לאחר שבחנתי את עדויות שני הנהגים והעדה, את תצלומי הנזק לרכב התובעת ואת ההודעות לחברות הביטוח, אני מעדיפה את גרסת נהגת התובעת לפיה החיכוך בין הרכבים ארע בעת שרכבה היה בעצירה ואילו רכב הנתבע בנסיעת רוורס, על פני גרסת הנתבע והנוסעת ברכבו אשר מסרו כי רכבם היה בעמידה ואילו נהגת התובעת נסעה קדימה.

הנזקים לרכב התובעת, ותיאור הנזק לרכב הנתבע, מלמדים כי מדובר בפגיעת חיכוך של צידו השמאלי אחורי של רכב הנתבע עם חזית רכב התובעת, ולא בפגיעת מעיכה, בעוד שאילו התרחשה התאונה כפי שתאר הנתבע, היה הנזק שנגרם נזק של מעיכה. בנוסף, אין זה סביר כי נהגת התובעת, שראתה את רכב הנתבע עומד לפניה, תיסע קדימה ותפגע בו בצידו השמאלי, כשהיתה לה אפשרות לעקוף אותו משמאל ולצאת ללא פגע. לעומת זאת סביר כי הנתבע, שלא שם לב לקיומו של רכב התובעת מאחוריו, המשיך בנסיעת הרוורס כשהוא מתחכך בחזית רכב התובעת.

לפיכך אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע בסכום התביעה, בצירוף האגרה, שכר העדה ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

ניתן היום, ג' אב תשע"ח, 15 יולי 2018, בהעדר הצדדים.