לפניי בקשתו של התובע להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) לפיה לא נותרה לו נכות בתחום אא"ג בעקבות תאונת דרכים מתאריך 29.5.16 בה היה מעורב (להלן: "התאונה").

רקע

1. עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה, אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. התובע נבדק על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון לאחר שהתלונן, בין היתר, על כאבים בצוואר, הירדמות של ידיים, סחרחורות, כאבי ראש וכן – צפצופים באוזניים. הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה כי בחלוף חודשיים שבה היתה לתובע נכות זמנית בשל כאבי צוואר, לא נותרה לו כל נכות (ראו החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון מתאריך 4.4.17). התובע, שלא השלים עם החלטה זו הגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים, וזו קבעה כי בעקבות התאונה לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בתחום האורתופדיה, בגין הגבלה בתנועות הצוואר. בה בעת, בכל בנוגע לטנטון עליו התלונן התובע הערר נדחה, ונקבע כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו אלו לבין התאונה (ראו החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 17.7.17). וכך, נכותו של התובע בגין התאונה היא 10% בתחום האורתופדיה בלבד.

דרגת הנכות שנקבעה לתובע על ידי הוועדה הרפואית לעררים היא "קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר", ובהתאם לסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") מחייבת בתיק זה.

2. אלא, שהתובע מבקש להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים בכל הקשור לתחום אא"ג. בבקשתו שלפניי, התובע מפרט את התיעוד הרפואי הקשור בתלונותיו ביחס לטנטון, את בדיקת שמיעה שעבר, את המרשם לתרופה שקיבל – וכל אלו לאחר התאונה. התובע מלין על כך שבוועדה הרפואית מדרג ראשון לא ישב מומחה בתחום אא"ג, אלא מומחים בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה בלבד, הוא חולק על קביעתם לפיה אין קשר סיבתי בין תלונותיו בגין סחרחורות וטנטון לבין התאונה וזאת בהיותו עובד "דינמומטר" החשוף לרעשים, וטוען כי עבודתו שם היא כבוחן רכב לפני מכירה, עבודה שאינה מתבצעת בסביבת רעש. נוסף על כך, התובע חולק על ממצאי הוועדה הרפואית לעררים שקבעה כי ממצאי בדיקת השמיעה אופייניים לחבלה אקוסטית, וכי ליקוי השמיעה הינו עקב חשיפה לרעש. לטענת התובע, מאחר שאין לו אפשרות לחקור את רופאי הוועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי, נכון וצודק יהיה להביא ראיות לסתור ולמנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום אא"ג אשר יבדוק אותו ויעריך את מצבו הרפואי והקשר הסיבתי שבין מצבו לבין התאונה.

3. הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי לפני הוועדות הרפואיות היה מונח כל תיקו הרפואי של התובע, ולאחר שעיינו בו (כולל בדיקת שמיעה שעבר) הן התייחסו לתלונותיו, דנו בהן, וקבעו את שקבעו, כך שאם התובע סובל מפגיעה כלשהיא בתחום אא"ג, היא אינה קשורה לתאונה אלא לעבודתו כבוחן רכבים. לטענת הנתבעת, חוסר שביעות רצון של התובע מקביעות הוועדות הרפואיות אינו יכול לבסס בקשה להביא ראיות לסתור, בקשה שקבלתה היא רק במקרים חריגים ויוצאי דופן.

הדין עם הנתבעת.

דיון

4. סעיף 6ב לחוק הפיצויים - "קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר" - קובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." [הדגשה אינה במקור].

הנה כי כן, קביעת הוועדה הרפואית לעררים מחייבת, אלא אם כן שוכנע בית המשפט כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים להביא ראיות לסתור. הפסיקה מורה כי בית המשפט ייעתר לבקשה מעין זו רק במקרים מיוחדים וחריגים - אם לפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות לגבי מצבו הרפואי של הנפגע שהיה בהן כדי להגיע להחלטה שונה; אם חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז קביעת הוועדה; או אם ההליך היה נגוע בפגם מהותי (ר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505, 509 (1985); רע"א 4707/10 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' כדמור (2010); רע"א 1254/17 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (2017)).

5. אין המקרה שלפניי נופל לגדר החריגים המתוארים לעיל.

הן הוועדה הרפואית מדרג ראשון הן הוועדה הרפואית לעררים התייחסו לתלונותיו של התובע בתחום אא"ג, וקיבלו החלטה הנמצאת בשיקול דעתם הרפואי-מקצועי. כך, הוועדה מדרג ראשון קבעה כי היא "לא רואה קשר סיבתי בין תלונה סובייקטיבית של סחרחורות וטינטוס. האיש בעבודתו בדינמומטר חשוף לרעשים. בבדיקת שמיעה יש דיסקרימינציה מעל 90% דו"צ" (עמ' 3 לפרוטוקול הוועדה). מבלי להידרש לשאלה האם בוועדה זו היה צריך לשבת מומחה בתחום אא"ג (כאשר ישב נוירולוג), בוועדה הרפואית לעררים ישב מומחה בתחום זה, ובבדיקת התובע נמצא "תופיות תקינות, תוף ימין מצולק מקצת ללא תהליך פעיל. בבדיקה עם קולן בהנחת הקולן על המצח אומר שלא שומע למרות שבתדר הקולן שמיעתו תקינה ע"פ בדיקת השמיעה שבתיק". הוועדה הרפואית לעררים עיינה בבדיקת השמיעה מיום 28.6.16, מצאה שתוצאותיה אופייניות לחבלה אקוסטית (שוב, קביעה שבתחום מומחיותה), וסיכמה כי "מבחינת א.א.ג הוועדה דוחה את הערר. מדובר בליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש. מדובר בשמיעה זהה לחלוטין בשתי האוזניים ולכן ניתן לקבוע שלא נגרם נזק לאוזניים הפנימיות עקב האירוע ולכן אין קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום א.א.ג לתאונה הנדונה" (עמ' 3-4 לפרוטוקול ועדת העררים) (בהערת סוגריים, התובע אמנם טוען שבעבודתו הוא אינו עובד בסביבת רעש, אך טענה עובדתית זו לא נתמכה בכל תצהיר בבקשתו שלפניי).

6. התובע טוען שלפני הוועדות הרפואיות לא היה את מלוא התיעוד הרפואי בעניינו ומפנה למסמכים שונים ממועדים שלאחר התאונה. אלא, שלא ניתן לומר כי התמונה הרפואית שלפני הוועדות השונות היתה חלקית באופן שפגעה בשיקול דעתן או שיכול שהיו מגיעות להחלטה שונה. כך למשל, תעודת חדר מיון מתאריך 29.5.16 (נספח 5 לכתב התביעה) היתה לפני הוועדה הרפואית מדרג ראשון, שהתייחסה לממצאים שם בדוח שכתבה אשר מאוחר יותר עמד לעיני הוועדה הרפואית לעררים; מכתב רופאת קופ"ח מתאריך 21.6.16 לפניה התובע התלונן על טנטון דו-צדדי (נספח 9 לכתב התביעה) ושבעקבות תלונה זו הופנה לבדיקת שמיעה, גם אם לא היה לפני הוועדות, אין בכך כדי לשנות מהחלטתן. זאת מהטעם שסיבת ההפניה רשומה ממילא בתוצאת בדיקת השמיעה שנערכה בתאריך 29.5.16 (נספח 11 לכתב התביעה), תוצאה שאין מחלוקת שעמדה לנגד עיניהן של שתי הוועדות והן אף התייחסו אליה; באשר לשלושה ביקורים נוספים של התובע בקופת החולים בחמשת החודשים שבין 4.9.16 לבין 8.2.17 (נספחים 11, 23 ו – 27 לכתב התביעה) שם חזר על תלונותיו כי הוא סובל מטנטון דו-צדדי (באחד מביקוריו קיבל תרופת הרגעה, אך מבלי שהיתה הקלה) – אין בביקורים אלו מידע רפואי חדש או משמעותי שיכול לערער את החלטת הוועדה הרפואית לעררים כי בסופו של דבר, תוצאות בדיקת השמיעה אופייניות לחבלה אקוסטית, וזו - אינה קשורה לתאונה.

סוף דבר

7. משלא הוכח כי התמונה הרפואית שלפני ועדת העררים היתה חלקית באופן שהיה בה כדי להשפיע על החלטתה; משלא חל שינוי במצבו הרפואי של התובע לאחר החלטת הוועדה הרפואית לעררים ומשלא נפל פגם מהותי בשיקול דעתה, דין הבקשה להביא ראיות לסתור, להידחות.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 2,500 ₪, בסוף ההליך.

8. נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה עומדת על 10% בתחום האורתופדיה בלבד.

כדי לקדם את התיק –

התובע יגיש תחשיב נזק בתוך 30 ימים;

הנתבעת תגיש תחשיב נזק בתוך 30 ימים לאחר מכן.

תזכורת פנימית ביומני לתאריך 18.2.18 למשלוח הצעה בדואר (אלא אם כן הצדדים יבקשו אחרת).

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ח, 19 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.