1. כנגד כל אחד מהמשיבים הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע; נשיאה והובלה של נשק בצוותא חדא; סחיטה באיומים בצוותא חדא; ניסיון לפציעה בנסיבות מחמירות בצוותא חדא. למשיב 1 מיוחסת בנוסף עבירה של הפרת הוראה חוקית.

2. על פי הנטען בכתבי האישום, עובר ליום 10.6.17, קשרו המשיבים קשר להניח רימון עשן ברכב ראש העיר ראש העין בכוונה להפחידו ולגרום לכך שימנע את ביצוע צו ההריסה שניתן על ידי בית המשפט כנגד בת זוגו של המשיב 2.

במסגרת הקשר ולשם קידומו, השיגו המשיבים רימון יד מספר 5, עשן /אפור סדרה 10-85 שבכוחו להזיק לאדם בעת פעולתו.

בלילה שבין 10.6.17 לבין 11.6.17, החנה ראש העיר את רכבו בחניון הסמוך לרח' העצמאות 24 בראש העין.

במסגרת הקשר ולשם קידומו, ביום 11.6.17 בשעה 04:00 נסעו המשיבים והובילו את הרימון אל החניון.

בחניון, ניגשו המשיבים לרכב ראש העין שחנה באותה עת בסמוך לכלי רכב נוספים והצמידו את הרימון באמצעות סרט דביק לדלת הנהג של הרכב בכוונה להפחיד את ראש העיר ולגרום לכך שימנע את ביצוע צו ההריסה. מיד לאחר מכן נמלטו מהחניון. שכנה שחשדה התעורר, הזעיקה את כוחות המשטרה.

לגבי המשיב 1 נטען בנוסף כי באותה עת היה במעצר אדם בפיקוח והפר הוראה חוקית בכך שיצא מהבית.

3. בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים כשלטענת המבקשת, יש בידה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם וקמה נגדם עילת מעצר של מסוכנות – לפי סעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק סדר דין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) תשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). כנגד המשיב 1 קמה גם עילת מעצר של שיבוש הליכי משפט וחשש להתחמקות מהדין, לאור העובדה שבעת ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום היה נתון במעצר בית אותו הפר.

4. לטענת המבקש, לא תיסכון בעניינם של המשיבים כל חלופת מעצר.

הראיות לכאורה

5. מתוך תיק החקירה עולה, ועל כך אין מחלוקת, כי ביום 10.6.17 בשעה 04:00 לערך, דיווחה הגב' מזל צנחני למשטרה כי בעת שישבה במרפסת ביתה, ראתה דמות לבושה שחורים עם כובע וכפפות, מתעסקת עם רכבו של ראש העיר. היא נכנסה לביתה כדי להביא את הטלפון הנייד שלה וכשיצאה כבר לא ראתה את הדמות.

יצוין כי ב"כ המשיבים בתגובתם בכתב לראיות לכאורה טענו כי המבקשת לא דייקה בתאור העובדות שכן הגב' צנחני בהודעתה מציינת שהיא התקשרה למשטרה ולאחר כמה דקות הדמות ברחה.

השאלה מתי ברחה הדמות אותה ראתה הגב' צנחני אינה מעלה או מורידה לצורך בחינת הראיות לכאורה אך למען הדיוק אציין כי עיון בתמליל שיחתה של גב' צנחני למוקד 100 מצביע על כך שכבר בשיחתה למוקד כשנשאלה אם הוא עדיין שם ענתה "לא הוא הלך, לפני כמה דקות הוא הלך". בהודעה שמסרה במשטרה ביום 4.7.17 היא מסרה "באותו רגע נכנסתי הביתה והתקשרתי למשטרה והודעתי על כך. לאחר כמה דקות הבחור ברח".

בהודעתה מיום 11.6.17 מסרה הגב' צנחני כי שני חתולים טיפסו על הרכב והפילו את החפץ שהבחור "עבד עליו".

בעקבות הודעתה של הגב' צנחני הגיעו למקום המשטרה ומז"פ והבחינו ברכבו של ראש העיר ובסמוך לדלת הנהג על הרצפה נתפס הרימון (ולא מודבק לדלת הרכב כנאמר בטעוני המבקשת).

6. ראש העיר מסר הודעה וכשנשאל על חשודים פוטנציאליים הצביע על שניים אפשריים. אחד מהם הוא המשיב 2. לדברי ראש העיר, לגבי בת זוגו של משיב 2 תלוי ועומד צו הריסה ומתקיים הליך משפטי. משיב 2 פנה לראש העיר מספר פעמים וניסה לגרום לו לבטל את צו ההריסה אך ראש העיר אמר לו שמדובר בהחלטה שיפוטית ואינו מתכוון להתערב בכך. עוד מסר ראש העיר כי המשיב 2 פגש בו פעמיים, באקראי, ואיים עליו באומרו "תזכור שאני יוחאי" "עוכר ישראל, אני ארדוף אחריך בכל מקום".

7. המשיב 2 אינו מכחיש כי קיים סכסוך בינו לבין ראש העיר וכי השמיע את הדברים הנטענים באוזניו אך לטענתו המילים "אתה עוכר ישראל אני בכל מקום ארדוף אותך" נאמרו בקשר לבית כנסת שראש העיר רוצה להרוס ואילו המילים "אני יוחאי ניסים אותי כולם מכירים" נאמרו כדי להזכיר לראש העיר את שמו. את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום הכחיש.

8. מדו"ח פעולה עולה כי הרימון היה עטוף בניר דבק (להלן "דבק הרימון") והוא הודבק לדלת הרכב בנייר דבק (להלן "הדבק הנוסף"). ומחוו"ד המצויה בתיק עולה כי בדיקות ד.נ.א גילו שעל גבי דבק הרימון נמצא פרופיל ד.נ.א בולט (ב- 14 מתוך 15 האתרים שאופינו) התואם לפרופיל ד.נ.א של המשיב 2.

על גבי הדבק הנוסף נמצאו פרופילי ד.נ.א בולטים ממקור זכרי התואמים לפרופיל ד.נ.א של המשיב 1 (חוו"ד מירי גולדברג מיום 12.7.17).

9. על פי הודעות מדובב שהוכנס לתאו של המשיב 1, המשיב 1 הפליל בפניו את עצמו ואת המשיב 2.

לענין המשיב 1 מסר המדובב:

"אמרתי לו איך קרה מצב כזה שנתפס ד.נ.א? ... הוא אמר לי שהוא היה עם כפפות מפלסטיק ... עשה תנועה עם היד כאילו הוא קורע עם השיניים את הסלוטייפ ואמר לי שעשה קרע קטן עם השיניים ושהיה לו סכין יפני, אתה הוא חתך את הסלוטיפ ואז הוא אמר לי שהוא גם ניגב את הקצה שהוא נגע עם השן... חזרנו על ענין הסלוטייפ כמה פעמים ואז הוא אמר לי שבמצלמות אבטחה לא יכלו לזהות אותו כי הוא היה עם כובע וסימן לי עם היד סימן של משקפיים ... אריה אמר לי שהוא הדביק את הרימון עשן עם סלוטייפ בדלת של האוטו" (הודעת י.ע. מיום 12.7.17 ש' 5-13; 20-22).

בהתייחס למשיב 2 מסר המדובב:

"הוא (המשיב 1 – ז.ב.) אמר לי שהוא עשה את זה בשביל מישהו, איזה שהוא חשמלאי, שהחשמלאי הזה הוא לא עבריין וישלו הרבה כסף ושחוץ ממנו והחשמלאי אף אחד לא יודע על זה... זמן מסוים לפני המקרה החשמלאי איים על ראש העיר..."

וכן: "שאלתי את אריה מי מבין שלושת היוחאי שיש לו בטלפון הוא חשמלאי ואז אריה אמר לי יוחאי ניסים. שאלתי אותו האם יש עוד צד שלישי שמעורב בזה או שיודע על המקרה חוץ מיוחאי ניסים והוא אמר לי שלא, שאין מצב כזה ואם יש מצב כזה אז רק דרך יוחאי ולא דרכו".

טענות ב"כ המשיבים

10. ב"כ המשיבים טוענים כי בחומר החקירה לא מצויה תשתית ראייתית למרבית האמור בכתב האישום. בנוסף, הם טוענים כי אין התאמה בין העובדות המפורטות בכתב האישום לבין הוראות החיקוק המיוחסות למשיבים.

כמו כן, אין ראיות לעבירה של קשירת קשר להשגת רימון עשן, אין ראיות לכך שהמשיבים השיגו רימון עשן ולכך שנסעו יחד והובילו רימון עשן. נהפוך הוא, על פי הודעת הגב' מזל צנחני היא ראתה דמות אחת בלבד.

11. ב"כ המשיבים טוענים כי על פי הנטען בפרק העובדות בכל אחד מכתבי האישום (סעיפים 1 ו - 6) קשרו המשיבים קשר להניח רימון עשן ברכב ראש העיר כדי להפחידו. גם מחומר הראיות עולה כי לכל היותר ניסו המשיבים להפחיד את ראש העיר. הדבר נלמד מחוות דעת בה מצוין שהרימון היה נצור בנצרתו המקורית ובניצרה נוספת ובנוסף היה כרוך באיזולירבנד כדי שיהיה מאובטח. על מנת להפעיל את הרימון היה צורך להסיר את האיזולירבנד, את הניצרה הראשונה ואת הניצרה הנוספת. בנוסף, המיקום בו הוצמד הרימון – בדלת החיצונית על הפח – מלמד אף הוא על רצון המבצע שהרימון יתגלה.

זאת ועוד, לטענת המבקשת, המשיב 1 הפליל את המשיב 2 בפני המדובב ומדברי המשיב 1, כפי שנמסר על ידי המדובב, עולה כי הרימון הוצמד כדי להפחיד. מכלול העובדות האמור שולל לטענת ב"כ המשיבים את האפשרות לייחס להם נסיון פציעה. למרות האמור, בסעיף 9 לעובדות כתב האישום נטען כי ניסו לפצוע את ראש העיר.

12. לטענת ב"כ המשיבים אין ראיות לעבירה של סחיטה באיומים המיוחסת למשיבים, שכן לצד האיום הנטען לא קיימת דרישה. לכן, ככל שיקבע שיש ראיות לכאורה לעבירת הקשר הרי שהיא לביצוע עוון ולא לביצוע פשע.

13. במבוא לכתב האישום מפורטים הדברים שנאמרו לכאורה על ידי המשיב 2 לראש העיר. לטענת ב"כ המשיב 2 הם אינם מהווים איום, ואף לא מיוחסת למשיב 2 עבירה של איומים. יתרה מכך, הדברים לא נאמרו בקשר לצו ההריסה אלא בקשר לבית כנסת כפי שהסביר המשיב 2 בהודעותיו.

14. לענין הד.נ.א שנמצא על האיזולירבנד, טוענים ב"כ המשיבים כי מדובר בד.נ.א שהופק מחפץ נייד ועל כן קיימת אפשרות שהמשיבים נגעו בו ולאחר מכן נעשב בו שימוש, על ידי מאן דהוא אחר לצורך עטיפת הרימון. לגבי המשיב 2 מדובר בחשמלאי ויתכן כי נגע במסגרת עבודתו באיזולירבנד שלאחר מכן נעשה בו שימוש, על ידי אחר, כדי לעטוף את הרימון.

15. לטענת ב"כ המשיבים, רימון עשן איננו נשק, הוא איננו חם ואין בו חומר נפץ. חוות הדעת המצויה בתיק אינה קובעת שרימון עשן הוא נשק ועולה ממנה כי רימון עשן נועד למיסוך והסוואה. העובדה שרימון עשן איננו נשק נלמדת מהפסיקה (ת.פ. (ב"ש) 8026/02; מ"ת (ב"ש) 29477-10-11) ומהנחיות פרקליט המדינה לענין מדיניות הענישה בעבירות נשק ומטעני חבלה המתייחסות לכלי נשק שונים אך אינן מתייחסות לרימון עשן.

16. לבסוף טוענים ב"כ המשיבים כי אף בהנחה שיש ראיות לכאורה למפורט בכתב האישום ניתן היה לייחס למשיבים עבירות חמורות פחות, כמו איומים, ולהגיש את כתב האישום לבית משפט השלום כפי שבדרך כלל מגישים תיקים מסוג זה.

דיון והכרעה

17. לאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, באתי לכלל מסקנה כי יש ראיות לכאורה למיוחס למשיבים בכתב האישום, למעט לעבירה של ניסיון פציעה בנסיבות מכמירות.

18. הימצאות פרופיל ד.נ.א של המשיבים על דבק הרימון (המשיב 2) ועל גבי הדבק הנוסף (משיב 1), בצרוף לדברי המשיב 1 בפני המדובב, ובצרוף למניע שיש למשיב 2 דיים כדי להוות ראיות לכאורה.

מציאת פרופיל ד.נ.א על חפץ נייד כשלעצמה יכולה להוות ראיה לכאורה שהחשוד נגע בחפץ בזמן כלשהו אך לא ניתן לייחס זאת לנגיעה התומכת בביצוע העבירה המיוחסת לו שכן, על פי הפסיקה וכטענת באי כח המשיבים, יתכן שהמשיבים נגעו באקראי באיזולירבנד ללא קשר לרימון ורק לאחר מכן נעשה בו שימוש והרימון נעטף בו. אלא שבמקרה זה, ראית הד.נ.א, אינה עומדת לבדה. המשיבים הרחיקו עצמם מהאפשרות שנגעו באיזולירבנד כדוגמת זה שבו היה עטוף הרימון. דהיינו, הם שללו נגיעה אקראית שאינה שייכת לכריכת הרימון באיזולירבנד. למשיב 2 הוצג סרט דביק שחור והוא נשאל אם הוא מכיר סרטים כאלה והשיב "זה לא איזולירבנד שאני משתמש זה לא איזולירבנד של חשמל" (חקירה מיום 12.7.17 ש' 208 - 209).

גם המשיב 1 הרחיק עצמו מהאפשרות שנגע באיזולירבנד שחור באופן אקראי ולשאלת החוקר אם הוא מכיר סרט דביק מסוג זה השיב: "לא, אף פעם לא התעסקתי עם דבק כזה שחור, אני תמיד התעסקתי עם דבק סלוטייפ שקוף של זגה המפעל שבו עבדתי ... מעולם לא השתמשתי או נגעתי בסלוטייפ כזה אין לי מה לעשות עם סלוטייפ כזה" (הודעה מיום 11.7.17 ש' ש' 43 -47). הדברים חזרו על עצמם בהודעתו הנוספת מאותו יום (ש' 17 -24).

לכך מתווספת הודעת המדובב מיום 12.7.17 (שעה 8:40) על פיה אמר לו המשיב 1 כי קרע את הסלוטייפ עם שיניו וכי את הרימון הוא הדביק עם סלוטייפ לדלת רכבו של ראש העיר.

19. באשר למשיב 1, כפי שכבר ציינתי אף הוא ניסה להרחיק עצמו מהאיזולירבנד עליו נמצא פרופיל ד.נ.א שלו, אך דברי המשיב 2 בפני המדובב (הודעת המדובב מיום 12.7.17 שעה 8:40) לפיהם עשה את המעשה "בשביל מישהו איזה חשמלאי שזמן מסוים לפני המקרה החשמלאי איים על ראש העיר", והודעתו הנוספת מאותו יום (שעה14:25) כי החשמלאי הוא יוחאי ניסים, שוללת ברמה המספקת לשלב זה את האפשרות כי מדובר בפרופיל ד.נ.א אקראי על חפץ נייד.

20. המניע-

בכתב האישום מצוין כי המניע למעשי המשיבים הוא צו ההריסה התלוי ועומד כנגד המבנה

בו מתגוררת בת זוגו של המשיב 2 וחוסר נכונותו של ראש העיר להתערב בכך.

טענתו של המשיב 2 כי דבריו נאמרו בקשר לבית כנסת ולא בקשר לצו ההריסה אינם

תואמים את עדות ראש העיר ומקומם להתברר בהליך העקרי. די בכך שהמשיב מודה כי

הדברים נאמרו. אין בעובדה שהאדם הנוסף שאת שמו מסר ראש העיר לא נחקר כדי

להמעיט מהראיות כנגד המשיב 2 שלגביו נמצא פרופיל ד.נ.א על האיזולירבנד שעטף את

הרימון.

21. הפללת המשיב 2 על ידי המשיב 1 בפני המדובב –

לטענת ב"כ המשיב 2, מתוך עדות המדובב עולה כי המשיב 1 סיפר לו על השתלשלות החקירה עת נחקר המשיב 1 לגבי המשיב 2. עיון בהודעת המדובב מיום 12.7.17 (שעה 8:40) מראה כי המדובב מסר כי בתחילה המשיב 1 תאר בפניו את השתלשלות החקירה "איך שהוא נכנס לתא הוא אמר לי שאמרו לו שנתפס DNA". בהמשך הדברים אלה דברי המשיב 1 למדובב ולא דיווח על השתלשלות החקירה.

באשר לטענה כי מדובר בעדות שמיעה, עדותו של המדובב לא נועדה לצורך הוכחת אמיתות הדברים שנאמרו לו אלא רק לצורך הוכחת העובדה כי הדברים נאמרו לו על ידי המשיב 1. העובדה שהמבקשת אינה מפנה לנומרטור ולדיסקים אלא רק להודעת המדובב מוסברת בעיקרי הטעון של המבקשת, ומכל מקום זו שאלה של משקל שתבחן במידת הצורך בהליך העקרי. למעלה מהצורך אוסיף כי ב"כ המשיבים לא הצביעו על חוסר הלימה בין הודעות המדובב לבין התמלול הראשוני. שאלת המהימנות שיש לייחס למדובב תתברר במסגרת התיק העקרי.

22. פציעה בנסיבות מחמירות –

בכתב האישות מיוחסת למשיבים עבירה של ניסיון פציעה בנסיבות מחמירות. לטענת ב"כ המשיבים כעולה מחומר הראיות וכמפורט לעיל בסעיף .... כוונת המשיבים על פי הנטען בכתב האישום ועל פי דברי המשיב 1 בפני המדובב וכן הדרך והמיקום בו הצמד הרימון לרכב מלמדים כי כוונתם היתה להפחיד ולא לפגוע בראש העיר, ולכן לא היה מקום לייחס להם עבירה של ניסיון פגיעה בנסיבות מחמירות

לטענת המבקשת, מחוו"ד המומחה עולה כי הרימון עלול להזיק לאדם, ואדם המשתמש בחפץ כזה צריך לצפות שהדברים לאיתרחשו על פי תוכניתו.

מקובלת עלי עמדת ה"כ המשיבים. מחומר הראיות עולה לכאורה כי כוונת המשיבים היתה להפחיד את ראש העיר. הדבר עולה מדרך הפעולה שלהם ומדברי המשיב 1 בפני המדובב. גם כתב האישום מנוסח באופן המצביע על כוונה להפחיד ולא על ניסיון פגיעה.

שונים היו פני הדברים לו היה הרימון מתפוצץ ופוגע חלילה במאן דהוא שאז הנמקת המבקשת היתה מצדיקה ייוחס אישום של ניסיון פגיעה.

23. לגבי הטענה כי עדת המדינה הבחינה רק בדמות אחת, עובדתית הטענה נכונה אך אין בכך ולא כלום. כתב האישום מייחס למשיבים את ביצוע העבירה בצוותא חדא. על קשירת הקשר ביניהם ניתן ללמוד מעצם העובדה שפרופיל ד.נ.א של שניהם נמצא על גבי סרטי ההדבקה ומדברי המשיב 1 בפני המדובב. הפעילות המשותפת מיוחסת להם מכח דיני השותפות ולכן אין זה משנה אם שניהם הגיעו כדי להצמיד את הרימון לרכבו של ראש העיר או רק אחד מהם הגיע ומי מביניהם.

24. רימון עשן נשק?

לטענת ב"כ הנאשמים רימון עשן איננו נשק.

סעיף 144 (ג) לחוק העונשין מגדיר מהו "נשק" ולענייננו רלוונטיים ההגדרות בס"ק 2 ו-3.

"(ג) בסעיף זה "נשק" –

(1) ........

(2) כלי שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי יריה תש"ט – 1949;

(3) תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלק של אחד מאלה".

בתיק החקירה מצויה חוו"ד מעבדת חבלה בה נאמר בפרק "תוצאות הבדיקה" כי "בעת פעולתו פולט רימון יד מס' 5 עשו/אפור עשן אפור המלווה בלהבה וחום" וכי "בכוחו של רימון יד מס' 5 עשן/אפור להזיק לאדם בעת פעולתו".

לטענת המבקשת למשיבים מיוחסות עבירות נוספות מלבד העבירה של נשיאה והובלת נשק. ובאשר לשאלה אם רימון עשן מהווה נשק טוענת המבקשת כי כעולה מחוות הדעת הרימון עונה על שני המבחנים שנקבעו בס"ק 2 להגדרת נשק "כלי שסוגל לפלוט חומר" ו"נועד להזיק לאדם"

עוד טוענת המבקשת כי השאלה אם כלי (ובענייננו רימון עשן) מהווה נשק אם לאו מקומה להתברר במסגרת התיק העיקרי ולא במסגרת הבקשה למעצר (מ"ת 3086-05-10 מדינת ישראל נ' תאר היבי ואח').

טענת ב"כ המשיבים כי ייעודו של הרימון למיסוך והסוואה והוא לא נועד להזיק לאדם אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה שקבעה כי ייעודו המקורי של החפץ אינו עונה למבחן הנדרש שכן "עלינו להתייחס בנושא דנן, לביטוי נועד להזיק במשמעותו הפשוטה והברורה בלשון בני אדם, לאמור: פגיעה מכוונת באדם, במובן זה שהיא מרעה את מצבו הפיסי או מגבילה את תפקודו כאדם, רגעית או דרך קבע, זאת בכך שמגבילים יכולת עשייתו, מכאיבים לו, מהממים אותו או מטשטשים תגובותיו, או גורמים לו אי נוחות גופנית וכל כיוצא בכך" ( ע.פ. 7124/06 ויקטור דרורי נ' מ.י.).

לטענת ב"כ המשיבים, כאמור, הפסיקה קבעה כי רימון עשן איננו נשק וכך אף עולה אף מהנחיות פרקליטות המדינה לעניין החמרת הענישה בעבירות נשק שאינן כוללות הנחיות לגבי רימוני עשן.

25. אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיבים. הגדרת נשק כאמור בסעיף 144 (ג)(2) היא "כלי שסוגל לפלוט לפלוט חומר שנועד להזיק לאדם...". בתיק החקירה מונחת חוות דעת ממנה עולה כי רימון עשן מסוג הרימון שאת הצמדתו לרכב ראש העיר מייחסים למשיבים פולט בעת פעולתו עשן אפור המלווה בלהבה וחום וכי בכוחו להזיק לאדם בעת פעולתו. ככל שבכוונת המשיבים לסתור חוות דעת זו, המקום לכך הוא במסגרת הדיון בתיק העקרי.

ב"כ המשיבים הפנו להחלטתו של כב' השופט אלון בת.פ. 8026/02 מדינת ישראל נ' קריזבסקי מיכאל. אין לדעתי ללמוד מפסק דין זה כי רימון עשן איננו נשק בכלל ולענייננו

בפרט.

ראשית אציין כי כב' השופט אלון התייחס בפסק דינו להגדרת נשק בס"ק (3) לסעיף 144(ג)

ולא לס"ק (2) בסעיף 144(ג).

שנית, נאמר בפסק הדין כי "המאשימה לא הציגה ראיה או חוו"ד של מומחה לגבי טיבו של אותו רימון עשן שנמצא בדירת הנאשם" ובענייננו כאמור בידי המבקשת חוו"ד המצביעה

לכאורה כי רימון העשן עונה על המבחנים שנועדו לבחון אם כלי הוא נשק.

שלישית, בשולי הדברים ראה כב' השופט אלון להוסיף כי "אמנם כן, העשן הנפלט מרימון

עשן יכול להזיק לאדם, אך זאת לא מחמת היותו "חומר נפץ" (כהגדרת נשק בס"ק (3) –

ז.ב.) שכן לא לכך נוצר ולא לכך נועד".

לאור האמור, בשלב זה קיימת ראיה כי רימון העשן הוא נשק ומקומה של הטענה כי הוא

אינו נשק במסגרת התיק העיקרי.

26. סוף דבר אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיבים בכתב האישום, למעט העבירה של ניסיון פגיעה בנסיבות מחמירות.

עילת מעצר

27. משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה, קמה כנגדם עילת מעצר של מסוכנות. המעשים המיוחסים להם, סיכון חיי ראש העיר ועוברי אורח במקום ואף את עצמם. לכך מתווסף עברם הפלילי של על אחד מהמשיבים כאשר למשיב 1 9 הרשעות קודמות בעבירות אלימות איומים ורכוש. הוא ריצה מספר מעצרים ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 4 חודשים שאם יורשע יהיה בר הפעלה. עוד יש להדגיש כי יש לוהרשעה קודמת, משנת 2005 בגין איומים על ראש העיר.

למשיב 2 3 הרשעות קודמות בעבירות מרמה, איומים, תקיפה ועבירות מס.

חלופות מעצר

28. בנסיבות המפורטות, ומבלי שיהיה בכך משום הבעת עמדה או משום נטיעת ציפייה בלב המשיבים, מן הראוי לקבל בעניינם תסקיר מעצר כדי שמלוא התמונה תהיה בפני בית המשפט בטרם ישקל נושא חלופת המעצר.

29. המזכירות תפנה הענין לשרות המבחן שמתבקש להגיש תסקיר מעצר.

המשך דיון יקבע בפני שופט תורן.

ניתנה היום, י' אב תשע"ז, 02 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.