תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונה שקרתה ביום 23.1.17 בה היה מעורב רכב הנתבעת 1 שהיה נהוג על ידי הנתבעת 2.

אין חולק כי הנהגת ברכב הנתבעת אחראית לתאונה, שכן הנתבעות מודות בכתב ההגנה כי הכירו באחריות אך ניכו מהפיצוי ששולם לתובע 15% רשלנות תורמת בצומת. השאלה היא האם הניכוי שביצעו הנתבעות היה מוצדק. לפיכך, הנטל להוכיח את הרשלנות התורמת הוא על הנתבעות, ובמילים אחרות יש לקבוע האם התובע התרשל.

גרסתו של התובע הינה:

אני מכיר היטב את האזור והצומת, שהוא מוגבה מעל הכביש, מרוצף במרצפות משתלבות, מי שעשה את זה, אני מניח שהתכוון שלא ייסעו שם מהר. אני מפנה לשתי תמונות של הצומת. נסעתי לכיוון הצומת, מפנה לחלק התחתון של התמונה, אני נוסע במסלול של המכונית. נסעתי מרחוב לייב יפה, כמו שרואים בתמונה, מהחלק האחורי שלו לכיוון הצומת. רואים מכונית בצומת, ומכונית אחת בדגניה שמחכה למכונית הזו לעבור. אני נסעתי במסלול שמוביל לצומת. התחלתי לנסוע מקצה הרחוב לכיוון הצומת, כמו שאפשר לראות יש בצידי הדרך גדר שיחים שלא מאפשרת למי שנוסע ברחוב לייב יפה לראות את התנועה שבכיוון דגניה, הגדר מסתירה. התקדמתי לכיוון הצומת, הבית שלי זה לחצות הצומת ישר. כשהגעתי לצומת, עברתי אותו, הפניתי את ראשי, ראיתי שהצומת פנוי ועברתי, מצד שמאל ראיתי רכב מגיע בטיסה, שלא עצרה בשלטי העצור והמשיכה לכיוון הצומת, והבנתי שהולך לקרות פה, מה שלא היה צריך. הפניתי את ההגה במהירות ימינה, וסטיתי לכיוון הרחוב הבא. ניסיתי להיכנס, כדי לברוח מהרכב של הנתבעת, חשבתי שזה היה רעיון, האינסטינקט הבריא שלי שאמר לי מה לעשות. זה לא צלח. מכונית הנתבעת טסה ישר, והתנגשה ברכב. זה האירוע. רציתי לציין, ראשית, אני מגיש לביהמ"ש את התמונות של המכוניות אחרי התאונה. כפי שאפשר לראות, הרכב שלי פונה ימינה, כתוצאה מניסיון הבריחה שלי. יש לי עוד תמונה, של שני הרכבים מצידו האחורי. רואים בתמונה שהרכב שלי פונה ימינה, והרכב של הנתבעת מופיע ישר. כמו שאפשר לראות בתמונה, של אחרי התאונה, הרכב שלי נמצא בצד ימין. אני רוצה להדגיש, אני רחוק מהצומת של פינת דגניה, כ-5 מטר. אפשר לראות בתמונות. לדעתי זה פוסל לחלוטין את התיאור של הנתבעים, שאומרים שהתאונה בקרבת רחוב דגניה.

גרסת הנתבעת 2 הינה:

הגעתי מרחוב שהוא צומת עצור, עצרתי בעצור. כמו שורד ציינה, רואים בתמונות, יש שיח מאד רציני שגולש לתוך הצומת פנימה, שלא מאפשר כ"כ לראות. אחרי שעצרתי עצירה מלאה, ראיתי שאין שדה ראיה, המשכתי לגלוש באיטיות לתוך הצומת, וכל פעם כמה מ"מ לראות שלא מגיע אף אחד, כשהייתי באמצע הצומת, האדון הגיע במהירות, לא איטית, ונכנס לי בתוך הרכב כשאני אמצע הצומת. אם היה נוסע במהירות איטית, כנראה שהיה מבחין בי, כבר הייתי באמצע הצומת. התאונה לא הייתה נגרמת. התנגשנו באמצע הצומת, ואז נעצרנו.

טענתה של הנתבעת כי עצרה בתמרור עצור בצומת לא נסתרה. בנקודה זו איני מקבל את טענת התובע כי הנתבעת "טסה" לעבר הצומת. בתמונות שצולמו מיד לאחר התאונה ניתן לראות כי המגע בין הרכבים הוא מגע קל יחסית. סביר להניח כי אם הנתבעת היתה נוסעת במהירות היינו מצפים לראות התנגשות חמורה הרבה יותר. על כן תמונות הרכבים תומכים בגרסה כי הנתבעת עצרה בתמרור לפני שנכנסה לצומת.

בתמונות אחרות של הצומת ניתן לראות כי בכיוון ממנו מגיע רכב הנתבעות ואשר בו מוצבים תמרורי עצור, ישנה מצד ימין גדר חיה גבוהה המסתירה את הדרך מצד ימין, שהוא הכיוון ממנו הגיע התובע. כפי שציינתי לעיל, אני מקבל את גרסתה של הנתבעת כי היא עצרה ורק לאחר מכן החלה לגלוש לאט לצומת. הנתבעות טענו כי התובע הגיע במהירות ולכן אירעה התאונה. התובע אמר בעדותו כי "כמו שאפשר לראות יש בצידי הדרך גדר שיחים שלא מאפשרת למי שנוסע ברחוב לייב יפה לראות את התנועה שבכיוון דגניה, הגדר מסתירה". ואולם, אף שמדברים אלו עולה כי התובע מודע לתנאי הדרך ולמגבלת הראות שיש לכלי הרכב המגיעים משמאל לרחוב שבו נסע, הרי שאין בכך כדי לבסס טענת רשלנות תורמת מצידו, שכן, הנתבעות לא הצילחו להוכיח כי הוא נסע במהירות מופרזת או שאינה תואמת את תנאי הדרך. כפי שציינתי לעיל, תמונות הרכבים לאחר התאונה תומכות במסקנה כי מהירות שני כלי הרכב לא היתה גבוהה. מכאן, שלא הוכחה רשלנות כלשהי מצד התובע.

לאור האמור לעיל, דין התביעה ללהתקבל.

הנתבעות ישלמו לתובע בתוך 30 יום סך 4430 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (27.7.17), בתוספת אגרת משפט בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 450 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ח, 07 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.