בפני בקשת המבקש להארכת מועד להישפט , מכח סעיף 230 ל -חסד"פ.

המדובר ב-דו"ח שמספרו 30115029941 שניתן למבקש בגין עבירה של חציית צומת באור אדום, ביום 27.05.17.

לטענת ב"כ המבקש, הבקשה להישפט נשלחה תוך 14 ימים מיום ביצוע העבירה והתשובה שנשלחה ממדור לפניות נהגים היא – שהדו"ח שולם.

ב"כ המבקש טוען כי כלל לא ידע כי ה- דו"ח שולם וכאשר בירר עם בני משפחתו, נודע לו כי בת זוגתו שילמה את ה-דו"ח וזאת מבלי שידעה כי בכוונתו לפנות ל- עו"ד.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש אינו מודה בעבירה והוא אף צירף תצהיר מטעם בת זוגו, המסביר כי ה-דו"ח שולם על ידה מחשש שהמבקש ישכח לטפל בו.

ב"כ המשיבה, הביע התנגדותו לבקשה מהטעם שה- דו"ח שולם ולכן המבקש הודה והורשע. כמו כן, טען ב"כ המשיבה כי אין בתצהיר שצירף המבקש בכדי להוכיח שה-דו"ח שולם ללא ידיעתו ותמוה שבת הזוג לא הודיעה לו על תשלום הדו"ח. לפיכך, לא התקיימו נסיבות הגורמות לעיוות דין למבקש.

לאחר עיון בבקשה ונימוקיה, החלטתי לפנים משורת הדין להעתר לבקשה וזאת מהטעמים הבאים:

1. המבקש הגיש את הבקשה להישפט בסד הזמנים הקבוע בחוק.

2. המבקש צירף תצהיר מטעם בת זוגתו להוכחת טענתו לפיה, שילמה את הדו"ח ללא ידיעתו.

3. המבקש ציין כי לא ביצע את העבירה וברצונו להוכיח את טענתו , בשולי הדברים אציין כי בתגובתו לדו"ח אמר לשוטר "זה היה כתום....."

לאור האמור לעיל, סבור אני כי יגרם עיוות דין באם הבקשה לא תתקבל, ולכן מוצא אני לנכון לפתוח בפני המבקש את שערי בית המשפט, על מנת לטעון טענותיו ולהציג את קו הגנתו.

משכך, הבקשה מתקבלת. מורה על משטרת ישראל לפתוח את התיק נשוא דו"ח זה.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ז, 11 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.