התובע יליד 17.10.1951, הגיש תביעה, על יסוד הוראות פקודת הנזיקין, לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, שנגרמו לו עקב תאונה נטענת, במהלכה נפל ביום 31.5.2016, בעת שהתהלך במדרכת הרחוב ברובע הסיטי אשדוד.

הצדדים הגיעו להסכמה על יסוד הצעת בית המשפט ולפיה לצרכי פשרה תועמד נכותו הרפואית של התובע על שיעור של 17.5%.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת מטעם הצדדים ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין היתר, את העובדה שהתובע עובד מעבר לגיל פרישה, את שיעור הנכות המוסכם, ואת אופי הפגיעה.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת ביהמ"ש לסיום ההליך בפשרה היא כדלקמן:

1. בגין הפסדי שכר לעבר, על יסוד תקופת אי הכושר שנקבעה לתובע, אני מציע סך של 20,000 ₪.
2. בגין הפסדי שכר לעתיד, בשים לב לכך שהתובע עובד מעבר לגיל פרישה, אך מנגד לעת הזו אינני מקבל את הטענה כי יעבוד מעבר לגיל 70, מוצע 2/3 מהחישוב האקטוארי, עד גיל 70, על בסיס השכר של 6,500 ₪ לחודש ובסך הכל מוצע בגין רכיב זה סך של 25,000 ₪.
3. כנגזר מסעיפים א' ו- ב', אני מציע פיצוי בגין הפסדי פנסיה (12%), בסך של 5,400 ₪.
4. בגין הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ועזרת הזולת (עבר ועתיד) מוצע סכום של 25,000 ₪.
5. בגין כאב וסבל 50,000 ₪.

בסה"כ עומד הפיצוי המוצע, לפני ניכויים, על סך של 125,400 ₪.

בין בגין סיכון בהוכחת אחריות, ובין בשל האפשרות לקביעת אשם תורם, אני מציע להפחית 25%, ולכן הסכום לפיצוי יעמוד על סך של 94,000 ₪ (לאחר עיגול הסכום).

מן הסכום האמור יש לנכות כל סכום שקיבל או יקבל התובע מן המל"ל עקב התאונה, ובעניין זה נמסר כי התובע קיבל דמי פגיעה בסך של 12,345 ₪.

לסכום שיתקבל, לאחר הניכויים, יש להוסיף שכ"ט עו"ד והוצאות.

יודגש, כי הצעת הפשרה מהווה רק בסיס להידברות ומו"מ בין הצדדים.

ב"כ התובע יודיע עד ליום 30.6.2019 באם עלה בידי הצדדים לסיים את ההליך בפשרה.

המזכירות תודיע לצדדים ותקבע ת"פ ליום 1.7.2019.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ט, 15 מאי 2019, בהעדר הצדדים.