19 פברואר 2018

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 7/6/17 ("הוועדה"), אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/1/17 ("ההחלטה").

רקע עובדתי

2. המערער יליד 1960, נפגע ביום 22/8/2010, בעת הרמת ארגזים, והאירוע הוכר כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. הפגימה שהוכרה היא בקע מפשעתי דו צדדי.

3. ועדה רפואית לעררים מיום 25/5/16 קבעה למערער נכות זמנית לתקופה שמיום 22/11/2010 ועד 31/12/2016, וכן נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/1/17. הן המערער והן המשיב הגישו ערעור לבית דין זה כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ב"ל 50624-08-16, ב"ל 16743-09-16). בפסק דיני מיום 22/3/17 התקבלו הערעורים והוריתי על השבת עניינו של המערער לוועדה בהרכבה הקודם על מנת שתפעל כדלקמן:

א. הוועדה תשקול קביעת נכותו הרפואית של המערער בהתאם למצבו הרפואי הנוכחי מבלי לחייבו לעבור את הניתוח להחזרת הבקעים, הכל כאמור בסעיף 11 לפסק דין זה.

ב. הוועדה תשוב ותשקול קביעתה לעניין שימוש בחגורה, לאחר שתעיין במכתבו של פרופ' אברהים מטר מיום 12/4/16. בהתאם, תבחן הוועדה מחדש את פריט הליקוי המתאים ("פסק הדין המחזיר").

החלטת הוועדה

4. הוועדה התכנסה מכוח פסק דין המחזיר ביום 7/6/17, הקשיבה לתלונות המערער ולטיעוני בא כוחו, וציינה, כי לדברי המערער לא סבל מבקע מפשעתי לפני התאונה הנדונה, "אף כי במסמכים נראה שהיו בקעים לפני האירוע". הוועדה הוסיפה, כי לדברי המערער "לאחר הרמת המשא התבלטו שני בקעים בו זמנית", בעקבות האירוע פוטר מעבודתו וכיום הוא "עובד כנהג מונית רק חצי יום, לדבריו, בגלל בקעים אלו". עוד ציינה הוועדה, כי לטענת המערער הוא לא תיקן את הבקעים מחשש לעבור ניתוח. לאחר שבדקה את המערער קבעה הוועדה, כי "בבדיקה בקע מפשעתי דו צדדי הניתן להחזרה שאיננו דורש החזקה ע"י חגורה וללא רגישות מקומית". לנוכח האמור הגיעה הוועדה למסקנה, כי תלונות המערער מוגזמות, ו"לא נראה לוועדה שהופעה פתאומית של בקע דו צדדי קרתה עקב התאונה המתוארת". לאור כל האמור, שבה הוועדה על החלטתה וקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 0%, לפי פריט ליקוי 19(א).

טענות הצדדים

5. עיקר טיעון המערער הוא, שקביעות הוועדה סותרות את האמור בחוות דעת המומחה היועץ לבית הדין בהליך ההכרה, פרופ' אלדר, והוועדה אינה מוסמכת לדון בקשר הסיבתי שבין אירוע התאונה לבין הופעת הבקעים. המערער הוסיף וטען, כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין, משלא התייחסה למכתב הרפואי של פרופ' אברהים מטר, והתעלמה מקביעת בית הדין בדבר זכותו שלא לעבור ניתוח.

6. לטענת המשיב, הערעור מכוון כנגד שיקול הדעת הרפואי של הוועדה, אשר קבעה, כי הבקעים ניתנים להחזרה. לפי הטענה, הוועדה מילאה בקפידה אחר הוראות פסק הדין ולא נפלה טעות בהנמקתה.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בפרוטוקול של הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

6. על פי הוראות פסק הדין המחזיר, הונחתה הוועדה לבדוק את המערער "בהתחשב במצבו דהיום", היינו "לשקול מתן נכות זמנית ממושכת או נכות יציבה בהתאם למצבו הרפואי הנוכחי". בית הדין הדגיש, כי אין לחייב את המערער לעבור ניתוח להחזרת הבקעים מהטעם "שזכותו של נפגע לסרב לעבור הליך ניתוחי מכוח זכות האוטונומיה שלו על גופו". הוועדה לא נתנה דעתה לקביעות בית הדין, ולא בחנה את מצבו הרפואי הנוכחי של המערער בהתאם לאמור לעיל. הוועדה חזרה על המסקנה לפיה מדובר בבקע מפשעתי שניתן להחזרה, והתעלמה מדברי המערער שחושש מפני ניתוח להחזרת הבקעים.

יתרה מזאת: פסק הדין הנחה את הוועדה לשוב ולשקול קביעתה לעניין שימוש בחגורה, "לאחר שתעיין במכתבו של פרופ' אברהים מטר מיום 12/4/16". הוועדה אמנם שבה על קביעתה לפיה הבקעים אינם דורשים החזקה על ידי חגורה, אולם המערער צודק בטיעונו, כי הוועדה לא עיינה במכתבו של פרופ' מטר ולא בחנה מחדש את פריט הליקוי המתאים.

7. מקובלת עלי טענת המערער לפיה הוועדה אינה מוסמכת להטיל ספק בקיומו של קשר סיבתי בין האירוע שהתרחש בעבודתו של המערער לבין הופעת הבקעים. הוועדה ציינה בהחלטתה, כי קיימים רישומים רפואיים המעידים על בקעים קודמים, והוסיפה, כי לא סביר שהבקע הדו צדדי הופיע באופן פתאומי בעקבות התאונה הנדונה. קביעות אלו אכן עומדות בסתירה לקביעות המומחה היועץ לבית הדין בהליך ההכרה (ב"ל 6147-06-11), פרופ' שמואל אלדר. במסגרת פסק הדין המחזיר נדונה טענת המשיב, כי הוועדה התעלמה מקיומו של מצב קודם בעניין הבקעים, וכך קבעתי בסעיף 15 לפסק הדין המחזיר:

"משעה שעסקינן באירוע תאונתי, להבדיל ממחלת מקצוע או מיקרוטראומה. אין מקום להפחית נכות שאינה קשורה בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה. לפיכך, נתוניו האישיים של הנפגע אינם צריכים להילקח בחשבון בשאלת ניכוי מצב קודם, והוועדה ממילא אינה רשאית לנכות מנכותו הכוללת של הנפגע בגין גורמי סיכון".

8. כללם של דברים: שוכנעתי שהוועדה לא מילאה אחר כל הוראות פסק הדין, ולמעשה חזרה על מסקנותיה בדבר קיומם של בקעים הניתנים להחזרה בניתוח, ואינם דורשים החזקה על ידי חגורה. בנסיבות אלה, אין מנוס מהשבת עניינו של המערער לדיון חדש לפני הוועדה הרפואית לעררים. משמדובר בהחזרה שנייה בעקבות פסק דין, יש להורות על החלפת הרכבה של הוועדה.

סוף דבר

9. לאור כל האמור, הערעור מתקבל ועניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, אשר תדון בערר המערער ובערר המשיב מראשיתם.

לפני הוועדה בהרכבה החדש לא יונחו פרוטוקולים של הוועדה הרפואית לעררים נשוא פסק הדין המחזיר ופסק דין זה, וכן לא יועמדו לעיונה פסקי הדין.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

10. משעה שהמערער יוצג על ידי עו"ד במינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.

11. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ח, (19 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.