לפניי בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

רקע

1. ביום 16.9.08 נפגע התובע (יליד 8.12.92) עת רכב על אופניים ונגרמה לו, לטענתו, חבלה בברך שמאל (להלן: "התאונה").

2. התובע פונה לבי"ח , והתלונן על כאבים בברך שמאל עקב התאונה. לאחר בדיקתו, נמצאו נפיחות אספקט מדיאלי ברך שמאל, רגישות הגבלה בתנועות הברך, קרע מניסקוס חיצוני, נוזל תוך מפרקי. התובע שוחרר עם המלצות למנוחה, מעקב אורתופדי בקופת חולים, ונטילת משככי כאבים במידת הצורך.

3. התובע היה במעקב רפואי אצל אורתופד הקופה במהלך שנת 2009-2009, עקב כאבים והגבלות בברך ועבר בדיקות, טיפולים, פיזיותרפיה וכן צילומים ובדיקת MRI, ומיפוי עצמות, ארטוסקופיה לברך שמאל לשחזור הרצועה הצולבת הקידמית ביום , ואחת נוספת ביום 4.11.15 בשל קרע חוזר ברצועה הצולבת, ובוצעה הטרייה של הרקמה.

4. התובע נעדר מבית הספר מיום 16.9.08 ועד 13.10.08; ומיום 13.12.08 ועד 31.1.09 – סה"כ 73 ימים.

5. ביום 30.7.17 הגיש התובע תביעה זו. התביעה מתבססת על פוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים, , שחלים עליה הוראות חוק חוזה ביטוח, התשמ"א -1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"- ס' 7 לפוליסה).

על פי חוות הדעת הרפואית שצורפה לכתב התביעה הערוכה על ידי האורטופד ד"ר חוסאם ספורי מטעם התובע נטען כי בתקופות המפורטות להלן שהה התובע בנכויות זמניות כמפורט לעיל:

16.9.08 – 16.12.08 דרגת נכות בשיעור 100%

17.12.08 – 17.3.09 דרגת נכות בשיעור 50%

18.3.09 – 8.5.12 דרגת נכות בשיעור 30%

9.5.12 – 9.8.15 דרגת נכות בשיעור 100%

10.8.15 – 10.11.15 דרגת נכות בשיעור 50%

11.11.15 – 11.2.16 דרגת נכות בשיעור 30%

כמו כן קבע ד"ר ספורי כי החל מתאריך 12.2.16 נותרה לתובע דרגת נכות צמיתה בשיעור 20% על פי סעיף 48(2)(ב) לתקנות המל"ל בשל אי יציבות ברכו השמאלית.

6. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התביעה על הסף. לטענתה, מניין השנים להגשת התביעה חלף והתביעה התיישנה. את טיעוניה היא סומכת על סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, על פיו תביעה לתשלום תגמולי ביטוח מתיישנת בחלוף 3 שנים ממועד מקרה הביטוח.

7. אין חולק, כי התובע יליד 8.12.92, נפגע בתאונה ביום 16.9.08, ובשל היותו קטין במועד התאונה, מתחיל מרוץ ההתיישנות מיום הפיכתו לבגיר – 8.12.10, ומשכך היה על התובע להגיש תביעתו לכל המאוחר ביום 8.12.13. בנסיבות אלה, ביום הגשת התביעה - 30.7.17 התיישנה עילתה זה מכבר. ואולם, התובע טוען להארכת תקופת ההתיישנות מכוח תיקון מספר 6 לחוק חוזה ביטוח, ואשר על פיו תקופת ההתיישנות תמנה החל מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח. התובע, מפנה לחוו"ד המומחה מטעמו, בה קבע המומחה, כי נכותו של התובע התגבשה אך ביום 12.2.16, לפיכך טוען התובע ונוכח תיקון החוק , הרי שיש למנות את מועד ההתיישנות החל ממועד זה ואילך.

דיון והכרעה

8. כידוע, על בית המשפט לנקוט בזהירות רבה בבואו לעשות שימוש בסמכותו לסלק תביעה על הסף, שכן מדובר בסעד קיצוני ומרחיק לכת.

בהקשר זה נפסק כי:

" סילוק תובענה על הסף קשה מאוד לתובע, שהרי שערי המשפט ננעלים בפניו עוד טרם שטרוניותיו כלפי בעל דינו יישמעו לגופן. בהקשר זה חמור במיוחד הוא סילוק תובענה בדרך של דחייתה, דבר היוצר מעשה בית דין, וכמוהו כמסר לתובע כי לא רק ששערי המשפט נעולים בפניו והוא נדרש לשוב כלעומת שבא, אלא שאל לו לחזור עוד אל היכל המשפט. בתוך תת-קבוצה זו של דחייה קשה לתובע עוד יותר ומכבידה היא דחיית תובענתו על הסף מחמת התיישנות, שאז נמנעת ממנו האפשרות לממש את זכותו המהותית-הנטענת, רק מן הטעם שנמצא כי התמהמה דיונית יתר על המידה בהגשת תביעתו". ראה: ע"א 2582/09 הדייה גנאים נ' בית החולים רמב"ם (8.8.10).

9. לפיכך, סילוק תביעה על הסף מחמת התיישנות מצריך זהירות רבה ובחינה מדוקדקת, תוך שקילת מכלול שיקולים ובכללם את האינטרסים של שני הצדדים, את האינטרס הציבורי ואף יש להביא בחשבון את זכות הגישה לערכאות, כפי שנפסק בהרחבה בע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד סב(4) 525:

"לזכות הגישה לערכאות כזכות יסוד של האדם ישנה משמעות והשלכה גם על התפיסה הנוגעת להחלת הוראות ההתיישנות בדין האזרחי. מערכת הערכים הכוללת, העומדת ביסוד דין ההתיישנות, שבכללה גם הזכות החוקתית המוכרת של האדם לפנות לערכאות, מקרינה על פרשנות הוראותיו של חוק ההתיישנות, ועל דרך בירורם של התנאים הנדרשים לצורך הקמת טענת התיישנות כלפי תביעה שהוגשה. קיומו של אינטרס התובע לברר את תביעתו לגופה, ולבסס את זכויותיו המהותיות הנטענות, על רקע הזכות החוקתית הקנויה לפנות לערכאות, מולידה, על פי טיבה, נטייה להצר את תחום התפרשותה של ההתיישנות, כמנגנון דיוני לחסימת בירור תביעה לגופה בשל חלוף הזמן" ראה גם בהקשר זה : ע"א 10591/06 יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ (12.7.10).

כמו כן, יש לזכור כי "מקום שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו" ראה: יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 387 (מהדורה שביעית 1995) וגם רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה (29.12.14).

10. בצד זאת:

"האינטרס הציבורי הוא, שזמנו המוגבל של בית המשפט יוקדש לטיפול בבעיות ההווה, וכי בתי המשפט לא יעסקו בעניינים שאבד עליהם הכלח".

(ע"א 165/83 בוןכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4) 554)

11. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את הדין והפסיקה, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל ויש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

12. ביום 24.3.14 התקבל תיקון מספר 6 לחוק חוזה ביטוח, חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 6) התשע"ד – 2014 (להלן: "תיקון מספר 6"), במסגרתו תוקן סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, וזו לשונו לאחר התיקון:

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח; היתה עילת התביעה נכות שנגרמה למבוטח ממחלה או מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח."

תיקון זה בא להטיב עם המבוטחים ולאזן בין תקופת ההתיישנות המקוצרת לבין מקרים בהם הזכות לתבוע מתגבשת מאוחר יותר, כאמור בדברי ההסבר לתיקון לפיהם התיקון נועד לשנות את ההלכה שנקבעה בענין אמיתי (ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אמיתי ז"ל, פ"ד טב(4)231), בקובעו כי:

"אם עילת התביעה של המבוטח היא נכות שנגרמה כתוצאה ממחלה או מתאונה. תקופת ההתיישנות תימנה רק מהמועד שבו המבוטח יכול לתבוע את תגמולי הביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח" (ראה: הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 6) (התיישנות ממועד זכות התביעה) התשע"ד – 2014, ה"ח 534, ה' בשבט התשע"ד, 6.1.14).

12. עם זאת, התיקון אינו חל רטרואקטיבית ואינו מחיה תביעות שהתיישנו טרם כניסתו לתוקף, והוא יחול רק על תביעות שטרם התיישנו במועד חקיקתו:

"... 2. הוראות סעיף 31 לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה, יחולו על עילת תביעה שהיא נכות שנגרמה ממחלה או מתאונה שטרם התיישנה לפי הדין שחל עליה ערב יום תחילתו של חוק זה."

(סעיף 2 , ספר החוקים 2444, כ"ב באדר ב' התשע"ד, 24.3.14).

13. בענייננו, המדובר בתאונה שאירעה ביום 16.9.08, וביום כניסת החוק לתוקף, 24.3.14 כבר חלפו 3 שנים מהמועד בו התובע הפך לבגיר (8.12.13). מאחר ובהתאם למצב המשפטי טרם תיקון מס' 6 לחוק, התיישנה התביעה ביום 8.12.13 על פי הלכת אמיתי הנ"ל, הריח במועד כניסת התיקון לחוק לתוקף, התיישנה התביעה זה מכבר והתיקון אינו יכול לשנות זאת רטרואקטיבית (ראה בהקשר זה: תא"מ (בית שאן) 39298-08-15 שיבלי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו); ת"א (ת"א) 4443-02-15 המרשטיין נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו).

14. לאור האמור, הבקשה מתקבלת ואני מורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות. לאור התוצאה, שהינה קשה לתובע, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ח, 23 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.