11 יוני 2018

1. המערער, מר ינון טויטו, יליד 1986, הגיש ערעור על החלטת ועדת לעררים (אי כושר) מיום 28.6.17 לפיה המערער לא איבד מכושרו להשתכר כדי 50%.
2. הועדה התכנסה על פי פסק דין של בית דין זה מיום 2.4.17 בבל 22027-12-15 (להלן: "פסק הדין"), בו נקבע כי נפל פגם בהחלטת וועדת הערר 16.11.15, בכך שנפגעה זכותו היסודית של המערער להופיע עם מלווה לפני הוועדה, ועל כן הוחזר עניינו של המערער לדיון חוזר בפני וועדת הערר באותו הרכב, תוך שנקבע:

"למען הסר ספק מובהר בזה כי פרוטוקול הוועדה דנן מיום 16.11.15 וכן כל אזכור אודות קיומה של ועדה באותו מועד, לא יהיה בפני הוועדה דנן (אף שמדובר באותה וועדה). על הוועדה לאפשר לבאת כוחו של המערער להתייצב עימו ולהופיע בפניה. על הוועדה לקבל מסמכים מאת באת כוחו של המערער ככל שזו תדרוש. החלטת הוועדה צריכה להיות מנומקת ומפורטת בהתאם להלכת מוהרה, בשים לב לשיעור נכותו הרפואית (שעומד על 61%), ככל שעמדתה הינה שלא איבד 50% מכושר השתכרותו. טוב יעשו חברי הוועדה אם קודם לכן יקבלו הסבר מתאים בענין האחרון".

1. המערער ובאת כוחו התייצבו לדיון בוועדת העררים ביום 28.6.17. המערער הסביר לוועדה כי הוא עובד בחצי משרה כמשגיח כשרות ופירט את קשייו: תחושת חוסר מוטיבציה, אכזבה מדחייה חברתית, חרדות, בעיות אורטופדיות, הכל כמפורט בפרוטוקול. באת כוח המערער טענה כי צריכה להיות הלימה בין הנכות הרפואית בשיעור 61% לבין דרגת אי הכושר. כן היפנתה ב"כ המערער לחוות דעת של ד"ר ברודסקי וד"ר שי שבתיק, אשר מתייחסות למצב התעסוקתי של המערער ולזה שאינו מסוגל לעבוד יותר ממספר שעות ביום, וגם הנכות הנפשית שנקבעו לו מעידה על הפרעה, לכל הפחות קלה עד בינונית בכושר התעסוקה, וצפייה במערער מעלה כי מדובר באישיות חרדתית מסתגרת ואובססיבית עם קושי בקשירת קשרים חברתיים.
2. על פי החלטת וועדה רפואית לעררים מיום 15.7.15, נכותיותיו הרפואיות של המערער הינן:
   1. 20% בגין ורידים בולטים בגפיים תחתונות.
   2. 15% הפרעה חרדתית.
   3. 20% עודף משקל.
   4. 10% רפלוקס.
   5. 20% מצב לאחר ניתוח בברך ימין.
   6. 10% בגין שינויים ניווניים ע"ש ומצב לאחר שבר עצם הבריח.
3. וועדת העררים ציינה כי המערער הינו גבר צעיר גרוש ללא ילדים וכי הוא שם את הדגש על הליקוי הנפשי – מצב חרדתי וכן על הפגימה בברכו. צוין שבעקבות ניתוח המערער ירד במשקל ואינו סובל עוד מעודף משקל. הוועדה ציינה כי הפסיכיאטר בוועדה הרפואית מיום 15.7.15 לא הגביל את המערער בהיקף המשרה אלא בחשיפה ללחץ נפשי ובמישור האורתופדי ההגבלה התייחסה לעמידה ממושכת ומאמץ גופני קשה. וועדת הערר אימצה המלצות אלה וקבעה שהמערער לא איבד מכושרו להשתכר בשיעור העולה על 50%.
4. בית הדין עיין בטענות המערער ואינו מקבלן, כמפורט להלן:
5. טענת המערער כי וועדת העררים עיינה בפרוטוקול הקודם שלה ובכך הפרה את הוראות פסק הדין, אינה נכונה שכן ההפנייה של וועדת העררים הינה לפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 15.7.15 ולא לפרוטוקול הקודם שלה.
6. חוות הדעת של ד"ר שי וד"ר ברודצקי קובעות למערער שיעורי נכות רפואית אחרים מאלה שוועדת הערר הייתה חייבת לשקול אותם לפי סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי. חוות הדעת של הרופאים האמורים ממליצות לקבוע למערער 20% נכות בגין הפרעת חרדה, בעוד ששיעור הנכות הרפואית שנקבעה למערער בוועדה הרפואית לעררים הינה 15%.
7. בנסיבות אלה, המערער לא הצביע על פגם בביצוע פסק הדין, ודין הערעור להידחות.
8. הערעור נדחה ללא צו להוצאות.
9. ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ח, (11 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.