14 מאי 2018

1. מונח לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן- הוועדה) מיום 28.3.2017 שניתנה במסגרת בקשת דיון בהחמרה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז -1956. בהחלטתה קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער (להלן- ההחלטה).

2. המערער, יליד 1970, נהג משאית במקצועו, עובד חברת החשמל, לקה ביום 8.5.2003 באוטם שריר הלב, אירוע שהוכר על ידי הנתבע כתאונת עבודה.

3. בשנת 2012 המערער הגיש בקשה לדיון בהחמרה וביום 31.12.2012 ו -8.4.2013 ועדה מדרג מראשון דנה בהחמרת המצב והעמידה את נכותו היציבה על 50% לפי סעיף 9(1)(ג)(IV) בגין מצב לאחר אוטם עם הפרעות קצב מסוכנות וחוזרות וזאת החל מיום 11.9.2012.

4. בשנת 2016 המערער הגיש בקשה להחמרת מצב.

המערער נבדק על ידי הועדה מדרג ראשון ביום 24.1.2017 שקבעה כי חלה החמרה נוספת במצבו של המערער והעמידה את נכותו היציבה על 100% החל מיום 15.11.2016 לפי סעיף 9(1) ד (1) ד IV בגין אי ספיקת לב חמורה.

5. המוסד הגיש ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון בטענה כי ההחמרה במצבו הלבבי של המערער נובעת ממחלה בעורק שאינו קשור לתאונת הנדונה וכן כי לא היה מקום לקביעת נכות צמיתה בהתחשב בגילו של המערער והמהלך הטבעי של המחלה.

6. ביום 28.3.2017 התכנסה הועדה הרפואית לעררים ודנה בעניינו של המערער בנוכחותו ובנוכחות בא כוחו. הוועדה שמעה את תלונות המערער וטענות בא כוחו ובדקה את המערער בדיקה קלינית. בממצאיה קבעה הועדה:

"בבדיקה –נראה כפי גילו, השמנת יתר, ללא כחנ"צ, דופק-59 סדיר, ל"ד 138/96.

ראש – ב.מ.פ. צוואר-נראה דופק ורידי, לא נראה גודש. חזה-צלקת ניתוחית בחזה עליון שמאלי, נמוש דפיברילטור.

לב –אין הרמה או רטט, קולות לב מרוחקים, לא נשמעות אוושות.

ריאות – כניסת אוויר טובה. ללא חרחורים או צפצופים. בטן – שמנה. לא נמושו איברים מוגדלים.

גפיים –שינויים טרופיים. בצקת קלה בקרוסליים."

7. הועדה סיכמה את מסקנותיה כך:

"הנ"ל עבר ב 2003 אוטם אינפרולטראלי שהוכר כתאונת עבודה. עבר PCI עם סטנט לעורק העוקף, הודגמו עורקים אקטטים, והוחל טיפול בקומדין. באקו לב באשפוז נצפתה ירידה קלה בלבד בתפקוד הלב.

ב2014 עבר NSTEMI לאחר הפסקת טיפול בקומדין. צונתר נמצאה חסימה כרונית בעורק העוקף (העורק שהוכר כתאונת עבודה) ונמצאו היצרויות משמעותיות בחלק המרוחק של העורק הימני.

ב2009 בגלל הפרעות קצב חדריות בוצע EPS בנוכחות EF של 35% ולכן הוחלט ובוצעה השתלה של ICD.

ב2012-לאחר אירוע של VT בוצע CCT שהראה על מחלה אקטטית קשה בעורקים הכליליים כשהעורק העוקף (העורק שהוכר) חסום ועורק ימני עם היצרויות קשות והתרחבויות אקטטיות ואנאוריזמטיות.

באקו לב-מיוני 2016-נמצא EF של 20%. הופיעו מספר פעמים NSVT ופרופ' גליקסון ב12.12.16 ביצע אבלציה.

לפי מצבו הקרדיאלי היום, בנוכחות EF בסביבות 20% ודרגה תפקודית רביעית נכותו תואמת נכות של 100% לפי סעיף 9(1) ד IV.

העורר הוכר כתאונת עבודה באוטם שעבר ב2003 אז עבר אוטם בעורק העוקף ותפקוד הלבבי שלו אז הראה רק על ירידה קלה בתפקוד. לעורר עורקים כליליים אקטטיים אנאוריזמטיים ולכן מטופל בקומדין עד היום. ב2014 עת הפסיק את הטיפול בקומדין עבר NSTEMI, בשנים האחרונות חלה הדרדרות בתפקודו הלבבי עם הופעה מרובה של אפיזודות של NSVT שלא את כולן ניתן לייחס לאוטם שהוכר וגם הירידה בתפקודו הלבבי קשורה רק באופן חלקי לאוטם שהוכר.

אין ספק שהעורקים האקטטיים (חוץ מהעורק העוקף) הם הגורמים להופעת אוטמים קטנים שגרמו לירידת התפקוד הלבבי.

הוכחה לכך, היא האוטם שעבר ב2014 כשהפסיק את הטיפול בקומדין. לכן הועדה מקבלת את ערר המוסד וקובעת שאמנם נכותו הקרדיאלית הינה בשיעור של 100% אבל החלק שאחראי לנכות זו בגין האוטם שהוכר הינו רק 50% ממנו. כי המחלה התקדמה בגלל סיבות נוספות – אוטמים נוספים בגין העורקים האקטטיים האנאוריזמטיים."

בנוסף, נמחקו שתי שורות בהן צוין כי "הועדה מפנה לועדת רשות לצורך חוות דעתה להפעלת תקנה 15 ועם קבלת המבוקש התיק יסוכם בהעדר" ותחת זאת נרשם בכתב יד " בשנת 2015 עבר ועדת רשות אשר קבעה כי התובע חזר לעבודתו ולכן אין מקום להפעלת תקנה 15".

8. כאמור, הועדה קבעה כי הנכות של המערער עקב התאונה עומדת על 50% ועל כך הערעור דנן.

9. לטענת המערער נפל פגם חמור ומהותי בהתנהלות הועדה שיורד לשורשה של ההחלטה. כפי שעולה מהפרוטוקול, הועדה בחרה תחילה להפנות את עניינו של המערער לוועדת רשות, על מנת שתבדוק את האפשרות להפעיל את תקנה 15 בעניינו ובהתאם ביום 18.4.2017 קיבל המערער הודעה כי הועדה טרם סיימה את דיוניה וביקשה דו"ח ועדת רשות לעניין יישום תקנה 15. בהתאם, המערער התבקש להמציא לועדה תלושי שכר.

לעומת זאת, ביום 30.6.2017 שלח המשיב לב"כ המערער את הפרוטוקול בו מופיעה המחיקה של הפניית עניינו של המערער לועדת רשות.

לטענת המערער, לא ייתכן שהועדה תמחוק בהינף יד ו"במחשכים" משפט מהפרוטוקול ותוסיף משפט בכתב יד מבלי שהועדה התכנסה לדון בכך ומבלי שתינתן למערער זכות הטיעון זאת בפרט לאור העובדה שעקב ההחמרה במצבו הרפואי חל שינוי במצבו התעסוקתי והוא עבר לעבוד בתפקיד אחר (תפקיד משרדי).

עוד נטען כי מעיון בהחלטת הועדה עולה כי הועדה מסכימה כי חלה החמרה במצבו של המערער וכי נכותו עומדת על שיעור של 100% אולם לשיטתה החלק שאחראי לנכות זו בגין האוטם שהוכר הינו רק 50% ממנו. מנוסח החלטת הועדה עולה כי היא עצמה סבורה כי ישנן אפיזודות של NSVT שכן ניתן לייחס לאוטם שהוכר ולפיכך, לא ברור מדוע לא ניתן לכך ביטוי בדרגת הנכות. באופן דומה, הועדה ציינה כי הירידה בתפקוד הלבבי קשורה רק בקשר חלקי לאוטם שהוכר ולא נתנה לכך ביטוי בקביעת שיעור הנכות.

המערער מוסיף וטוען כי הפרעות קצב כבר הוכרו כקשורות בקשר סיבתי לתאונה בפרוטוקול הועדה הרפואית מיום 8.4.2013.

10. המשיב מצידו טוען כי לא נפל כל פגם בהתנהלות הועדה. לטענתו, התיקון בפרוטוקול אינו מהווה פגם היורד לשורשו של ענין משעה שמלכתחילה לא נדרשה התייעצות עם ועדת הרשות בהעדר שינוי בדרגת הנכות.

באשר לגופה של ההחלטה, הועדה נימקה את ההחלטה כדבעי תוך סקירה מפורטת של התפתחות המחלה הקרדיאלית בה לוקה המערער החל מיום התאונה ועד שנת 2016. הועדה הסבירה כי יש לייחס מחצית מהנכות הקרדיאלית הכוללת לאוטמים שנגרמו בשל קיומם של עורקים אקטטים ואנאוריזמטיים והביאה לתמיכה בקביעתה את האוטם שארע בשנת 2014.

דיון והכרעה

11. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון בשאלה משפטית בלבד, בוחן בית הדין, האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראה בנדון את פסק הדין בעב"ל 114/98 יצחק הוד נ' המל"ל, פד"ע ל"ד 213).

12. לאחר שעיינתי במסמכים בתיק לרבות בהודעת הערעור ובתשובה ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מהנימוקים המפורטים להלן.

מעיון בפרוטוקול הועדה וכמפורט לעיל עולה כי הועדה הבהירה מדוע אין לייחס את ההחמרה שחלה במצבו הקרדיאלי של המערער לתאונת העבודה. הועדה הסבירה בפרוטרוט כי תאונת העבודה נגרמה עקב אוטם בעורק העוקף, בעוד שהעורקים האקטטיים הם הגורמים להופעת אוטמים קטנים שגרמו לירידה בתפקוד הלבבי וכי המחלה התקדמה בגלל האוטמים הנוספים בגין העורקים האקטטיים והאנאוריזמטיים, כפי שארע בשנת 2014, לאחר שהמערער הפסיק את הטיפול בקומדין. כאמור, לטענת המערער, הועדה קבעה שחלה החמרה במצבו הלבבי עקב הופעה מרובה של אפיזודות NSVT, שלא את כולן יש לייחס לתאונת העבודה ומכאן, שהועדה סבורה שחלק מההחמרה כן ניתן לייחס לתאונת העבודה ועל כן הועדה הייתה צריכה לתת לכך ביטוי בהגדלת שיעור הנכות.

אין בידי לקבל את טענת המערער, שכן לא ניתן להוציא את דברי הועדה מההקשר בו נאמרו. הועדה סקרה את התפתחות המחלה ובמסגרת זו התייחסה לכך שבמועד תאונת העבודה, בשנת 2003, כשהמערער עבר אוטם בעורק העוקף חלה ירידה קלה בתפקוד הלבבי שלו, לעומת השנים האחרונות בהן חלה הדרדרות במצבו הלבבי עם הופעה מרובה של NSVT. התייחסות הועדה לשנים האחרונות ניתנה בהקשר של החמרת המחלה, שכן אירועי ה – VT החלו כבר בשנת 2012. אירועי הפרעת הקצב קיבלו ביטוי בקביעת דרגת הנכות והעמדתה על שיעור של 50%, כפי שנקבע גם בהחלטת הדרג הראשון מיום 31.12.2012 במסגרת התביעה הקודמת להחמרה. המדובר בקביעה רפואית מובהקת המצויה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הועדה שבית הדין אינו מוסמך להתערב בה.

באשר לטענות בנוגע למחיקת השורות בפרוטוקול שהפנו לוועדת רשות – משעה שהמערער אינו טוען כי היה מקום להפנותו לוועדת הרשות, כפי שצוין מלכתחילה בפרוטוקול, משמע- שהמערער מסכים לכך שלאור קביעת הועדה ולפיה לא חל שינוי בדרגת נכותו מאז התביעה הקודמת להחמרה, לא היה מקום להפנותו לוועדת הרשות והמדובר בטעות.

בהתאם לתקנה 24 (ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, הועדה מוסמכת לתקן טעות קולמוס או השמטה שנפלה בהחלטתה. ערה אני לכך כי מהפרוטוקול עולה לכאורה כי התיקון נחתם על ידי ד"ר ברונשטיין בלבד ואולם משעה שהצדדים לא העלו כל טענה באשר לחתימתם של יתר חברי הועדה על הפרוטוקול המתוקן ומשעה שמוסכם על הצדדים כי אין מקום להפעלת תקנה 15, אינני מוצאת הצדקה להחזרת עניינו של המערער לוועדה לצורך תיקון הפגם הטכני.

13. על יסוד כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

כמקובל –אין צו להוצאות.

14. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ח, (14 מאי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.