בפני בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בחיפה, כב' השופטת עידית וינברגר (להלן: "בית משפט קמא") שניתנה בת.א. 52359-10-13 ביום 18.6.17. בהחלטה זו דחה בית משפט קמא בקשה להביא עדות הזמה. לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בית משפט קמא, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) ביחד עם תקנה 403 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אני קובע שהבקשה אינה מצריכה תשובה ומורה לדחותה על הסף, ללא צורך בקבלת תגובת המשיב.

אין לי אלא להצטרף לנימוקיו המפורטים של בית משפט קמא בהחלטתו. לא היה בעדויות מטעם הנתבע כדי להפתיע את התובע/המבקש. המחלוקת הייתה ידועה מעת שהוגשו כתבי הטענות. התובע יכול היה, ואולי צריך היה, להביא במסגרת ראויות מטעמו חוות דעת של מומחה מתאים כדי שתתמוך בגרסתו. לא היה בעדויות שהביא הנתבע, שתאמו את המחלוקת העולה מכתבי הטענות, כדי להפתיע את התובע. בנסיבות אלו, וכאשר היה ניתן להביא את כל הראיות הנדרשות במסגרת פרשת התביעה, אין מקום לאפשר כעת הבאת הראיות כראיות הזמה, לאחר שהנתבע סיים להביא ראיותיו.

אשר על כן, ומהטעמים שפורטו בהרחבה בהחלטתו של בית משפט קמא ומהטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית. מאחר ולא התבקשה תגובה אין גם צו לתשלום הוצאות ואין צורך בהפקדת ערבון.

המזכירות תשלח החלטה לב"כ הצדדים וכן לתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ז, 17 יולי 2017, בהעדר הצדדים.