לפני תביעת התובע, עורך דין במקצועו, נגד הנתבע, בסך 1,700,000 ₪ בגין לשון הרע, איומים, תקיפה וכליאת שווא.

רקע וטענות הצדדים

1. בין הצדדים היכרות רבת שנים שהחלה לפני למעלה מ – 20 שנה.

2. לטענת התובע, כפי שעולה מכתב התביעה, מדובר במערכת יחסים עסקית שהחלה בעת שהתובע שכר את שירותי הנתבע, ששימש אז כחוקר פרטי ועסק במתן שירותי שליחויות וביצוע מסירות משפטיות.

לאחר הסתבכות פלילית וכלכלית של הנתבע, פנה הנתבע לתובע בשנת 2015 וטען כי קשר קשרים ענפים ביבשת אפריקה. התובע שמח להרחיב את עסקיו וביום 1.4.15 החל להעסיק את הנתבע בחברה בבעלותו בשם 'ד. עמיר ושות בע"מ' (להלן: "החברה"), כאחראי על פיתוח וקידום פרויקטים ביבשת אפריקה.

סוכם כי שכרו של הנתבע יעמוד על סך של 6,000 ₪ בחודש, כאשר בשלב מאוחר יותר שכרו הועלה לסך של 12,500 ₪ בחודש. כן סוכם כי ככל שעבודת הנתבע תישא פרי, כלומר החברה תחתום על הסכמים שמקורם בעבודת הנתבע, יהיה הנתבע זכאי לבונוס אשר שיעורו יקבע על ידי הצדדים.

ביום 6.10.15 נכרת הסכם עם חברת אלנה פוטש מקבוצת כימיקלים לישראל, לביצוע פרויקט במדבר דאלול באתיופיה בסך של 1,855,000 $ וביום 1.3.16 נכרת הסכם עם חברת מפעלי ים המלח (גם היא מקבוצת כי"ל), לביצוע עבודות התקנה של מבנים יבילים באתר סדום. סוכם, כי הנתבע יהיה זכאי לבונוס בשיעור של 30% מהרווחים לאחר ניכוי ההוצאות, המיסים ושכר העבודה.

לטענת התובע, עד ליום הגשת התביעה שולם לנתבע סך של 1,085,674.32 ₪ הכוללים סך של 187,563 כשכר עבודה וכן סך של 898,111.32 ₪ בהתאם להתחשבנות בפרויקטים. לטענת התובע מעבר לסכומים האמורים, הנתבע לא זכאי לכספים נוספים.

3. לטענת הנתבע, כפי שעולה מכתב הגנתו, בין הצדדים הייתה קיימת מערכת יחסים מקצועית חברית קרובה והדדית שנמשכה שנות דור, עד אשר גילה כי התובע גנב ממנו מיליוני שקלים.

התובע תמך וסייע לו בעת שכשל בעסקה פלילית חד פעמית ונקלע לקשיים כלכליים. מאז, חזר הנתבע לתפקד ושילם את כל חובותיו.

בשנים האחרונות הנתבע עוסק בסחר בינלאומי, ייצוג חברות וביצוע רכש יבוא ויצוא, ובנה מערכת ענפה של קשרים ברמה בינלאומית.

לטענת הנתבע, התובע מעולם לא שילם לו משכורת בפועל, והתלושים שהונפקו היו לצורך יציאתו מהארץ, כדי שיוכל להציגם להוצל"פ על מנת לעקוף את ההגבלות שהוטלו עליו. לטענתו, הוא המשיך לנהל את עסקיו בחו"ל ללא כל קשר לתובע או לחברה, לא בשליחותה ולא לטובתה.

הנתבע טוען ביום 1.6.15, קיבל פניה מכי"ל להקים פרויקט הנדסי במדבר דאלול באתיופיה, אך כי"ל ביקשה כי ההתקשרות עמה תהיה במסגרת חברה ישראלית המנהלת ספרים כחוק. הנתבע סיפר זאת לתובע, שציין כי יש לו חברה בע"מ והציע לספק לו את שם החברה. הצדדים סיכמו כי מתוך רווחי הפרויקט ישולמו תחילה חובות הנתבע לכל נושיו ולאחר מכן יתחלקו הצדדים ברווחי הפרויקט שווה בשווה. הפרויקט יצא לדרך ולאחר מכן נחתם הסכם נוסף עם כי"ל להקמת קריית הקבלנים בים המלח.

הנתבע הגיש תביעה כספית בת.א. 2026-07-17 בבית משפט השלום בבאר שבע (המתנהלת לפני מותב זה) על סך 2,300,000 ₪ בגין חלקו בפרויקטים המשותפים. לטענתו, תביעת התובע היא פעולת תגמול וניסיון להלך אימים על הנתבע.

הנתבע טוען כי הכספים שקיבל היו לצורך תשלום חובותיו לנושיו בהתאם להסכמת הצדדים.

4. כפי שעולה מטענות הצדדים, הקרע בין הצדדים החל על רקע עסקה לרכישת מגרש שחתמה רעיית הנתבע בחודש 3/2017.

5. לטענת התובע, הובילה עסקה זו לדרישות כספיות חסרות שחר של הנתבע מאת התובע. התובע הבהיר לנתבע בטרם ביצוע עסקת רכישת המגרש, כי החברה לא חייבת לו כספים נוספים מעבר לכספים ששולמו לו עד מועד זה, וציין סברתו כי הנתבע לא יוכל להתמודד כלכלית עם רכישת המגרש. לאחר שהובהר לנתבע כי אינו זכאי עוד לכספים, הנתבע לא בחל בשום אמצעי במטרה לקבל כספים תוך שהוא מאיים על התובע, מוציא דיבתו רעה בקרב עובדיו, בני משפחתו, מכריו וחבריו, לקוחותיו וספקיו והמערכת הבנקאית.

לעניין זה נטען כי לאחר שהנתבע עמד בפני הפרת ההסכם לרכישת המגרש, ובעקבות תחנוני הנתבע, נאות התובע לתת לו שיקים על סך 241,000 ₪ ועל סך 100,000 ₪, לאחר שהנתבע התחייב לחזור לעבודה סדירה ולפעול מול כי"ל לקבלת תשלום בסך של 340,000 $ שהגיע לחברה. ואולם, הנתבע המשיך לבוא בדרישות כספיות נוספות, ומשהתובע סירב, לא מילא את תפקידו וחיבל בפרויקטים. כן נטען כי הנתבע עשה שימוש בכרטיס האשראי של התובע לרכישות פרטיות. על כן התובע ביטל את כרטיס האשראי. כמו כן, בשל התנהגות המתלהמת של הנתבע ואיומיו, ביטל התובע את שני השיקים.

6. הנתבע טוען כי המחלוקת בין הצדדים החלה מעת שגילה שכספי הפרויקטים המשותפים בסך מיליוני שקלים נעלמו מחשבון הבנק של החברה, ולכן הם לא מצליחים לסיים את ביצוע הפרויקטים ולקיים את התחייבויותיהם. לטענתו, התובע, לא מגיב לפניותיו, מייצר אפלה מוחלטת, מתעלם מהודעות, בקשות ותחנונים לתגובה. לטענתו, התנהגות זו עולה כדי התעללות והתעמרות נפשית של ממש אשר גרמו בין היתר לחוסר אונים, תסכול וייאוש מוחלט של הנתבע.

הנתבע טוען כי מעולם לא פעל נגד התובע וכי כל מטרת התנהלותו היא להסדיר את מערכת היחסים, למנוע נזקים לשותפות ולקבל את כספו בהתאם להסכמים בין הצדדים. לטענתו, הוא ניסה להפעיל את כל הגורמים בסביבתם האינטימית, כולל חברים משותפים, עורכי דין, עובדים במשרד ובני משפחה על מנת למנוע את השבר ואף ניסה להסדיר היחסים בפגישת גישור שהתקיימה טרם פתיחת ההליך.

לטענת הנתבע, ניסיונו של התובע למנוע את רכישת המגרש על ידו היה כדי לדחות את הקץ עד שיתברר כי חשבונות החברה מרוקנים לחלוטין.

לטענת הנתבע, לחציו אינם קשורים לרכישת המגרש אלא לחוסר שיתוף הפעולה של התובע ולאפלה בה הוא מנהל את כספי הפרויקטים, כאשר על פי הסימנים הכספים אינם, החברה לא מסוגלת לתפקד ואינה עומדת בהתחייבויותיה מול הפרויקטים ומול ספקים בארץ ובחו"ל.

לעניין השיקים נטען כי הם נמסרו לנתבע על חשבון כספים המגיעים לו מרווחי הפרוייקט, אך אף אחד מהם לא נפרע והם חזרו בציון "א.כ.מ / ניתנה הוראת ביטול". הנתבע הוא שהביא את הפרוייקטים, היזם והמבצע ולא יתכן שיחבל בהם. לטענת הנתבע, על אף שביום 2.6.2017 התקבל מכי"ל הסך של 340,000 $, שהפך על ידי התובע לתנאי לתשלום השיקים, התובע לא שילם את חלקו והגיש נגדו תלונת סרק במשטרה.

7. על רקע האמור, אירעו מספר אירועים בגינם הוגשה התביעה בעילת לשון הרע, כאשר נטען כי הנתבע הטיח בתובע בהזדמנויות שונות כינויים אשר פגעו בשמו הטוב כגון "גנב", "רמאי", "נוכל", "מושחת", "עבריין".

התובע טען כי הפרסומים שאמר הנתבע היו בנוכחותו, בנוכחות עובדי משרדו, לקוחות, ספקים, בני משפחתו ופקידי בנק.

כן נטען לעוולות נזיקיות של איומים, תקיפה וכליאת שווא אשר מיוחסים לנתבע שלטענת התובע תקף אותו באירוע מיום 30.5.17. לטענת התובע התקיפה בוצעה לפני עובד ממשרדו וכן תועדה במצלמות אבטחה.

8. הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען כי הנאמר אינו מהווה לשון הרע כמשמעו בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק") ולחלופין טוען להגנות מכוח החוק – הגנת אמת בפרסום (ס' 14 לחוק) והגנת תום לב (ס' 15(2),(3),(4) ו- (7) לחוק).
באשר לעוולות הנזיקיות- הנתבע מכחיש טענות אלו וטוען כי לא בוצעה כל עוולה נזיקית וכראיה לדבריו צרף אסמכתא כי התלונה שהוגשה על ידי התובע למשטרת ישראל נסגרה.

9. בתיק התקיימו שני דיוני הוכחות. מטעם התובע העידו התובע, רעיייתו עו"ד צילי עמיר, מר דורון שני, מר מאיר ארביב, עו"ד אילנה בר טוב ועו"ד חאפז סאנעאלה.

מטעם הנתבע העידו הנתבע ומר יוסי בן דוד (חקמון).

10. להשלמת התמונה יצוין כי מתנהלת לפני תביעה כספית שהגיש הנתבע נגד התובע ונגד החברה (ת"א 2026-07-17). החברה נכנסה להליכי פירוק, ועל כן ההליכים נגדה עוכבו, וההליך ממשיך נגד התובע בלבד.

האירועים מושא התביעה

11. התובע בתביעתו מפרט את האירועים הנטענים וראשי הנזק בגינם באופן הבא:

א. פגיעה בתובע בנוכחות עובדי המשרד, לקוחותיו וספקי משרדו
ביום 22.3.17 הנתבע הגיע למשרד התובע בליווי מר מאיר ארביב, בעת שהתובע לא היה במשרד, וצעק בקולי קולות כי התובע גנב ממנו מיליוני דולרים, וכי הוא שקרן נוכל וגנב. לטענת התובע, הנתבע עבר חדר חדר והשמיע את דברי הגנאי בפני העובדים אשר חלקם היו עם לקוחות.

התובע טוען כי אירועים דומים התרחשו מספר רב של פעמים כאשר הנתבע הגיע למשרדו במועדים בהם לא היה במשרד, במטרה לפגוע בשמו הטוב.

בגין ראש נזק זה תובע התובע סך של 250,000 ₪.

ב. פגיעה בתובע באמצעות מסרונים ושיחות טלפון לעובדי המשרד

1. מסרון לעו"ד בר טוב מיום 7.4.17 – בו כתב הנתבע "תודיעי לדורון שלא ישחק איתי

שיעמוד במילה שלו ויביא לי את השיק היום. יום ראשון זה סיפור אחר...".

1. מסרון לגב' סימה ברוכים מיום 26.6.17 – בו כתב הנתבע במענה להודעה ששלחה הגב' ברוכים כי יש לשלם אגרות לרישום בטאבו – " שתשלם מכל המיליונים שאדון דורון חייב לי. אין בעיה סימה. שילך להם לתרופות בעזרת השם".
2. מסרון מיום 3.7.17 לגב' ברוכים – " הבעיה שלי החריפה יותר. כי שיק של דורון שהוא נתן 100000 חזר הבוקר מסיבת אכמ".
3. מסרון לתובע מיום 3.7.17 – " ידעתי שאתה זבל אבל לא ידעתי כמה אתה זבל וגנב אמיתי. גם את השיק של 100000 ₪ החזרת".
4. כמו כן, לטענת התובע, הנתבע ביצע שיחות טלפוניות לעו"ד בר טוב ולעובדות נוספות (גב' ברוכים, גב' גלית וגב' אירה), העליל על התובע והטיח בהן אמירות קשות.

בגין ראש נזק זה תובע התובע סך של 150,000 ₪.

ג. פגיעה בשם הטוב בנוכחות לקוחות וספקים

(1) ביום 19.6.17 – הגיע הנתבע למשרד התובע בליווי מר יוסי חקמון, עובד בחברת וריטס

לוגיסטיקה בע"מ, עמיל המכס עימו עובדת החברה. בנוכחות עובדיו ולקוחות רבים צעק הנתבע כי התובע "שקרן", "גנב", "רמאי" ו- "נוכל".

(2) הנתבע פנה למפעלי ים המלח, לקוח של החברה, והציג את התובע כחדל פירעון שאינו

מסוגל לקיים את התחייבויותיו החוזיות, תוך הצגתו כשקרן רמאי וגנב.

(3) הנתבע פנה לספק תורכי - חברת Ozge Yapi והציג את התובע כ"רמאי ושקרן".

(4) הנתבע פנה בהזדמנויות רבות לספקים ולקוחות בשיחות טלפון ובעת ביקורו במשרד התובע, ואמר להם כי התובע "גנב", "נוכל", "רמאי", "שקרן", "מושחת" וכיוב'.

בגין ראש נזק זה תובע התובע סך של 400,000 ₪.

ד. פגיעה בשם הטוב בסניף הבנק בו התובע מנהל את עסקיו

לטענת התובע, הנתבע הגיע במועדים שונים אל סניף הבנק בו הוא מנהל את חשבונו, ניגש לפקידים והטיח בהם דברים קשים כנגד התובע.

בגין ראש נזק זה תובע התובע סך של 150,000 ₪.

ה. פגיעה בשם הטוב אצל בני משפחתו

1. פניה לאביו של התובע - לטענת התובע, ביום 4.6.17, בעת שעזב את משרד התובע, פגש הנתבע במקרה את אביו של התובע והטיח בו כי בנו "גנב", "רמאי" , "שקרן", ו- "נוכל בינלאומי".
2. פניה לרעיית התובע- לטענת התובע הנתבע פנה במספר הזדמנויות אל אשתו של התובע תוך שהוא מעליל על התובע עלילות שווא, וכן עשתה כן רעייתו.
3. פניה של רעיית הנתבע לתובע – ביום 25.6.17 שלחה רעיית הנתבע מסרון לתובע ובו דברים חמורים.

בגין ראש נזק זה תובע התובע סך של 100,000 ₪.

ו. פגיעה בשם הטוב בפני הבריות
לטענת התובע, הנתבע פנה טלפונית ביום 14.7.2017 לחברו הטוב, מר דורון שני המשרת עמו מזה 30 שנה בשירות מילואים, והכפיש אותו ואת פועלו. לטענת התובע, מר דורון שני הודיע לו על השיחה במייל מיום 16.7.17.

בגין ראש נזק זה תובע התובע סך של 500,000 ₪.

ז. איומים, תקיפה וכליאת שווא – אירוע מיום 30.5.17

לטענת התובע, ביום 30.5.17, הופיע הנתבע במשרדו ודרש לקבל כסף. לטענתו, הנתבע צעק והפריח איומים מפורשים על חייו ומשכך קרא התובע לעובד ממשרדו, עו"ד חאפז סאנעאלה שיבוא לסייע לו. לטענת התובע, הנתבע נעל את הדלת והכניס את המפתח לכיסו. התובע יצא לקומת הגג והנתבע ניסה לתקוף אותו עם מוט ברזל. אז – יצא התובע מפתח חלון משרדו וחמק מהמשרד. לטענת התובע, הנתבע רדף אחריו, ניסה לנקב את גלגלי הרכב ואף עמד על רכבו ולא אפשר לו לנסוע מהמקום, כשלבסוף נאלץ התובע לעזוב את המקום במונית.

בגין ראש נזק זה תובע התובע סך של 150,000 ₪.

12. יש לציין כי בכתב התביעה, בתצהיר התובע ובתצהירי עדיו, נטען כי קיימים מקרים רבים נוספים אולם הללי נטענו בכלליות ולא פורטו.

המסגרת המשפטית

13. סעיף 1 לחוק מגדיר לשון הרע, כ"דבר שפרסומו עלול -

"(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"

סעיף 2 לחוק מגדיר מהו פרסום

"(א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –

(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע."

כב' השופט עמית התווה את השלבים על פיהם יש לבחון תביעת לשון הרע, כדלקמן:

"תרשים הזרימה בתביעות לשון הרע הוא כלהלן: בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה שבסעיף 1 לחוק,  והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם נכנס הפרסום לד' אמות אחת החסינויות - דין התביעה להידחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה - אמת בפרסום ועניין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם  הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או-אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים (לתיאור שונה במקצת של השלבים ראו בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי בפסקה 7 ([פורסם בנבו], 4.8.2008))" (ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך (08.02.2012)).

14. בענייננו, יש להכריע בשאלה האם הדברים נאמרו על ידי הנתבע באירועים המתוארים בתביעה ולאחר מכן, לבחון את הדברים בהתאם לשלבים האמורים.

15. באשר לעוולות הנזיקיות, יש לבחון התקיימותן בהתאם להוראות סעיפים 23 (תקיפה) ו- 26 (כליאת שווא) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

דיון והכרעה

16. האירועים ידונו בהתאם לאופן העלאתם בכתב התביעה.

17. פגיעה בתובע בנוכחות עובדי המשרד, לקוחותיו וספקי משרדו

התובע טוען כי ביום 22.3.2017, בעת שהתובע היה מחוץ למשרד, הגיע הנתבע למשרד התובע בליווי מר מאיר ארביב וצעק בקולי קולות כאשר המשרד הומה אדם כי התובע גנב ממנו מיליוני דולרים, וכי הוא שקרן, רמאי, נוכל וגנב. לטענת התובע, הנתבע עבר חדר חדר במשרד והשמיע את דברי הגנאי בפני העובדים, כאשר חלקם עם לקוחות.

התובע לא היה נוכח במועד האמור ולהוכחת טענה זו הובאו עדויותיהם של עו"ד בר טוב ומר מאיר ארביב.

הנתבע מאשר כי אמר את הדברים המיוחסים לו בסערת רגשות ולכל היותר פעמיים (ס' 33 לתצהירו).

די בכך כדי להוכיח את טענת התובע בעניין זה.

18. יצוין כי התובע טוען שאירועים דומים התרחשו מספר רב של פעמים כאשר הנתבע הגיע למשרדו במועדים בהם לא היה במשרד, במטרה לפגוע בשמו הטוב. דא עקא, האירועים האמורים לא פורטו, לא צוינו המועדים בהם לכאורה אירעו, לא פורטו אמירות הנתבע ובפני מי נאמרו, ומדובר בטענה כללית בלבד.

19. על כן, לאור הודאת הנתבע, הוכחו שני אירועים בהם אמר הנתבע את האמירות המיוחסות לו, בנוכחות אחרים.

20. מסרונים ושיחות טלפון לעובדי המשרד

המסרונים אליהם מתייחס התובע ואשר יש בהם, לטענתו, משום פרסום לשון הרע הם המסרונים הבאים:

מסרון לעו"ד בר טוב מיום 7.4.17 – בו כתב הנתבע "תודיעי לדורון שלא ישחק איתי שיעמוד במילה שלו ויביא לי את השיק היום. יום ראשון זה סיפור אחר...".

מסרון לגב' סימה ברוכים מיום 26.6.17 – בו כתב הנתבע במענה להודעה ששלחה הגב' ברוכים כי יש לשלם אגרות לרישום בטאבו – " שתשלם מכל המיליונים שאדון דורון חייב לי. אין בעיה סימה. שילך להם לתרופות בעזרת השם".

מסרון מיום 3.7.17 לגב' ברוכים – " הבעיה שלי החריפה יותר. כי שיק של דורון שהוא נתן 100000 חזר הבוקר מסיבת אכמ".

ואולם, עיון באמור במסרונים אלה, מעלה כי האמור בהם אינו מהווה לשון הרע. הפניה של הנתבע אל מקבלות המסרונים נעשתה כמי שטפלו בענייני המשרד ובהעברות הכספים מטעם התובע, ואין בתוכנם משום לשון הרע.

21. טענת התובע, לפיה הנתבע ביצע שיחות טלפוניות לעובדות ממשרדו (גב' סימה ברוכים, גב' גלית וגב' אירה כנזכר בכתב התביעה ובתצהיר התובע) והטיח בהן אמירות קשות, לא הוכחו שכן העובדות האמורות לא הובאו לעדות וממילא לא הוכח מה נאמר ולא הוכח כי הדברים מהווים לשון הרע.

22. באשר לשיחות טלפון עם עו"ד בר טוב, לא נמסר פירוט של מועדי השיחות ואולם מתצהירה של עו"ד בר טוב עולה כי מדובר במספר רב של שיחות בהן כינה הנתבע את התובע "גנב" "רמאי", "שקרן" "מושחת" "נוכל בינלאומי".

עם זאת, כאשר מדובר בשיחות שלא פורטו ונטען בעלמא כי מדובר בשיחות רבות ויומיומיות, כאשר הנמענת לשיחות היא עו"ד בר טוב בלבד, הרי שגם אם מדובר בלשון הרע, משליך הדבר לעניין הנזק, כפי שיפורט להלן.

23. התובע מציין כחלק מתביעתו גם מסרון מיום 3.7.2017 שנשלח אליו. ואולם, אין במסרון שנשלח לתובע ולא הגיע לידי אחר מלבדו משום פרסום, ולכן אין חבות על פי חוק.

24. פגיעה בשם הטוב בנוכחות לקוחות וספקים

לטענת התובע, ביום 19.6.2017 הנתבע הגיע למשרד בליווי מר יוסי חקמון, עובד חברת וריטס לוגיסטיקה בע"מ עימה עובדת החברה, כאשר במשרד עובדיו של התובע ולקוחות רבים וצעק כי התובע "שקרן", "גנב", "רמאי" ו- "נוכל" ואף פנה לגב' גלית ואמר לה שהתובע גנב את כספו ושהשיקים של התובע מחוללים על ידי הבנק.

דא עקא, התובע ציין בתצהירו כי לא נכח במשרד בעת האמורה (סעיף 61 לתצהיר) וגב' גלית לא הובאה לעדות. מכאן, שבתמיכה לטענה הובאה עדות של עו"ד בר טוב בלבד (ס' 48 – 50 לתצהירה).

הנתבע מכחיש את הדברים. גם מר חכמון, אשר העיד מטעם התובע, מכחיש זאת מפורשות בתצהירו (סעיף 9) וגם מעדותו בבית המשפט, לא עולה כי אכן נאמרו הדברים שנטענו.

מאחר שהתובע לא הביא לעדות עובדים אחרים אשר היו עדים לאירוע, לרבות גב' גלית הנזכרת מפורשות, פועל הדבר לחובתו.

על כן, כאשר הדברים נתמכים בעדותה של עו"ד בר טוב בלבד ומנגד קיימות עדויות הנתבע ומר חקמון, וכאשר התובע לא הביא לעדות אנשים אחרים שהיו עדים לאירוע, התובע לא עמד בנטל להוכיח טענתו.

25. לטענת התובע, הנתבע פנה לחברת מפעלי ים המלח והציג את התובע כחדל פרעון שקרן רמאי וגנב. כמו כן פנה אל ספק תורכי, ozge yapi והציג את התובע כ"רמאי ושקרן". כן פנה הנתבע לגורמים נוספים בארץ ובחו"ל והכפיש את שמו של התובע.

ואולם, לא הובאו ראיות מספקות התומכות בטענות התובע בעניין זה.

התובע ועו"ד בר טוב טוענים בתצהיריהם כי הדברים נאמרו להם על ידי מר סלימאן אוקסוז ומר סרהט איידארגולו מחברת אוזטורק. דא עקא, בהעדר עדותם של מר אוקסוז ומר איידארגולו, מהווים הדברים עדות שמיעה בנוגע לדברים שאמר להם הנתבע.

על כן, מאחר שהתובע נמנע מלהביא עדים אשר יתמכו בטענותיו באשר למה שנאמר להם מפי הנתבע, לא הוכחו טענותיו.

גם טענות התובע הנוגעות לדברים שנאמרו למפעלי ים המלח, נטענו בעלמא ולא הוכחו.

כך גם טענת התובע, כי הנתבע פנה בהזדמנויות רבות לספקים ולקוחות בשיחות טלפון ובעת ביקורו במשרד התובע, נטענו באופן כללי ללא כל פירוט ולא הוכחו.

26. פגיעה בשם הטוב בסניף הבנק בו התובע מנהל את עסקיו

לטענת התובע, הנתבע הגיע בהזדמנויות שונות אל סניף הבנק בו הוא מנהל את חשבונו, ניגש לפקידים והטיח בהם דברים קשים כנגד התובע.

הנתבע מאשר כי הגיע לסניף הבנק, אולם מכחיש את האמירות הנטענות (ס' 44 לכתב ההגנה). העובדה כי הנתבע הגיע לסניף הבנק אינה מספקת כדי להוכיח מה אמר בבנק וכי מדובר בלשון הרע.

מאחר שהתובע לא פירט ולא הוכיח קיומן של אמירות המלמדות כי מדובר בלשון הרע, ונמנע להביא עדים אשר יתמכו בטענותיו, לא הוכחה טענת התובע בעניין זה.

27. פגיעה בשם הטוב אצל בני משפחה

התובע מתייחס בתביעתו לדברים שנאמרו על ידי הנתבע לאביו ולרעייתו.

28. לטענת התובע, ביום 4.6.17, פגש הנתבע במקרה את אביו של התובע והטיח בו כי בנו "גנב", "רמאי" , "שקרן", ו- "נוכל בינלאומי".

הנתבע מאשר שפנה לאביו של התובע והלין על בנו, אך מכחיש שאמר שהוא גנב או רמאי (עמ' 70 ש' 13 - 28 לפרוטוקול מיום 26.4.2021).

רעיית התובע ועו"ד בר טוב היו עדות לאירוע, כפי שעולה מתצהיריהן (ס' 14 וס' 37 בהתאמה).

אמנם, אביו של התובע לא העיד, אולם די בעדויותיהן של עו"ד בר טוב ורעיית התובע כדי להוכיח כי הדברים נאמרו לאב.

29. לטענת התובע, הנתבע פנה במספר הזדמנויות אל אשתו של התובע תוך שהוא מעליל על התובע עלילות שווא בליווי כינויי גנאי איומים.

בעדותה, העידה רעיית התובע כי הנתבע פנה אליה הרבה פעמים. כך: "... אם בפנה את מתכוונת בלהגיע למשרד, או להתקשר אלי ולהגיד לי שאני אפתור את הדברים ושדורון שקרן וגנב ואני חיה עם שקרן ועם גנב ועם נוכל בינלאומי... הוא פנה אלי הרבה פעמים. הוא פנה אלי הרבה פעמים ככה בשיחה אישית, הוא פנה אלי הרבה פעמים ככה בנוכחות של אנשים אחרים..." (עמ' 76 ש' 25 – 30 לפרוטוקול מיום 13.4.2021)

הנתבע אישר בעדותו כי פנה לרעיית התובע מספר פעמים (עמ' 33 ש' 13 – 15 לפרוטוקול מיום 26.4.2021) אך מכחיש כי אמר לה את הדברים, אלא טוען כי ביקש שישבו יחד לגמור את הפרשה (עמ' 54 ש' 25 – 27 לפרוטוקול מיום 26.4.2021).

30. יוער כי טענת התובע, לפיה ביום 25.6.2017 פנתה רעיית הנתבע לתובע במסרון ובו כינויי גנאי, אינה רלבנטית שכן רעיית הנתבע אינה נתבעת בתיק והמסרון הופנה לתובע ולא לרעייתו שאינה תובעת בתיק.

31. מאחר שהנתבע אישר פניות לרעיית התובע, וכאשר מהמסרון ששלחה רעייתו ניתן ללמוד על רוח הדברים, די בכך כדי לשכנעני כי נעשו פניות לרעיית התובע ובהן אמירות כנטען בעדותה.

32. פגיעה בשם הטוב בפני הבריות

לטענת התובע, ביום 14.7.2017, הנתבע פנה לחברו הטוב, מר דורון שני המשרת עמו מזה 30 שנה בשירות מילואים והכפיש אותו ואת פועלו. לטענת התובע, מר דורון שני הודיע לו על כך באמצעות מייל ביום 16.7.17.

מר דורון שני הצהיר בתצהירו כי "ביום 14.07.17, יום שישי בערב פנה אלי הנתבע, שמעון דדון בשיחה טלפונית אשר את פרטיה העליתי על הכתב במייל אשר נשלח לדורון ביום 16.07.17... הדברים שהועלו על ידי על הכתב בעניין השיחה הטלפונית אותה יזם הנתבע נכתבו על ידי בקצירת האומר, שכן הנתבע קיים עימי מונולוג ולא דיאלוג, ארוך ביותר שבו הוא הכפיש את דורון בצורה קשה ביותר תוך שהאשים אותו שהוא רמאי, גנב, שקרן וכיו"ב כינויי גנאי. בנוסף הנתבע אמר לי שמשרד עורכי הדין שבבעלותו של דורון מצוי בקשיים, שאין לו כמעט עבודה ושהוא מצמצם בצורה דרסטית את מצבת כח האדם במשרדו והמשרד ייסגר תוך זמן קצר" (סעיפים 13 ו- 14 לתצהיר).

עותק המייל מיום 16.7.2017 צורף לתצהיר.

יוער כי אין מדובר רק בחבר של התובע אלא מר שני שימש גם כקניין עבור החברה (ס' 7 לתצהירו), ומתוקף תפקידו בחברה עמד בקשר עם הנתבע (ס' 11 לתצהיר).

הנתבע אישר בעדותו כי פנה למר דורון שני (עמ' 33 ש' 7 – 11 לפרוטוקול מיום 26.4.2021).

די בכך ובאמור בתצהירו של מר שני ובמייל שנשלח על ידו בסמוך לשיחה, כדי להוכיח כי הנתבע הכפיש את התובע לפניו.

33. התובע טוען כי הנתבע פועל להכפיש את שמו של התובע במעגלים רחבים ככל הניתן כגון מכרים, חברים ואנשי עסקים. דא עקא, מדובר בטענה שנטענה בעלמא ולא הוכחה. יצוין כי בתצהירו טוען התובע כי הנתבע פנה לחברי התובע המשרתים עמו במילואים, ואולם, למעט בעניין מר דורון שני, אשר לו קשרי עבודה עם התובע, הטענה נטענה בעלמא, ללא כל פירוט וללא כל בסיס.

34. נמצאנו למדים כי מתוך שלל הטענות שהועלו נגד הנתבע בעילת לשון הרע, הוכח רק מספר אירועים מצומצם בהם נקט הנתבע בהתייחס לתובע בביטויים "גנב", "רמאי", שקרן" ו"נוכל" וזאת לפני אחרים. האירועים שהוכחו נוגעים לאמירות בפני עובדי משרדו, אביו, רעייתו וחברו מר דורון שני.

יתר האירועים נטענו בעלמא, ללא פירוט מספיק ומבלי שנתמכו בראיות, על אף שהיה באפשרות התובע להביא עדים להוכיחם.

35. על כן, יש לבחון האם האמירות האמורות מהוות לשון הרע.

המבחן לעניין לשון הרע שבפרסום הינו מבחן אובייקטיבי, היינו מה המשמעות שהיה מייחס לדברים אדם סביר ורגיל שהיה שומע אותם.

בפסיקה נקבע כי על מנת לקבוע אם ביטוי כלשהו מהווה לשון הרע, יש לבחון את הרקע לאמירת הדברים.

אמנם נקבע כי "...לא כל גידוף, ולא בכל הנסיבות, יקים עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע. "קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב'לשון הרע' תביא להצפת בתי-המשפט בתביעות שזו עילתן. זאת ועוד: ככל שהשימוש בגידופים שכיח יותר, כך נעשית פגיעתם לקשה פחות, עד כי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות מסוימות לא תגרום עוד לפגיעה ממשית"" (רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, 12.11.2006)).

ואולם, שימוש בביטויים "גנב" ו"רמאי" מטילות דופי בתובע וביושרו (ראו והשוו ת"א (ת"א) 42867-07-17 ישראל בוסי נ' עו"ד ינון צדקיהו (1.7.2019)).

האמירות הללו – "נוכל", "גנב", "רמאי" אף מייחסות לתובע עבירות פליליות, וככאלה הן מהוות לשון הרע , ובוודאי שיש בהן כדי להשפיל ולבזות את התובע.

יתרה מזו, אין מדובר בגידוף גרידא שנאמר בלהט הויכוח בין התובע לנתבע. כך, באירוע מיום 22.3.17 הגיע הנתבע למשרד התובע בליווי מר מאיר ארביב, כאשר התובע כלל לא נכח במשרד ואף על פי כן נשמעו הביטויים האמורים בפני עובדי משרדו. כך גם פניותיו של הנתבע לרעיית התובע, לאביו ולעו"ד בר טוב, נעשו לא בנוכחות התובע ולכן לא כחלק מוויכוח.

דווקא העובדה כי הדברים נאמרו בקשר עם סכסוך עסקי ומייחסים לתובע גניבה, נוכלות ומרמה, יש בהם כדי להוות לשון הרע ולא מדובר בגידופים בלבד.

36. בשים לב לנסיבות בהן נאמרו הדברים, באזני אחרים ובהם עובדי התובע, רעייתו, אביו וחברו, עולים הדברים כדי "פרסום" כמשמעו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע.

37. משנקבע כי יש בדברים שנאמרו משום פרסום לשון הרע, יש לבחון האם קמות לנתבע הגנות כקבוע בחוק.

38. טענות הנתבע, כי התובע התעלם ממנו ולכן היה שרוי בהלך רוח קשה, כפי שמשתקף גם מההודעות בין הצדדים, אינן מקימות לנתבע הגנה. פתרונה הנכון של המחלוקת היה בפניה להליכים משפטיים, כפי שאכן נעשה, ולא בהכפשת התובע.

39. הנתבע טוען להגנת "אמת דיברתי".

סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע כי "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי..."

עיון במסמכים בתיק, לרבות ההודעות והתמליל שצורפו, מעלה כי קיימת בין הצדדים מחלוקת כספית. מדובר במחלוקת עסקית המתבררת לפני בהליך נפרד, כפי שצוין לעיל.

ואולם גם אם יקבע כי מגיעים לנתבע כספים כלשהם, אין הדבר מצדיק שימוש בביטויים כגון "גנב" "רמאי" ו"ונוכל" ואמירתם בפני אחרים.

הדברים שנאמרו, לפי תוכנם, לא יכולים לחסות בצלה של ההגנה שבסעיף 14 לחוק בדבר "אמת הפרסום" וממילא, לא היה כל "ענין ציבורי" בהשמעתם של הדברים באוזני מי ששמעם.

40. הנתבע טוען להגנת סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע, לפיו תהא זאת הגנה אם הפרסום נעשה בתום לב לשם הגנה על ענין אישי כשר.

ואולם, אף אם ביקש הנתבע להגן על עניין אישי כשר לטענתו, הוא לא הראה מדוע היה צורך בפרסום כלפי אנשים נוספים מלבד התובע ודומה כי הפרסום לא נועד אלא כדי להכפיש ולפגוע בתובע. על כן לא הוכחה הגנה זו.

41. יתר ההגנות שבסעיף 15 לחוק אינן רלבנטיות והנתבע לא חוזר עליהן בסיכומיו.

42. על כן, משנקבע כי מדובר בפרסום לשון הרע והנתבע לא הוכיח כי קיימת לו הגנה כלשהי, יש לדון בגובה הפיצוי המגיע לתובע.

43. בכתב התביעה מציין התובע כי הוא זכאי לסכום התביעה, אשר הוגשה על סך של 1,700,000 ₪. בכתב תביעתו טוען התובע כי מדובר בסכום מינימלי ביותר אשר מגיע לו בלא הוכחת נזקיו.
אכן, עיון בראיות התובע מעלה כי לא הובאו כל ראיות לקיומו של נזק או לשיעורו, ומדובר כאמור בתביעת פיצוי ללא הוכחת נזק, על פי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע.

44. התובע תבע סך של 1,700,000 ₪ תוך חלוקתו לראשי נזק שונים, אך מבלי לפרט ולהסביר כיצד הגיע לסכומים אלה דווקא.

בפסיקה נקבע כי בקביעת הפיצוי על בית המשפט לשקול את טיב הפרסום, היקפו, אמינותו, מידת פגיעתו, התנהגות הצדדים לפני ואחרי ביצוע הפרסום, נסיבות הפרסום ותפוצת הפרסום.

45. על כן יש לבחון, בין היתר, את תפוצת הפרסום והיקפו, ובכלל זה את זהות האנשים אליהם הופנה הפרסום והקשר של הנפגע אליהם.

בסיכומים (ס' 4) נטען כי הנתבע פנה אל התובע, בני משפחתו, גורמים צבאיים, עובדים, ספקים לרבות ספקים בחול כדוגמת OZGE YAPI וחברת אוזטורק, נותני שירותים לרבות המערכת הבנקאית, חברים, לקוחות ומכרים וחברי הקהילה העסקית.

דא עקא, הוכחו רק פניות אל התובע (שאינה מהווה פרסום לשון הרע), אל בני משפחתו בהתייחס לרעייתו ואביו, עובדים וחבר שאף הוא בקשרי עבודה עמו (מר דורון שני). כמו כן, לכל היותר, היו נוכחים אנשים נוספים, כפי הנראה לקוחות שזהותם לא צוינה, באירוע מיום 22.3.2017 שאירע במשרד התובע.

לא הוכחו טענות התובע בדבר פניות נוספות אל גורמים נוספים – גורמים צבאיים, ספקים, נותני שירותים, לקוחות, מכרים וחברי הקהילה העסקית, והטענות בעניין זה נטענו באופן כללי ובעלמא.

גם הטענה כי מדובר בעשרות מקרים בנוכחות עשרות רבות של אנשים (סעיף 10 לסכומים), לא הוכחה. כך גם לא הוכחה הטענה כי מדובר בלפחות 30 מקרים (סעיף 44 לסיכומים), טענה שהועלתה לראשונה בסיכומים. הפירוט שניתן בסעיף 45 לסיכומי התובע כולל אירועים שלא נטענו בכתב התביעה. לדוגמא, הדברים שנאמרו למר יעקב ארביב, בשונה מהדברים שנאמרו בנוכחותו במשרד התובע. באשר לטענה כי עו"ד סנעאללה, עו"ד בר טוב ורעיית התובע העידו על "מקרים רבים", הרי שכאמור, המקרים לא פורטו ולא צוינו בעדויותיהם המועדים והגורמים ששמעו את הדברים, ואין בכך די להוכחתם. מכאן שהטענה ל"לפחות 30 מקרים" נטענה בעלמה ולא הוכחה.

נראה כי התובע, הן בטענה זו והן בסכום התביעה, מנסה להעצים את התביעה מעבר לגדרה.

46. כמו כן, אין מדובר בפרסום בתפוצה רחבה כגון פרסום בתקשורת או ברשתות החברתיות. מדובר בפרסום לשון הרע שהגיע למספר מועט של אנשים, שמספרם לא הוכח, וזהות כולם לא פורטה, והכוללים, על פי הראיות בתיק, בעיקר את עובדיו של התובע, חברו (העובד עמו), רעייתו ואביו.

47. שיקול נוסף שיש לשקול כחלק מהשיקולים, הוא זהות הנמענים לפרסום.

אחת הנמענות לפרסום לשון הרע היא רעייתו של התובע, עו"ד צילי עמיר.

ען"ד עמיר העידה כי "אני חושבת ששמעון פנה אלי באופן שבו הוא פנה, כדי להפעיל לחץ באמצעותי על דורון" (עמ' 77 ש' 1 - 2 לפרוטוקול מיום 13.4.2021) וכן העידה כי מדובר ב"...אדם שאני חיה איתו 30 שנה, אוהבת אותו מאוד..." (עמ' 76 ש' 31 לפרוטוקול מיום 13.4.2021). על כן, איני סבורה שרעייתו של התובע סברה בעקבות אמירות הנתבע, כי בעלה אכן שקרן, נוכל או גנב. מכאן שאמירותיו של הנתבע בנסיבות האמורות, לא הפכו את התובע למטרה ללעג או לבוז, ולא פגעו בעסקו.

נמען נוסף, מר דורון שני, אשר עבד בחברה כקניין, ידע על הסכסוך העסקי בין הצדדים כאשר פנה אליו הנתבע. מר שני אף העיד כי דעתו על התובע לא השתנתה לרעה ושמו הטוב לא נפגע בעיניו. כך,

"ש. זאת אומרת השיחה ששמעון שוחח איתך, לא ערערה בעצם את מה שאתה חושב על דורון עמיר

ת. לחלוטין לא" (עמ' 11 ש' 29 - 31 לפרוטוקול מיום 13.4.2021).

נמענת נוספת היא עו"ד בר טוב. עו"ד בר טוב הייתה מעורבת במידה רבה במערכת היחסים העסקית בין התובע לנתבע, כפי שהדבר משתקף בתצהירה, בהודעות ובתמליל הפגישה מיום 18.4.2017 שהוגשו לתיק. יצוין כי עו"ד בר טוב ציינה בתצהירה כי בשיחות טלפוניות עם הנתבע, הנתבע האשים גם אותה בכך שהיא רמאית (סעיף 23 לתצהיר). על כן, בשים לב למערכת היחסים עם התובע וההיכרות עם המחלוקת העסקית בין הצדדים, כמו גם הטחת הדברים כלפיה, ספק אם יש באמירות הנתבע כלפי התובע באוזניה כדי להשפילו, לשימו ללעג או לבוז או לפגוע בעסקו.

48. עם זאת יודגש כי יש לייחס חומרה לאמירות שנאמרו במשרדו של התובע, בנוכחות עובדיו, אשר יש בהם משום פרסום לשון הרע ועשויות להשפיל את התובע ולבזותו. גם העובדה שהנתבע לא התנצל ואף חזר על הדברים במסגרת ההליך, אינה פועלת לזכותו.

49. שיקול נוסף הוא העובדה שמדובר בפרסומים אשר עוסקים באותו עניין, באותו הקשר, ובפרק זמן תחום, ונוגעים לסכסוך העסקי בין הצדדים. העדים שהעידו, כולם, הכירו את הנתבע ואת דרך התנהלותו ונראה כי לא ייחסו חשיבות כלשהי לדבריו. לא הובאו לעדות ספקים, לקוחות או גורם אחר כלשהו שיעיד על פגיעה בתדמיתו של התובע.

יוער כי כל העדים שהתובע הביא בתמיכה לתביעה הם בעלי אינטרס הקשורים לתובע ואין מדובר בעדים אובייקטיבים.

משכך, לא הוכח כי הייתה לדברים שנאמרו השפעה ממשית כלשהי על מצבו או מעמדו של התובע.

ברי שאין בכך כדי לפטור את הנתבע מחבותו אך יש בכך כדי להעמיד את שאלת הנזק מהפרסום בפרופורציות הנכונות.

50. בנוסף יש לשקול את התנהלות התובע, המעידה על כך שלא התייחס לאמירות הנתבע בזמן אמת כמגלמות פגיעה בו. הדבר נלמד בעיקר מכך שגם לאחר שהנתבע הגיע למשרד התובע ביום 22.3.2017, המשיך התובע להיות בקשר עם הנתבע, לנהל עמו שיחות ופגישות (כפי שעולה מההודעות שצורפו לרבות פגישה בנוכחות ב"כ הנתבע מיום 18.4.2017 שתמלילה צורף).

הדבר נלמד גם מסעיף 14 לתצהיר עו"ד בר טוב, לפיו התובע הנחה אותה להתעלם מאיומי הנתבע, וכן מעדותה של עו"ד בר טוב, לפיה "... הוא קיים איזושהי תקשורת למול דורון והם המשיכו גבירתי בכל מיני עסקים, והוא המשיך לתקשר אותו, הוא המשיך גם לעבוד כשכיר בחברה, ולכן באותו שלב דורון אמר לי תעצרי תתעלמי, הוא ממשיך לעבוד, הוא מבצע כרגע את עבודתו, זה בטיפול שלי ותתעלמי, וזה מה שעשיתי" (עמ' 58 ש' 16 – 20 לפרוטוקול מיום 13.4.2021).

מכאן שהביטויים הנטענים לא הפריעו במידה מרובה לתובע עת הורה לעובדיו להתעלם מהם כל עוד הנתבע מבצע את עבודתו.

כמו כן, מדובר במסכת אירועים שנמשכה, על פי הנטען, מספר חודשים, ועל כן לא ברור מדוע לא נעשה מאומה על ידי התובע, עובר להגשת התביעה, ומדוע לא נמנעה כניסת הנתבע למשרדי התובע.

לכך מצטרפת העובדה כי התביעה הוגשה רק לאחר שהוגשה תביעת הנתבע נגד התובע והחברה, וזאת כשבועיים ימים לאחר מכן, מהלך הנחזה כתגובת נגד להגשתה.

51. בפסיקה נקבע כי סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק הקבוע בסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע הוא סכום גבוה שרק במקרים חריגים ובנסיבות קיצוניות וחמורות, יהיה מקום לפסוק את מלוא הסכום או קרוב לכך (ר' ת"א (ת"א) 42867-07-17 ישראל בוסי נ' עו"ד ינון צדקיהו (1.7.2019)).

52. פסקי דין שונים סקרו את שיעורי הפיצוי שנקבעו בפסיקה. כך למשל:

"חיפוש מעלה כי במקרים, שבהם הושמעה לשון-הרע באמירה פומבית על דרך הדיבור, לאוזניו של קהל נוכחים מצומצם ובייחוד בקבוצת-התייחסות רלוונטית לתחום-עיסוקו של התובע, נעו סכומי-הפיצוי, שנפסקו בשנים האחרונות, סביב אלפים בודדים של שקלים ועד 10,000 ש"ח בערך, למקרה. ראו, בין השאר, את פסקי-הדין בע"א (מחוזי תל אביב) 53491-09-14 בוברוב הנ"ל, בפסקה 14 לפסק-דינה של כבוד השופטת אביגיל כהן (פסק-דין זה אושר בערכאת-הערעור ברע"א 3224/15 בוברוב נ' קרמונה, בפסקה השנייה להחלטתו של כבוד השופט צבי זילברטל ([פורסם בנבו], 30.6.2015); ת"א (שלום ראשון לציון) 20355-02-16 כהן נ' ארז, בפסקה 23 לפסק-דינו של כבוד השופט אבי סתיו (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 12.1.2018); ת"א (שלום נתניה) 54459-05-16 חסון נ' קזקוב, בפסקה 47 (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 26.4.2018); תא"מ (שלום נתניה) 51431-07-17 עו"ד רענן נ' טל, בפסקה 80 לפסק-דינו של כבוד השופט אלי ברנד [פורסם בנבו], 11.6.2019; וכן ההפניות שם, בפסקה 78); ת"א (שלום תל אביב-יפו) 61925-10-15 אפלברג נ' שירי, בפסקה 22 לפסק-דין [פורסם בנבו], 7.1.2018) ות"א (שלום תל אביב-יפו) 42867-07-17 בוסי נ' עו"ד צדקיהו, בפסקה התשיעית לפסק-דיני (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 1.7.2019)" (ת"א (ת"א) 2664-11-18 עו"ד דר' אפרים אליגולא נ' פרוספר זגי (4.2.201)).

וכן, "גובה הפיצוי -בקביעת גובה הפיצוי בגין התנהגותו של שושן בהוצאת דיבה ואלימות במשרדה של נוי פרי, יש להביא בחשבון את השיקולים הבאים: אופייה של הפגיעה ונסיבותיה ; מעמדם של הפוגע והנפגע ; חומרת הפגיעה ; תפוצת הפרסום ; התנהגות הפוגע, התנהגות הניזוק ומעמדו קודם לפרסום (ע"א (מחוזי חי') 18100-01-09 יוסי כהן נ' חדווה יחזקאלי (14.12.2009)‏‏. בעניין יוסי כהן הנ"ל, אישר בית המשפט המחוזי פיצוי של 5,000 ₪ בגין דברי ביקורת בוטים שהטיחה הנתבעת בעורך הדין בישיבת מועצה.
בעניין אורלי צברי (ת"א (שלום ב"ש) 2713-06 צברי אורלי נ' דקר כהן (20.11.2010), נפסק פיצוי מינורי של 3,000 ₪ בגין תליית שלטים ע"י הורים כנגד מורה, שכן נקבע כי לא נגרם נזק ממשי.
בת"א (שלום רח') 68228-05-18 ירון הופמן נ' רובי ליטאי (21.03.2020)‏‏ נפסק פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין שורה של פרסומים קשים יותר מענייננו בקבוצות ווטסאפ בקיבוץ.
בתא"מ (שלום ראשל"צ) 14403-08-16 דן ירדני נ' ניר חנן (08.04.2018)‏‏ נפסק פיצוי של 5,000 ₪ בגין מספר פרסומים במייל ובמסרונים בה כונה התובע "שקרן" ועוד.
בת"א (שלום י-ם) 35855-03-17 שמעון מאיר ביטון נ' דוד מזרחי (11.06.2018)‏‏ נפסק פיצוי של 3,000 ₪ בגין הכפשת בן משפחה בקבוצת ווטסאפ משפחתית.
בתא"מ (שלום קריות) 14987-04-17 אילן טקסירו נ' דורון ביטון (14.02.2019)‏‏ נפסק פיצוי של 5,000 ₪ בגין פרסום בקבוצת ווטסאפ כלפי בעל עסק כי הוא רמאי, נוכל וחולה.
בתא"מ (שלום ת"א) 35328-10-17 עירו מוניץ נ' זיוה שמידט (20.05.2019)‏‏ נפסק פיצוי של 8,500 ₪ בגין שני פרסומים בוטים בקבוצת ווטסאפ של בית משותף, נגד עורך דין של אחת הדיירות, בטענה כי הוא מאיים על הדיירים" (ת"א (ב"ש) 14009-09-20 ענת נוי פרי נ' שמעיה שושן (20.7.2022)).

53. בנוסף, בשים לב לסכום התביעה, ראוי להביא לפני סיום, את דבריו של כב' השופט גיא הימן בת"א 2664-11-18 עו"ד דר' אפרים אליגולא נ' פרוספר זגי (4.2.201), בהתייחס לפער הניכר שבין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק בפסק הדין, כי: "פסיקתן של הערכאות – של בית-המשפט העליון וכן של בית-המשפט המחוזי בתל אביב בשורה של פרשות – אינה מאפשרת להתעלם מן הפער העמוק בין סכומה של התובענה, אפילו לאחר שתוקנה, לבין סכומה הראוי של זכייה. הפער הזה משמיע כי, על כורחו ושלא בצדק, נאלץ הנתבע להעמיד מפניה של תובענה זו, אפילו שהיא נמצאה מוצדקת מבחינת-העילה, הגנה יקרה מן הנדרש. העיקרון, הקושר בין מחירו של הייצוג בהגנה מפניה של תביעה, לבין סכומה של התביעה, הוא יסוד מיסודותיו של הדין האזרחי. ביטוי לו מצוי בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000 ובעיגונם של הכללים הללו בתקנות של סדר-הדין האזרחי, תחילה בהוראתה של תקנה 512(א) לתקנות התשמ"ד-1984 וכיום בתקנה 153(א) לתקנות משנת התשע"ט-2018. אמוֹר אפוא כי נתבע, שמצא עצמו מתגונן מפניה של תביעה אשר סכומה מופרז ושהתובע זכה בה אך במקצתו, הוציא הוצאות ביֶתר. את אלו, לפי הפסיקה, יש להניח לפתחו של התובע-המפריז. זאת, הן משום שאין זה צודק כי נתבע ישלם את מחירה של ההפרזה והן משום החובה להעמיד תמריץ שלילי מפני "ניפוחן" – צר לי על המונח הבוטה, אך לדאבוני הוא משקף היטב את המציאות – של תביעות, בייחוד תביעות בלשון-הרע ללא הוכחתו של נזק, שההפרזה בסכומיהן הפכה, זה מכבר ובהשאלה מתחום אחר, ל"מכת-מדינה"", והאזכורים שהובאו על ידי כב' השופט הימן שם.

54. לאור מכלול השיקולים האמורים, אני מעמידה את הפיצוי בגין כלל האירועים של פרסום לשון הרע כמפורט לעיל, על סך של 20,000 ₪.

55. איומים, תקיפה וכליאת שווא – אירוע מיום 30.5.17

בנוסף לעילת התביעה של לשון הרע, התובע טוען לפיצוי בגין האירוע מיום 30.5.2017 בשל איומים, תקיפה וכליאת שווא.

לטענת התובע, ביום 30.5.17, הופיע הנתבע במשרדו ודרש לקבל כסף. לטענתו, הנתבע צעק והפריח איומים מפורשים על חייו ומשכך קרא התובע לעובד ממשרדו, עו"ד חאפז סנעאללה שיבוא לסייע לו. לטענת התובע, הנתבע נעל את הדלת והכניס את המפתח לכיסו. התובע יצא לקומת הגג והנתבע ניסה לתקוף אותו עם מוט ברזל. אז – יצא התובע מפתח חלון משרדו וחמק מהמשרד. לטענת התובע, הנתבע רדף אחריו, ניסה לנקב את גלגלי הרכב ואף עמד על רכבו ולא אפשר לו לנסוע מהמקום, כשלבסוף נאלץ התובע לעזוב את המקום במונית, כדי לאסוף את בנו.

הנתבע מנגד טוען כי הגיע למשרד התובע לפגישה שתואמה מראש לצורך קבלת שיקים למימון המגרש שרכש, וכי הצדדים ישבו 4 שעות ודנו בענייני הפרוייקטים. לקראת סיום הפגישה, כשהנתבע ביקש את השיקים, התובע אמר לו שהכסף עוד לא נכנס ושימתין. התובע התעקש לקבל את השיקים כי הכסף התקבל עוד ביום 2.6.2017. התובע קיבל שיחת טלפון מרעייתו שבנם ממתין בתחנת הרכבת וניצל הזדמנות כשהתובע משוחח במרפסת עם עו"ד סנעאללה ממשרדו, וחמק דרך החלון המקשר את משרדו עם משרדן של אירה וגלית. כשהנתבע הבחין בכך, הוא ירד ועמד מול רכב התובע. הנתבע טוען כי בשום שלב העניין לא התקרב לאלימות, תקיפה וכליאה.

56. התובע טוען כי האירוע כולו צולם במצלמות אבטחה (עדות התובע עמ' 46 ש' 29 – 33 לפרוטוקול ועדות עו"ד סנעאללה עמ' 70 ש' 5 לפרוטוקול), וכי יש בידו הקלטה של האירוע ממצלמות האבטחה (ס' 92 לתצהירו).

ואולם, התובע לא הגיש במסגרת ראיותיו את צילומי האירוע והדבר פועל לחובתו.

עם זאת, טענות התובע בנוגע לאירועים נתמכות בעדותו של עו"ד סנעאללה ובעדותה של עו"ד בר טוב (כמפורט בתצהיריהם).

57. אין חולק כי הנתבע לא תקף בפועל את התובע, כפי שנלמד גם מעדותו של עו"ד סנעאללה, כדלקמן: "... הוא ממש היה במצב תוקפני ביותר, ואני כל הזמן ניסיתי להרגיע אותו, וכל הזמן תפסתי אותו, ואני פשוט זה שמנעתי ממנו לתקוף את דורון בעצם" (עמ' 72 ש' 8- 10 לפרוטוקול מיום 13.4.2021).

בנוגע לטענה בדבר כליאת שווא, יצוין כי ניסיונו של הנתבע למנוע את יציאת התובע ממשרדו לא צלח והתובע יצא ממשרדו ונסע מהמקום.

58. לפיכך, מדובר לכאורה באירוע מינורי, אשר לא סיכן את התובע ולא מנע בפועל את יציאתו מהמשרד. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא אף בסגירת תיק המשטרה שנפתח נגד הנתבע בעקבות תלונת התובע (מוצג ת/7).

יוער כי טענות התובע בעניין הסיבות לסגירת התיק לא הוכחו.

59. טענות התובע בדבר השתלשלות האירועים מיום 30.5.2017 אשר נתמכו בעדויות העדים מטעמו, הוכחו. ואולם, אין בכך די כדי לזכות את התובע בפיצוי בראש נזק זה.

עסקינן בעילות אלה בתביעה לפי פקודת הנזיקין, במסגרתה על התובע להוכיח כי נגרם לו נזק ואת שיעור הנזק שנגרם לו. בשונה מתביעה בעילת לשון הרע המזכה בפיצוי ללא הוכחת נזק, הרי שבתביעה על פי פקודת הנזיקין לא קיים פיצוי ללא הוכחת נזק.

התובע תובע נזק בסך של 150,000 ₪ בגין ראש נזק זה אולם לא מפרט מה הנזק שנגרם לו, אם בכלל, ולא מוכיחו, ובוודאי שלא מוכיח את שיעור הנזק שנגרם לו.

גם ככל שמדובר בעוגמת נפש, הרי שהדבר לא נטען מפורשות בכתב התביעה בהתייחס לאירועים אלה, לא פורט ולא הוכח, כאשר הנזקים להם טוען התובע במפורש הם נזקים לשמו הטוב בלבד.

די באמור כדי לדחות את תביעתו בראש נזק זה.

60. בהערת אגב יוער כי התובע ציין בתביעתו, בחלק מראשי הנזק, כי נפגעה פרטיותו. ואולם, התובע לא פירט טענותיו בעניין זה, לא הוכיחן ולא חזר עליהן בסיכומיו, ומשכך דינן להידחות.

סוף דבר

61. אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 20,000 ₪.

הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, וכאשר סכום התביעה עומד על סך של 1,700,000 ₪, לא מצאתי לפסוק לזכות התובע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

זכות ערעור כחוק

ניתן היום, י"א אב תשפ"ב, 08 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.