1. לפניי תביעת שיבוב ותביעת שיבוב שכנגד, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחתה על רקע נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 20.01.2017 בין כלי רכב, מ"ר 65-388-34 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 46-578-63 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לאחריות לקרות התאונה ובאשר להיקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום חקירת העדים סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, באופן שנהגת רכב הנתבעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 80% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 20%, מהנימוקים המובאים להלן:

מדובר בתאונת צומת מתומרר ובלתי מרומזר, כאשר בכיוון נסיעתו של רכב התובעת הוצב תמרור עצור, ורכב הנתבעת הגיח מימינו ופנה שמאלה בצומת, לרחוב ממנו הגיח רכב התובעת.

אני מעדיף את גרסת נהג רכב התובעת, שהייתה קוהרנטית, סדורה, והתיישבה עם מוקדי הנזק ברכבים, על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעת שהייתה מהוססת, בלתי קוהרנטית ולא מהימנה עליי.

מוקד הנזק ברכב התובעת הוא בכנף השמאלית הקדמית ובקשת הגלגל הקדמי השמאלי, ואילו מוקד הנזק ברכב הנתבעת הוא לאורך כל צדו השמאלי, כפי שניתן לראות מתמונות הנזק שהוגשו על ידי הצדדים במעמד הדיון. מוקדי נזק אלו מעידים על כך, שרכב התובעת היה בעצירה בעת קרות התאונה ואילו רכב הנתבעת היה בנסיעה (פנייה שמאלה בצומת) ומכאן הנזק לכל צדו השמאלי.

נהגת רכב הנתבעת העידה כי היא נכנסה עם רכבה לצומת בנסיעה שוטפת ורציפה מבלי להאט את מהירות נסיעתה מאחר שזכות הקדימה הייתה נתונה לה. יחד עם זאת, היה על נהגת רכב הנתבעת לוודא, גם בהנחה שזכות הקדימה הייתה נתונה לה, כי הצומת פנוי וחציית הצומת אפשרית ובטוחה. זאת לא ביצעה נהגת רכב הנתבעת.

סבורני כי רכב הנתבעת פנה שמאלה בצומת בקשת צרה ועל ידי כך פגע ברכב התובעת שעמד משמאלו.

מכאן, עיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהגת רכב הנתבעת.

עם זאת, איני פוטר את נהג רכב התובעת מכלל אחריות לקרות התאונה.

הגם שהגעתי למסקנה כי רכב התובעת היה במצב עצירה בעת קרות התאונה, סבורני כי עצירתו לא הייתה על קו העצירה אלא רכב התובעת עצר באופן בולט לאחר קו העצירה, כך שהדבר הגביר את הסיכוי לקרות התאונה.

באשר למחלוקת בעניין היקף הנזקים הנטען, אומר שמאחר שהנזקים הנטענים שנגרמו לרכבים המעורבים בתאונה נתמכים בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי של יריבו על חוות דעתו, הרי שסכומי התביעות בדין יסודם.

התביעה העיקרית

6. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 5,546 ₪, שהינו 80% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

התביעה שכנגד

7. הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד את הסכומים הבאים:

7.1. סך של 2,518 ₪, שהינו 20% מסכום התביעה שכנגד, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד תשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

7.3. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

8. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 6 ו-7 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

9. ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, הן לגבי התביעה והן לגבי התביעה שכנגד, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

10. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ה' אב תשע"ח, 17 יולי 2018, בהעדר הצדדים.