עניינה של תובענה זו מתמקדת בשתי טענות עיקריות: האחת, פיצוי התובע, כבעליו של "פיגומי ישראלי וציוד בנין", עסק להשכרת ציוד בניין, בגין ציוד שהשאיל, לטענתו, לנתבע, נציג חברת קבלנות בנין בשם "סיוון פרוייקטים 2002 בע"מ" ולטענתו לא הוחזר לו; והשנייה, תשלום התמורה עבור שתי המחאות שניתנו לתובע מהנתבע, בגין השאלת הציוד נשוא התביעה.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, ביום 20.7.2010 השכיר ממנו הנתבע ציוד בניין. הציוד כלל, בין היתר, דיקטים, כובעים, רגלי בניין, קרשים, לוחות ועוד. בתמורה להשכרה מסר לו הנתבע שתי המחאות, על שמו, כל אחת על סך של 1,250 ₪ תוך שבהמשך ביקש מהתובע שלא להפקיד את ההמחאות והבטיח לשלם לו במזומן את תמורתן. כך לטענתו "משך" אותו ועיכב אותו הנתבע עם התשלום עד שחלף המועד לממשם, כך בעצם לא קיבל את התמורה עבור ההשכרה עד היום. עוד טען כי הנתבע לא השיב לו בתום השכירות חלק מהציוד שהשכיר, כמו רגלי הבניין ואף המשיך להשתמש בהם באתר אחר בו הוא בונה – ושוב ללא תשלום התמורה המגיעה לתובע. סך התביעה כולל את עלות הציוד שטוען התובע כי לא הושב לו, את התמורה עבור שתי ההמחאות וכן סך של 3,500 ₪ עבור השכרת המשך של הציוד באתר בניה אחר.

הציוד הושכר כאמור ביום 20.7.2010 כאשר התביעה הוגשה יומיים לפני תום תקופת ההתיישנות ביום 18.7.2017.

בראשית הגנתו, טען הנתבע מצדו לשיהוי ניכר של כמעט 7 שנים בהגשת התביעה עד כדי התיישנות. עוד טען כי סיבותיו הרפואיות של התובע הכוללות אשפוז של 16 ימים או סיבתו האישית הנוגעת לגירושיו, אינם יכולים להסביר או להצדיק שיהוי ניכר שכזה, וודאי נוכח רשימה ארוכה של תביעות, שהציג הנתבע, אותן הגיש התובע במשך אותן 7 שנים ולאור שיהוי דומה בתביעות אחרות שהגיש, טען הנתבע כי זו שיטתו. לטענת הנתבע ובהעדר הצדקה לשיהוי הרב, דינה של התביעה להידחות. לגופו של עניין טען הנתבע כי - ההמחאות במקור ניתנו לתובע לביטחון בלבד, נוכח הסכמת הצדדים על תשלום התמורה במזומן בתום תקופת השכירות. בהתאם להסכמה זו, לטענת הנתבע, עם ביצוע התשלום, יושבו אליו ההמחאות, אלא שכששילם את התמורה, טען לפתע התובע כי אינו יודע היכן הניח אותם והם יושבו לו, מיד כשימצאו תוך מספר ימים אלא שההמחאות מעולם לא הושבו לו. לעניין השבת הציוד טען כי במשך 7 שנים, לא פנה אליו התובע ולא טען כי לא החזיר לו ציוד, לא דרש ממנו להשיב לו ציוד שלכאורה נשאר אצלו, עד חודשיים לפני הגשת תביעה זו, כשלפתע קיבל הנתבע שיחת טלפון מהתובע, בה נדרש להשיב ציוד שכבר לא מצוי אצלו 7 שנים ומאז כבר השכיר ציודים אחרים ממקורות אחרים ואין לו כלל מושג על איזה ציוד שלכאורה לא הוחזר מלין התובע.

בטרם אכנס לדיון לגופם של דברים אציין כי בתיק זה זומנו הצדדים ללא פחות מתשעה דיונים.

הדיון הראשון נקבע ליום 17.12.2017 אליו התייצבו הצדדים אולם התובע לא הביא עמו את השיקים הנטענים והמסמכים הרלוונטיים לטענתו להוכחת תביעתו.

הדיון השני נקבע ליום 30.7.2018 אז ניתן פסק דין בהעדר התייצבות כנגד התובע נוכח זימונו כדין והעדר התייצבותו.

הדיון שלישי נקבע ליום 8.9.2018 אז התייצב הנתבע והתובע בשעה הדיון עדכן את בית המשפט באמצעות המזכירות כי יאחר בשעה והנתבע לא יכול היה יותר להמתין.

דיון רביעי נקבע ליום 12.12.2019 אז ניתן פסק דין בהעדר התייצבות נוכח זימונו של הנתבע שלא התייצב.

דיון חמישי נקבע ליום 19.7.2020 אלא שלדיון זה לא הייתה התייצבות מטעם שני הצדדים ואישורי המסירה טרם נסרקו.

דיון שישי נקבע ליום 20.12.2020 אז התקיים דיון במעמד הצדדים בו ביקש התובע כי ימונה מומחה פוליגרף מכריע מטעם בית המשפט אשר יבצע בדיקת פוליגרף לנתבע לבחינת היותו דובר אמת לשאלות אותן הכתיב התובע לפרוטוקול.

יוער כי על פי הסכמות הצדדים בהתאם לפרוטוקול זה מונה ביום 23.12.2020, על ידי בית המשפט, מר אהוד כהן, כמומחה מטעם בית משפט לביצוע בדיקת פוליגרף לנתבע בשאלות שאותן הכתיב התובע. חוות דעת המומחה הוגשה לתיק בית המשפט ולבקשת התובע נתנה לו האפשרות להגיש שאלות הבהרה להן השיב המומחה. עם הגשת התשובות לשאלות ההבהרה ביקש התובע לקיים דיון נוסף אליו יזומן מומחה בית המשפט לחקירה ובהתאם נקבע דיון נוסף ליום 24.10.21 אלא שלדיון זה לא התייצבו הן הנתבע והן מבצע הפוליגרף והתובע הסכים לדחיית מועד הדיון.

מועד חדש נקבע ליום 8.5.22 אלא שאליו לא התייצב מומחה בית המשפט נוכח היותו חולה קורונה.

דיון במעמד הצדדים נקבע מחדש לחקירת המומחה ליום 22.5.22 אז נחקר מבצע הפוליגרף על חוות דעתו לרבות תשובות ההבהרה כמו גם נשמעו השלמת טיעוני הצדדים.

ביום 24.5.22 הגיש התובע בקשה לתיק להוסיף תגובתו לדברים שנאמרו בדיון. לפנים משורת הדין נתנה לתובע שהות להגשת תגובתו עד ליום 26.5.22. תגובתו לא הוגשה עד לכתיבת שורות אלה.

דיון והכרעה:

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, ולאחר ששמעתי את עדויות המעורבים, עיינתי בחוות דעת מומחה בית המשפט, בשאלות ההבהרה והתשובות להן ולאחר ששמעתי את מומחה בית המשפט וחקירתו הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

לא הייתה מחלוקת כי התביעה הוגשה בשיהוי רב- יומיים לפני תום תקופת ההתיישנות- יחד עם זאת, ובהיותה בתוך מניין 7 השנים, והגם שלא מצאתי הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוגשה התובענה קודם כמו גם מדוע מעולם לא הוגשו השטרות לביצוע בהוצאה לפועל וממילא היה נחסך לתובע הצורך להידרש מלכתחילה לסיוע בית המשפט נתן לתובע יומו ובקשת הסילוק נדחתה.

לא הייתה גם מחלוקת כי לאורך כל הדרך התובע הוא שעמד ודרש מינויו של מומחה פוליגרף, והצדדים הסכימו כי הכרעתו תהא מכרעת.

לא הייתה גם מחלוקת כי את השאלות, אותן ישאל הנתבע בבדיקת הפוליגרף, ניסח התובע במסגרת הדיון שהתקיים והן הוכתבו על ידו לפרוטוקול וממילא לא הנתבע ולא בית המשפט התערבו בניסוחן והתובע לא הוגבל לשאלות כאלה או אחרות לרבות מיקודן והן נוסחו על ידו במלל חופשי.

ואלה השאלות שהוכתבו על ידי התובע:

1. האם שולמה תמורה בגין שני בשיקים (שיק מספר 5000043 של בנק לאומי לפקודת התובע וכן שיק 5000044 של בנק לאומי לפקודת התובע)
2. האם הוחזר הציוד נשוא התביעה?

במסגרת ביצוע הבדיקה שאל המומחה את הנתבע שתי שאלות עליהן השיב בנתבע בחיוב:

1. האם שולמה התמורה בגין שני הצ'קים האלו שתצלומם לידך? השיב כן.
2. האם למיטב זיכרונך יונתן לקח את כל הציוד ששכרת ממנו? השיב כן.

לעניין ההמחאות ושאלת התמורה – משהוסכם על ידי הצדדים כי הכרעת המומחה תהיה מכרעת ומשהכריע המומחה כי הנתבע דובר אמת לשאלת המחלוקת בעניין זה, ובהינתן כי התובע לא טען מאז לענין זה הרי שאני קובעת כי שילם את התמורה עבור ההמחאות שעניינן תובענה זו.

באשר להשבת הציוד- אני מקבלת את הבהרת המומחה בתשובותיו לתובע כמו גם בחקירתו בבית המשפט כי התאים את נוסח שאלה 2 מטעמים מקצועיים וזאת על מנת להפחית הסתברות לטעות בבדיקה שכן השאלה כפי שנוסחה על ידי התובע היתה בבחינת פוטנציאל לקבלת תשובה וממילא מסקנת בדיקה שאינן אמינות ולוקות בחסר ועל כן נשאלה על ידי המומחה באופן שנשאלה כאשר ברור ששאלת החזרת הציוד מתייחסת לכל הציוד שהשכיר התובע לנתבע, וודאי לציוד שעניינו תיק זה והתובע טוען שלא הושב לו ולגבי החזרתו חלוקים הצדדים.

אני מקבלת את הסבר המומחה כי שינה את נוסח השאלה מ"החזיר" הנתבע לנוסח "נלקח" על ידי התובע שכן הבדיקה נועדה לברר אם בסופו של יום הציוד היה מצוי באמתחתו של התובע בין אם נלקח ממנו על ידי התובע ובין אם החזיר אותו הנתבע בעצמו.

בעניין זה אני מקבלת את הסבר המומחה שהרחיב ונימק את הצורך בהתאמת השאלה תוך התייחסותו לשלב הכרחי בבדיקה - השלב המקדמי של הבדיקה- שלב ה pre test עוד בטרם מחובר הנתבע לאביזרי הבדיקה אז נבדקות השאלות כפי שקבע בית המשפט (והכתיב אותן התובע) בשלב זה כשהבודק מבין כי ככל שתשאל השאלה במתכונתה המקורית לא תהיה הוגנת שכן במידה וישיב הנתבע "לא" זה נוגד את מה שנמצא בזיכרון החווייתי שלו כי אומנם לא הוא פיזית החזיר את הציוד אך בתודעתו יודע כי הציוד הוחזר – בהיותו נלקח חזרה על ידי התובע ואם יענה כן יצא דובר שקר שכן לא הוא החזיר פיסית את הציוד ולכן, וכנדרש על ידי האתיקה המקצועית הפעיל שיקול דעתו המקצועית כך שתתן תשובה למחלוקת האמתית לשמה נשכרו שירותיו.

באשר לטענת התובע כאילו לא נעשתה אבחנה ומיקוד בציוד שנטען כי לא הוחזר- מדובר בטענה שהיא בבחינת מקצה שיפורים. בכתב התביעה הבהיר היטב התובע איזה ציוד לא הושב לו לטענתו וברור היה כי זהו הציוד שעניינו המחלוקת בין הצדדים והרי שאין מקום להשיב או לדון בציוד אשר אין מחלוקת כבר באמתחתו של התובע.

השאלות כפי שנשאל הנתבע ממצות את המחלוקת שבין הצדדים.

זאת ועוד, נמצא כי הנתבע השיב (על ידי זה שהתובע בא ולקח ממנו) את כל הציוד, מה שמאיין את הצורך להבדיל בין ציוד שנטען שנלקח ולכזה שנטען שלא, שהרי מדובר על כל הציוד ששכר הנתבע מהתובע. עוד יוער כי הדעת נותנת כי ככל ולמיטב זכרונו של הנתבע, התובע לקח ממנו את כל הציוד, הרי שלשיטתו, אין באמתחתו עוד ציוד של התובע ואין לו מה להחזיר.

למעלה מן הצורך יוזכר כי המדובר על עסקה שנעשתה 12 שנים לפני ביצוע בדיקת הפוליגרף ועל כן "למיטב זכרונו" הוא די בנסיבות אלה.

התביעה נדחית.

התובע ישא בעלות חלקו של הנתבע בשכר טרחת המומחה כפי ששילם הנתבע כמו גם שכר עלות תשובות המומחה לשאלות ההבהרה וכן שכר עדותו של המומחה הכל כפי שנפסק בדיון. כמו כן, ישא התובע בהוצאות הנתבע בסך של 1,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

ניתן היום, כ"ט אייר תשפ"ב, 30 מאי 2022, בהעדר הצדדים.