20 נובמבר 2017

לפני:

כב' הרשמת מרב חבקין

החלטה

הנתבעת הגישה בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה (להלן – הבקשה) והתובע מתנגדת לה. הוגשה תשובת הנתבעת והתיק הועבר אליי למתן החלטה.

להלן החלטתי :

ביום 2/9/16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות בית הדין) שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" הקובעת בזו הלשון:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,

לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של

נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת

המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954(סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין

או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום

הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה

להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע

את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט

בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים

שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא

הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת

אם הורשה התובע להפסיקה."

בהתאם להוראה זו שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט המקרים המנויים בסיפא סעיף קטן (א) היינו - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.

במקרה זה התובע, על פי כתב התביעה הוא מבקש מקלט מסודן. מכאן שיש לראות את התובע כאזרח סודן שאינו תושב ישראל ולהפעיל במקרה זה את הכלל לפיו יחויב תובע בהפקדת ערובה, אלא אם הראה שחל אחד התנאים המנויים בתקנה בהתקיימם לא יחול הכלל האמור .

אומר כבר כעת כי דין הבקשה להידחות.

במסגרת השאלה, האם התובע הניח ראשית ראייה לתביעתו אין מקום לערוך ניתוח מדוקדק של מלוא רכיבי כתב התביעה, ואין זו העת לבירור עובדתי מעמיק.

מנגד יש לבחון האם הונחה ראשית ראייה לחלק מרכיבי התביעה שאינם חלק זניח.

במקרה זה תקופת העבודה אינה שנויה במחלוקת .

אכן, לכתב התביעה לא צורפו מסמכים וגם לתגובת התובע לבקשה צורפו מסמכים בודדים.

עם זאת, אני סבורה כי מדובר בסוגיות המחייבות בירור עובדתי ואזכיר כי לגבי מרבית הרכיבים הנתבעים, חובת ההוכחה לגבי תשלום רכיבים אלה חלה דווקא על המעסיק.

בנסיבות האמורות איני סבורה שניתן לקבוע באופן נחרץ כי לא קיימת ראשית ראיה לטענות, ובפרט כאשר לגבי חלק מהעניינים קיימת מחלוקת ממשית שיש לבחון אותה לגופה. כך, למשל, לגבי גמול שעות נוספות, לא צורפו דוחות נוכחות כאשר מי שחייב בהצגת הדוחות הוא המעסיק, ובפרט כאשר העובד במקרה זה טוען שאין ברשותו את מלוא הדוחות (סעיף 20 לכתב התביעה).

סיכומו של דבר, נראה כי הונחה ראשית ראייה מצד התובע.

אף לו טעיתי במסקנה זו ואין מדובר במקרה בו הונחה ראשית ראיה, לטעמי מדובר במקרה בו מוצדק לפטור את התובע מהפקדת ערובה מטעמים מיוחדים.

לעניין זה ראוי להפנות לכך שבכתב התביעה התובע עתר לתשלום בגין קרן השתלמות שלא הוקמה עבורו וזאת בסך של קרוב ל-12,000 ₪. מדובר ברכיב שאינו בלתי מבוטל. ספק רב בעיני אם לנוכח טענה זו כמו גם קיומם של חילוקי דעות לגבי רכיבים נוספים שנדרש לקיים לגביהם בירור עובדתי (גמול שעות נוספות, דמי חגים) יש הצדקה לחייב את התובע בסופו של יום בהוצאות בגין הליך בו נקט – ובהתאמה בהפקדת ערובה כבר בשלב זה. מדובר בעיקרו של דבר בתביעה הנוגעת ברובה לרכיבים מכוח משפט העבודה המגן.

מסקנתי כי לא יהיה צודק לחייב את התובע בהפקדת ערובה מתחזקת לנוכח העובדה כי הנתבעת לא צירפה לכתב ההגנה כל מסמך המעיד על הפרשות לקרן רעיונית הנטענת בכתב ההגנה. גם לא ברור מהו אותו מועד ערטילאי לפי פקודת מס הכנסה בו יזכה לכאורה התובע לקבל את הכספים לשיטתה של הנתבעת, והטענה היא עמומה למדי. בנסיבות אלה אני סבורה שאין זה ראוי לחייב את התובע בהפקדת ערובה.

הבקשה נדחתה אולם לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בהוצאות בשלב זה.

כל צד יוכל לטעון בעניין בסיומו של ההליך.  

ניתנה היום, ב' כסלו תשע"ח, (20 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.