בפני בקשה להארכת מועד להישפט , לפי סעיף 230 ל- חסד"פ [נוסח משולב].

מדובר ב-דו"ח שמספרו : 3110044188, שניתן בגין עבירה של אי חגירת חגורת בטיחות.

לטענת המבקש, לא קיבל את הדו"ח לידיו ונודע לו עליו רק לאחר שקיבל הודעה ממשרד הרישוי.

עוד נטען כי לא ביצע את העבירה והדו"ח הנ"ל הפעיל את אמצעי התיקון מטעם משרד הרישוי.

בנוסף, טען המבקש כי ה-דו"ח שולם במסגרת תשלום מרוכז של מספר דוחות יחד.

המבקש, מבקש כי יינתן לו יומו בבית המשפט על מנת לשטוח טענותיו ולמנוע עיוות דין שיגרם לו באי העתרות לבקשה.

ב"כ המשיבה הביעה התנגדותה לבקשה מהטעם שהמבקש קיבל לידיו את הדו"ח לאחר שזוהה ע"י שוטר באמצעות רשיון נהיגה ותמונה, המבקש אף חתם על הדו"ח.

עוד ציינה ב"כ המשיבה כי חלפו כ-4 שנים מיום ביצוע העבירה, אשר במהלכם המבקש לא הגיש כל בקשה. ולכן אין סיבה מוצדקת להגשת הבקשה באיחור.

לאחר עיון בבקשה ונימוקיה, נחה דעתי כי אין מקום להיעתר לבקשה וזאת מהטעמים הבאים:

1. המבקש קיבל את הדו"ח לידיו ואף סירב לחתום עליו וזאת בניגוד למה שציין בגוף הבקשה, שמעולם לא קיבל את הדו"ח לידיו.

2. ה-דו"ח ניתן למבקש ביום 16.08.13 כאשר לאחר מועד זה קיבל שני דוחות נוספים, האחד ב - 2013 והשני ב-2016 , כך שטענתו של ב"כ המבקש לפיה, דו"ח זה הפעיל את אמצעי התיקון – דינה להידחות. 3. מיום ביצוע העבירה ועד הגשת הבקשה חלפו כ-4 שנים, בהם המבקש לא עשה דבר ולא הגיש כל בקשה. מה גם שלטענתו שילם את הדו"ח במסגרת תשלום דו"חות מרוכזים, וודאי ראה על מה משלם. כמו כן, המבקש לא נתן טעם ראוי ומוצדק להגשת הבקשה באיחור.

4. המבקש טען כי לא ביצע את העבירה ולא ציין דבר בדבר קו הגנתו – אותו רוצה להציג בבית המשפט.

5. בעניין העונש – מדובר בקנס מזערי בסך 250 ₪ אותו שילם כבר המבקש לשיטתו, כך שהודה והורשע. ואי העתרות לבקשה לא תגרום כל עיוות דין למבקש.

במצב דברים זה , הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ז, 11 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.