לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 21.3.2018 שהוגשה על ידי הנתבעת 1.

לדיון שהתקיים לפני ביום 21.3.2018 התייצבה מטעם המבקשת הגב' רעות שבות, שאינה עובדת במבקשת, והיא בגדר מה שמכונה "נציגה חיצונית"- אשר המבקשת שוכרת את שירותיה כדי שתופיע בשמה ומטעמה בבית משפט לתביעות קטנות.

יצוין כי הגב' שבות לא טרחה מיוזמתה להודיע לבית המשפט כי היא נציגה חיצונית וממילא רק לאחר שנשאלה על ידי בית המשפט באשר למעמדה אישרה כי אינה עובדת במבקשת וממילא אינה מורשית, בהתאם להוראות החוק, להופיע בבית משפט לתביעות קטנות.

בהתאם להוראות סעיף 63 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 וכן רע"א 6892/13 חימוביץ נ' אוריון [פורסם בנבו] (23.2.2014) לא הותר לגב' שבות לייצג את המבקשת בהליך ובהתאם לטענות התובע אשר נשמעו במסגרת הדיון ואימתו את תוכן כתב התביעה, ניתן פסק דין בהעדר התייצבות הנתבעת זאת בהתאם לתקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז-1976 על מלוא סכום התביעה.

ביום 28.3.2018 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, היא הבקשה שלפני. לטענתה, התייצבה הגב' שבות לדיון "בלית ברירה" בשל אילוצים מצד המבקשת אשר רצתה להימנע מדחיית מועד הדיון בשל אי יכולתה לשלוח נציג אחר מטעמה. לטענת הנתבעת 1 היא לא זכתה לחקור את שמאי התובע, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את הנזקים שנגרמו לו ואת הקשר הסיבתי וממילא כי נגרמה לה פגיעה מהותית בהליך וגרימת עיוות דין.

המשיב מתנגד לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה לביטול והתגובות לה, באלי לכלל מסקנה שדינה להידחות.

סעיף 63 ב' לחוק בתי המשפט אוסר על נציגים חיצוניים, שאינם עובדי חברה ועושים כן לפרנסתם, לייצג בבית משפט לתביעות קטנות. סעיף זה לצד פסיקתו של בית המשפט העליון הוא ברור ומפורש. חברה אשר בוחרת, חרף האיסור המפורש, לשלוח מטעמם נציג שאינו מורשה מטעמה ומוסמך להופיע בבית משפט לתביעות קטנות נוטלת על עצמה סיכון ברור ומודע שבית המשפט לא יתיר את הייצוג. כל אירע בעניינו.

בבקשה לביטול פסק דין, על בית המשפט לבחון את סיבת המחדל וכן את סיכויי התביעה (ת"ק ת"א 08-09-9010 שקד לייטנר נ' דרפור (פסקה 13 (1.2.2015). אני סבורה שאין המדובר בסיבה מניחה את הדעת להעדר התייצבותה של הנתבעת אלא בהחלטה מושכלת ומכוונת של הנתבעת וזאת בשים לב כי לא רק שלא הוגשה בקשה מראש לדחיית מועד הדיון אלא שגם בתחילת הדיון לא נתבקשה בקשת כזו. טענת הנתבעת כי רצתה "לחסוך" מבית המשפט בקשה לדחיית מועד הדיון ובחרה שלא לעשות כן מן הראוי כי לא היתה נטענת. המבקשת אינה אדם פרטי אשר סדרי הדין והפסיקה "זרים" לו. המדובר בחברה מנוסה אשר מכירה את התנהלות בית משפט לתביעות קטנות ובאופן מושכל ומכוון בהתאם לשיקולי עלות מול תועלת החליטה שלא לשלוח נציג/ה מורשים מטעמה לדיון. החלטה אשר בדיעבד התבררה לה כלא מוצלחת. לטעמי, המדובר בפגם מהותי, אשר אין מקום לרפא אותו באמצעות תשלום הוצאות.

באשר לסיכויי ההליך- התובע טען לפני ארוכות (עמ' 1-2 לפרוטוקול), הציג ראיותיו, לרבות תמונות הנזקים וחוות דעת שמאי. המבקשת, כנתבעת מהותית, לא הניחה תשתית ראייתית להוכחת טענות ההגנה הנטענות- לא הוצגה חוות דעת נגדית, לא זימה את שמאי התובע לחקירה מטעמה, גם הטענה לפיה הנזקים ברכב התובע נגרמו בנסיבות אחרות, שאינן נפילת הפסיפסים מקיר הבנין, היא טענה בעלמא אשר אינה נתמכה בכל ראיה או תשתית עובדתית וממילא הייתה נדחית בנסיבות העניין.

למבקשת ניתנה הזדמנות לקבל את יומה בבית המשפט אולם בחרה באופן מושכל לשלוח נציגה חיצונית שאינה מוסמכת לטעון ובכך למנוע את נסיבות מתן פסק הדין.

לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק דין- נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות התובע בבקשה, בסך 1,000 ₪.

ניתנה היום, ג' סיוון תשע"ח, 17 מאי 2018, בהעדר הצדדים.