בעניין: התנגדות לביצוע תביעה

לאחר שהועבר התיק לבית משפט זה, אני קובעת כי התצהיר כללי וסתמי, ואינו מפורט, כנדרש מהתנגדות לביצוע תביעה לסכום קצוב, שהיא כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר.  

טענות המצהיר בשם המבקשת לפיה "הנתבעת כפרה בחוב ועדיין כופרת", "הנתבעת שילמה את כל מה שהתחייבה והיתה אמור לשלם", "לפי חישוב של הנתבעת דווקא התובעת גבתה כספים ביתר" ושאר הטענות הכלליות, מהוות מסקנה משפטית ולא טענה עובדתית, ואינן מצדיקות קביעת התיק לדיון.

בעניין בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר, שזהה להתנגדות לביצוע תביעה לסכום קצוב, חובה על המבקש להתכבד ולהכנס לפרטי הגנתו, ולפרט סכומים ומועדים.  

"... נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן, חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו, ואיננו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות. טענה סתמית על תשלום כסף בלי לפרט סכומים, חשבונות מסמכים ונסיבות איננה מספקת ואיננה מזכה אותו ברשות להתגונן" (ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית עמ' 193). 

הטענה היחידה, היכולה להעמיד למבקשת הגנה ביחס להוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין,הינה הטענה לפיה לא נמסר לה מכתב ההתראה.

בנסיבות העניין, כאשר סכום החוב כה נמוך, השאלה האם הוגשה התביעה בצדק, או לא ניתנה לנתבעת ההזדמנות לשלם את החוב לפני פתיחת תיק הוצל"פ, הינה בעלת משקל.

על כן אני קובעת כי ההתנגדות תתקבל רק בטענת אי מסירת מכתב התראה טרם הגשת התביעה, בתנאי שהמבקשת תשלם למשיבה את סכום קרן החוב, 544 ₪, ותגיש לי קבלה על כך עד ליום 10/9/17.

הצדדים מופנים גם להגעה להסכם פשרה סופי, ההולם את הנסיבות. 

ניתנה היום, ז' אב תשע"ז, 30 יולי 2017, בהעדר הצדדים.