בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. 

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 16.7למשך 30 יום לאחר שנרשם לו המייחס לו נהיגה במהירות העולה על המותר.

המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו לא ביצע את העבירה ומכל מקום מדובר בחריגה לא גדולה ממהירות ברירת משפט ועברו אינו מכביד, כך שאין לומר שהוא נהג מסוכן.

הדין קובע כי בעת דיון בבקשה מעין זו, על בית המשפט לבחון שתי שאלות: האחת, האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש בעבירה המיוחסת לו, וזאת להבדיל מהוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר; השניה, המשך נהיגתו של המבקש מסכנת את שלום הציבור ושאלה זו נבחנת הן בהתחשב בעברו התעבורתי של המבקש והן בנסיבות האירוע הספציפי.

עיינתי בנסיבות המקרה, ובשלב זה של הדיון נראה כי קיימות ראיות לכאורה. קיים דוח מפורט של השוטר בו הוא מסביר לכאורה כיצד נמדד רכבו של המבקש. מנגד, המבקש לא מסר תצהיר, לא נתן גרסה משלו ובתשובתו לשוטר במעמד הדוח יש לפחות משום ראשית הודאה.

לגבי המסוכנות, אין ספק כי מדובר במהירות גבוהה לעומת המותר, אולם אף אין להתעלם מכך שמהירות נמוכה בשלושה קמ"ש בלבד, הייתה הופכת את העבירה לברירת משפט, ולא מקנה לקצין סמכות לפסילה מנהלית.

עיון בעברו התעברותי של המבקש מגלה כי לחובתו מספר עבירות אך כולן מסוג ברירת משפט, כך שגם מבחינת היבט זה לא ניתן לומר כי מדובר בנהג מסוכן.

בהקשר זה יודגש, כי תכליתה של הפסילה המנהלית אינה עונשית בבחינת "מקדמה על חשבון העונש", אלא מניעתית, מקום שנהיגתו של אדם עלולה להוות סכנה לבטחון הציבור. לפיכך, ניתן לשקול שיקולים בהיקש מדיני המעצרים, לרבות העובדה שבשלב זה עומדת לזכותו של החשוד "חזקת החפות", וטרם הוגש נגדו כתב אישום. לפיכך, כפי שכבר נקבע בפסיקה, ראוי אף לבחון האם ניתן להשיג את מטרת הפסילה, במסגרת תקופת פסילה קצרה יותר, אשר פגיעתה בחירותו של הפרט פחותה (ראו בש"פ 8545/02 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל).

בנסיבות דנן, סבורני כי תקופת פסילה מנהלית בת שבעה ימים תעמיד את המבקש על חומרת התנהגותו, תרתיע אותו מלחזור עליה בזמן הקרוב ותגן על בטחון הציבור במידה הדרושה.

לפיכך, המשטרה תשיב למבקש את רשיונו בתום  שבעה ימים  מיום הפסילה המנהלית.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ז, 20 יולי 2017.