תביעת שיבוב בגין נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידי התובעת בתאונה שקרתה ביום 17.7.16 בין רכב התובעת לבין רכב הנתבעת 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2.

גרסאות הנהגים

נהג התובעת:

מכיוון מודיעין לכיוון בן שמן, נסעתי. יום עמוס. לקראת סוף יום. 16:00-17:00. היו פקקים. גז ברקס, פתאום הרגשתי מכה מאחורה. ראיתי את המכה, עצרנו בצד, והחלפנו פרטים. הכנסתי את הרכב למוסך.

ש. יש טענה שנסעת על השוליים וחתכת לנתיב שלה?

ת. לא נכון, אין שם כ"כ שול. זה קרה על הגשר.

ש. יש טענה לגבי הנזקים, איזה נזק נגרם לרכב ומה היה לפני התאונה, כמה זמן הרכב אצלך...?

ת. לפני התאונה הרכב אצלי שבעה חודשים, חצי שנה, משהו כזה, לא יודע בדיוק. הרכב במצב, גם לפני שקניתי, וגם אחרי, עשיתי בדיקה לפני שקניתי אותו ולא הייתה לי שום תאונה. לא היה לי שום דבר. הרכב היה נקי מתאונות, קדימה ובצדדים והכל. איך אני יכול לאשר את זה? יש חיישנים מסביב לרכב, ברגע שהרכב קיבל מכה, החיישנים דולקים ואי אפשר להמשיך הנסיעה ברכב. לא יכולתי לנסוע כך, זה מצפצף כל הזמן.

הנתבעת 1:

הגעתי לצומת בן שמן, השתלבתי לכיוון הגשר, היו שלושה מסלולים שהתנקזו למסלול אחד. הנסיעה הייתה בקצב של זחילה איטית, באיזה שהוא שלב מצד ימין שלי, מהשול הימני, הופיע הרכב המדובר, הוא הגיע, בא במרוצה, אני פיניתי... האטתי קצת כדי שיוכל להיכנס לשיירה. המשכנו לנסוע בנסיעה מאד איטית, זחילה. באיזה שהוא שלב נגעתי נגיעה קלה מאד בחלק האחורי של הרכב שלו. ברגע הזה שנינו ירדנו לשוליים, יצאתי מהרכב שלי, הוא היה עם עוד בחור, שניהם יצאו גם כן. הסתכלנו על הרכבים לראות אם קרה משהו, שלושתנו הסכמנו שלא קרה שום דבר ולכן לא רואים צורך לצלם את הרכבים, הדבר היחיד שעשינו זה להחליף פרטים אחד עם השני וחזרנו לרכבים. כל אחד נסע לדרכו ובזה זה הסתיים.

ש. אני מפנה לתמונות, מתי צולמו?

ת. לאחר שקיבלנו פניה מחברת הביטוח שרוצים לתבוע אותנו, הסוכנת ביקשה שנצלם את הרכב, לא זוכרת את התאריך, זה היה כמה חודשים, אולי חצי שנה בערך אחרי האירוע. כפי שרואים, אין שום שריטה ומשהו שמראה על תאונה או משהו, מעולם לא עשיתי תאונה. מעולם הרכב לא נפגע.

האחריות

הנתבעת אישרה בעדותה כי פגעה בחלקו האחורי של רכב התובעת. בחקירה הנגדית אישרה כי פגעה ברכב התובעת לא בגלל שרכב התובעת התפרץ לנתיב אלא לאחר שאפשרה לו להכנס לנתיב והוא כבר היה מיושר בנתיב. אף שלשיטתה רכב התובעת נדחף לנתיב הרי שמבחינתה היא העדיפה לתת לו להכנס, והפגיעה היתה רק לאחר מכן. לפיכך, המסקנה היא כי הנתבעת פגע מאחור ברכב התובעת שהיה לפניה בנתיב הנסיעה, ומכאן אחריותה לפגיעה.

הנזק

לפי חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה נאמד הנזק לרכב התובעת בסך כ – 57,000 ₪ וירידת ערך בסך כ – 4,000 ₪.

לפי דברי נהג התובעת הוא הכניס את הרכב למוסך יום לאחר התאונה. בעת ביקור השמאי הוא לא היה נוכח במוסך, אך בעת שהכניס את הרכב לתיקון הוא הראה לבעל המוסך את המכה מאחורה. עוד לדבריו מאז מועד רכישת הרכב לא עבר הרכב תאונה כלשהי, זולת תאונה שבה נפגע הרכב במוקד הקדמי, עובדה שנהג התובעת לא הכחיש ולא ניסה להתחמק ממנה. נהג התובעת העיד כי מדובר ברכב יוקרה (מרצדס) ולכן התעקש לקחת אותו למוסך ולהזמין שמאי, וכי החלפים והחלקים הניזוקים הם יקרים מטבע הדברים ביחס לרכב פרטי אחר. ואכן, מעיון בחוות דעת השמאי ולאור ניסיונו של בית המשפט בתיקים מסוג זה, ניכר כי אכן מדובר בחלקי חילוף יקרים מאד, שמטבע הדברים מאמירים את גובה הנזק.

לדברי הנהג הנזקים בחוות הדעת נגרמו בתאונה נשוא תיק זה, לרבות קרעים בפגוש ונזק בניקל. הוא נשאל במפורש על כך ואישר כי הנזקים הם נזקי התאונה בלבד (עמ' 4 ש' 21 – 26 לפרוט').

מצאתי את עדות הנהג מהימנה, ולא הוכח כי הרכב פגע בתאונה אחרת במוקד האחורי.

עדותה של הנתבעת ביחס לנזק אינה חד משמעית. כאשר נשאלה על כך אמרה:

ש. מה שרואים בתמונות של השמאי, זה לא מה שראית במקום?

ת. אני לא זוכרת שראיתי את זה, לא יכולה להגיד שאני זוכרת, לא יכולה לזכור שראיתי את זה.

ש. לא יכולה לשלול וגם לא לאשר?

ת. זה מה שאמרתי.

...

ש. היום את אומרת שהתמונות שאני מראה לך של הנזק, את לא יכולה לאשר או להכחיש כי את לא זוכרת, נכון?

ת. נכון.

התרשמתי מתשובותיה של הנתבעת כי בעת מתן העדות אין היא יכולה לזכור מה ראתה בדיוק ואין היא יכולה לשלול חד משמעית כי הנזק בתמונות שהוצגו לה נגרם עקב פגיעתה ברכב התובעת מאחור. יצוין כי בטופס ההודעה רשמה הנתבעת כי לא נגרם נזק לאף אחד מהרכבים, אולם הנתבעת אישרה כי הטופס מולא מעל שנה לאחר האירוע, כאשר סביר כי פרטי התאונה אינם טריים בזכרונה עקב חלוף פרק הזמן, ולכן לא ניתן לבסס ממצאים פוזיטיביים ברמת ודאות סבירה על סמך עדותה והטופס ככל שהדברים אמורים ביחס לנזק עצמו. לעומת זאת, טופס ההודעה מטעם נהג התובעת מולא יום לאחר התאונה והרכב הוכנס למוסך גם כן יום למחרת באופן שיש בו כדי לבסס קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזקים. עוד יש לציין כי נהג התובעת ציין בעדותו כי מאחר וחיישני הרכב נפגעו גם כן הם צפצפו כל הזמן וגם מטעם זה כמעט ולא ניתן היה להמשיך בנסיעה והוא חייב היה להכניס את הרכב למוסך בהקדם. לדבריו, בכל פגיעה החיישנים פועלים ומצפצפים. טענה זו לא נסתרה, ובהתאם לחוות הדעת אכן הוחלפו חיישנים.

הנתבעות הגישו מטעמן חוות דעת של הגב' אולגה ליעד ניקולסקי, מומחית בחקירה ושחזור תאונות דרכים שקבעה כי למרות התרחשות התאונה בין הצדדים, הנזקים המדווחים על ידי נהג התובעת אינם תואמים לתאונה המדווחת וכי רכבו יכול היה לקבל רק נזק מעיכה או שפשוף קל מאד מלוחית הרישוי של רכב הנתבעות בפגוש האחורי, באזור בו לא ניתן לראות נזקים על רכב התובעת בפועל. שאר הנזקים אינם תואמים בגובה ובעוצמה לתאונה, לטענתה.

מעיון חוות דעת עולה כי היא מבססת את מסקנותיה על כך שאופי והיקף הנזקים ברכב התובעת חייבים היו להשאיר חותם גם ברכב הנתבעת, אולם האחרון לא נפגע כלל, לא תוקן ואף לא הוכן דו"ח שמאי עבורו; ועל כך שאין התאמה בין מיקום הנזקים לבין גבהי הרכבים בנקודות שבהן יש פוטנציאל למגע כזה בין שניהם.

היא ציינה כי בדקה רכבים דומים למעורבים בתאונה ותמונות עם קנה מידה של המכוניות הזהות למכוניות המעורבות, אולם לא פירטה כיצד בדקה. כך, למשל, נראה כי לא ביצעה העמדה של רכבים, כמו רכבי התאונה, זה מאחורי זה על מנת לבסס את טענתה כי מישורי הפגיעה ברכב התובעת אינם אפשריים.

בעדותה על חוות הדעת אמרה המומחית כי לא בדקה את רכב הנתבעת אלא רק הסתמכה על תמונות שלדבריה צולמו לאחר התאונה, אם כי היא לא יודעת כמה זמן חלף עד הצילום. היא אמרה כי הרכב לא עבר תאונה וזאת ממיילים שקיבלה מחברת הביטוח.

בתום החקירה נשאלה:

ש. האם ייתכן שברכב מסוים יהיה נזק משמעותי וגדול וברכב אחר כמעט ולא נראה נזק?

ת. כן. לכן הדגשתי מה הנקודות שיכולות לגרום לנזק.

לפי תשובתה ייתכן בהחלט מצב שבו הרכב הפוגע יגרום לנזק משמעותי ברכב הנפגע אך כמעט לא נבחין בנזק ברכב הפוגע. במילים אחרות, לא מן הנמנע כי חרף היקף הנזק ברכב התובעת לא נותרו סימנים על רכב הנתבעת, קרי, שאין בחוות הדעת כדי לשלול כליל קשר סיבתי בין הפגיעה לבין הנזקים.

מדברי המומחית עולה כי היא כלל לא בדקה את רכב הנתבעת אלא רק הסתמכה על תמונות. היכולת להסיק מסקנות מתמונות היא מוגבלת מטבע הדברים, שכן, תמונה יכולה ללמד רק על חזותו החיצונית של הרכב אך לא כל חלקים שאינן נראים לעין, בודאי לא הפנימיים ואין תחליף למראה עיניים. אם נחבר את תשובתה לעיל לעובדה כי היא הסתמכה רק על תמונות ולא בדקה את הרכב פיזית, הרי שיש קושי לקבל את מסקנת המומחית שכן ייתכן והמגע בין שני כלי הרכב בתאונה נשוא תיק זה קיבל ביטוי בחלקים פנימיים ברכב הנתבעת ולאו דווקא בחלקים החיצוניים.

לאור כל הנאמר לעיל, מצאתי שלא לאמץ את המסקנות שבחוות הדעת.

לסיכום, התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבעות בתשלום 55,279 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.7%.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ט, 12 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.