהלי". אין הכוונה היא לכל אדם, ואף לא לכל סוג של פגיעה.

בע"פ 3249/05 בר יוסף נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, פתח תקוה (17.4.2005) נאמרו הדברים הבאים, היפים גם לענייננו:

" קשה להלום, כי הפתח פתוח לכל אדם, ותהא זיקתו לנכס זיקה שאיננה כדין, ואף המנוגדת לדין, לבוא בשערי בית המשפט לעניין הצו. אכן, לכאורה נראית שובת לב הטענה, כי אם באורח זה או אחר יכול המערער לבוא בגדרי מי שניתן להאשימו בעבירות בניה ללא היתר וכיוצא בזה לפי החוק, הריהו בגדר מי שרואה עצמו נפגע. יש לפרש הוראות חוק אלה לפי תכליתן הפשוטה והברורה. ההוראות העונשיות שבסעיף 208 וכן 204 באות כדי להרתיע עוברי עבירה פוטנציאליים, כדי שיידעו שלא רק בעל המקרקעין אלא משתמשים בפועל, מבצעי עבודות, אחראים להן וכיוצא בזה צפויים לעונשים אם יעברו עבירות תכנון ובניה. המאטריה של צו הריסה מנהלי היא שונה; הניתן לומר שיפלוש אדם לנכס, או אף יקבל "רשות" שלא כדין מן המחזיק (השוכר, למשל, כבענייננו) יבנה שלא כדין, ואחר כך יבוא אל הרשויות, כשאלה מבקשות להרוס, ויאמר "אשרי, רואה אני את עצמי נפגע" לפי סעיף 238א'(ז)? לעניין זה "רואה עצמו נפגע" משמעו, בעל זכויות כדין אשר רואה עצמו נפגע - וזכויות כאלה יכול שיהיו - למשל - של בעלי קרקע, חוכרים ושוכרים, בעלי נכס שכן שנכס שלהם עלול להיפגע מהריסה וכיוצא בזה".

ר' בהקשר זה גם רע"פ 7253/08 אלטורי ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז הדרום ואח' (24.8.2008); רע"פ 6829/09 טחאן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (6.9.2009).

31. המבקש טען בבקשתו, המגובה בתצהיר, כי זיקתו לנכס קניינית, וכי קיבל את הנכס בירושה מאביו המנוח, אשר נפטר בחודש אפריל 2017.

במהלך הדיון ביום 16.8.17 התברר עד מהרה, כי המבקש חוזר בו מהצהרה זו. תחת זאת טען, כי את הנכס קיבל מאמו, ולא מאביו, וכי אין המדובר בירושה, אלא במתנה. משהופנה להעתק נסח הרישום מאת לשכת המקרקעין (נספח ט' לתגובת המשיבה), ציין כי אמו היא גב' יונס חטאם, הרשומה כבעלת 9/152 מהנכס, וכי המבקש עושה שימוש בנכס מזה כשלוש שנים. עסקת המתנה, כך נטען, לא נערכה בכתב, וממילא אין לה גם כל תיעוד בלשכת רישום המקרקעין. המבקש לא תמך טענה זו בכל ראיה או אסמכתא. אף עתה, בחלוף כשבועיים ממועד הדיון, לא טרח המבקש לבסס את זכותו בנכס בכל דרך שהיא.

32. די באמור לעיל כדי להביא לדחיית הבקשה. המבקש לא הוכיח את זכותו בנכס מושא הבקשה. אף הצהרתו, לפיה קיבל את הנכס בירושה מאביו – התבררה כלא נכונה. יוער כי אין המדובר בטענה מטעם המשיבה אשר נפלה על המבקש כרעם ביום בהיר. הבקשה מטעמו הוגשה כאמור ביום 14.7.17. תגובת המשיבה הוגשה ביום 26.7.17. דיון בבקשה התקיים ביום 16.8.17. המדובר בפרק זמן ניכר, ולמבקש היה די והותר זמן על מנת להיערך לטענות המשיבה, לערוך תיקונים בבקשה או להביא כל ראיה לתמיכה בטענתו כי הוא בעל הזכות בנכס. משלא עשה המבקש דבר מכל אלו, אין לו להלין אלא על עצמו.

33. כפי שיובהר להלן, דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין, שכן לא התקיימה אף לא אחת מהעילות המזכות בסעד של ביטול צו הריסה מנהלי.

עילה ראשונה - הבניה בוצעה כדין:

34. דומה כי אין מחלוקת, שהמבקש לא פנה מעולם בבקשה לקבלת היתר, וממילא לא קיבל היתר בניה כדין. כפי שהובהר מתעודת עובד הציבור אשר צורפה לתגובת המשיבה (נספח ב' לתגובה), הרי שבשלב זה מצויים המקרקעין עליהם נבנה המבנה – בשטח של אזור חקלאי. קיימת אמנם תכנית מתאר כוללנית לישוב ערערה, וזו נמצאת בשלב של בדיקת תנאי סף, והוגשה לאחרונה לוועד המחוזית לתכנון ובניה. עם זאת יש להדגיש כי לפי תכנית זו עדיין אין אפשרות להוציא היתרי בניה, וגם לאחר אישורה של תכנית המתאר הכוללנית, יהיה מקום להגיש ולאשר תכניות מתאר מפורטות.

35. המשמעות הברורה ממצבו התכנוני של האזור בו מצוי המבנה – בשלב זה לא קיים אופק תכנוני ברור, ולא ניתן לבקש או לקבל היתרי בניה. לא בכדי ביקש המבקש מבית המשפט ליתן סעד מכוחו יעוכב ביצוע צו ההריסה למשך שלוש שנים...

36. המבקש הגיש במהלך הדיון מכתב מאת מהנדס המועצה המקומית ערערה (מר מחמוד עיסא) – אשר סומן על ידי מב/3. המדובר במכתב מיום 10.8.17, אשר ב"כ המבקש מצא לנכון להגישו רק במועד הדיון, מבלי להעבירו מבעוד מועד לידי המשיבה לשם קבלת התייחסותה. ואולם, גם קריאת המכתב כפשוטו מלמדת, כי הוא אינו סותר את האמור בתעודת עובד הציבור שצירפה המשיבה לתגובתה. כל שצוין במכתב הוא כי אכן הוכנה תכנית מתאר כוללנית, וכי זו הוגשה לוועדת התכנון הרלבנטית, אשר עם אישורה – לא תהא מניעה להוציא היתרי בניה למבנה שהוקדם על ידי המבקש. בכך אין כמובן כדי להכשיר את הבניה, או כדי ללמד כי היתר בניה נמצא בהישג יד או בעתיד הנראה לעין.

37. אין אף בתצהירו של המהנדס עלי קבהא (מב/2), שהוגש מטעם המבקש, כדי להושיעו. מעבר לעובדה כי תצהיר כאמור הוגש רק ביום הדיון, מבלי ליידע את המשיבה מראש, מבלי להגישו לבית המשפט מבעוד מועד ומבלי שניתן יהיה להיערך כראוי לתוכן התצהיר. בהקשר זה יצוין, כי התצהיר נחתם ביום 9.8.17. הסברי ב"כ המבקש לאיחור בהגשת התצהיר – רחוקים עד מאוד מלהניח את הדעת. הטענה כי בשל סד הזמנים הצפוף חלה טעות בתאריך המצוין על גבי התצהיר – מוטב היה שלא תישמע כלל, והיא מצטרפת לשורה של טענות והסברים דחוקים לאי דיוקים רבים שנפלו בטענות המבקש [ואשר יפורטו בהמשך].

38. מכל מקום, ואף לגופו של האמור בתצהיר – איני רואה מקום לסמוך את ידי על האמור בו. בצדק ציין ב"כ המשיבה כי האמור בסעיף 4 לתצהיר מלמד על חוסר הרצינות שבהצהרה. הצהירו של מר עלי קבהא, כי על פי בקשת המבקש הוגשה "בקשה/תיק בוועדה ו/או בקשה לקבלת אישור ו/או היתר בהתאם לנוהל המקובל" – הינה ריקה מכל תוכן. לא זו בלבד שהמבקש עצמו לא טוען כי הוגשה בקשה, אלא שמר קבהא לא ציין מהו מספר הבקשה/תיק שהוגשו לוועדה, ודומה כי לא בכדי. שהרי למדנו כי בשלב זה מצבו התכנוני של הנכס אינו מאפשר כלל להגיש בקשות מהסוג אותו טוען המצהיר כי הוגש. לא זו אף זאת – מר קבהא הצהיר בסעיף 7, כי "המבנה ו/או החנייה הנ"ל של המבקש מאגד, כבר קיימת מזמן, שלב הבנייה הסתיים מזמן ומוגמר מזה לפני כשנה בערך...". חסד אעשה עם מר קבהא, ואציין כי הצהרה זו רחוקה מהאמת לאשורה כרחוק מזרח ממערב [ועל כך בהרחבה בפרק הבא].

39. לאור האמור אני קובע, באופן נחרץ וברור, כי העילה הראשונה בדבר קיומו של היתר כדין לבנות את המבנה מושא הבקשה – לא התקיימה בענייננו.

עילה שניה – ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת:

40. מבט קצר בתמונות אשר צורפו לתגובת המשיבה (תמונות צבעוניות הוגשו לעיוני גם במהלך הדיון ביום 16.8.17 וסומנו מש/2) מלמד, כי עילה זו לא התקיימה בענייננו. המדובר בבניה המצויה אך בראשיתה, בשלב יציקת הבטון. בתמונות אשר צילם הפקח בעת ביקורו במקום, ניתן להבחין ערמות של בלוקים פזורות במקום.

41. יודגש בהקשר זה כי המבקש נחקר באזהרה ביום 15.5.17, בחשד לביצוע עבירה של בנית מחסן חקלאי ללא היתר [ההודעה צורפה להודעה מטעם המשיבה, שהוגשה ביום 23.8.17]. בהודעה זו הודה המבקש כי אינו הבעלים של הקרקע, כי אין ברשותו היתר בניה למבנה שהוצג לו, כי הוא זה שבנה את המבנה, כי לא הוגשו תכניות לוועדה המקומית, וכי החל בבניה בחודש 4/2017. בסוף הודעתו ציין המבקש: "ברצוני להגיד לך כי לא הייתה לי ברירה וכי הייתי חייב לבנות מחסן כדי לשמור על כלים הנחוצים לי בשטח, וזאת בכלל הגניבות (כ)שהייתי משאיר בשטח".

42. גם בבקשה שהגיש המבקש לעיכוב ביצוע צו ההריסה – ציין המבקש כי מדובר במבנה המיועד לשמש כמחסן.

לנוכח גרסה ברורה זו, ברי כי עבודות הבניה של המחסן (ככל שאכן מדובר במחסן) – לא הסתיימו, שהרי נדרשת השלמת בנייה של קירות המחסן.

43. המבקש, אשר היה מודע כמובן לקושי הטמון בגרסה זו – שינה טעמיו ובמהלך הדיון טען לראשונה כי בשלב זה מדובר ב"מחסן חקלאי קטן", ובהמשך אמור לשמש כחניה. לשאלותיי, ניתנה התשובה המתפתלת הבאה, אשר דומני כי היא מדברת בעד עצמה:

"לשאלת ביהמ"ש, אם הוא רוצה לעשות קירות, או לא התכוון לעשות קירות. ההורים שלו עוד היו בחיים כשנתנו לו את זה, והוא אומר שלמחסן הזה הוא התכוון. אם הוא הולך עם הילדים בקיץ הוא יכול לשבת שם. הוא רוצה לשים סורגים מברזל, גובה מטר, אי אפשר לבנות שם בית, יעשה גידור כדי שלא תיכנס חיה, גידור של ברזל ולא בלוקים"

44. כזכור, המבקש לא השכיל למסור גרסה אחידה וקוהרנטית באשר לאופן רכישת הזכות בנכס ובמבנה. לעיל הובאה גם התייחסותו הפתלתלה באשר לייעוד המבנה, וחוסר ההיגיון בטענתו כי בניית המבנה הושלמה. אולם לא די בכך – המבקש גם ניסה להסתיר מבית המשפט את האמת לאשורה ככל שהדבר נוגע למועד בניית המבנה. נזכיר – טענתו הראשונית של המבקש, המגובה בתצהיר, בבקשה לעיכוב ביצוע, היא כי קיבל את הנכס במצבו הנוכח, עת ירש אותו מאביו, אשר נפטר באפריל 2016 [סעיף 3 לבקשה]. גרסה זו עברה שינוי, שכן במהלך הדיון ציין בא כוח המבקש, שהבניה החלה והסתיימה באוגוסט 2016 [ע' 5 לפרוטוקול, שורה 7].

45. למרבה הצער, שתי הגרסאות – אינן אמת. הבאנו לעיל את גרסתו של המבקש, עת נחקר באזהרה במהלך חודש 5/2017. אז ציין המבקש, כי הבניה בוצעה בחודש אפריל 2017. גרסה זו מגובה גם בתצלומי אוויר אותם הגיש נציג המשיבה במהלך הדיון (סומנו על ידי מש/1). מתצלומי האוויר ניתן ללמוד כי הבניה החלה בחודש אפריל 2017. עובדה זו מחזקת את הטענה, כי אין המדובר בבניה אשר הושלמה זה מכבר, כטענת המבקש.

46. משכך, מסקנתי היא כי אין המדובר בצו הריסה אשר ניתן לשם מניעת עובדה מוגמרת. ההיפך הוא הנכון. בניית המבנה רחוקה מסיום, וזאת אף אם תתקבל גרסתו/טענתו של המבקש, כי מדובר במחסן חקלאי.

לסיכום – אף העילה השנייה המנויה בסעיף 238א'(ח) לחוק התכנון והבניה, לא התקיימה בענייננו.

עילה שלישית – פגמים שנפלו בעת קבלת צו ההריסה

47. כזכור, בהקשר זה העלה המבקש מספר טענות: א. היעדר סמכות של מ"מ יו"ר הוועדה המחוזית לחתום על צו הריסה מנהלית; ב. היעדר מידתיות, בין היתר בשים לב לכך שבמקביל הוגש נגד המבקש כתב אישום המתברר בבית משפט לעניינים מקומיים בחדרה; ג. אפליה בינו לבין תושבים אחרים, שכן המשיבה אינה אוכפת בעניינם "אכיפה כפולה", הכוללת כתב אישום פלילי מצד אחד, וצו הריסה מנהלי, מצד שני.

טענות אלו יידונו כסדרן.

48. אשר לסמכותה של גב' פלד לחתום על צו הריסה מנהלי, כממלאת מקום יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, אין לי אלא להפנות להחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' בש) מיום 29.6.17, בעפ"א 20696-05-17 גזמאוי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – חיפה, שם נדונה טענה זהה לגבי סמכותה של גב' פלד [טענה טענה דומה גם בעניין סמכותה של גב' ענת שריד לחתום על תצהיר מכוח הוראות סעיף 238א' לחוק התכנון והבניה, תצהיר אשר נחתם גם בעניינו של המבקש שבפני; אציין כי בדיון בפני לא העלה המבקש טענה כי גב' שריד אינה מוסמכת לחתום על תצהיר כאמור].

בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער, אישר את קביעת בית המשפט קמא באשר לסמכותה של גב' פלד לחתום על צו הריסה מנהלי, כממלאת מקום יו"ר הוועדה המחוזית:

"הגב' פלד מונתה כדין ע"י שר האוצר, מכוח סעיף 7(א)(1) לחוק התכנון והבניה וסעיף 23א לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, ובהתייעצות עם נציב שירות המדינה, למלא את תפקיד יו"ר הוועדה המחוזית כממלאת מקום ל-3 חודשים או עד למינוי יו"ר הוועדה המחוזית באופן קבוע, לפי המוקדם ביניהם, זאת כפי שעולה מכתב המינוי שהוצג בפני בימ"ש קמא. לפיכך, רשאית הייתה הגב' פלד, בהעדר יו"ר מכהן של הוועדה המחוזית, למלא את סמכויותיו, לרבות הוצאת צו הריסה מנהלי..."

ובהמשך:

"אף אם נפל פגם בעניין סמכויותיהן של הגב' פלד ושל הגב' שריד, במסגרת מתן הצו, הרי שאין בו, מכוח תורת הבטלות היחסית, כדי להצדיק את ביטולו של צו ההריסה המנהלי".

49. כך גם בעניינו של המבקש, ולא מצאתי בטיעוני המבקש כל טעם המצדיק קביעה הפוכה מזו של בית המשפט המחוזי בעניין גזמאווי הנ"ל. המבקש אמנם מוסיף וטוען כי קיים "טעם לפגם" בכך שגב' שריד – הכפופה לגב' פלד – חתמה על תצהיר, כאשר הממונה הישירה שלה חתמה על צו ההריסה המנהלי. אודה כי לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ המבקש. גב' פלד ממלאת את מקומו של יו"ר הוועדה המחוזית. לפיכך, דווקא קיים טעם לפגם לו הייתה גב' פלד חותמת, בנוסף ובמקביל, על התצהיר. ההפרדה שבוצעה, בין הדמות החותמת על התצהיר לבין זו החותמת על הצו – ראויה, ומאפשרת שיקול דעת נפרד. למעלה מן הצורך, ובשים לב לכך שאין מחלוקת כי לא ניתן היתר כדין, ואף הצו לא נועדה למניעת עובדה מוגמרת, הרי שגם לו היה "טעם לפגם", כטענת המבקש, הרי שלא היה בו כדי להביא לביטול צו ההריסה המנהלי.

50. אשר לטענה בדבר היעדר מידתיות, הרי שדין הטענה להידחות. דעתי היא, כי אין בכך שמתנהל נגד המבקש הליך פלילי כדי למנוע את מתן צו ההריסה המנהלי וכדי ללמד בדבר אי חוקיות הצו. אדגיש בהקשר זה, כי ההליך הפלילי דן באחריותו של הנאשם לביצוע העבירה ואילו מטרת צו ההריסה המנהלי, הינה להסרת המפגע התכנוני ולמניעת קביעת עובדות מוגמרות בשטח.

עוד יש לזכור, כי סעיף 238א(יב) לחוק התכנון והבניה קובע כי ביצועו של צו הריסה מנהלי אינו פוטר מאחריות פלילית לעבירה לפי החוק. דומני, כי קביעה זו נכונה ויפה גם כאשר פני הדברים הפוכים – ניהולו של הליך פלילי אינו חוסם הוצאת צו הריסה מנהלי. הפסיקה חזרה וקבעה כי צו ההריסה אינו סנקציה עונשית, וזאת גם במקרים שבהם הוצא צו ההריסה מכח סעיף 205 לחוק, במסגרת גזר דין, וקל וחומר כאשר מדובר בצו הריסה מנהלי (ר' רע"פ 4169/12 דן מיחזור בע"מ נ' מדינת ישראל , מיום 8.7.2013).

51. אשר לטענת אפליה שהעלה המבקש – לא מצאתי בה כל ממש. המדובר בטענה בעלמא, אשר אינה מבוססת ולו בבדל אחד של ראיה. המבקש לא פירט מי מופלה לטובה בהשוואה אליו, ומה הרקע לאותה אפליה נטענת. כל שטען הוא כי המשיבה אינה מוציאה נגד "אחרים" צווי הריסה מנהליים, במקביל לאכיפה פלילית. המשיבה דחתה טענה זו מכל וכל, ואל תגובתה מיום 23.8.17 אף צירפה מספר דוגמאות לכך. ניתן היה לצפות מהמבקש כי לאור דוגמאות אלו יחזור בו מטענתו. המבקש לא עשה כן. אני לפיכך דוחה את טענתו כי בבסיס צו ההריסה המנהלי עומדים שיקולים זרים, או כי הוא הופלה לרעה ביחס לאחרים (אשר זהותם לא פורטה).

סוף דבר

52. צו ההריסה הוצא כדין, ובהליך המתחייב על פי חוק. המבנה מושא הבקשה שבפני הוקם ללא היתר כדין. בנייתו לא הסתיימה, והוצאת הצו לא נועדה למנוע עובדה מוגמרת. אף לא מצאתי ממש בטענות המבקש כי נפלו פגמים כלשהם בהוצאת צו ההריסה.

לאור האמור, ומשלא מצאתי כי מתקיימות עילות הביטול הקבועות בסעיך 238א' לחוק התכנון והבניה, ואף לא מצאתי כי נפלו במעשה המנהלי פגמים המצדיקים קביעה בדבר פסלותו – הרי שדין הבקשה להידחות.

אני דוחה לפיכך את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע או לביטול צו ההריסה המנהלי. המבקש יישא בהוצאות המשיבה, בסך 3,500 ₪.

צו ההריסה המנהלי יבוצע בתוך 45 ימים מהיום.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ז, 30 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.