לפניי תביעה לפיצוי כספי בסך 33,000 ₪, בגין הטעיה בעת רכישת מטבח, ועיכוב באספקתו.

הנתבעת הינה בעלת זיכיון של חברת IKEA (להלן: "איקאה"), המהווה חלק מרשת חנויות מסחר וקמעונאות.

טענות התובע

כמתואר בכתב התביעה, בעקבות פיצוץ צנרת בארון המטבח של התובע, בדירתו ברח' השיקמה 18/1, רמות יצחק, נשר (להלן: "הדירה"), הזמין התובע ביום 29/8/16 מן הנתבעת מטבח עם משטח אבן קיסר לדירה ושילם סך של 10,459 ₪. בו ביום נחתם הסכם, שצורף לכתב התביעה. אין חולק בין הצדדים כי המטבח סופק לתובע, אך התובע לא היה שבע רצון מהשירות שקיבל, ועל כן הגיש תביעה זו לפיצויים על הפרת הסכם ובפיו מס' טענות, כדלקמן:

1. המטבח סופק באיחור, מעבר ל-14 ימים ממועד חתימת ההסכם, בניגוד לאמור בהצעת המחיר של הנתבעת (נספח א' לכתב התביעה, להלן: "הצעת המחיר"), וב-4 פעימות שונות. לטענתו הסתמך על הצעת המחיר, בה נרשם כי אספקת המטבח הינה מיידית ולא יאוחר מ-14 יום ממועד חתימת ההסכם.

2. האמור בהסכם לגבי זמינות החלקים במלאי הנתבעת, אינו סביר מאחר וניתנה לתובע תקופת אחריות של 12 שנים.

3. הנתבעת הייתה אמורה להמליץ לתובע לרכוש את המדידות שביצעה "חברת מילימטר" בדירה, ולקזז 1,000 ₪, כאמור בהסכם, אך הנתבעת לא עשתה כן, ובכך גרמה לתובע לשלם הוצאות נוספות עבור שינוי חציבות נקודות חשמל וצנרת מים.

4. ההסכם בין הצדדים הוא לכל היותר חוזה אחיד בעל תנאים מקפחים.

5. התובע נאלץ לשלם עבור חלקים נוספים של המטבח וכן למוביל המטבח (העתקי קבלות נספח ג' לכתב התביעה).

מכל האמור, טוען התובע כי בשל התנהלותה של הנתבעת, ובייחוד לאור אי אספקת המטבח במועד המקורי שהובטח לו, נגרמו לו נזקים, הוצאות רבות ועגמת נפש. לטענתו, נאלצו הוא ומשפחתו, המונה 5 נפשות לשהות בדירה ולהתקיים בלי מטבח במשך 7 חודשים. כתוצאה מכך נאלצו לסעוד במסעדות, בבתי קפה וברשתות מזון מהיר, בסך כולל של 18,000 ₪ (פירוט חיובי כרטיס אשראי, נספח ה' לכתב התביעה).

הסכום הנתבע ע"י התובע, 33,000 ₪, מורכב מ-23,000 ₪ בגין הוצאות התובע עקב העיכוב באספקת המטבח, ופיצוי בגין עגמת נפש בסך 10,000 ₪.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת טענה כי בעת החתימה על ההסכם, התובע לא רכש את החזיתות, החיפויים והמסד למטבח, והנתבעת שיקפה זאת במפורש בהסכם עת כתבה מתחת לחתימתו של התובע "לבקשת הלקוח נמכרו ארונות מטבח ללא חזיתות, חיפויים ומסד" (דף אחרון להסכם, להלן: "החזיתות"). על כן, ומשלא רכש התובע את אותן חזיתות באותו מועד שרכש את המטבח, אין הנתבעת מחויבת במועד אספקתם.

2. הנתבעת ציינה כי התאריך על גבי הקבלה של המוביל "חברת מובילי דרור", מעיד כי הובלת המטבח בוצעה ביום 9/9/16, ואף התובע טען כך.

3. הנתבעת הבהירה, כי החזיתות שלא נרכשו הינן חלקים דקורטיביים, אשר אינם מונעים מן התובע לבשל במטבח, שהרי ניתן לאחסן בארונות המטבח ועל משטח השיש. על כן, טענותיו בדבר אכילה ושתייה במסעדות, הינם כדי להתעשר על חשבונה.

4. לטענת הנתבעת, החזיתות הוזמנו על ידי התובע ביום 13/10/16, ונרכשו ביום 3/11/16, כך שכל החזיתות הותקנו ביום 9/11/16, למעט שלושה מסדים וחזית מטבח שהוזמנו מחו"ל, וסופקו למחסני הנתבעת כשהם פגומים (להלן: "החזיתות החסרות"), על כן הנתבעת ביצעה הזמנה נוספת לחזיתות החסרות שהגיעו ביום 2/4/17, אך התובע בחר שלא לקחתם. לבסוף, התובע רכש את החזיתות החסרות שהגיעו מחו"ל ביום 21/4/17, אשר סופקו לדירה ביום 27/4/17 על חשבון הנתבעת.

5. עוד ציינה הנתבעת כי תנאי זמינות המוצרים במלאי הינם לפי תעודת האחריות של הנתבעת (נספח 1 לכתב ההגנה).

6. הנתבעת דחתה את טענות התובע בדבר רכישת תכניות המטבח, שכן לפי ההסכם, אין הלקוח מחויב בתכנית זו על מנת לרכוש את המטבח, וכי התכנית נמסרה לו כמו גם למובילי דרור, שהתקינה את המטבח.

דיון והכרעה

הלכה היא שהמוציא מחברו עליו הראיה. נטל השכנוע רובץ על בעל הדין אשר טוען טענה המהווה חלק מעילתו, בין אם זו טענה בעלת אופי חיובי ובין אם זו טענה בעלת אופי שלילי. מי שנושא בנטל השכנוע הוא זה שנושא בנטל המשני של הבאת ראיות (ע"א 296/82 נבנצאל נ' ג'רסי נוקליאר (פ"ד מ(3) 281, 301 (1986)).

התובע טוען להטעיה ולהפרת הסכם מצדה של הנתבעת. התובע טוען שלא סופק לו המטבח במועד, וכן כי נדרש לשלם עבור חלקים נוספים. כמו כן, טען כי אי המצאת תכנית המטבח גרמה לו לנזקים. לכתב התביעה של התובע צורפו מספר מסמכים: הצעת מחיר למטבח מיום 29/6/16. הסכם לרכישת מטבח מיום 29/8/16. חשבונית מיום 29/8/16 בדבר רכישת חלקי מטבח בעלות של 10,459 ₪. חשבונית מיום 29/8/16 בדבר רכישת משטח שיש בסך של 4,003.50 ₪. חשבונית מיום 3/11/16 בדבר רכישת החזיתות בסך 6,975 ₪. חשבונית מיום 7/11/16 בדבר רכישת ידיות בסך 429.50 ₪. חשבונית מיום 21/4/17 בדבר רכישת החזיתות החסרות בסך 795 ₪. חשבונית מיום 29/8/16 בדבר הרכבת המטבח בסך 1,795 ₪. חיובי כרטיסי אשראי ויזה בחודשים 11-12/16, ו-1/17.

במעמד הדיון הדגיש התובע בעדותו לפניי, שלא נאמר לו שבאפשרותו לרכוש את התכנית עיצוב תמורת 1,000 ₪ אשר יקוזזו מתשלום המטבח, וכך בעצם נאלץ לבצע נקודה כפולה בשקע של המדיח, וכן כי החזיתות שהזמין, קרי, החזיתות החסרות, היו בצבע קרם אך הן הגיעו בצבע אפרפר. על כן, התובע סירב לקבלן, ודרש לקבל את מה שהזמין. התובע הציג בטלפון הנייד תמונות בהם נראה בסיס המטבח בלי החזיתות וטען כי מתקין הגז, שהגיע לא היה מוכן להתקין את הגז כי לא היו מגירות והבהיר כי מדובר בדלת של המדיח, הדלתות מעל התנור וגם הצוקלים. (פרוטוקול, עמ' 1-2). מנגד, טענה נציגת הנתבעת בעדותה, גב' רונית פלאצ'י, כי התובע בחר לרכוש מטבח ללא חזיתות וכך גם נרשם בהסכם. עוד טענה כי החזיתות הוזמנו מחו"ל, אך הנתבעת לא התחייבה כלפי התובע לצבע מסויים, אלא היה על התובע להגיע ולבחור את הצבע המתאים לו, ולרכוש במעמד זה. נציגת הנתבעת הבהירה כי לא התבצעה הזמנה מיוחדת לחזיתות, ואילו הקבלות, שצירף התובע, הן המעידות מתי רכש את החזיתות (שם, עמ' 3, שורות 1-11).

נמצא אפוא, כי עיקר המחלוקת, הינו בעניין החזיתות החסרות, שסופקו במועד מאוחר ואספקת בסיס המטבח.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לגופו של עניין, יחד עם המסמכים שצורפו לכתב התביעה ולאחר שעיינתי גם בהסכם בין הצדדים, הגעתי למסקנה, שדין התביעה להידחות, להלן נימוקיי.

אספקת המטבח באיחור

איני מקבלת את טענת התובע לכך שהיה איחור באספקה מעל 7 חודשים ואת טענתו כי המטבח היה אמור להיות מסופק תוך 14 יום, מיום חתימת ההסכם וכי שילם עבור חלקים נוספים. ראשית, בחשבונית המוביל מיום 29/8/16, נקבעה אספקת המטבח ליום 9/9/16, בעוד תאריך ההסכם נחתם ביום 29/8/16, קרי, המטבח סופק תוך 11 ימים. שנית, מעיון בהצעת המחיר ובהסכם כלל לא מצאתי כי הנתבעת התחייבה כלל למספר ימי אספקה, כטענת התובע, אלא נרשם "אספקת פריטי המטבח הנרכשים באיקאה, הנה על פי זמינותם במלאי החנות", כך גם כתוב בסעיף 2.2.1 להסכם. שלישית, בהסכם בין הצדדים במפורש בכתב ידה של הנתבעת, כי הארונות מטבח נמכרו ללא חזיתות לבקשתו של התובע, והתובע לא הכחיש או טען כל טענה שתסתור את האמור. אף החשבונית מיום 29/8/16 מעידה כי התובע לא רכש את החזיתות ביום חתימת ההסכם, וכי הן נרכשו ביום 3/11/16. אמנם, בהצעת המחיר מיום 29/6/16, נרשם כך "מחיר המטבח כולל: ארונות, חזיתות, צירים, מגירות...", אך שעה שהתובע בחר שלא לרכוש את החזיתות, ככל הנראה מכיוון שהחזיתות לא היו במלאי הנתבעת, וכי הצדדים רשמו זאת מפורשות בהסכם, אין ממש בטענותיו כי לא סופקו לו החזיתות במועד. התובע היה מודע כי רכש רק את בסיס המטבח ביום 29/8/16, וכך נרשם בהסכם, על כן אין ממש בטענותיו כי המטבח סופק לו בחלקים ובמספר פעמים.

בניגוד לטענת התובע כאילו רכש את המטבח מהנתבעת עקב יכולתה לספק לו אותו במהירות, בשל פיצוץ צנרת בביתו, הרי שביקש הצעת מחיר ביום 29/6/16 ורכש את המטבח רק ביום 29/8/16, כעבור חודשיים. מכאן שדחיפות לא השפיעה על שיקול דעתו לרכוש את המטבח דווקא מהנתבעת.

תכנית המטבח

טענה זו של התובע, דינה להידחות. הנתבעת ביטאה במפורש בהסכם, בסעיף 1.1.1, כי "רכישת תכניות עיצוב המטבח הינה בעלות של 1,000 ₪. רכישה זו אינה מחייבת את הלקוח לרכישת המטבח וכמובן שאינה מהווה התחייבות חוזית מצדנו לעניין מכירת המטבח ואספקתו", כך שהנתבעת מנעה אי וודאות או אי הבנות. התובע טען כי היה על הנתבעת להציע לו זאת במפורש, טענה מעין זו אינה יכולה לעמוד לו. חזקה על מי שחותם על מסמך כי קרא אותו. באשר לטענות כי המטבח שסופק לא תואם את מידות המטבח, מה שגרם לתובע להוצאה כספית, לא הובאו בפניי בדיון מסמכים, המעידים על הליקויים במטבח ועלות תיקונם. התובע הסתפק בהצגת תמונות שהראה במכשיר הנייד, שאינן מלמדות על הנטען. חזקה על מובילי דרור, שהרכיבה את המטבח כי קיבלה לידיה את התכניות, ובהתחשב בעובדה שהתובע היה מחוייב להכין את התשתית להתקנה לפני הגעת המטבח, סביר כי התכנית היתה בידיו.

הטענה נדחית.

הסכם בעל תנאים מקפחים

התובע טען כי הסעיפים בהסכם ובפרט הסעיף אודות אספקת המטבח, הינם תנאים מקפחים בחוזה אחיד, כהגדרתו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג–1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"). אין חולק כי חוק החוזים האחידים חל על ההתקשרות בין התובע לנתבעת, בהיות ההסכם שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש על-ידי צד אחד, בכדי שישמשו תנאים לחוזים רבים, בינו ובין אנשים בלתי-מסוימים במספרם או בזהותם. תנאי מקפח הוגדר בסעיף 3:

"בית המשפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו – בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות – משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות".

סעיף 4 לחוק החוזים האחידים קובע תנאים שחזקה עליהם שהם מקפחים, וביניהם בס"ק (1):

"תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על-פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכח החוזה אילולא אותו תנאי."

ההלכה בעניין הגדרתה של תנאי מקפח תוארה בע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו (2),464, 528, שם קבע כב' השופט א' ברק:

"...מבחן הקיפוח "הוא מבחן ההגינות והסבירות" [...]. תנאי הוא מקפח, אם יש בו הגנה על אינטרס (כלכלי או אחר) של ספק מעבר לנתפס כראוי בסוג זה של התקשרות. תנאי אינו מקפח, אם הוא "נועד לשמור על אינטרס לגיטימי וסביר של הספק" [...]. חוסר ההגינות של התנאי המקפח הוא בהגנת היתר שהוא נותן לספק לעומת הלקוח, "המצוי במצב כוח נחות..." [...] יתרון זה נקבע על בסיס תפיסה כוללת של החוזה כולו, ועל רקע איתור מכלול החובות והזכויות הקבועים בו. נקודת המבט של בית-המשפט אינה של כלל הלקוחות, אלא של לקוח אינדיבידואלי ואנונימי – העומד כביכול מאחורי מסך רולסיאני של בערות ("מסך הבערות") [...] אבן-הבוחן היא כללית ואוביקטיבית ועניינה בכך אם נוצרה לגבי הלקוח סכנה-בכוח, כי ימצא את עצמו עקב התנאי המגביל בנסיבות שבהן תראה הערכאה השיפוטית משום קיפוח..." (עמ' 528)

אני דוחה את טענת התובע כי עסקינן בתניה מקפחת בחוזה אחיד. לא מצאתי כי הוראות ההסכם מגבילות את הצרכן או שאינן סבירות עד כדי איון ההסכם. אמנם, יש להזכיר שכלל ידוע אשר נקבע בפסיקה הינו "כלל הפירוש נגד הנסח". על פי כלל זה במקרה של דו משמעות, יש לפרש את החוזה, לרעת הצד שניסח אותו. שאלת המפתח שבפני בית המשפט הינה אם החוזה דו משמעי. במקרים אחדים נקבע כי הכלל חל כאשר הטקסט אינו חד משמעי ובמקרים אחרים נאמר כי יחול במצב של ספק או כאשר הטקסט ניתן לכמה פירושים סבירים. בענייננו, הוראות ההסכם מפורטות ולא מצאתי כי יש עיגון של ממש לטענות התובע, הגם שלא פירט טענה זו כדבעי והסתפק באמירה כללית כי ההסכם מקפח. ככל שטענות התובע מופנות לגבי האמור בהסכם לגבי כפיפות מועד אספקת המוצרים למלאי הנמצא בחנות, יש לראות בכך אינטרס סביר של הספק שאינו מהווה פגיעה בלקוח. כאמור, התובע ידע במעמד החתימה כי לא יסופקו לו החזיתות באותו מועד בו יסופק לו המטבח (שם, עמ' 1, שורות 29-31), והצדדים שיקפו זאת בהסכם, ובכל זאת בחר התובע לחתום על ההסכם. לא נמצאה השפעה בלתי הוגנת או פער מידע, ועל כן אני קובעת כי התניה אינה מקפחת, ואין הטעיה של הנתבעת.

לאמור לעיל אוסיף כי התובע לא עמד בנטל להוכיח פגם בהתנהלות הנתבעת או נזק כלשהו. התובע לא הוכיח כי לא ניתן היה לעשות שימוש במטבח כפי שסופק, ללא החזיתות החסרות או כי נשא בהוצאות עקב אי אספקת תכנית המטבח. הטענות נותרו סתמיות בלבד ובלתי מוכחות.

חיובי האשראי, שצירף לכתב התביעה, לא הוכחו כרלוונטיים, ולא לא מצאתי סיבה כלשהי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות מזון בסכום כה מופרז, כאשר הסכום ששילם עבור המטבח והחלקים מסתכם בסך 22,977 ₪. התובע לא הראה מה היתה ההוצאה על מזון מחוץ לבית לפני הזמנת המטבח, על מנת להשוות את צריכתו בתקופה, בה טרם סופקו דלתות וחזיתות מגירות, ולהקים את הקשר הסיבתי בין מחדלי הנתבעת, הנטענים, לנזק. התובע לא עשה להקטנת הנזק, ואני דוחה את הטענה כי העדר חזיתות, שלא סופקו בידיעת התובע והסכמתו, מביאות לתוצאה שבמשך חצי שנה תסעד המשפחה במסעדות מחוץ לבית.

אני קובעת כי סכום התביעה מופרז, התובע מתעלם מהעובדה שקיבל את מה שרכש בזמן המוסכם, ושהחלק העיקרי של המטבח הותקן לאחר פחות מ-14 יום.

הסכום, שתבע התובע, 23,000 ₪ הינו הסכום, ששילם עבור חלקי המטבח, שאין חולק כי התקבלו אצלו. התובע לא הוכיח כי נאלץ לשלם כל תוספת תשלום בגין קבלת חלק מחלקי המטבח במועד מאוחר יותר. לא נסתרה טענת הנתבעת כי החזיתות החסרות, שהוזמנו מחו"ל, סופקו לבית התובע על חשבון הנתבעת. התובע לא הוכיח כל הוצאה שהיא בגין ליקויים בהתקנה, וחזקה כי גם מובילי דרור נותנת אחריות להתקנה.

סוף דבר, התובע לא הוכיח את תביעתו, באיזה מרכיביה, קיפוח, הטעיה, הפרת חוזה או התרשלות הנתבעת, גובה הנזק וקשר סיבתי. התובע נקב בסכום מוגזם, ואני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת, הוצאות משפט בסך 500 ₪, שישולמו תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אלול תשע"ח, 05 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.