1. לפניי תביעה כספית על סך 16,382₪ אשר הוגשה על ידי התובעים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של תובע 2. תובעת 1 הנה מבטחת הרכב הנפגע, ותובע 2 היה בתקופה הרלוונטית ,הנהג והבעלים של רכב מ.ר. 58-324-33 מסוג "קיה פיקנטו" (להלן: "רכב התובע" ו/או "הרכב הנפגע").
2. על פי הנטען בכתב התביעה, נתבע 1 היה בזמנים הרלוונטיים הנהג והמחזיק ברכב מ.ר. 99-020-11 (להלן: "הרכב הפוגע"), ונתבעת 2 הייתה בזמנים הרלוונטיים מבטחת הרכב הפוגע.
3. לטענת התובעים, ביום 15.2.16 עת נסע רכב התובע בנתיב המיועד לפניה ימינה, סטה לפתע הרכב הפוגע מהנתיב השמאלי המיועד לנסיעה לכיוון ישר בלבד לנתיב נסיעתו של רכב התובע, פגע בו והסב לו נזקי רכוש. (להלן: "התאונה").
4. הנתבעים מכחישים את עצם קרות התאונה והנזק. לטענתם רכבו של נתבע 1 כלל לא היה מעורב בתאונה הנטענת, לא היה במקום התאונה בזמנים הרלוונטיים, וכי ככל הנראה נפלה טעות ברישום מספר הרישוי של הרכב הפוגע כמי שהיה מעורב בתאונה.
5. תובע 2 העיד, כי התאונה אירעה בצומת טמפו ביציאה מחולון לאזור, עת פנה לכיוון הנתיב הימני מתוך שלושה או ארבעה נתיבים, רכב מסוג "פיקנטו", אשר נסע משמאלו סטה ממסלול נסיעתו ימינה, ופגע ברכבו. תובע 2 העיד, כי בעקבות העובדה שלא היה באמתחתו כלי כתיבה כדי לרשום את פרטיו של נתבע 1 ופרטי רכבו, שם פעמיו לקיוסק הקרוב כדי ללוות כלי כתיבה, וזאת לאחר שהתבונן היטב במספר הרישוי של הרכב הפוגע ורשם את מספר הרישוי. לטענתו, כאשר חזר למקום האירוע גילה לתדהמתו כי נתבע 1 כבר לא היה שם. התובע העיד, כי רשם את מספר הרישוי של הרכב הפוגע על דף, אשר הוצג לבית המשפט במהלך הדיון [סומן ת/1].
6. נתבע 1 טען בחקירתו, כי אכן בבעלותו רכב מסוג "קיה פיקנטו", ומספר הרישוי המופיע בפתק שנרשם על ידי תובע 2, ואף מצוין בכתב התביעה, אכן תואם למספר הרישוי של רכבו. עם זאת, טען בחקירתו כי לא היה מעורב בתאונה הנטענת, וכלל אינו יודע במדויק היכן מקום התאונה הנטען.
7. לאחר שקראתי את התיק שלפניי ושמעתי את בעלי הדין - דין התביעה להתקבל במלואה, וזאת מהטעמים הבאים.
8. טענותיו של תובע 2 בחקירתו מתיישבים עם ההודעה על התאונה שנמסרה על ידיו לתובעת 1 יום לאחר מועד התאונה ( 18.7.17) [סומן ת/2], לרבות השרטוט שהוגש לתיק בית המשפט המתאר את קרות האירוע, עליו מוטבעת חותמה של תובעת 1 מאותו היום. יש לציין, כי בכתב התביעה נפלה טעות סופר ברישום מועד התאונה, כאשר על פי ההודעה שנמסרה לחברת הביטוח- תובעת 1, ואף על פי המצוין בחוות הדעת השמאית שהוגשה כחלק מנספחי כתב התביעה, מועד התאונה הנו – 17.7.16, ולא כפי שנרשם בסעיף 3(א) בכתב התביעה.
9. עדותו של תובע 2 הייתה מהימנה בעייני, עקבית, סדורה ולא נסתרה בחקירתו. נתבע 1 העיד בחקירתו, כי אכן בבעלותו רכב מסוג "קיה פיקנטו" דבר התומך בגרסתו של תובע 2, כי הרכב הפוגע היה מהסוג הנטען. כמו כן, הרכב הפוגע נמצא בבעלותו של נתבע 1 ונושא מספר רישוי התואם למספר הרישוי אשר נרשם על ידי תובע 2 מיד לאחר התאונה כרכב הפוגע. מעבר לכך, תובע 2 זיהה את נתבע 1 כנהג הרכב הפוגע.
10. יש לקבל את התביעה גם ברכיב הנזק. התובעים צירפו לתביעתם חוות דעת שמאית להוכחת היקף הנזק, בצירוף תמונות. מנגד, הנתבעים לא בקשו לחקור את השמאי על חוות דעתו, וממילא לא הציגו חוות דעת שמאית נגדית מטעמם כדי לסתור טענות התביעה בעניין זה.
11. התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעים ישלמו לתובעים ביחד ולחוד סך של 16,382₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, יישאו הנתבעים באגרה כפי ששולמה על ידי התובעים, ובהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ח, 31 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.