לפני בקשת הנתבעת-3, לדחות חשיפת תצהיר חוקר וצרופותיו, הכוללים, את חקירתו של העד מטעם הנתבעות 1 ו-2 ותמונות שצולמו.

העובדות וטענות הצדדים

1. המדובר בתביעה שעניינה נזקי גוף בתאונה אומללה בגדרה לוח עץ עף לעבר התובע מגג סמוך למקום בו עמד ופגע בו.
2. עיקר המחלוקת בין הצדדים עיקרה בנסיבות בהן התרחשה התאונה ובחלוקה בין הנתבעות בינן לבין עצמן לבין הצדדים השלישיים.
3. במסגרת ראיותיה הגישה הנתבעת-3 תצהיר חוקר אליו נספחו תמונות המקום שצילם החוקר זמן מה לאחר האירוע וכן תמלול שיחה עם העד מטעם הנתבעים 1 ו-2. הנתבעת-3, טוענת שיש לדחות את חשיפת התצהיר על צרופותיו. התובע והצדדים האחרים מתנגדים לכך.
4. לבקשתי הועברו לעיוני במעמד צד אחד התצהיר וצרופותיו.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, כמו גם בתצהיר, בתמונות ובתמליל, באתי לידי מסקנה שאין הצדקה במקרה זה לעכב את חשיפת הראיות.
2. ההלכה המחייבת בסוגיה זו נפסקה זה מכבר בפסק הדין בעניין סוויסה בו נקבע, שהכלל הוא שיש לאפשר גילוי ועיון במסמכים בעתם ובכך לאפשר ניהול דיון ב"קלפים פתוחים", אולם לבית המשפט מסור שיקול דעת לחרוג מן הכלל האמור ולאפשר דחיית עיון בראיה בנסיבות של חשש מהתאמת גרסאות או לשיבוש ראיות, ובכך לפגוע ברציונל גילוי האמת. כן נקבע, כי שיקול דעת זה "הוא בלתי מוגבל והוא תלוי בנסיבות העניין ... שבהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים על ידי בעל דין לא ישרת את מטרות הצדק" (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (1999) (להלן: "עניין סוויסה")).

מני אז הלכת סוויסה דחיית גילוי של דו"חות חקירה לשלב הראיות מהווה פרקטיקה מקובלת בערכאות הדיוניות, כאשר הצורך בכך מתעורר בדרך כלל מקום בו התובע הוא הניזוק וחברת הביטוח הנתבעת מבקשת להטיח בו במהלך חקירתו הנגדית, את ממצאי החקירה שביצעה. בנסיבות כאלה נהוג להתיר לחברת הביטוח להימנע מחשיפת דו"ח החקירה בשלב גילוי המסמכים ולגלותו אך בשלב המאוחר יותר של הגשת התצהירים או החקירות הנגדיות. ההנחה היא, כי בדרך זו תוכל חברת הביטוח לנהל חקירה נגדית יעילה, לחשוף בעיות של מהימנות ואף להפריך את גרסת התובע והעדים מטעמו. על כן, כאשר מדובר בגילוי מאוחר, עשויה דחית הגילוי לשרת את המטרה של גילוי האמת. במקרה כזה אין המדובר בטענה לחסיון המסמך, אלא בבקשה לדחיית גילויו וזו בעצם בקשת הנתבעת-3 כאן.

בית המשפט העליון ושב ונדרש לנושא ברע"א 2126/16 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אלין פנחס (15/6/16) וקבע שנתבע המבקש להשהות את הגשת תצהירי העדויות הראשיות של עדיו או חלקם, נדרש להצביע על נתון קונקרטי המצוי באותן עדויות שחשיפתו לתובע עלולה לחבל ביכולת בית המשפט להגיע לחקר האמת ואין די בהקשר זה בטענות כלליות.

תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, מתייחסות גם הן לסמכות בית המשפט וקובעות שבית המשפט רשאי לדחות את מועד העיון במסמכים מסוימים עד לאחר סיום פרשת התביעה אם שוכנע שעיון במועדו עלול להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולפגוע בגילוי האמת (סעיף 58 (ב)).

1. על רקע ההלכה המושרשת בפסיקת בית המשפט והתכלית העומדת מאחוריה, ובשים לב לתוכן המסמכים שהוגשו לעיוני, אני מוצאת שבמקרה דנן לא קיימים נתונים קונקרטיים המצדיקים גילוי מאוחר של התצהיר ונספחיו ואפרט –

נקודת המוצא בענייננו היא שאין מדובר במקרה בו מתבקש עיכוב חשיפת הראיה כלפי התובע והעדים מטעמו, שכן התובע אינו מעורב בחלוקה בין הנתבעות אלא העיכוב מתבקש כלפי הנתבעות 1 ו-2, וכלפי צדדי ג', כאשר הנתבעת-3, מבקשת לשמור את הנתונים המצויים בידה בנוגע למידת אחריותן בעלטה, על מנת שתוכל להפנות לדברים לראשונה במסגרת החקירות הנגדיות.

עיון במסמכים שהוצגו לפניי, מעלה שאין בהם שום נתון קונקרטי, היכול ללמד על גרסת בדים של מצד הנתבעות 1 ו-2, או צדדי ג', שמצדיק הימנעות מחשיפת הראיות, כך במיוחד כאשר הוגשו כבר ראיות הנתבעות 1 ו-2, והעד מטעמן מסר גרסה עובדתית בתצהיר.

אשר לצד ג' 3, הרי לא רק שהנתבעת-3, לא הפנתה כלפיה כל טענה במישור האחריות, שכן לא הגישה נגדה הודעה לצד שלישי; אלא שגם אם הייתה מגישה הודעה כזו, הייתה הנתבעת-3, במערכת היחסים למול הצד השלישי נמצאת במעמד של תובעת, והאפשרות של תובע לחסות ראיות מטעמו היא אפשרות מצומצמת מלכתחילה, שכן גלומה בבקשה זו עתירה שמשמעותה שינוי סדרי הבאת הראיות והיפוכו. הפסיקה, אמנם, לא שללה לחלוטין את האפשרות לדחות את מועד הגשת הראיה מטעם התובע/המודיע לצד השלישי עד לאחר הגשת ראיות הנתבע/הצד השלישי, אולם קבעה, שראוי להותיר אפשרות זו למקרים חריגים ביותר שבהם קיימת הצדקה מיוחדת לסטות מסדר הבאת הראיות.

בבוא בית המשפט לגדור את אותם מקרים חריגים, קבע בית המשפט, שהסיכון שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים, הוא סיכון כללי, הקיים ברוב-רובן של התביעות והוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל ובלשון הפסיקה: "אכן, לעיתים "זכותו" של התובע להתחיל בהבאת הראיות אינו נוחה לו; לעיתים יעדיף להביא את ראיותיו (ובמקרה זה – מקצת מראיותיו) רק לאחר שהנתבע חשף את מלוא גרסתו ואת הראיות העומדות לרשותו. כך במקרה שלפנינו. ואולם – הכרה בנוחות הטקטית הכללית שבהגשת ראיה מטעם התביעה לאחר הגשת מלוא ראיות ההגנה, כטעם המצדיק לשנות את סדר הבאת הראיות, יוביל לריקון מתוכן של הסדר הרגיל" (רע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (15/8/2010), (להלן: "עניין פלוני")). הוסיף בית המשפט בעניין פלוני ועמד על כך, שדחיית מועד הצגתן של ראיות מטעם התובע עד לאחר הצגת ראיותיו של הנתבע אינה מקדמת את היתרונות שב"משחק בקלפים פתוחים" ואינה מתיישבת עם השיטה האדברסרית, שסדר הבאת הראיות הוא יסוד מוסד בה. בדחייה מסוג זה כרוכה פגיעה כפולה בכללים הדיוניים הרגילים: הן בסדרי הדין הנוגעים להליכי גילוי מוקדם, הן בסדרי הדין הנוגעים לסדר הבאת הראיות במשפט. פגיעה כפולה כזו תהיה מוצדקת לעיתים רחוקות ביותר. ראה גם רע"א 4846/11 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אשר אברג'ל (10/8/11) וכן ראו רע"א 6155/14 רשות שדות התעופה בישראל נ' דק איירפורט יזמות בע"מ (22/10/14) – שם התייחס כב' השופט סולברג להחלטת בית המשפט שהותיר פתח לנתבע להגיב לראיות שיוגשו באיחור וקבע, כי אין בעצם הותרת פתח לנתבע להגיב בהמשך ההליך לראיות שיובאו על ידי התובע כדי לרפא בהכרח ובכל מצב את הפגיעה הנגרמת מעצם שינויו של סדר הבאת הראיות. הדבר תלוי בנסיבותיו של כל עניין. בית המשפט סיכם את ההלכה בכך שיתכנו מצבים שבהם יתיר בית המשפט את הסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל ויאפשר את דחיית העיון של הנתבע בראיות התובע, ואולם מדובר במצבים חריגים, בהתקיים טעמים ממשיים שישכנעו את בית המשפט עובר למתן החלטתו, כי יש הצדקה לחרוג מהכלל.

1. במקרה דנן, כאמור, לא שוכנעתי שיש הצדקה לחרוג מהכללים –

אשר לתמונות שצולמו על ידי החוקר, שמתעדות לכאורה את מקום האירוע, אין סיבה כלשהי מדוע לא להציגן לכל הצדדים, כפי שנעשה על ידי הצדדים האחרים במסגרת ראיותיהם. אין כל פרט חסוי במקום האירוע ואין כל הצדקה שלא לאפשר לנהל את ההליך בקלפים גלויים, כאשר כל אחד מהצדדים יוכל להתייחס מראש למיקום ולהביא את גרסתו.

אשר לתמליל השיחה עם העד – הרי שהוא חוזר על דברים שאמר בתצהירו, המופנים כלפי צד ג'-3 ואין כל סיבה להביא להיפוך נטל הראיה כאשר צד ג'-3, הוא במעמד נתבע כלפי הנתבעות 1 ו-2.

איני מוצאת כל יסוד לטענת שיבוש מיוחדת מצד התובע, הנתבעות 1 ו-2 או צד ג'-3 לו יחשפו לראיות ולנתונים המצויים בתצהיר החוקר. בנסיבות אלה, אין בתצהיר החוקר על נספחיו, נתונים קונקרטיים שעשויים לפגוע בחשיפת האמת בהליך זה.

סוף דבר

1. הבקשה נדחית. הנתבעת-3, תעביר לצדדים את תצהיר החוקר על נספחיו בתוך 7 ימים, על מנת שהצד השלישי-3, תוכל להגיש ראיותיה כשכל החומר נמצא לפניה.

54678313המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י' סיוון תש"פ, 02 יוני 2020, בהעדר הצדדים.