לפניי בקשה למחיקת כותרת ודחייה על הסף, ולחילופין בקשת רשות להתגונן.

עסקינן בתביעה כספית ע"ס 77,779 ₪ אשר הוגשה כנגד הנתבע בהיותו ערב לחיובי החייב העיקרי מר אבו עאסי עאסם בהתאם לכתב ערבות.

במסגרת הבקשה טוען הנתבע כי אין התביעה ראויה להתברר כתביעה בסדר דין מקוצר שכן בינו לבין התובע לא היה הסכם כלשהו ו/או מסמך עליו חתם, תוך שמסמכי הערבות, עליהם מתבסס התובע, אינם ברי תוקף שעה שחתימתו הושגה תחת לחץ ובמרמה.

לגופה של התביעה טוען הנתבע כי התובע (להלן:"הבנק"), הפר את חובות הגילוי החלות עליו שעה שחתימתו בוצעה לבקשת נציגות הבנק, אשר באותה העת לא ידע את זהותן, על גג קניון, ללא שהוסבר לו על מה הוא חותם וללא שנמסרו לידיו עותק מהמסמכים ומבלי שהיתה לו כל אפשרות לברר את תוכנם ומשמעותם, ומכאן הפר הבנק גם את חובתו בהתאם לסעיף 24 לחוק הערבות.

גם לאחר חתימתו על מסמכי הערבות המשיך הבנק להפר את חובותיו ולא יידע אותו אודות חובו של החייב העיקרי ולא שלח לידיו דיווחים שוטפים ובכך מנע ממנו לשלם את הפיגורים או לדרוש מהחייב העיקרי לעשות כן, ובכך למעשה הפר הבנק גם את חובתו בהתאם לסעיף 26(א) לחוק הערבות.

במסגרת חקירתו הנגדית העלה הנתבע טענה נוספת ולפיה החתימות על מסמכי הערבות אינם חתימתו זולת החתימה המופיעה בעמוד הרביעי בכתב הערבות , מתחת לשם.

לטענות הבנק דין הבקשה להידחות; לעניין הבקשה למחיקת כותרת טוען כי התביעה חוסה תחת הגדרת סעיף 202(1)(א) לתקסד"א בהיותה תביעה לחוב קצוב הנסמכת על חוזה או התחייבות מכללא, תוך שבהתאם לפסיקה, די בראשית ראייה דרישת הכתב.

לגופן של הטענות טוען התובע כי הנתבע ערב לחובו של החייב העיקרי- מר עאסי (להלן:"החייב העיקרי"), תוך שחתם על מסמכי ערבות וכן טופס גילוי מידע לערב. בטרם הגשת התביעה כנגדו, נקט הבנק בהתאם לדין, בהליכים כנגד החייב העיקרי, וכשלאלה לא צלחו קט במיצוי הליכים בהתאם לסעיף 27(א)(2)לחוק הערבות. בקשה זו הועברה לתגובת הנתבע, אשר התנגד לה, ובהתאם להחלטת רשמת ההוצל"פ מיום 7.2.17, אושר כי מוצו ההליכים כנגד החייב העיקרי ובהתאמה שניתן לתבוע את הערבים.

מכאן, הנתבע ידע אודות ההליכים המשפטים וזאת שעה שטרם הגשת התביעה כנגד החייב העיקרי נשלחה אליו התראה בה התאפשר לו להצרף להליך, אולם הלה, בחר שלא לעשות כן.

לעניין הפרת חובות חקוקות טוען הבנק כי לא ברורות טענות הנתבע לעניין זה, ובכל מקרה זה האחרון חתם על המסמכים מרצונו, תוך שלפי נהלי הבנק נציג הבנק הסביר לו את תוכנם ומהותם ומסר לידו העתקם, ומכאן, בהתאם לפסיקה, ככל ולא הבין את תוכן המסמכים, אין לו אלא להלין על עצמו.

דיון והכרעה:

בטרם אדון בבקשת הנתבע למתן רשות להתגונן, אדרש לבקשתו למחיקת כותרת, אשר אותה מצאתי לדחות ;

1. הוראת תקנה 202 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי תביעה תהיה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר במקרים כדלקמן:

(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית.

(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב;

(ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק;

1. מבחן הפסיקה לעניין היות החוב קצוב הוגדר בע"א 734/83 חברת החשמל נ' שפיר דוידוביץ, פ"ד לח (1) 613, כדלקמן: "המבחן לקביעת סכום קצוב הוא כי הסכום ניתן לחישוב אריתמטי פשוט ללא צורך בשומה או בהערכה.".
2. התביעה כפי שהוגשה עומדת בקבוע בתקנות תוך שהינה מתבססת על ראייה בכתב והועמדה על סכום קצוב. לכתב התביעה צורפו המסמכים הדרושים להוכחה ובכלל זה הסכם ההלוואה, כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה שנערך ביום 7.1.15, טופס גילוי מידע לערב יחיד או מוגן, דף חשבון בהלוואה, ותדפיס קרנות בתיק ההוצל"פ. הנתבע לא העלה כל טענה לעניין מסמכים כאלה ואחרים החסרים לצורך הוכחת הגנתו ואשר התביעה אינה נתמכת בהם, ומכאן , מצאתי כי התביעה חוסה תחת הגדרת תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי

ודין הבקשה למחיקת כותרת – להידחות .

לעניין הבקשה למתן רשות להתגונן;

1. את בקשת המבקש יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)).

עוד נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).

1. כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).

מן הכלל אל הפרט:

למקרא הבקשה, ולאחר ששמעתי את עדות הנתבע, מצאתי כי טענותיו אינן מגלות כל הגנה ואף לא בדוחק, ומכאן דין הבקשה להידחות ;

1. הנתבע בבקשתו טוען כי הוחתם על ידי נציגי הבנק, אשר לא ידע את זהותם, על גג קניון, לשם זומן ע"י החייב העיקרי, ללא שהוסבר לו על מה הוא חותם, משמעות חתימתו, וכן לא נמסר לידיו עותק של המסמכים, ומכאן, הבנק הפר את חובות הגילוי החלות עליו, מסמכי הערבות אינם ברי תוקף, ודין הבקשה התביעה להידחות(לכך ראה סעיף 9 לבקשה).

כן טוען הנתבע שלא ידע אודות ההליכים אשר ננקטו כנגד החייב העיקרי, תוך שהבנק לא ידע אותו על מצבו ובכך מנע ממנו משלם את פיגוריו או לגרום לו לעשות כן, וגם בכך יש הפרה של חובותיו.

במסגרת החקירה הנגדית על תצהירו הוסיף הנתבע טענת הגנה חדשה, אשר לא הועלתה ואף לא ברמיזא בתצהירו, ולפיה, החתימות המתנוססות על כתב הערבות וטופס הגילוי לערב, אינן חתימותיו, זולת החתימה המופיעה בעמוד הרביעי בכתב הערבות , מתחת לשם.

1. לאחר ששמעתי את עדות הנתבע במסגרת חקירתו הנגדית ועיינתי בתצהירו, ובשים לב לכך כי הנתבע אף העלה טענת הגנה חדשה במסגרת חקירתו הנגדית , אשר מהווה הרחבת חזית אסורה, תוך שלא ברור מדוע טענה זו לא מצאה כל ביטוי במסגרת תצהירו, סבורני כי המדובר בהגנת בדים;

הנתבע בבקשתו לא פירט כלל ועיקר את נסיבות המקרה וכל שטען כי הוחתם על גג הקניון ללא שהבין את משמעות החתימה. הנתבע אינו מפרט, כפי שנדרש את נסיבות המקרה ואת הנסיבות אשר הביאו אותו להגיע לאותו גג קניון לכאורה, לצורך חתימתו על מסמכי הערבות. טענתו זו מעלה תהייה גדולה; גם ככל ולכאורה הגיע למקום, והערבות לא נחתמה בסניף הבנק כמקובל, לא פירט הנתבע מדוע הגיע למקום? כמו כן לא פירט הנתבע מדוע חתם על מסמכי הערבות וזאת מבלי שהוסבר לו על מה הוא חותם.

כלל ידוע כי על המבקש רשות להתגונן להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש הוא, ורק הוא, כתב הגנה בתיק (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ מב(1) 721) , והנתבע לא עמד בנטל זה.

זאת ועוד, בע"א 2242/10 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ביום 21/12/2011 [פורסם במאגר "נבו"] חזר לאחרונה בית המשפט העליון ואישר את ההלכה בעניין זה, וקבע:

"...המבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו. זאת בהתאם לכלל שעל המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט את מהות הגנתו".

1. מחקירת הנתבע עולה כי הכיר את החייב העיקרי ממסגרת העבודה המשותפת, ואף קודם לכן (ראה לעניין זה עמוד 1 שורה 30 לפרוטוקול מיום 15.3.18), וזה האחרון הוא אשר "רימה" אותו לדבריו (ראה לעניין זה עמוד 2 שורה 19-21 ). הנתבע בעדותו לא מעלה כל נימוק מניח את הדעת במבחן האדם הסביר, מדוע חתם על המסמכים, כאשר לטענותיו לא ניתן לא כל הסבר לגבי תוכנם ומשמעותם.
2. זאת ועוד, הנתבע לא נתן כל הסבר מניח את הדעת לעובדה כי על המסמכים עליהם חתם, ובכלל זה, כתב הערבות להחזרת ההלוואה וכן על גבי טופס הגילוי לערב, היו מצוינים באופן מודפס פרטיו האישיים ובכלל זה שמו המלא, מספר תעודת הזהות וכן טלפון נייד. כאשר נשאל לענין זה השיב :" לא הסבירו לי כלום. הוא אמר לי לבוא לגג. הפרטים בטח הגיעו ממנו, מהחייב העיקרי, לא ידעתי שהוא לוקח הלוואות". ובהמשך כאשר נשאל הכיצד היה לחייב העיקרי את פרטי ת.ז שלו השיב: "לא יודע, אני ישבתי בתוך האוטו, באתי לדבר איתו, פתאום ראיתי שתי בחורות ולא מכיר אותן, חתמתי."
3. גרסתו זו של הנתבע לא עושה שכל ואין בה בכדי ליתן הסבר הגיוני הכיצד פרטיו האישיים הגיעו את הבנק, בטרם חתימתו על מסמכי הערבות, ומכאן, עולה רק מסקנה אחת ולפיה הנתבע הסכים לחתום על הערבות לטובת החייב העיקרי, ומסר לזה האחרון את פרטיו האישיים הכוללים את מספר ת.ז שלו , ודי בכך בכדי לסתור את טענותיו ולפיה לא ידע כי הוא חותם ערבות לטובת הנתבע, ולשמוט את הקרקע תחת טענת ההגנה ולפיה לא הבין את משמעות חתימתו, וזאת לאחר שהבנק התרשל בחובתו.
4. מבלי לפגוע באמור לעיל אציין כי גרסתו זו של הנתבע ולפיה היה באוטו בשעת החתימה, סותרת באופן מוחלט את גרסתו עליה הצהיר בתצהיר התמיכה לבקשה, וכן בריישא לעדותו, ולפיה נתבקש ע"י חברו להגיע לגג הקניון ושם חתם על מסמכי הערבות .
5. מכאן, טענת ההגנה העיקרית של הנתבע הינה כי לא הבין על מה הוא חותם. מבלי להידרש לנכונות הטענה וזאת בשים לב לאמור לעיל, ובשים לב לפסיקה הקובעת כי בשלב זה אין בית המשפט נדרש לנכונות הטענה, וגם ככל ותמצא שהינה נכונה, אזי, לא יהיה בה בכדי להקים לנתבע לטענת הגנה שתביא לדחיית התביעה ,וניתן להכריע בה כבר בשלב זה בהיותה טענה משפטית, ואנמק;
6. מטענות ההגנה של הנתבע לא עולה ואף לכאורה כי חתם על מסמכי הערבות אגב כורח. בנסיבות אלה, אין מחלוקת שחתימתו הינה מרצון, ולטענתו, מבלי שהבין על מה הוא חותם שעה שלא הוסבר לו ע"י נציגי הבנק נפקות הערבות. מכאן, דה-פקטו, טענת ההגנה המועלית בהקשר זה, הינה כי הנתבע לא טרח לקרוא את אשר חתם עליו, אלא נטל מסמך לידיו, מבלי לשאול שאלות, מבלי להעלות ספק, וכעת סבור הוא שהוטעה בטרם חתימת המסמכים אשר הוצגו על ידי התובע.

עניין דומה נדון ע"י ביהמ"ש העליון בע"א 779/87 נח בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד (3) 304, ושם נפסק (בעמ' 310):

"לכאורה, טענתן של מערערות אלו מופנית כנגד עצם יצירת ההתחייבות. הכלל הוא (ע"א 413/79 [1], בעמ' 38), שהטענה האמורה אינה עומדת –".. למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".

עיון במובאה יעלה, שהיא מגלמת בתוכה שני יסודות עיקריים: הטענה לא תעמוד למי שאינו טורח לקרוא ולהבין את תוכנו של המסמך שעליו הוא חותם; הטענה לא תעמוד למי שמודע לטיבו של הסמך שעליו הוא חותם".

בענייננו, הנתבע לא טרח לקרוא ולא טרח להבין, בעצמו, את תוכנו של כתב הערבות שעליו חתם, וזאת חרף העובדה כי לא ניתן היה להסיק מסקנה אחרות מנוסח המסמכים זולת יצירת התחייבות כלפי המשיב. כיוון שכך, גם אם טעה בקשר להיקף התחייבותו - טענתו אינה נוגעת למהותה של ההתחייבות הגלומה במסמך, ועל-כן אינה יכולה להתקבל.

ראה לעניין זה, אף דברי ביהמ"ש העליון במסגרת ע"א 6799/02 יולזרי משולם נ' בנק המזרחי (מצוי במאגר "נבו"):

"כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591; ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן ואח', פ"ד נו(5) 365). עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות, כאפשרות קרובה (ראו: ע"א 1513/99 הנ"ל וכן ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח' (טרם פורסם))".

1. בהתאם לפסיקה, אין נתבע יכול לרפא את מחדליו אגב הטלת דופי בהתנהלות התובע, ובמקרה בו חתם על מסמך, ועל אף שלטענתו לא הבין את נפקותו, אין לו אלא להלין על עצמו ורואים אותו כמי שהבין את תוכן המסמך עליו חתם. מכאן, ושעה שהמדובר בטענה משפטית שגם אם תתקבל מבחינה עובדתית, אין בה בכדי עלות לכדי טענת הגנה שתביא לדחיית התביעה, הרי שניתן כבר בשלב זה להורות על דחית ההתנגדות בהיעדר הגנה.
2. מבלי לפגוע באמור ולמעלה מן הצורך יצויין כי מנספחים אשר צורפו לתגובת הבנק לבקשת רשות להתגונן עולה שאין ממש בטענה ולפיה הבנק לא יידע את הנתבע אודות קיום ההליכים כנגד החייב העיקרי; מנספחים אלה עולה שבטרם הגשת תביעה משפטית כנגד החייב העיקרי, נשלחה לנתבע התראה בהתאם לחוק הערבות בה אך הוצע לו להצטרף להליך. חרף זאת הנתבע בחר להתעלם מפנייה זו, תוך שהלין לראשונה על ערבותו רק לאחר שהבנק הגיש בקשה למיצוי הליכים. אעיר לעניין זה, ומבלי להידרש לשאלת נפקות הקביעה, כי בהחלטתו, דחה רשם ההוצל"פ את טענות הנתבע לעניין זה.
3. לעניין טענת הנתבע ולפיה החתימות אשר מופיעות על כתב הערבות אינן חתימתו, ולמעלה מן הצורך וזאת שעה שטענה זו נטענה לראשונה רק במעמד החקירה והינה בגדר הרחבת חזית אסורה, גם בה באופן בו הועלתה, אין בכדי להוות טענת הגנה המקנה את הזכות לקבלת רשות להתגונן; טענה זו הועלתה בעלמא, אגב חקירה נגדית, לא מצאה כל ביטוי במסגרת התצהיר שצורף בתמיכה להתנגדות, וזאת חרף העובדה שהמסמכים עליהם מתנוססת החתימה צורפו לכתב התביעה אשר הומצא כדין לידי הנתבע, ומעבר לכך, תמוהה עד מאוד הטענה ולפיה, כלל החתימות זוייפו, זולת חתימה אחת. משכך, נדמה לכאורה כי טענה זו, אשר אף לא זכתה לפירוט עובדתי ראוי, נולדה במסגרת החקירה, כטענת הגנה חליפית אשר אין בה ממש זולת ניסיון לדחות את הקץ.
4. מכל האמור לעיל, סבורני כי גם אם יהיה ממש בטענות הנתבע בכללותן, הרי שטענותיו אינן מעלות הגנה אפשרית גם לא בדוחק לקבלת הבקשה למתן רשות להתגונן, ומכאן דין הבקשה להידחות; וחרף זאת , ובאיזון זכויות הצדדים , היינו סגירת שערי בית המשפט בפני הנתבע אל מול קבלת הבקשה בתנאים , מצאתי כי במקרה זה מאזן הנוחות נוטה לטובת הנתבע, היינו כי קבלת הבקשה בכפוף להפקדת ערובה בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.

בנסיבות העניין, אני קובעת כי רשות להתגונן תינתן כנגד הפקדת סך של 50,000 ₪ בקופת ביהמ"ש. סבורני כי הפקדה כאמור תהווה איזון ראוי בין ההצדקה לפתיחת שערי בית המשפט בפני הנתבע, כאשר טענותיו אינן מגלות כל הגנה , ולו בדוחק, לבין ניהול ההליך.

1. הסכום יופקד בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, הבקשה למתן רשות להתגונן תידחה, התובע יהא זכאי לעתור לקבלת פס"ד על מלוא סכום התביעה, והנתבע יחוייב בהוצאות התובע בסך של 2,000 ₪ אשר יתווספו לסכום התביעה.

ככל ויופקד מלוא הסכום במועד תינתן לנתבע רשות להתגונן בפני מלוא התביעה, והתצהיר שצורף לבקשה ישמש כתב הגנה.

המזכירות- תעקוב אחר ביצוע ההפקדה, ותנתב את התיק לאחר שתבוצע.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ח, 07 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.