1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעת בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים אירעה ביום 01.12.2016 בין כלי רכב, מ"ר 65-034-32 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 36-213-78 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לאחריות לקרות התאונה, ולעניין היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

אני מעדיף את גרסתו של נהג המשאית, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת שהייתה מהוססת, מתחמקת ומתפתחת.

שוכנעתי כי נהג רכב התובעת ניסה להידחף למרווח שנותר בין הדופן הימינית של המשאית לבין המדרכה שמימין, על מנת להגיע לתחנת הדלק שבהמשך הדרך, וזאת מחוסר סבלנות של נהג רכב התובעת.

נהג רכב התובעת מאשר כי לפני התאונה המשאית הייתה מלפניו, כך שהיה עליו לאפשר את התקדמותה של המשאית לפניו ורק לאחר מכן להתקדם בנסיעתו לעבר תחנת הדלוק.

יש לציין כי נהג רכב התובעת לא ידע לומר אם כלי הרכב המעורבים בתאונה הוזזו קדימה או אחורה, וכך גם לא שלל כי הוא עצמו הזיז את רכבו, בעוד שנהג המשאית הציג גרסה עקבית לפיה בזמן התאונה המשאית עמדה במקום. לגרסה אחרונה זו אני מאמין.

מכאן, שלא עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכחת תביעתה.

לא זו אף זו, הוכח כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב התובעת.

לאור מסקנתי בשאלת האחריות ברי כי הדיון בשאלת היקף הנזק מתייתר.

6. לפיכך, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות, למעט שכר העד, כפי שנפסק בדיון אשר ישולם תוך 30 יום מהיום.

7. כמו כן, התובעת תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל וב"כ הצדדים הקדימו להסמיך את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשע"ח, 29 מאי 2018, בהעדר הצדדים.