1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' הרשם הבכיר אריה דורני – דורון) מיום 21/6/17 בת.א. 13489-02-15 בעניין ביטול עיקול זמני.

2. בקשה זו הועברה לטיפולי רק בימים אלו, למרות שהוגשה בחודש יולי 2017, כיוון שקודם לכן הוגש ערעור בטעות על ההחלטה לבית משפט השלום בתל אביב. לאחר מכן הוגשה בקשת רשות הערעור לבית משפט זה עם בקשה להארכת מועד. עוד ביום 4/10/17 קבעה כב' הרשמת גרוסמן כי בקשת רשות הערעור הוגשה במועד אך רק עתה נותבה הבקשה לטיפול.

3. בבית משפט השלום מתבררת תביעת המשיבה בסך 160,908 ₪ נגד המבקשת ונגד המשיבה שהוגדרה "פורמלית".

נטען, כי בין התובעת – המשיבה ובין המשיבה הפורמלית – נתבעת 1 נחתם הסכם זכיינות ולפיו הקימה התובעת באום אל פחם סניף של רשת התכשיטים של הנתבעת 1 לשיווק תכשיטי כסף.

ביום 23/12/14 נחתם בין הצדדים הסכם סיום התקשרות. נטען, כי הנתבעת 1 מכח חבותה על פי ההסכם והנתבעת 2 – המבקשת כערבה לפרעון צ'קים שניתנו לפי ההסכם נותרו חייבים לתובעת – המשיבה את סכום התביעה.

4. הנתבעים בכתב הגנתם ביקשו לדחות התביעה וטענו, בין היתר, כי ב"כ התובעת – המשיבה מחזיק בנאמנות בסחורה בשווי של 135,211 ₪ אשר מיועדת לפרעון מיידי לתובעת במקרה של אי פרעון מי מההמחאות, לפי סעיף 13 להסכם סיום ההתקשרות.

5. עם הגשת התביעה (בבית משפט השלום בחדרה, טרם הועברה לתל אביב) ניתן צו עיקול זמני על נכסי הנתבעים.

בדיון בבקשה לביטול עיקול מיום 9/3/15 הוסכם כי עיקולים שהוטלו בבנק מזרחי טפחות ובנק לאומי יבוטלו, ועיקול שהוטל בבנק אוצר החייל יישאר על כנו.

התיק הועבר לבית משפט השלום בתל אביב.

6. ביום 16/3/17 הגישה המשיבה – התובעת בקשה להטלת צו עיקול על יתרת כספים שמגיעים למבקשת – הנתבעת, המוחזקים אצל עו"ד לוין – נאמן בתיק פש"ר 50524-01-11.

הכספים נגבו תמורת מכירת נכס של הנתבעת – המבקשת. (להלן: "יתרת הכספים").

צו עיקול זמני ניתן ביום 22/3/17.

המבקשת ביקשה לבטל עיקול על יתרת הכספים כיוון שקיימת לטענתה בטוחה אחרת למשיבה. נטען, כי הנאמן, יכול להחזיר סחורה לתובעת, כך שאין מקום להטלת עיקול ולהביא לכפל בטוחות.

התובעת – המשיבה טענה כי העובדה שנאמן רשאי להחזיר סחורה לתובעת, אין בה כדי לבוא במקום הסכום שיקבע במסגרת פסק הדין, וכי כבר בשלב הקודם שבו דנו בבקשה לביטול עיקול היתה ידועה טענת הנתבעת בנוגע לסחורה אצל הנאמן ובכל זאת ניתן צו עיקול.

התקיים דיון ביום 19/6/17 במסגרתו נחקרו הבעלים ומנהל התובעת והמבקשת – הנתבעת.

7. בהחלטה מיום 21/6/17 נקבע, כי יישאר על כנו צו העיקול אך בסכום נמוך יותר.

סך של 100,000 ₪ וזאת ללא קשר לתכשיטים הנמצאים בידי הנאמן במסגרת החוזה שבין הצדדים.

נקבע, כי עלה בידי התובעת להניח תשתית עובדתית המבססת ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה (בין היתר: חוזה כתוב, התחייבות לתשלומים וחזרת צ'ק מחשבון מוגבל).

כמו כן נקבע, כי התקיים יסוד ההכבדה, בין היתר, מהנימוקים הבאים:

הליך פש"ר, היותה של הנתבעת ערבה לחברה שחדלה מפעילותה, הגבלת החשבון, סכום התביעה,טענת המבקשת כי היא זקוקה לכספים לצורך שכירת דירה והיעדר מסמך בדבר מצבה הכלכלי "ולמעשה אם לא יינתן הצו המבקשת תתקשה במימוש פסק הדין".

נקבע, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת התובעת ואין לדעת שווים של התכשיטים בעת מימוש על ידי כונס נכסים למול הותרת צו על כספים.

למרות זאת,בית משפט קמא מצא לנכון לאזן בין האינטרסים של הצדדים. מחד – רצון התובעת להבטיח ביצוע פסק דין על ידי מימוש כספים נזילים / זמינים. מאידך – רצון הנתבעת להסתפק בתכשיטים העומדים כבטוחה לתובעת.

בית משפט קמא העריך את ערך התכשיטים במימוש מהיר (לרבות הוצאות כינוס) באופן המצריך השלמה של 100,000 ₪ מיתרת הכספים, כך יבוצע איזון בין שני הצדדים. איזון שיאפשר גם למשפחת המבקשת להתחיל דף חדש לאחר הליך פשיטת רגל.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.

8. המבקשת טעונת כי כב' הרשם הבכיר קיבל טענותיה לפיהן עיקול זמני של יתרת הכספים והותרת התכשיטים שבידי המשיבה, משמען כפל בטוחות שלא כדין, אך מטעם לא ברור, העניק באופן שרירותי לתכשיטים ערך בשווי של כ- 37.5% בלבד מהשווי החוזי המוסכם.

נטען, כי בית משפט קמא שגה בקביעותיו בנוגע יסוד ההכבדה.

העדות בדבר הברחת נכסים היא עדות מפי השמועה.

מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המשיבה ולא נבחנה כראוי זכותה החוקתית של המבקשת לכספים.

9. כאשר התבקשה תגובת המשיבה לבקשה להארכת מועד, בחרה המשיבה להגיש תגובתה גם לבר"ע לגופה.

נטען, כי בית משפט קמא הטיב עם המבקשת יתר על המידה כאשר צמצם העיקול על הכספים לסך של 100,000 ₪ מתוך כ- 160,000 ₪.

בית משפט קמא לא קיבל טענת המבקשת כי מדובר בכפל בטוחות.

בסעיפים 20-21 לתגובה נכתב:

"20. כאן המקום לחזור להדגיש כי אומנם עפ"י ההסכם נשוא התביעה העיקרית, סוכם בין הצדדים כי במידה והשיקים, שהמערערת ערבה להם, לא יכובדו ע"י הבנק, הנאמן ימסור את התכשיטים למשיבה, אולם אין בכך כדי להוות שום הסכמה מצד המשיבה שאותם תכשיטים, שלא הצליחה למכור אותם, ואשר היו הסיבה להפסקת ההתקשרות בין הצדדים, יבואו במקום השווי הכספי של התכשיטים שהמערערת הייתה ערבה לו.

21. טענת המערערת לפיה מדובר בבטוחה שכביכול מהווה תחליף לסעד הכספים שהנו שווי התכשיטים שסוכם בהסכם, הנה טענה הזויה ואין בה כל הגיון. מדובר בתכשיטים שהמשיבה לא הצליחה לשווק אותם, ומסיבה זו הופסקה ההתקשרות בין הצדדים, כך שלא יעלה על הדעת שהמשיבה תסכים לוותר על הסכום שנקבע בהסכם תמורת תכשיטים שלא הצליחה לשווק. בית המשפט קמא התייחס בהרחבה לעניין זה במסגרת ההחלטה נשוא הערעור ואימת, בצדק, את גישת המשיבה".

נטען, כי מצבה הכלכלי הקשה של המבקשת הוכח ונלמד גם מהצהרותיה שלה בהליך העיקרי ובדיון בבקשה לביטול עיקול.

המבקשת מצויה בהליכי פש"ר מזה שנים, וככל שיבוטל העיקול על הכספים שנותרו אצל הנאמן בפש"ר, יהווה הדבר הכבדה על ביצוע פסק הדין, מה גם שהמבקשת פעלה בחוסר תום לב כאשר הסתירה מהמשיבה את הליכי פשיטת הרגל.

בתשובה לתגובה מדגישה המבקשת, כי בהינתן שהוסכם בהסכם על שווי בטוחה בין הצדדים, כל יתר הטענות בדבר מצב כלכלי של המבקשת וכו' הן טענות לא רלבנטיות וחסרות נפקות, כי בידי המשיבה בטוחה העולה על סכום התביעה.

10. לאחר עיון בטיעוני הצדדים, לא מצאתי לנכון ליתן רשות לערער מהנימוקים כדלקמן:

א) ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעת רחב הנתון לערכאה הדיונית בנוגע להחלטות בדבר סעדים זמניים אלא במקרים חריגים בלבד.

ראה לעניין זה: רע"א 329/17 חברת גונתר אנרגיית רוח בע"מ נ' מר אייל מלמד ואח' (14/8/17) פסקה 20 וכן רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני(22/10/17) ורע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (10/9/17).

במקרה דנן, לא מצאתי כי מתקיימים החריגים המצדיקים התערבות של ערכאת ערעור.

למעשה, ניתן היה לדחות הבר"ע גם ללא צורך בתגובה, אך כיוון שתגובת המשיבה הוגשה כאשר הגיבה לבקשה להארכת מועד, נדרשתי לטענותיה.

ב) על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

כמו כן יש לשכנע את בית המשפט, שאי מתן צו העיקול יכביד על התובע וכן מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

בין שני השיקולים (עילת תביעה ומאזן נוחות) "מתקיימים יחסי גומלין. כך שככל שיגבר משקלו של השיקול האחד יפחת בהתאמה משקלו של השיקול השני".

(וראה לעניין זה סעיף 6 להחלטת בית המשפט העליון מיום 4/5/11 ברע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון ואח', וכן רע"א 5288/07 נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית, רע"א 2176/12 לבנדה 38 נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל סעיף 5 להחלטה).

לעניין "מקבילית הכוחות" ראה גם: רע"א 5982/14 יהודה נ' חוגי (27/11/14). רע"א 3237/13 גילי ויואל עזריה בע"מ נ' החברה הכלכלית אשקלון בע"מ (12/5/13).

ג) באשר לסיכויי התביעה : על המבקש לשכנע את ביהמ"ש "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה" (תקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984).

הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהונח בפני ביהמ"ש והערכה זו אינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית ומובן כי אינה שקולה להוכחה במאזן ההסתברויות.

תנאי זה משמעו- האם עולה מהתובענה שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה.

ראה לעניין זה: רע"א 7410/09 ניסנוב נ' שבתאי, סעיף 38 לפסק דינה של כב' השופטת נאור (25/10/09) רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, סעיף 5 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס (21/4/09), רע"א 1379/16 נופי נ' נופי, סעיף 4 להחלטת כב' השופט הנדל (3/4/16).

ד) בנוגע ליסוד ההכבדה:

על המבקש להוכיח על בסיס ראיות מהימנות לכאורה "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

הדגש מושם על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למתן פסק הדין. ולעניין ההכבדה נאמר: "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" (וראה לעניין זה: רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אי.סי.סי.).

ומן הכלל אל הפרט –

ה) בהסכם סיום ההתקשרות מיום 23/12/14 הוסכם כי המשיבה הפורמלית תסכים לקבל סחורה בהתאם להוראות ההסכם.

נקבע בסעיף 13 כי היה ואחת ההמחאות לא תיפרע במועדה אזי תעמוד יתרת סכום החוב לפרעון מיידי והנאמן יחזיר את מלוא הסחורה לתובעת.

השאלות אם הסחורה שבידי הנאמן מהווה כיום בטוחה בהתאם לשווי שהוערך בשנת 2014, והאם ניתן לראות את סיום החוב בדרך של העברת הסחורה על ידי הנאמן לתובעת, הן שאלות שיהיה צורך לבררן במסגרת ההליך העיקרי, הנמצא בשלב מתקדם, כאשר הראיות כבר הוגשו וקבועה ישיבת הוכחות לחודש יולי 2018.

יצוין, כי ב"כ התובעת – המשיבה בדיון בבית משפט קמא הודיע לפרוטוקול כי מבחינת התובעת , הנתבעת יכולה לקחת את התכשיטים כפוף כמובן לתשלום או לעיקול על הכספים (עמ' 12 שורה 9).

אני סבורה, כי בדרך של הערכת שווי "שרירותית", על פי הגדרת ב"כ המבקשת, בנוגע לשווי התכשיטים כאשר הם נמכרים במימוש כפוי על ידי כונס נכסים, דווקא הקל בית המשפט עם המבקשת ולא עם המשיבה.

ניתן היה להותיר כעקרון צו העיקול על כנו בשים לב לכך, שיסוד הראיות לכאורה נבחן עוד בעת הטלת העיקול הראשון שהוטל בתיק קמא. (צו העיקול לא בוטל אלא בהסכמה בוטלו עיקולים אצל שני מחזיקים – בנקים, משלא נתפסו בהם כספים). גם רכיב ההכבדה ומאזן הנוחות נוטים לטובת המשיבה.

אין לקבל כהנחה עובדתית שאינה טעונה הוכחה,טענה ולפיה בשנת 2018 שווי התכשיטים זהה לשווי שהוערך בשנת 2014.

השאלה מהו השווי החוזי ומה משמעות סעיף 13 להסכם, תבחן כאמור במסגרת ההליך העיקרי ואין מקום לקבוע מסמרות בסוגיה, אך נכון לעכשיו, למעשה, ניתן היה להותיר העיקול על כנו, גם מבלי לבצע אומדן שווי של תכשיטים במימוש מהיר.

בפועל – בית משפט קמא מצא לנכון למרות קיום כל היסודות הנדרשים לצו עיקול זמני להפחית מסכום העיקול של יתרת הכספים, תוך התחשבות בכך שבכל זאת קיימת בטוחה מסוימת אצל הנאמן.

משפסק בית משפט קמא בעניין זה דווקא לטובת המבקשת, ובמידה מסוימת לפנים משורת הדין, לא מצאתי כי עסקינן בהחלטה המחייבת התערבות ערכאת ערעור.

11. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"ח, 27 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.