מבוא:

הנאשם זוכה מביצוע עבירה של נהיגה ללא רישון נהיגה, עבירה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה תש"ל- 1970 (להלן: "הפקודה"), והורשע תחתיה בביצוע עבירה של נהיגה ברכב שלא רשום באיזור ללא היתר, עבירה בניגוד לתקנה 578 (ב) לתקנות התעבורה .

על פי העובדות ביום 20.7.17 בשעה 06:42 לערך, נהג הנאשם ברכב מסוג "קיה" נושא לוחית רישוי 71-692-51 ברחוב אל עיסאמי בשועפט בירושלים. באותן הנסיבות נהג הנאשם ברכב כשהוא בלתי מורשה לנהיגה וכשאין על השימוש ברכב פוליסת ביטוח בת תוקף.

טיעוני הצדדים:

המאשימה ציינה, כי לחובת הנאשם 9 הרשעות קודמות, בהן ביצע עבירות בניגוד לסעיף 10 א' לפקודה. עובדה זו מלמדת על זלזול בהוראות החוק, במיוחד כשהנאשם מצוי כעת בתהליך של איחוד משפחות. בנסיבות אלו ביקשה להטיל עליו עונש מרתיע הכולל מאסר בפועל, פסילה ממושכת בפועל וכן פסילה על תנאי וקנס.

מנגד ציינה ההגנה כי מדובר בנאשם כבן 43 המחזיק ברישיוןן נהיגה משך 26 שנה. על פיה הרשעת הנאשם בעבירה שונה מהעבירות הקיימות ברישומו, מחייבת הטלת סנקציה התואמת לעבירה בה הורשע כעת. ההגנה הוסיפה, כי לנאשם קיים רישון נהיגה תקף אולם בהתאם לסעיף בו הורשע, נעדר הוא את ההיתר הניתן ממפקד כוחות צה"ל באזור. יתר על כן, המחוקק כך לדבריה, בחר עבירה ספציפית למצב בו קיים לנאשם רישיון נהיגה פלסטינאי, עליו יש פיקוח מסויים מצד הרשויות בישראל, בשונה מרישיון זר או אדם לו אין כלל רישיון. יתר על כן, בחלק מכבישי ישראל עושה הנאשם שימוש אף בלא שההיתר נדרש. בענין העונש צוין, כי מתחם הענישה בעבירה זו נע בין קנס כספי ולכל היותר פסילה על תנאי.

ההגנה ביקשה שלא להטיל מאסר אף לא מאסר על תנאי על הנאשם בנסיבות בהן מצוי הוא בתהליך איחוד משפחות, דבר שיצור קשיים בקבלת בקשתו.

הנאשם בסיום ציין, כי בשש השנים האחרונות הוא גר חלק מהזמן עם אשתו וילדיו בדירה שכורה בשכונת שועאפט וביתר הזמן נמצא הוא אצל הוריו בא-רם.

דיון והכרעה:

בהתאם להחלטה שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא ש. צימרמן במסגרת תת"ע 1462-02-15 מדינת ישראל נ' עוויסאת, החלטתי כאמור לזכות את הנאשם מביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10 א' לפקודה ותחת זאת להרשיעו בעבירה בניגוד לסעיף 578ב' לתקנות.

החלטה זו שניתנה על ידו סוקרת בהרחבה את היחס בין שני הסעיפים וקובעת בין היתר, תוך הפנייה לתקנה 578 א', כי "תושב האיזור שבידו רישיון נהיגה בר תוקף שניתן באזור... יראו אותו כבעל רישיון נהיגה תקף בישראל". יחד עם זאת, תקנה 578 ב מחייבת את התושב שיהיה בידו היתר לכך מאת מפקד האזור. אך אף בהעדר היתר שכזה, יש לראות בנאשם כבעל רישיון נהיגה בר תוקף בישראל.

במסגרת החלטה זו, התייחס בית המשפט גם למדיניות התביעה המגלה חוסר עקביות בהגשת כתבי אישום, כשלעיתים בחרה לייחס בגין אותן נסיבות עובדתיות עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודה ולעיתים עבירה לפי סעיף 578 ב לתקנות.

קביעות אלו כפי שפורטו לעיל, אומנם מציבות את הנאשם במסגרת הוראת חוק שונה, אולם היא אינה יוצרת מסגרת עונשית שונה בתכלית כלפיו.

עיון ברישומו של הנאשם מלמד, כי מסכת עובדות זו בה הורשע בעבר, אף אם הינה במסגרת סעיף 10 (א) לפקודה, מצביעה על דפוס התנהגות חוזר מצדו המבטא אדישות וזלזול בהוראות החוק ובהליכים משפטיים שהתנהלו בעניינו, שכן אף אם במצבו כעת, הנאשם אינו יכול להוציא רישיון נהיגה ישראלי, הדבר אינו מתיר לו לחזור על מעשיו פעם אחר פעם. במובן זה, לא אוכל לקבל את טענת ההגנה, לפיה משהורשע הנאשם בעבירה מופחתת, יש להטיל עליו קנס כספי ופסילה על תנאי לכל היותר.

בעניין זה אפנה תחילה להחלטה שניתנה בעניין עוייסאת (פיסקה 18), שם נקבע כי המחוקק השווה בין עונשו המירבי של העובר עבירה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודה, לבין מי שעבר עבירה בניגוד לתקנה 578 ב'.

קביעה זו בענייננו מקבלת משנה תוקף, על רקע עברו של הנאשם כאמור, ובהיבט זה עונשו של כל נאשם נגזר בין היתר ממעשהו בהווה אך גם מרישומו, אם קיים כזה. יחד עם זאת, משום עמדת ההגנה בכל הנוגע לסיטואציה המורכבת בה מצוי הנאשם, מצב עליו לא חלקה המאשימה, וכן משום תהליך איחוד המשפחות בו מצוי הנאשם כעת, וכן משום דברי הנאשם בפניי אודות האופן בו הוא נאלץ לחלק את חייו בין משפחתו להוריו, לא סברתי כי נכון יהיה להטיל עליו מאסר ולו כזה הצופה פני עתיד, אלא ליצור את האיזון הנדרש דרך יתר רכיבי הענישה.

על יסוד דברים אלה, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 4 חודשים. רישיונו של הנאשם יופקד במזכירות בית המשפט לא יאוחר מיום 15.10.17.

תשומת לב הנאשם כי העונש המקובל על נהיגה בזמן פסילה היו מאסר בפועל.

אני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור את העבירה בה הורשע או עבירה בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודה או עבירה שעניינה נהיגה בפסילה.

אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסכום של 2000 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים ושווים החל מיום 15.10.17.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ט אלול תשע"ז, 20 ספטמבר 2017, במעמד הנוכחים