1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 6.4.17. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 3,454 ₪ בגין השתתפות עצמית, דמי כינון והוצאות שונות.
2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.
3. התובע טוען כי התאונה ארעה כאשר רכב הנתבע, שהגיע מולו, סטה לנתיבו ופגע ברכבו. הנתבע טוען, מנגד, כי כלי הרכב נעו זה מול זה על גבי נתיב תנועה יחיד (הנתיב הימני היה חסום על ידי כלי רכב חונים), כי רכב התובע ניסה לעקפו מימין ופגע ברכבו).
4. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את גרסאותיהם, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, אני מעדיף את גרסתו של הנתבע. הצדדים מסכימים כי רכב התובע, כמו הרכב שלפניו, נאלצו לנסוע בניגוד לכיוון התנועה ונצמדו לשולי הדרך משמאל כאשר הגיע רכב הנתבע מולם. התובע אישר כי פינה את הדרך לרכב התובע ולגרסתו "היה מספיק מקום לעבור" וכנראה שהנתבע לא נזהר. הנתבע הבהיר, מנגד, כי לא יכול היה לנוע וכי הרכב הראשון (שנסע לפני רכב התובע) נכנס למפרצון על מנת לאפשר לו (לנתבע) לעבור – אך לתובע, לגרסת הנתבע, אצה הדרך והוא ניסה להתפרץ. לא שוכנעתי כי התובע אכן מיהר להתפרץ אולם מצאתי כי טעה בהערכתו בדבר מרווח המעבר שהותיר ושוכנעתי כי בעת שהתקדם בנסיון לפנות את דרכו של הנתבע ולהמשיך בנסיעתו גם למגע בין כלי הרכב.
5. משכך, לא מצאתי להטיל על הנתבע אחריות לקרות התאונה ואני דוחה את התביעה.
6. בנסיבות, וכאשר כתב ההגנה הוגש רק ביום הדיון, אין צו להוצאות.
7. המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ח, 22 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.