לפניי תביעה כספית על סך 575,688 ₪ בגין חוב הנובע מאספקת בטון על ידי התובעת לנתבעת 1. לטענת התובעת, הנתבע 2 היה מנהל ובעל מניות בנתבעת 1 והוא אף חתום על כתב ערבות לחובות הנתבעת 1 כלפי התובעת. כנגד הנתבעים 1 ו 3 ניתן פסק דין, כך שההליך התקיים רק כנגד נתבע 2.

1. רקע כללי ומיהות הצדדים:

התובעת הינה חברה לייצור ואספקת בטון ומוצריו על פי הזמנת לקוחות.

התביעה הוגשה כתביעה בסדר דין מקוצר על סך 575,688 ₪ (סכום החוב –הקרן בתוספת הצמדה וריבית) (החוב בגין בטון שסופק בחודשים ינואר-פברואר 2017).

הנתבע 1 והנתבע 3 הגיעו עם התובעת להסכם פשרה (מיום 26.7.17) אשר קיבל תוקף של פסק דין (בפני כבוד הרשמת ורדה שוורץ ביום 24.8.17) (להלן: "הסכם הפשרה") ,לפיו הנתבעים הודו בחוב בסך 575,688 ₪, ונקבע והסדר תשלומים לתשלומו. לאחר שהופר ההסדר על ידי הנתבעת 1 והנתבע 3 , התובעת פתחה תיק בהוצאה לפועל שמספרו 5190620118 כנגד כל הנתבעים לרבות הנתבע 2.

הנתבע 2 נמחק מתיק ההוצאה לפועל והגיש בקשת רשות להגן בתיק דנן (ביום 10.5.18).

הנתבעת 1 הזמינה מהתובעת מוצרי בטון וטיט על פי הסכם שמספרו 40568 מיום 8.11.16 ( להלן: "ההסכם "- נספח א' לכתב התביעה). על ההסכם מופיע בתחתית הדף כתב הערבות, אשר לטענת התובעת, חתם עליו הנתבע 2.

נתבע 2 , מר איאד שוויקי (להלן: "הנתבע 2 "), ת.ז 081045429, היה רשום כמנהל ובעל מניות בנתבעת 1 (צורף נסח מרשם החברות-נספח ב' לתצהיר התובעת), לטענת התובעת הוא חתם על ההסכם כערב להתחייבויות הנתבעת 1.

נתבע 3 , חליל עלי אסמאעיל, ת.ז 992041640, הינו מנהל ובעל מניות בנתבעת 1 (דו"ח רשם החברות- צורף כנספח ב' לכתב התביעה ), אשר חתם כערב על גבי ההסכם.

כפי שצויין לעיל התובעת הגיעה להסכם פשרה עם הנתבעים 1 ו 3. לאחר שהנתבעים 1 ו 3 לא עמדו בתנאי ההסכם, פתחה התובעת בהליכי הוצאה לפועל כנגד כל הנתבעים. הנתבע 2 שלא היה שותף להסכם הפשרה הגיש בקשה למחוק אותו מתיק ההוצאה לפועל ולאפשר לו להגיש בקשת רשות להגן, ואכן כך נעשה. לאור האמור לעיל, בפועל התביעה התנהלה בין התובעת לנתבע 2 בלבד.

תמצית טענות הצדדים:

1. תמצית טענות התובעת:

התובעת חתמה על הסכם לאספקת בטון עם הנתבעת 1, כאשר להתחייבויות הנתבעת 1 לפי הסכם זה, ערבים הנתבעים 2 ו 3. התובעת ספקה לנתבעת 1 בטון בסכומי כסף והנתבעת נותרה חייבת את הסכום הנתבע וזאת עבור בטון שסופק בפועל.

לטענת התובעת, נתבעים 2- 3 פעלו בחוסר תום לב כאשר ידעו כי נתבעת 1 הינה חדלת פרעון והמשיכו להזמין בטון בהיקפים נרחבים. עקב התנהלות זו של הנתבעים ניתן להרים את מסך החברה ולחייבם באופן אישי בגין חובות החברה. הנתבע 2 היה קבלן שותף של נתבע 3 בנתבעת 1 והוא אשר חתם על הערבות בעברית ולא טען כי אינו מבין את השפה העברית. במועד החתימה מסר את ת.ז וחתם בעט כחולה (אל מול הנתבע 3 שחתם בעט שחורה) (ראה סעיף 5 בע"מ 2 לסיכומי התובעת) לפיכך, יש לחייב את הנתבע 2 באחריות אישית בשל כתב הערבות שחתם.

לטענת התובעת, היא מילאה את התחייבויותיה על פי ההסכם וסיפקה את הבטון, בעוד הנתבעים הפרו את ההסכם שלא שילמו עבור הבטון שסופק להם.

כעולה מדו"ח רשם החברות מיום 9.11.16 הנתבע 2 הינו מנהל בנתבעת 1 (נספח ב' לתצהיר התובעת).

על פי הנהלת חשבונות של התובעת, נותרה הנתבעת 1 חייבת יתרת חוב בסך 568,441 ₪ (קרן) ליום 28.2.17 (הכרטסת צורפה כנספח ג' לכתב התביעה). על פי ההסכם, על התשלומים שלא יפרעו יחול מתאריך האספקה, הפרשי הצמדה וריבית בהתאם למדד המחירים לצרכן ועל כן יתרת החוב עומדת על הסך של 575,688 ₪.

עוד טוענת התובעת, כי בהתאם להסכם בסעיף 20 נקבע כי ספרי החשבונות של התובעת יהיו מקובלים ומחייבים את המזמין והעתק ספרי החברה או כרטיס הנהלת החשבונות של המזמין בחברה יהיו ראיה מוחלטת ומכרעת בכל התדיינות בהתאם לסעיף 36 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א- 1971 בדבר רשומה מוסדית.

התובעת טענה כי בהתאם להודעת ההתייקרויות מיום 25.12.16 הודע לנתבעים על שינוי במחיר הבטון (נספח ד' לכתב התביעה).

ביום 25.6.17 נשלח מכתב התראה לנתבעות, אך החוב לא שולם (העתק המכתב צורף כנספח ז' לכתב התביעה).

שיקים שהנתבעת נתנה חזרו כאכ"מ על חשבון מוגבל (העתקי השיקים צורפו כנספח ח' לכתב התביעה).

עוד טוענת התובעת, כי בניגוד לטענת הנתבע 2, מועד העברת המניות בנתבעת 1 היה רק במועד 28.5.17 (נספח ג' לתצהיר התובעת).

לטענת התובעת בסיכומיה, הנתבע 2 הרחיב חזית בתצהיר עדותו הראשית בו טען כי עבד רק כנהג (ראה לעניין זה סעיף 18 לתצהירו) כמו גם הנתבע 2 טען כי הפסיק עבודתו בנתבעת 1 בחודש 4/17 אשר סותר את טענתו בסעיף 11 לתצהיר הבר"ל מיום 10.5.18 (ראה סעיף 6 ו10 לסיכומי התובעת).

גם לגבי טענת הנתבע 2 בסיכומיו כי כתב הערבות איננו עומד בהוראות חוק הערבות , טענה התובעת כי מדובר בהרחבת חזית.

1. תמצית טענות הנתבע 2:

לטענת הנתבע 2, חתימתו על ההסכם זויפה והוא עבד כנהג אצל הנתבעת 1 ולא חתם על כתב הערבות. כמו כן לטענת הנתבע 2, הוא אינו מבין את השפה העברית.

עוד לטענת הנתבע 2, הוא הוחתם על ידי נתבעת 1 על מסמכים שונים שלטענת הנתבעת 1 היו אלה מסמכים הנדרשים לצורך הפקת תלושי שכר עבור הנתבע 2, אך בדיעבד, התברר כי החתימו את הנתבע 2 על הודעה על העברת מניות ורשמו את שמו כדירקטור בחברה.

עוד לטענת הנתבע 2, הוא התפטר מעבודתו בחודש אפריל 2017 ובתאריך 14.5.17 הגיש הנתבע 2 הודעה על העברת מניות לרשם החברות ( צורף כנספח ה' לתצהיר הנתבע 2).

בנוסף, טוען הנתבע 2, כי מעיון בכרטסת עולה כי רוב האספקה נשוא התביעה הייתה לאחר עזיבת הנתבע 2 את הנתבעת 1.

כמו כן, נטען כי התובעת בונה את תביעתה כנגד הנתבע 2 על חתימה מזויפת ללא צירוף צילום ת.ז או כתב ערבות אישית נפרד. התובעת לא צירפה מספר חשבון בנק או תלושי שכר או בדיקת BDI לגבי יכולתו הכלכלית של הנתבע 1.

למעלה מן הצורך, התובעת לא הגישה חוות דעת מומחה כתב יד מטעמה על אף שנטל להוכחת התביעה מוטל על כתפיה.

לגבי הערבות עצמה, טען הנתבע 2 כי אין בה פרוט סכומים.

בסיכומיו טוען הנתבע 2, כי תנאי הערבות אינם עונים על דרישות האמור בסעיף 21 (ב) לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967, שכן מדובר בנתבע שהוא ערב "יחיד" וזאת בהתאם למבחן המהותי, שאינו מתייחס לרישום ברשם החברות. לפיכך, הערב פטור מערבותו, שכן כתב הערבות אינו מציין סכום קצוב. (ראה סעיף 16 לסיכומי הנתבע 2).

זאת ועוד, טוען הנתבע 2 כי לא צוין סכום בכתב הערבות ולא יתכן שאדם יהא ערב כלפי נושה בסכומים בלתי מוגבלים בפרט שמדובר בנתבע שמשכורתו לא עולה על 6,100 ₪ .

זאת ועוד, טוען הנתבע 2 בסיכומיו כי על המלווה המקבל כתב ערבות חלה חובת תום הלב, כפי נקבע במסגרת ת"א 16332/97 בנק דיסקונט לישראל נ' גיסלר יפעת (ראה סעיף 19 לסיכומיו).

1. דיון והכרעה:

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת העיד מר ציון בוטא, מנהל מפעל בתובעת, והעד מר יצחק אבידן, מנהל אשראי לקוחות בתובעת.

מטעם הנתבע 2 העיד הנתבע 2.

הוגשו סיכומים בכתב.

לטענת התובעת, חברה לאספקת בטון, נהגה היא לספק בטון לנתבעת 1 שהייתה חברה קבלנית. לטענתה, הנתבעים 2 ו 3 חתמו כערבים להתחייבויות הנתבעת 1 בהתאם להסכם. הנתבעת 1 נותרה חייבת את הסכום הנתבע בהתאם לחשבוניות שהוציאה התובעת לנתבעת 1. מאחר והנתבעת 1 לא שילמה את הסכום הנדרש, הוגשה התביעה גם כנגד הערבים – נתבעים 2 ו 3. מלכתחילה הוגשה התביעה כנגד שלושה נתבעים. הנתבעת 1 כחברה איתה נוצרה העסקה. הנתבעים 2 ו 3 נתבעו כמי שחתמו על ההסכם כערבים. ביום 24.8.17 הוגש לבית המשפט הסכם פשרה, אשר קבל תוקף של פסק דין. משלא קיימו הנתבעים את הסכם הפשרה, פתחה התובעת בהליכי הוצאה לפועל למימוש פסק הדין. לאחר שנפתחו הליכי הוצאה לפועל הגיש הנתבע 2 בקשה לביטול פסק הדין כנגדו בטענה שהוא איננו חתום על הסכם הפשרה ולמעשה גם לא היה מודע להליכים שהתקיימו בתיק זה. בעקבות בקשת הנתבע 2, אשר אין מחלוקת על כי איננו חתום על הסכם הפשרה, בוטל פסק הדין כנגד הנתבע 2. הנתבע 2 הגיש בקשת רשות להגן. בדיון שהתקיים לאחר ביטול פסק הדין כנגד הנתבע 2 , ניתנה בהסכמה רשות להגן, מבלי להכיר בטענות הצדדים ונקבעו המשך ההליכים בתיק, רק בין התובעת לנתבע 2. פסק הדין שנתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה נותר על כנו לגבי הנתבעת והנתבע 3, אשר חתמו על הסכם הפשרה.

המשך ההליכים בתיק זה התקיים רק כנגד נתבע 2.

למעשה הנתבע 2 לא חלק על עצם קיומו של החוב. הוא ,לטענתו, לא היה מעורב בניהול החברה, אלא היה נהג בלבד. להגנתו טען הנתבע 2 שתי טענות עיקריות, האחת שהוא איננו חתום על כתב הערבות ומדובר בחתימה מזויפת, והשנייה שאין להטיל עליו אחריות של מנהל או בעל מניות, שכן הרישום ברשם החברות נעשה שלא בהסכמתו והוא לא היה מודע לו. כמו כן טען שלא היה מעורב בניהול החברה, ותפקידו היה נהג בלבד.

1. החתימה על כתב הערבות – חתימה מזויפת:

הפן הנורמטיבי:

בתא (פ"ת) 9668-04-14 יפה לוי נ' שושנה הלוי (פורסם בנבו, ניתן ביום 11.9.19) נקבע:

"

11.....אכן מושכלות יסוד הן כי צד המבקש להוכיח את טענתו במשפט אזרחי עליו לעמוד בחובת ההוכחה המורכבת משני יסודות – נטל השכנוע וחובת הבאת הראיה, וככלל "המוציא מחברו עליו הראיה". היינו על התובעות הנטל להוכיח את הטענות בבסיס עילת תביעתן ועל הנתבעת להוכיח את העובדות שבבסיס טענות הגנתה.

יחד עם זאת לעניין טענת זיוף הבהיר בית המשפט העליון בע"א 45/15 חלימה נבולסי נ' נביל נבולסי (15.05.2017) כי כאשר מדובר בשני צדדים שאינם צדדים ישירים לחוזה – הנטל להוכיח שחוזה איננו אותנטי מונח על כתפי הטוען לזיוף, אולם כאשר אדם מתכחש לחתימתו שלו על מסמך שאז שומה על הצד שכנגד להוכיח את אמיתותו כאשר הנטל המונח על שכמו כבד במיוחד לנוכח הגוון המעיין פלילי שנלווה לטענה.

משהכחישה הנתבעת כי אין זו חתימתה על מסמך ההצהרה, אשר אמיתותו מוטלת בספק, מונח נטל הראיה על כתפי התובעות להוכיח את אותנטיות המסמך וזאת באחת משלוש הדרכים שהותוו בפסיקה:

האחת באמצעות עדות ישירה – היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה.

השניה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית והתחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן.

והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון.

המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 (1993)).

17...

ויובהר כי נתתי הדעת בעניין זה לטענת התובעות לפיה הנתבעת דחתה את הצעת בית המשפט למינוי גרפולוג לבדיקת אותנטיות המסמך לאחר שעיינה במסמך המקורי במשרדו של ב"כ התובעות. אולם כאמור משמונח נטל ההוכחה לפתח התובעות היה עליהן לתמוך תביעתן בחוות דעת מומחה גרפולוגית לבדיקת המסמך והשוואת כתבי יד וחתימות, ומשלא עשו כן יש לזקוף זאת לחובתן.

לאור האמור לא שוכנעתי כי התובעות הרימו נטל השכנוע המוטל עליהן להוכחת אמיתות חתימת הנתבעת. "

נטל ההוכחה לגבי החתימה על כתב הערבות הוא על התובעת, לאחר שהנתבע כפר בחתימה וטען שהיא מזויפת. התובעת הסתפקה בעד מטעמה, אשר לטענתו היה עד לחתימה . זוהי אכן אחת החלופות להוכיח חתימה על מסמך, אלא שבמקרה הנדון העד לא ממש הכיר את הנתבע, אשר לטענתו חתם בפניו. לטענת העד מר בוטא הוא זיהה את העד על פי תעודת זהות, אך לא צילם את אותה תעודה . העד טען שהסביר לנתבע את מהות המסמך עליו הוא חותם. עוד העיד העד כי הנתבע 2 קרא את המסמך עליו הוא חתם. יחד עם זאת בהמשך החקירה הוא הודה כי הקשר העסקי היה עם מר חליל שהוא קבלן מוכר איתו עבדה התובעת. הנתבע 2 לעומתו טען שהוא לא חתם על כתב הערבות ושהוא לא מכיר את ההתחייבויות הנובעות מכתב הערבות. לטענתו גם על המסמכים שהוחתם, ואשר התברר כי הועברו לרשם החברות, הוא חתם לאחר שהוסבר לו שמסמכים אלו נדרשים לצורך קבלת שכר עבודתו. למעשה היו בפניי שתי גרסאות בעניין החתימה על כתב הערבות. העד מטעם התובעת שטען שהחתים את הנתבע 2 ומאידך הנתבע 2 שהעיד שלא חתם על המסמך. לא הוגשו ראיות נוספות להוכחת מעמד החתימה ואף לא צולמה תעודת הזהות של הנתבע 2 שעל פיה טען העד מטעם התובעת שזיהה את הנתבע 2. בנסיבות אלו יש בפניי גרסה מול גרסה, כאשר לכל אחת מהגרסאות כשלים משלה . מאחר ונטל ההוכחה הוא על התובעת, הרי שאני קובעת שהיא לא עמדה בו.

לאחר הגשת סכומי התשובה ביקשה התובעת להוסיף את "המסמך האותנטי/מקורי" שהוא צילום צבעוני של ההסכם. אמנם התרתי לה להגיש את המסמך, אך קבעתי שהנתבע יהיה רשאי להתייחס למסמך זה בתגובה נוספת. אמנם לא הוגשה תגובה נוספת, אך עמדת הנתבע בנדון הובהרה בתגובתו לבקשת הגשת המסמך שהוגשה ביום 12.10.22. לא מצאתי כי הגשת המסמך הצבעוני, ללא חוות דעת, נתנה מענה לספקות לגבי הליך החתמת הנתבע 2 על כתב הערבות.

למעלה מן הצורך, גם אם הייתי מקבלת גרסת התובעת לפיה הנתבע 2 חתם כערב על גבי ההסכם בשמו, הרי שיש טעם לפגם בהתנהלות התובעת, שכן הנתבעת 1 והנתבע 3 הגיעו עם התובעת להסכם פשרה, כאמור לעיל, ורק לאחר שהופר הסכם הפשרה התובעת פתחה תיק בהוצל"פ כנגד הנתבע 2 ויתר הנתבעים. מסתבר שהנתבע 2 לא היה מודע לקיום ההליך כמו גם להסכם הפשרה שהוא אינו חתום עליו. לנתבע 2 נודע על קיום ההליך עקב פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדו בעקבות הפרת הסכם הפשרה עליו הוא לא חתום.

כעת אעבור לטענה השנייה של הנתבע 2 שאין להטיל עליו אחריות אישית של מנהל או בעל מניות, שכן הרישום ברשם החברות נעשה שלא בהסכמתו והוא לא היה מודע לו.

1. הפן הנורמטיבי : הטלת אחריות אישית :

קבעתי בתא (ת"א) 28272-09-15 עירית תל-אביב-יפו נ' מרכז חב"ד ללימודי היהדות תל אביב (פורסם בנבו, ניתן ביום 13.6.21) :

"58.המבקש להטיל אחריות אישית על אורגן בחברה מהפן הנזיקי של התנהלותו, מחויב בהוכחת כל יסודות העוולה הנטענת ביחס אליו. לא די בקביעת מעמדו בחברה ובקביעת האחריות של החברה עצמה, כפי שקבעה כב' הש' חיות (כתוארה דאז) בע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים, פ"ד נח(2) 36 , להלן: "השאלה היא, ככלל, אם ביצע בעל התפקיד בתאגיד, באופן אישי, את יסודות העילה המקימה חבות. שאם התשובה לכך היא בחיוב, לא ישמש המעטה התאגידי אצטלה לבעל התפקיד להתכסות בה".

וגם קבעתי בתא (ת"א) 24169-01-16 דרך הבוסתן שיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' עץ השדה שיווק פירות וירקות בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 31.10.19):

"87. ע"פ ההלכה הפסוקה הסעד של הרמת מסך הנו סעד קיצוני ומרחיק לכת, ראו בעניין זה דבריו של ביהמ"ש העליון במסגרת ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי (ניתן ביום 01.08.10):

"כידוע, לחברה אישיות משפטית נפרדת, כך שקיים "חיץ" בינה לבין בעלי מניותיה וקיים "מסך" המפריד בין תכונותיה של החברה לבין התכונות של בעלי מניותיה. יחד עם זאת, נקבע כי בהתקיים תנאים מסוימים, בית המשפט יהיה רשאי "להרים את המסך" ולייחס לבעלי המניות בחברה זכויות וחובות של החברה [ראו: יוסף גרוס חוק החברות החדש 66 (מהדורה רביעית, 2007) (להלן: גרוס)]. הסעד של הרמת מסך הינו סעד קיצוני ומרחיק לכת שכן הוא יוצר "שינוי בדיעבד של מערך היריבויות המשפטיות בידי בית המשפט" ובכך הוא עלול ליצור מצב שיש בו כדי לסכל את הציפיות הלגיטימיות של הצדדים הישירים לסכסוך ואף לערער את "יציבות המוסד המשפטי של התאגיד באופן כללי" [ראו: עמיר ליכט "הרמת מסך והדחיית חוב לאחר תיקון 3 לחוק החברות: מה נשתנה?" תאגידים ב/3 65, 70 (2005) (להלן: ליכט)]."

וכן בהמשך:

"עלינו לזכור כי תנאי בסיסי להרמת מסך הינו כי פלוני עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן פסול, המצדיק כי הוא יעמוד באופן אישי מול בעל דינה של החברה (ראו: ליכט, לעיל, בעמ' 72, 75)."

88.כך, על הטוען להרמת מסך להוכיח, כי השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה כדי להונות אדם, או לקפח נושה של החברה; או באופן הפוגע בתכלית החברה, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. "

1. ומן הכלל אל הפרט:

מחומר מהראיות עולה כי בין חתימות מקבלי הבטון ישנם השמות- "מוחמד" (תעודת משלוח שמספרה 189980) וכן השם "נדאל" (תעודת משלוח שמספרה 189869) והשם "סבאח" (מ. משאבה תעודת משלוח שמספרה 189874) והשם "מראד" (תעודת משלוח שמספרה 190188) חלק מתעודות המשלוח חתומות בחתימה וחלק בשם בעברית או בחתימת השם בשפה הערבית והשם "אחמד" מופיע (תעודת משלוח שמספרה 190338) והשם "קסואני" (תעודת משלוח שמספרה 190779).

מבדיקה שערכתי לא נחזה בחתימות על תעודות המשלוח חתימתו של הנתבע 2 כפי שחתום ביפוי כח של עורך הדין שלו (בתצהיר תובעת נספח ח'1 -2 ).

כמו כן, כעולה מנספחים ח'1-2 לתצהיר התובעת יש הבדלי חתימה של הנתבע 2 אשר העיד כי כותב את שמו בערבית אל מול החתימה בהסכם.

מההסכם עולה כי במקום חתימה על הערבות מופיע השם "סלים עלי גנים" וכן שמו של הנתבע 2 בעברית ותעודת הזהות ומתחת כתוב :"אחראים וערבים כלפיכם בערבות אישית והדדית, במאוחד ובנפרד, ללא הגבלה בסכום, לכל ההתחייבויות הכספיות והתשלומים שלא ישולמו על ידי המזמין..."

עדי התובעת העידו בבית המשפט כי קיים נוהל קבלת אשראי, אשר לגביו העיד מנהל הפיקוח והאשראי בתובעת, העד מר מר ציון בוטא:

"העד, מר בוטא: יש לנו, יש לנו נוהל שאנחנו מחתימים, ברור שיש נוהל, אי אפשר סתם להחתים, ברור שיש."

(ע"מ 12 לפרו' דיון יום 14.3.21)

ובהמשך העיד:

"כב' הש' קלוגמן:.... השאלה הייתה האם בדקת מי הם מורשי החתימה של החברה כדי לחתום על ההסכם?

העד, מר בוטא: תראי, חליל הוא קבלן שהוא מוכר בשוק בתור קבלן והוא הסתובב עם החותמת והוא ניהל משא ומתן וחתם על ההסכם בצורה מסודרת. כשהעברתי את ההסכם לחברה החברה החזירה לי את ההסכם חזרה כי החותמת זה בסדר, אבל הוא לא יכול לחתום ערבות אישית כי הוא לא רשום כבעלים בחברה."

(ע"מ 11 לפרו' 14.3.21 שו' 21-27).

גם העד השני מטעם התובעת חזר על גרסת עת/1 והעיד לפניי:

"העד, מר אבידן: אוקיי. מנהל המפעל, אני אחזור, גברתי, פעם נוספת. מנהל המפעל שולח הסכם לחברה, למחלקת אשראי שיושבת ברמת גן. אנחנו בודקים מי חתום על ההסכם, בודקים את הלקוח, בודקים את תקינות ההסכם ואז מחליטים האם על סמך הנתונים האלה ניתן לעבוד עם לקוח או שאנחנו דורשים ביטחונות נוספים. חברת רדימיקס היא חברה, רק לעיתים חריגות מאוד, מאוד בחברות ציבוריות מאשרת עבודה ללא ערבות אישית, וכאשר יש ערב שאינו תואם את הדרישות שלנו אנחנו דורשים ערבות נוספת או ביטחון נוסף וכולי."

(ע"מ 23 לפרו' שו' 24-30).

הצורך בהחתמתו של הנתבע 2 נבע מכך שהוא היה זה שרשום ברשם החברות כמנהל וכבעל מניות.

יחד עם זאת מעדותו של מר בוטא עולה כי הקשר העסקי היה עם הנתבע 3 מר חליל עלי איסמעיל. מעבר לכך שהנתבע 2 רשום במרשם המתנהל אצל רשם החברות כמנהל וכבעל מניות לא ערכה התובעת כל בדיקה על יכולתו הכלכלית של הנתבע 2, כפי שהעיד מר אבידן כמפורט להלן:

"ת: זה על סמך שיקולים שלי, על סמך נתונים שידועים לי. אם יש לאדון איאד משכורת של 6,000 או 10,000 זה מידע חסוי. אני נותן אשראי לפי הנתונים שבידי. אין שום קשר בין מתן האשראי לחתימתו.

...

כב' הש' קלוגמן: האם אתה בדקת נתונים נוספים על עצם העובדה שהוא רשום ברשם החברות כבעלים?

העד, מר אבידן: בדקתי שהוא רשום כבעלים, בדקתי שבאופן אישי אין לו תביעות כלשהן וזהו, אין לי יותר,

כב' הש' קלוגמן: זה מה שאתה יכול לקבל ב-BDI?

העד, מר אבידן: בדיוק, החוק יותר מזה לא נותן לי, גברתי.

כב' הש' קלוגמן: טוב.

עו"ד עלי: עכשיו, אמרת גם לבית המשפט הנכבד שאתה בדקת את הערבות, בדקת את הערבים וראית שהערב הזה "תואם את הדרישות שלנו", ככה אמרת לבית המשפט, "תואם את הדרישות שלנו".

העד, מר אבידן: נכון." (עמוד 27 -28 לפרוטוקול).

ובהמשך בע"מ 33 העיד:

"כב' הש' קלוגמן: טוב, אני אשאל את השאלה קצת אחרת ואולי זה יפתור את הבעיה. אדוני, אתם, ידוע לך אם אתם המשכתם לקבל צ'קים או בדקתם אם על הצ'קים חתום מי שהוא מורשה חתימה מטעם הנתבעת 1?

העד, מר אבידן: אני אסביר, גברתי.

כב' הש' קלוגמן: זאת השאלה, נכון?

העד, מר אבידן: אני אסביר, גברתי. לעיתים בחברות חותם בעל המניות, לעיתים הוא מסמיך את מנהל הכספים,

כב' הש' קלוגמן:נכון.

העד, מר אבידן: ולעיתים הוא מסמיך גם את סגנו.

כב' הש' קלוגמן: הכול טוב ויפה, בדקתם?

העד, מר אבידן: אנחנו לא.

עולה מעדות עת/1 והעד מר אביטן כי לא נערכה בדיקה של יכולת כלכלית לגבי הערבים. מר ציון בוטא העיד כי חליל הוא קבלן מוכר ש"הסתובב" עם החותמת, אבל בגלל שאינו בעלים התובעת החזירה את הערבות שכן האחרון אינו יכול לחתום על הערבות.

כידוע ע"פ ההלכה הפסוקה כאמור לעיל, חיוב אישי של בעל תפקיד בחובותיה של החברה באמצעות הרמת מסך תיעשה רק במקרים חריגים, ובעיקר כאשר נעשה שימוש לרעה במושג האישיות המשפטית הנפרדת.

במקרה דנן לא הוכח כי זהו המקרה החריג לפיו יש להרים את המסך מעל הנתבעות 1 ולחייב את הנתבע 2 בחוב אספקת הבטון נשוא התביעה.

לא הוכח כי הנתבע 2 חתם על הערבות האישית כמו כן לא הוכח כי הנתבע 2 הבין על מה הוא חותם שכן עדותו של הנתבע 2 לפיו לא הבין את השפה העברית במועד בה חתם על המסמך כמו גם הפיכתו למנכ"ל ובעל מניות בחברה מתיישבת עם גרסתו בבית המשפט והעיד כי :

"עו"ד לונדנר: אני מציגה לך את נספח ח1, האם זו חתימה שלך?

העד, מר שוויקי: לא, אני כותב "איאד" בלבד.

כב' הש' קלוגמן: מה אתה כותב?

עו"ד לונדנר: איאד בעברית?

העד, מר שוויקי: לא.

...

עו"ד לונדנר:אני מראה לו את נספח ח2, האם זו החתימה שלך?

העד, מר שוויקי: לא.

ש: אתה יודע לקרוא את מה שכתוב פה?

ת: לא, שום דבר.

ש: טוב, הוא לא יודע. אני הצבעתי על הנוסח שכתוב בחלק העליון של נספח ח1 ו-ח2 והוא לא יודע. תגיד לי, יכול להיות שכל המשפחה שלכם, שוויקי מחמוד, שוויקי מנאר, הם כולם עוזרים לחליל אבו גאנם להימלט מחובות?

ת: אני לא יודע מזה כלום.

ש: הבנתי. הוא יודע מה זה "רשם החברות"? תשאל אותו.

ת: לא.

ש: האם נכון שהנתבעת בנתה בית כנסת, איך קוראים למקום הזה? בית"ר עלית? ואתה עבדת שם?

ת: אני לא הייתי נכנס לעבודה שלהם, אני הייתי רק נהג, לוקח את המשאית ועובד.

ש: אבל הגעת לבית"ר עלית?

ת: אני עובד בפנים בתור נהג.

ש: מה זה "בפנים"?

כב' הש' קלוגמן:רגע, אמרו לך לנסוע לבית"ר עלית?

העד, מר שוויקי: לא, לא.

עו"ד לונדנר: לא היית בבית"ר עלית?

העד, מר שוויקי: אני עובד בבית"ר עלית.

ש: הוא עובד בבית"ר עלית?

ת: אני עובד בתור נהג, מוציא את הפועלים ומכניס את הפועלים.

ש: אבל מביא אותם לבית"ר עלית? הוא היה בבית"ר עלית בחיים שלו?

ת: כן, הייתי.

ש: אוקיי. " (ע"מ 37-41 לפרו')."

אין חולק כי הנתבע 2 עבד בתקופת אספקת הבטון שכן הנתבע 2 העיד כי עבד בנתבעת 1 משנת 2014 ועד אפריל- מאי 2017 (ראה ע"מ 37 לפרו' שו' 31). ולראיה גם תלושי השכר שצירף לתצהיר מיום 4.7.19 .

כמו כן הנתבע 2 עזב את העבודה בנתבעת וצירף תלושי שכר שעבר במלון דן החל מחודש 10/17.

מקובל עליי האמור בסעיף 18 לתצהיר הנתבע 2 לפיו לא היה בעל מניות בנתבעת 1 או בעל תפקיד ניהולי והיה רק נהג שכן היה בעל רישיון נהיגה גם לתחום הרש"פ וכן בישראל והדבר מתיישב עם השיקולים הכלכליים של הנתבעת 1. התובעת לא הוכיחה כי הנתבע 2 הרוויח כספים באופן אישי מהנתבעת 1 אלא היה עובד שכיר בחברה וקיבל תלושי שכר (עם משכורת של 4,650 ₪ ).

זאת ועוד, כעולה מנספח ב' לתצהיר התובעת עולה מתדפיס רשם החברות כי תאריך המינוי של הנתבע 2 כמנהלת בנתבעת 1 הינו ממועד 27.12.13 וכן כי הנתבע 2 העביר את תפקידו כמנכ"ל הנתבעת 1 ביום 28.5.17 (נספח ג'1-4 לתצהיר התובעת).

התובעת הגישה לתיק כרטסת (נספח ג' לכתב התביעה ) לפיה נכון ליום 4.7.17 נותר לנתבעת חוב 568,442.16 ₪ והעתקי חשבוניות שצורפו נכון ליום 31.1.17 על סך 370,035.90 ₪ (נספח ו' לכתב התביעה – ע"מ 17-248 ) .

זאת ועוד, התובעת צירפה תעודות המשלוח וחשבוניות (נספח ו' לכתב התביעה) מהן עולה כי הבטון שסופק החל מתאריך 1.1.17 ועד ליום 8.2.17 כי עת סופק הבטון כל פעם ישנה חתימה אחרת של מקבל האספקה וגם לעניין זה יש משמעות האם במקרה דנן עלה בידי התובעת להוכיח, כי יש להרים מסך ולחייב את הנתבע 2 באופן אישי בחובות הנתבעת.

התנהלות הצדדים בזמן אמת והתנהלות הצדדים לאחר פתיחת ההליכים מעידה על כך שלנתבע 2 לא היה מעמד של מנהל או בעל תפקיד ניהולי בנתבעת 1 המצדיק הטלת אחריות אישית. במהלך העסקים שבין התובעת לנתבעת לא הובאו כל הוכחת על מעורבותו של הנתבע 1 בניהול החברה. העד בוטא העיד במפורש שהעסקאות נעשו עם מר חליל שהיה הנתבע 3, הנתבע 2 גם לא חתום על ההמחאות שהוציאה הנתבעת ולא היה מודע להזמנות שבוצעו. הנתבע 2 לא עודכן על ידי התובעת על החוב ההולך ומצטבר שהוא לכאורה ערב לו. התנהלות זו מעידה על כי לא התובעת ולא הנתבעת 1 ייחסו לנתבע 2 מעמד של בעל תפקיד ניהולי או משפיע בנתבעת 1. גם לאחר שנפתחו ההליכים המשפטיים הגיעו התובעת והנתבעת 1 והנתבע 3 להסכם פשרה, בלי לעדכן את הנתבע 2 ובלי לקבל את הסכמתו, ומכאן אני למדה שהוא אכן לא היה בעל כל מעמד ניהולי או משפיע בחברה. אין זה המקרה להטלת חבות אישית גם בגישה הליברלית יותר.

לגבי טענת הנתבע בדבר היות כתב הערבות נוגד את חוק הערבות שכן יש להתייחס לנתבע 2 כערב יחיד וכתב הערבות לא עומד בדרישות החוק , כמו למשל אין סכום קצוב, טענה התובעת כי מדובר בהרחבת חזית, בנוסף לכך שיש לדחות את הטענה לגופה. בעניין זה אני מקבלת את הטענה להרחבת חזית ולכן אינני מפרטת יותר בנושא זה.

1. סוף דבר:

לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה במלואה.

לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות במקרה הנדון, שכן הנתבע 2 רשום כמנהל ובעל מניות ברישום המנוהל ברשם החברות, כך שהתובעת לא יכלה להיות מודעת למעמדו האמיתי בחברה . בנוסף נהגתי בהתחשבות רבה בנתבע 2 במהלך ההליכים בתיק בעניין ההוצאות, כמו הבקשה להעברת הדיון לירושלים שנדחתה עקב תניה בחוזה שעל הנתבע 2 היה להכירה (החלטה מיום 2.12.18). בנסיבות דחיית התביעה מן הדין לנהוג באותה מידה כלפי התובעת.

ניתן היום, כ"ח אדר א' תשפ"ב, 01 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.

.