לפניי תביעה בסדר דין מהיר שעניינה נזקי רכוש של התובעת בתאונה מיום 25.4.2017 בה מעורבים כלי הרכב של הצדדים.

אין מחלוקת כי ארעה תאונה בין כלי הרכב. גדר המחלוקת היא בשאלת נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה.

לגרסת התובעת, נהגת רכב מס' רישוי 77-958-74 (להלן: "רכב התובעת"), רכב התובעת היה בעצירה לפני מופע רמזור אור אדום בנתיב הימני לפני צומת טי לקראת פנייה ימינה. כאשר התחלף מופע הרמזור לירוק ורכב התובעת החל בנסיעה, רכב מספר רישוי 50-446-37 (להלן: "רכב הנתבעות") הגיע מהנתיב השמאלי המיועד לפנייה שמאלה ופנה ימינה ואגב כך פגע ברכב התובעת.

הנתבעת 1, נהגת רכב הנתבעות, מאשרת כי החלה במעבר מהנתיב השמאלי לנתיב הימני לשם פנייה ימינה. הרמזור היה אדום ולפני רכב הנתבעות הייתה משאית שחסמה את נתיב הנסיעה הימני ורכב הנתבעות נעצר כשהוא בהטיה עם חלקו הקדמי בנתיב הנסיעה הימני. כאשר הרמזור התחלף לירוק, רכב התובעת הגיע מימין ומאחור ופגע ברכב הנתבעות.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין מכוח סמכותו על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

שמעתי את עדויות הנהגות המעורבות ואת עדותה של נוסעת רכב התובעת. בחנתי את הראיות ועל יסוד כל החומר שעמד בפניי, הגעתי לכלל דעה להטיל את מלוא האחריות לתאונה על נהגת רכב הנתבעות (נתבעת 1).

ראיתי להעדיף את גרסת התובעת לאופן קרות התאונה. עדותה של התובעת הייתה עקבית, סדורה ומעוררת אמון והיא נתמכת בעדותה של נוסעת רכב התובעת. גרסתה של נהגת רכב הנתבעות בעדותה מנגד לא הייתה משכנעת ולא הייתה אחידה לגרסתה שנמסרה בטופס ההודעה. בעוד שנהגת רכב הנתבעות העידה שבעת התאונה רכב הנתבעות היה ב"מהירות גלישה", בטופס ההודעה נמסר שרכב הנתבעות היה בעצירה ובעוד שנהגת רכב הנתבעות אישרה שכאשר רכב הנתבעות החל בנסיעה הצומת היה פנוי והיא לא הבחינה ברכב התובעת, בגרסה בטופס ההודעה נמסר שנהגת רכב הנתבעות הבחינה ברכב התובעת שהיה בעצירה נוסע במהירות. גרסת נהגת רכב הנתבעות להיות רכב הנתבעות עובר לתאונה כדי שני שליש מהרכב בנתיב הימני, אף אינה מסתברת עם עדותה לפיה משאית נעצרה לפני רכב הנתבעות כשהיא חוסמת את הנתיב הימני, ומתעורר קושי לקבל גרסה בה בנסיבות אלה מתאפשר מעבר כדי שני שליש מרכב הנתבעות לנתיב הימני, לפני רכב התובעת.

סימני החיכוך בכנף ופגוש צד שמאל ברכב התובעת, וסימני חיכוך נמשכים בדלתות צד ימין ברכב הנתבעות, תומכים במסקנה שמהירות נסיעת רכב הנתבעות הייתה גבוהה ממהירות הנסיעה של רכב התובעת, מחזקים את גרסת התובעת למהלך התאונה, ואינם מסתברים עם גרסת נהגת רכב הנתבעים להיות רכב הנתבעות במהירות "גלישה" בעוד שרכב התובעת "דהר".

לא ראיתי להטיל על התובעת אחריות לתאונה בנסיבות המקרה, הגם שהתאונה מתרחשת כאשר רכב התובעת שהיה בעצירה לפני מופע רמזור אדום מתחיל בנסיעה עם התחלפות הרמזור לירוק ורכב הנתבעות ניזוק באזור הדלתות. השתכנעתי מהסברה של התובעת לכך שהיא לא ראתה את רכב הנתבעות קודם שסטה לנתיב נסיעתה בשל המשאית שעברה לנתיב הימני, הגעתי למסקנה שמהירות נסיעת רכב הנתבעות הייתה גבוהה משל רכב התובעת ואינני סבורה כי היה על התובעת לצפות (הן באופן פיסי והן באופן נורמטיבי כמדיניות משפטית) שרכב מנתיב שמאלי המיועד לפניה שמאלה יפנה ימינה.

אשר לנזק, למעט רכיב ההוצאות הנלוות שלא הוכח, אני מקבלת התביעה בגין נזקי רכב התובעת (הנתמכת בחוות דעת שמאי שלא נסתרה), לרבות שכר השמאי.

לאור כל האמור, בתביעה העיקרית הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 4,046 ₪ בצירוף אגרת משפט ששולמה, שכר העדה מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון ושכר טרחת עורכי דין בסך של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשע"ח, 29 מאי 2018, בהעדר הצדדים.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשע"ח, 29 מאי 2018, בהעדר הצדדים.

חתימה