לפניי בקשה לפטור מאגרה.

הנתבעת השיבה לבקשה, המבקש השיב לתשובה והמדינה לא הגישה תשובה, לאחר שב"כ התובע מסר לה את הבקשה.

התביעה, שמבוקש להגיש, על סך 2,016,351 ₪, הינה לפי פוליסת ביטוח חיים בגין נכות מוחלטת ונכות מתאונה. המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע 100% נכות לצמיתות. הנתבעת שילמה לתובע את הפיצוי לפי כיסוי תאונות אישיות, ודחתה את הדרישה נשוא התביעה.

המבקש מפרט בבקשה לפטור כי מצד אחד איבד את יכולת ההשתכרות ומהצד האחר הוצאותיו השוטפות, בין השאר הרפואיות, עלו מאז התאונה. התובע מקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסך כ-6,700 ₪ לחודש, וצירף דפי חשבון. המבקש מצהיר כי התגרש מאשתו ונקלע לחובות עקב מצבו, ואת הסכום, שקיבל מהנתבעת בסך כ-50,000 ₪ שילם ברובו לגרושתו כמוהר, ועליו גם לשלם לילדיו דמי מזונות. בחשבון הבנק נראית גם הלוואה וגם פק"מ בסך כ-3,000 ₪.

הנתבעת בתגובתה טענה כי התובע לא גילה את כל הנתונים בדבר מצבו הכלכלי, הוצאותיו בגין דמי מזונות והוצאות רפואיות, והיה עליו לעשות שימוש בכספים, שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי ומהנתבעת עצמה לתשלום האגרה.

הנתבעת טוענת כי התביעה גם אינה מגלה עילה.

אני דוחה את הטענה כי חוסר סמכות מקומית, כנטען על ידי הנתבעת, משפיע על ההחלטה בבקשה לפטור מאגרה, ללא מתן החלטה בטענה לגופה.

הנתבעת טוענת כי התובע לא צירף את הפוליסה המלאה, וכי לכל היותר עשוי היה לזכות לפיצוי בתקרת מיליון ₪, וסכום התביעה הכפול חסר ביסוס בהסכם הביטוח. המשיבה משיגה על טענת התובע להוכחת 100% נכות לפי קביעת המוסד לביטוח לאומי, וטוענת כי לצורך קביעת אחוז הנכות בביטוח אין לכלול את הפעלת תקנה 15.

לבסוף טוענת המבקשת את הטענה, בגינה דחתה את התביעה, ולפיה המבקש הפר את חובת הגילוי בעת עריכת חוזה הביטוח, לא גילה את פרטי טיב עבודתו, במסגרתה נחבל, ובכך הפקיע את הכיסוי הביטוחי. המבקש הצהיר בהצעה כי הינו טבח, והתאונה ארעה עת שנפל מגובה רב במסגרת עבודתו כמתקין מזגנים.

כאמור המדינה לא הגישה תגובה.

התובע השיב לתגובת הנתבעת.

התובע התרעם על עמדתה השלילית אליו בתגובתה, והפנה לכך שהמרכז לגביית קנסות ואגרות, שהוא בעל עניין בבקשה לא הגיב לבקשתו. התובע טוען כי לנתבעת עניין כי יופטר מהאגרה, שכן אם תחוייב בפיצוי תחוייב להשיב לו את התשלום, ששילם. על כך אעיר כבר עתה כי הפטרת התובע מתשלום האגרה או חלקה אינה מזכה את הנתבעת, ובמקרה שיזכה התובע בפסק הדין ולא שילם את האגרה, תידרש הנתבעת לשלם את האגרה לטובת אוצר המדינה.

התובע ציין כי בשלב זה על התביעה רק לגלות עילה, וכי הוא יוכיח את זכאותו לכל סכום התביעה, בפיו טענה כי שיחת הטלפון, שהנתבעת מסתמכת עליה בטענה לעניין מסירת הפרטים, היתה שיחת שימור לאחר שביקש לבטל את הביטוח, כי עיסוקו הינו אכן טבח, וכי יגיש חוות דעת חיתומית ותעסוקתית בהמשך. עוד מבקש התובע לטעון כי קביעת המוסד לביטוח לאומי בדבר שיעור נכותו מחייבת, וכי עניין הסמכות המקומית נתון לדיון בבקשה נפרדת.

המבקש הוסיף מסמכים בערבית, שמהווים לטענתו (מאחר ואין ביכולתי להבין את תוכנם) הסכם גירושין, פסק גירושין ואסמכתא על תשלום המוהר בסך 35,000 ₪.

לאחר שקראתי את כתבי בי הדין בבקשה על נספחיהם, אני מוצאת לנכון לפטור את המבקש חלקית מתשלום האגרה, פטור מותנה בתוצאות ההליך, כאשר ככל ויזכה בפסק הדין, תשולם את האגרה אז (ראו רע"א 3106/16 עו"ד יעקב כהן, מפרק קלרין הקודם נ' עו"ד איתן ארז מפרק קלרין ואח', 30.11.2017, פורסם בנבו).

אני מחייבת את התובע לשלם חלק מסכום המחצית הראשונה של האגרה, בסך 10,000 ₪, בהתחשב בכך שעלה מדפי החשבון כי הוא מחזיק בפקדון, וכן קיבל כספים מהנתבעת, והיה עליו לייחד חלק מיתרתם, לאחר התשלום לגרושתו, למימון ניהול ההליך.

אין מקום לדרוש הוכחת פנייה לקרובי משפחה, בהינתן כי התובע התגרש מאשתו, ולא נטען כי הוא סמוך על שולחן הוריו. מן הצד האחר לא הוכח כי הוא משלם דמי מזונות בפועל.

מצבו הרפואי של המבקש הוכח לכאורה, וממסמכי המוסד לביטוח לאומי ניתן להסיק את הגדלת הוצאותיו באופן משמעותי. סכום קצבת הנכות, שהוא מקבל, החל ממועד אישורה, הינו הכנסתו היחידה, ואני קובעת כי אינו יכול לשאת בשלב זה, בתשלום מלוא סכום האגרה.

אני קובעת כי התביעה מגלה עילה, ואין התובע נדרש בשלב זה ליותר מכך. לא זה המקום להכריע בטענות הצדדים לגופן.

ההלכה בעניין הינה בקצרה:

"בבחינת התנאי המשפטי של עילת התביעה, אין בית המשפט נכנס לעמקם של דברים והבחינה היא לכאורית על מנת לוודא כי אין מדובר בהליך חסר סיכוי. במסגרת התנאי הכלכלי, מחויב בעל הדין הטוען שאין ביכולתו לשלם את האגרה, להביא הוכחות הכוללות תיעוד ואסמכתאות לאי יכולתו" (רע"א 7659/14 מדינת ישראל נ' עובד רופל, 11.2.2015, פורסם בנבו, וההפניות שם).

למרות סכום האגרה הגבוה, ממנו ביקש התובע פטור, המדינה לא הגישה תגובה, אף שניתנה לה הזדמנות לכך, וגם עובדה זו מלמדת כי הקושי הכלכלי של המבקש לשאת במלוא האגרה ניכר מהמסמכים.

התובע ישלם את האגרה בסך 10,000 ₪ עד ליום 4/2/18.

המועד להגשת כתב הגנה ובקשות מטעם הנתבעת יחל להימנות רק ממועד תשלום האגרה.

ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ח, 04 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.