05 ספטמבר 2018

האם זכאית התובעת, ביתה של המנוחה ויורשת על פי צוואתה, לעיין במלוא מסמכי הביטוח ו/או מסמכי קרן הפנסיה הנוגעים למנוחה, אשר נפטרה בעת היותה פנסיונרית של הנתבעת (להלן – הקרן או קרן הפנסיה), לרבות מסמכי הצטרפות המנוחה לקרן, פירוט החשבונות של המנוחה שנוהלו בקרן לאורך השנים, פירוט כל התשלומים ששולמו למנוחה לאורך השנים, כל ההתכתבויות בין המנוחה לקרן וכל הדיווחים שנשלחו למנוחה לאורך השנים (להלן – המסמכים). זו השאלה שהונחה לפתחנו ובה עלינו להכריע.

מבוא

1. התובעת הינה בתה היחידה של המנוחה, ז'קלין אסוס ז"ל (לעיל ולהלן – המנוחה).
2. הנתבעת היא קרן פנסיה ותיקה, אשר היחסים בינה לבין עמיתיה, שהינם חוזיים במהותם, מוסדרים בתקנון הקרן (להלן – התקנון) (ר' בג"צ 7691/95 גדעון שגיא נגד ממשלת ישראל (22.12.98)).
3. המנוחה עבדה בחברת דלק ובמהלך עבודתה הופרשו לטובתה כספים לקרן הפנסיה. בחודש דצמבר 1998 פרשה המנוחה לפנסיית זיקנה מוקדמת. המנוחה, ילידת 19.12.43, הגיעה לגיל הפרישה התקנוני בחודש ינואר 2004.
4. מחודש דצמבר 1998 ועד חודש דצמבר 2003 שולמה למנוחה קצבת זקנה מוקדמת במימון המעסיקה, חברת דלק, והחל מחודש ינואר 2004 שולמה למנוחה קצבת זקנה על ידי קרן הפנסיה.
5. ביום 29.11.15 נפטרה המנוחה, בעת היותה פנסיונרית של הקרן.
6. התובעת ושלושת ילדיה הקטינים (להלן – הנכדים) הינם יורשי המנוחה מכוח צוואה מיום 28.4.09 (להלן – הצוואה). בהתאם לצוואה ירשה התובעת את דירותיה של המנוחה ואילו הנכדים ירשו את "מלוא יתרת הרכוש" של המנוחה.
7. התובעת פנתה אל הנתבעת בבקשה לקבל לידיה פירוט מלא של חשבונות המנוחה בקרן, זכאותה של התובעת לכספים מהקרן ותקנון הקרן. בתשובה הופנתה התובעת לסעיף 78 לתקנון האחיד של קרן מקפת (מהדורה 8 מרץ 2011) (להלן – התקנון האחיד), הקובע כי משנפטר פנסיונר ולא השאיר אחריו זכאים לתשלום מהקרן מכוחו (שארים) כאמור בתקנון – פגו כל חיובי הקרן בגינו.
8. התובעת פנתה מספר פעמים נוספות אל הקרן בבקשה לקבל לידיה את המסמכים, אולם בקשתה נדחתה שוב ושוב בנימוק שהיא איננה בבחינת שאירת המנוחה (ואף אינה טוענת למעמד כזה) ומשכך ומאחר וזכויות בקרן אינן חלק מעיזבונה של פנסיונרית שנפטרה, אין לתובעת כל זכות לקבל מהנתבעת את המידע המבוקש.
9. משלא עלה בידי התובעת לקבל את המסמכים מהקרן עתרה לבית הדין בהמרצת פתיחה לצורך מתן צו שיורה על גילויים.

תמצית טענות התובעת

1. לתובעת הזכות לעיין במסמכים מכוח היותה ביתה היחידה של המנוחה, מכוח היותה יורשת על פי הצוואה, אשר נכנסת בנעלי המנוחה, ומכוח זכותה לרדת לחקר האמת.
2. התנהלות הקרן מונעת מהתובעת לבחון האם המנוחה התנתה כי התגמולים מגיעים לעיזבון, מי המוטבים על פי הפוליסה וכיצד מולאו טפסי ההצטרפות, האם נעשו למנוחה ביטוחים שונים, מה היו ההסכמות בינה לבין הקרן וכיוצ"ב. לא יתכן כי מידע רלבנטי זה יוסתר על ידי הנתבעת שהינה בעלת ענין וממילא לא הוצג על ידי הקרן כל טעם ממשי המצדיק את אי מסירת המסמכים.
3. מניעת המידע והסירוב למסור את המסמכים פוגע בזכותה הקניינית של התובעת לבחון האם קיימות לה זכויות בקרן וככל שקיימות מה מהותן.
4. מדובר בהליך לבחינת זכאות התובעת מכוח המסמכים, הליך אשר ננקט בעקבות פטירת המנוחה, ומשכך אין מדובר בזכויות שהתיישנו.
5. לא ברור מדוע הקרן מפנה את התובעת לתקנון האחיד משנת 2011 בשעה שהמנוחה קיבלה פנסיה מוקדמת כבר משנת 1998.
6. התובעת היא אימם של הנכדים והאפוטרופסית שלהם. ככזו היא זכאית לעיין במסמכים גם על מנת לבחון את הזכויות אותן ירשו מכוח הצוואה, זכויות המנוחה "מכל סוג שהוא" ביום הפטירה ולאחריו. המנוחה התנתה בצוואה כי זכויותיה מגיעות לעיזבונה, דהיינו לנכדיה. בנסיבות אלה קמה לתובעת, בשם הנכדים, זכות לקבל את המסמכים גם מכוח הצוואה, שכן סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה 1965 (להלן - חוק הירושה) קובע כי "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון" ובענייננו כאמור הותנה הדבר.
7. באשר לסוגיית הביטוחים השונים שנערכו למנוחה, אם וככל שנערכו, טוענת התובעת כי בתלוש פנסיה לחודש ינואר 2004 שהועבר לעיונה לאחר פתיחת ההליך דנן [צורף כנספח 4 לסיכומי התובעת] צויין "הביטוח ההדדי (ביטוח למקרה פטירה) שערכה עבורך קרן מקפת יסתיים ביום 31.12.03. על פי הוראות משרד האוצר, החל משנה זו, קרן מקפת אינה יכולה לבטח אותך בביטוח הדדי על ידה. נבדקת אפשרות לעריכת ביטוח הדדי ע"י חברת ביטוח, ובמידה והדבר יתאפשר נודיעך על כך בנפרד". התובעת זכאית לדעת האם המנוחה המשיכה את הביטוח והאם ביטוחה עצמה בביטוח למקרה פטירה.

תמצית טענות הנתבעת

1. זכויות עמית בקרנות הפנסיה מתגבשות בהתאם לתקנון שהיה בתוקף בעת קרות האירוע המזכה. לפיכך על מנת ללמוד האם לתובעת זכויות בקרן הפנסיה יש לבחון את התקנון שהיה בתוקף במועד פטירת המנוחה הוא התקנון האחיד.
2. לתקנון של קרן הפנסיה מעמד על ולקרן אסור לפעול, אלא בהתאם להוראותיו. בהתאם לסעיף 78 לתקנון האחיד, לתובעת ו/או לנכדים, יורשי המנוחה, להבדיל משאריה, אין כל זכויות בקרן הפנסיה או מעמד כלפי קרן הפנסיה, שכן כאשר נפטר פנסיונר ולא השאיר אחריו זכאים לתשלום מהקרן (דהיינו שארים) – פגו כל חיוביה של הקרן.
3. יורשים נזכרים בתקנון האחיד בסעיף 49(ה), אולם זה אינו חל בענייננו. סעיף 49(ה) לתקנון האחיד קובע כי רק כאשר נפטר מבוטח, אשר לא קיבל קצבת נכות מהקרן ולא השאיר אחריו שאירים, זכאים יורשיו למשיכת הזכויות שצבר בקרן. המנוחה הייתה בעת פטירתה במעמד של פנסיונרית, להבדיל ממבוטחת, ולא הוגשה מטעמה כל בקשה למשיכת כספים ומשכך אין תחולה בענייננו לסעיף 49(ה) לתקנון ולא קמה כל זכאות ליורשי המנוחה.
4. מאחר והנתבעת הינה קרן פנסיה ותיקה שבהסדר, הרי שתקנון הקרן אינו מאפשר קביעת מוטבים על ידי העמית, אלא שהזכאות לקבלת כספים מקרן הפנסיה נקבעת רק בהתאם לאמור בתקנון האחיד בקרות אירוע מזכה.
5. בהתאם לקבוע בסעיף 147 לחוק הירושה, זכויות בקרן הפנסיה אינן חלק מהעיזבון וגם מטעם זה אין לתובעת מעמד מול קרן הפנסיה. יורשי המנוחה אינם יכולים לעקוף ולהתנות על הוראות תקנון הקרן באמצעות צוואתה. ההתניה הנזכרת בסיפא סעיף 147 לחוק הירושה חייבת להופיע בתקנון הקרן ומשאין התניה כזו הרי שלתובעת כיורשת של המנוחה אין מעמד כלפי קרן הפנסיה ולקרן אין חובות כלפי התובעת. הטענות נטענות למעלה מן הדרוש, שכן בנסיבות הענין לתובעת ממילא אין זכאות לכספים מהקרן, בהתאם לתקנון.
6. התובענה אינה מגלה עילה. התובעת אינה טוענת לזכות לכספים מסויימים מכוח התקנון, התובעת אינה טוענת כי הקרן הייתה חבה למנוחה כספים כלשהם בחייה, התובעת אף אינה טוענת כי הקרן חדלה או התרשלה בעניינה של המנוחה – וככל שקיימת טענה כזו דינה להידחות מחמת התיישנות. מטרת התובענה היא בבחינת "מסע דיג" פסול ואין לאפשר אותו. בנוסף, מבוקש לחשוף מסמכים בהיקף רחב מאוד, ללא כל הבחנה, באופן בלתי סביר המכביד על הקרן למעלה מן הדרוש.
7. הנתבעת אינה מבטחת בביטוח הדדי. על מנת לגלות האם נצברו למנוחה כספים בחברות ביטוח אחרות, באפשרות התובעת לעשות שימוש במערכת האינטרנטית של משרד האוצר "הר הכסף" ובכך לאתר זכויות שהיו למנוחה בחברות ביטוח (אם וככל שהיו), ואין צורך או טעם בהקשר זה לנהל הליך מול הנתבעת לשם כך.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלנו את מלוא טענות הצדדים נחה דעתנו כי דין התביעה להידחות. נפרט טעמיי מסקנתנו.

ההסכם החל בענייננו

1. סעיף 16 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופת גמל), התשס"ה-2005 (להלן – חוק קופות הגמל) קובע כי זכויות החברים בקרן הפנסיה נגזרות מהוראות התקנון בלבד^[1]:

(א) קופת גמל תתנהל על פי תקנון שאישר לה הממונה.

(ב) הוראות התקנון כפופות להוראות לפי חוק זה, ולהוראות כל דין אחר החלות על ניהול קופת גמל; הוראה בתקנון קופת גמל הסותרת הוראה לפי חוק זה או הסותרת הוראת כל דין אחר כאמור, לא ינהגו לפיה, ויראו כאילו נקבעה במקומה ההוראה לפי חוק זה או הוראת הדין, לפי העניין.

(ג) בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), זכויות וחובות עמיתים בקופת גמל לא ייקבעו אלא בתקנונה, וחברה מנהלת לא תקנה לעמיתי קופת גמל זכויות ולא תטיל עליהם חובות, שלא בהתאם לתקנונה.

1. ענין זה עוגן עוד טרם חקיקתו של סעיף 16 לחוק קופות הגמל בתקנה 41כו לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964 אשר קבעה:

(א) זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לקיצבה לא ייקבעו אלא בתקנונה; לענין זה, "זכויות העמיתים" - לרבות הגדרת הזכאים והזכאויות, שיטת חישוב השכר הקובע, שיטת הצמדת הקיצבה, רכיבי שכר הנכללים בבסיס הקיצבה ומועד תשלום הקיצבה.

(ב) קופת גמל לקיצבה לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה, אף אם שולם עבורם.

1. הוראות דין אלה שימשו את המסד להלכה הפסוקה, אשר קובעת כי תקנון הקרן הוא מסמך היסוד, המהווה מעין "חוקה" שקובעת ומסדירה, בין השאר, את מדיניות הקרן, סמכותה וזכויות חבריה. בהתאם, זכויות וחובות העמיתים בקרן ייקבעו אך ורק בתקנונה של הקרן, והקרן תהיה מנועה מליתן לחברים זכויות שונות מאלה הקבועות בתקנון. סטייה מהוראה זו גורמת לפגיעה בזכויות החברים האחרים ולפגיעה בעקרון השוויון המונח ביסוד פעילות הקרן (ע"ע (ארצי) 28489-06-12 סוהייל אבו נסאר נ' מנורה מבטחים פנסיה בע"מ (01.03.2015)).
2. נוכח טיבה של הקרן, מאפייניה היחודיים הנובעים מיעודה ומעקרונות ההדדיות והשוויון לאורם היא פועלת מוקנית לקרן הזכות לשנות מעת לעת את הוראות התקנון באופן המשנה את זכויות חבריה (בג"צ 4948/03 משה אלחנתי נ' שר האוצר - מר בנימין נתניהו (15.6.08)).
3. הזכות לקבלת קצבה מהקרן מתגבשת ביום האירוע המזכה אשר מכוחו קמה הזכות, ולא ביום הצטרפותו של העמית לקרן (ע"ע (ארצי) 1407/01 אורי פידלמן נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (17.10.04), ע"ע (ארצי) 629/97 אליאב נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע לו 721, 773-777, דב"ע (ארצי) שנ/3-60 עמיקם ברקן נגד קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, פד"ע כב 258, ע"ע (ארצי) 600013/96 אברהם ליבוביץ נגד קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (9.6.02)).
4. מאחר והתביעה נסובה על זכויות אפשריות של התובעת הנובעות מפטירת המנוחה, הרי שההסדר החוזי החל על ענייננו הינו תקנון הקרן אשר היה תקף במועד פטירתה של המנוחה, הוא התקנון האחיד.
5. משזו נקודת המוצא נפנה לבחון האם חלה על הקרן החובה לגלות לתובעת את המסמכים.

התקנון האחיד אינו מקנה לתובעת מעמד כלפי הקרן ו/או זכות כלשהי

1. התובעת אינה שאירה של המנוחה, כהגדרת המונח בתקנון האחיד ואינה טוענת למעמד זה, כל שנטען הוא כי התובעת היא יורשת המנוחה.
2. סעיף 49(ה) לתקנון האחיד שכותרתו "החזרת כספים במקרה שבו אין זכאות לקצבה" מקים בתנאים מסויימים זכאות ליורשי מבוטח, אולם סעיף זה אינו חל בענייננו, שכן הוא עוסק במבוטח, להבדיל מפנסיונר, אשר, כאמור, לא היתה לו זכאות לקצבה. המנוחה היתה במעמד של פנסיונרית וקיבלה מהקרן קיצבה בפועל במשך שנים ארוכות.

בע"ע (ארצי) 57896-11-13 סרגיי המר נגד קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ (11.11.14) דן בית הדין הארצי בתביעתם של יורשים לקבלת כספים מכוח סעיף 49(ה) האמור לתקנון וקבע כי היורשים אינם זכאים לקבל כספים בנסיבות בהן היתה המנוחה פנסיונרית וקמה לה זכות לקבלת קצבה, על אף שזכות זו טרם מומשה בפועל. בענייננו הדברים נכונים מקל וחומר שעה שהמנוחה קיבלה מהקרן קצבה חודשית משך שנים רבות. בפסק דינו קבע בית הדין הארצי כי "הזכאות למשיכת כספים צבורים צריכה להיקבע אך ורק לאור תקנונה של המשיבה. בהעדר הוראה מפורשת בתקנון לגבי זכאות היורשים, אזי אין זכאות באשר מדובר בבקשה למתן גמלה לבר-תקנונית, דבר האסור לגבי קרן פנסיה עם ערבות הדדית ואחריות משותפת כדוגמת המשיבה במקרה שבפנינו".

1. סעיף 78 לתקנון האחיד, שכותרתו "מיצוי זכויות" קובע "נפטר מבוטח או פנסיונר ולא השאיר אחריו זכאים לתשלום מהקרן מכוחו כאמור בתקנון זה – פגו כל חיוביה של הקרן בגינו".
2. התובעת לא הצביעה על כל הוראה בתקנון המקנה לה זכות כלשהי כלפי הקרן. כך גם לא נסתרו טענות הקרן בדבר היעדר זכאות התובעת לכספים, בהיותה יורשת של מנוחה אשר נפטרה בעת שהיתה פנסיונרית של הקרן וקיבלה מהקרן קיצבה במשך שנים רבות.
3. בנסיבות אלה משלא הוכח כי לתובעת יש מעמד כלשהו כלפי הקרן ואף לא הוכח שקמה לה, או עשויה לקום לה, זכאות כלשהי לכספים מהקרן מכוח הוראות התקנון האחיד, אין מקום לחייב את הקרן בחובות גילוי כלפיה.

זכויות בקרן אינן חלק מהעיזבון

1. סעיף 147 לחוק הירושה קובע כי "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון". הסעיף פורש באופן שאינו מבחין בין סוגים שונים של קופות גמל, כך שכל הכספים המופקדים בקופות גמל אינם מהווים חלק מהעיזבון (רע"א 8622/13 המוסד לביטוח לאומי נגד רחלה שחר (7.9.16)).
2. לא מצאנו לקבל את טענת התובעת לפיה המנוחה התנתה בצוואתה כי מלוא זכויותיה מגיעים לעיזבון ומשכך חל סעיף 147 סיפא לחוק הירושה. ההתניה הנזכרת בסיפא סעיף 147 לחוק הירושה חייבת להיות חלק בלתי נפרד מההסדר החוזי הקובע את הזכות לקצבה, דהיינו הסדר שנערך בין הקופה לבין העמית (ע"א 5027/90 ד"ר חיים מילשטיין נגד שמעון אנקווה (19.7.93)). אין די בקביעה בצוואה כדי לחרוג מהכלל הקבוע בסעיף 147 לחוק הירושה, שכן לא ניתן לעקוף את הוראות התקנון ולהתנות עליהן באמצעות צוואה (בג"צ 2673/06 אביבה שאוה-שוע נגד בית הדין הארצי (21.4.09)). הדברים מצויינים למעלה מן הצורך ולהשלמת התמונה בלבד, שכן ממילא היורשים אינם זכאים לכספים מהקרן לאחר פטירת המנוחה במעמדה כפנסיונרית (אף אם היו הכספים חלק מהעיזבון – ולא כך הם פני הדברים). עוד נציין כי גם הצוואה אינה מתייחסת ברחל בתך הקטנה לכספים המצויים בקרן.
3. כאמור, הזכויות בקרן (אם וככל שהיו מתגבשות מכוח פטירת המנוחה, דבר שלא הוכח) אינן חלק מהעיזבון וגם מטעם זה לא הוכח מעמדה של התובעת כלפי הקרן.

לא הוכח מקור נורמטיבי כלשהו המקנה זכות לקבלת המסמכים

1. סעיף 3 לחוק קופות הגמל קובע חובה של הקופה לנהוג בנאמנות ולפעול לטובת העמיתים, לרבות מוטביהם . הסעיף אינו מאזכר חובות דומות אשר חלות כלפי יורשיו של עמית הקרן.
2. לא נטען וממילא לא הוכח קיומו של מקור נורמטיבי כלשהו המחייב את הקרן בחובת גילוי כלפי התובעת ואף לא הוכח כי לתובעת מעמד ו/או זכות, ולו תיאורטית או אפשרית, מהקופה.
3. טענות התובעת בכל הנוגע לחובת הגילוי אינן נשענות על אדנים משפטיים מוגדרים. אין די בכך שהתובעת הינה ביתה היחידה של המנוחה ויורשת מכוח הצוואה כדי להקנות לה זכות לקבלת המסמכים. לתובעת כיורשת אין זכות קנויה לעיין במסמכי קרן הפנסיה, שככלל אינם חלק מהעיזבון (ר', בשינויים המחוייבים, ה"פ (ת"א) 50725-02-12 שוורצמן שלמה נ' פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ (15.10.2012)).
4. כך גם לא יכולה התובעת לתלות יהבה ב"זכות לרדת לחקר האמת", שכן אין מדובר בזכות כללית וגורפת של כולי עלמא שקמה גם בנסיבות בהן למבקש המידע אין מעמד כלפי הקרן, מחזיקת המידע. זכות עיון במסמכים צריכה לנבוע ממקור נורמטיבי כלשהו או לקום בנסיבות חריגות וספציפיות שמצדיקות זאת. אין מקום להקיש מחובת הגילוי הרחבה בעיקרה בה נוקט בית הדין ככלל בהליכי גילוי מסמכים. זאת מהטעם שהליכי גילוי מסמכים מתנהלים כחלק מהליך משפטי שלם במסגרתו נתבעות זכויות ולכן ככל שהמסמכים רלבנטיים, ולו בדוחק, ייטה בית הדין להתיר גילויים. בענייננו עתרה התובעת על דרך של המרצת פתיחה לסעד שכל כולו גילוי מסמכים והוא אינו נלווה להליך אחר שבגדרו נתבעת זכות. לטעמנו התובעת לא עברה את המשוכה הראשונית והבסיסית הנדרשת לצורך מתן הסעד המבוקש, שכן לא הוכיחה מעמד כלפי הקרן ו/או זכות כלשהי שעשויה לנבוע לה מהקבלת המסמכים ולחילופין זכות מוגדרת שעשויה להיפגע מאי קבלתם.
5. מבלי לקבוע מסמרות נציין כי יתכן ששונים היו פני הדברים אילו היתה התובעת מצביעה על זכות לכאורית שיכולה היתה לקום לה לאחר פטירת המנוחה ו/או מעלה טענות מבוססות בדבר התנהלות לא תקינה של הקופה במהלך השנים בהן שולמה למנוחה הקצבה. אלא שהתובעת לא הצביעה על זכות כאמור, לא הביאה ולו ראשית ראיה לכך שעשויה לקום לה זכאות לקבל כספים מהקרן ולא העלתה כל טענה מבוססת (ולו בראשית ראיה) בדבר התנהלות לא תקינה לכאורה של הקרן במהלך השנים (כגון תשלומי חסר, מרמה וכיוצ"ב). בנסיבות אלה לא מצאנו לקבל את טענות התובעת לפיהן "אי מתן זכות העיון תפגע בזכותה הקניינית של המבקשת לבחון את זכויותיה ככל שקיימות אצל המשיבה".

התקנון האחיד מפורסם וגלוי לעין כל (זאת גם מכוח סעיף 18 לחוק קופות הגמל). ככל שהתובעת סבורה כי קמה לה זכות לקבל כספים מהקרן מכוח עילה כלשהי המעוגנת בתקנון סלולה בפניה הדרך לנקוט בהליך משפטי לקבלת אותה זכות ובמסגרתו לבקש גילוי של המסמכים.

1. משלא הוכחה זיקה בין התובעת לבין הקרן באופן שמטיל על הקרן חובה כלפי התובעת ומאחר ולא הוכח, ולו בראשית ראיה, כי המסמכים עשויים להועיל לתובעת והימנעות ממסירתם עשויה לפגוע בזכות הקיימת לה, הרי שיש בתביעה משום "מסע דיג" פסול שלא מצאנו להתירו.
2. למען לא תצא פסיקתנו חסרה נציין כי לטעמנו בפסקי הדין אליהם הפנתה התובעת אין כדי לסייע בידה, שכן אין הנדון דומה לראיה. נפרט.

פסק הדין בת"א (ת"א) 23017/97 חנה רזבי נגד אי.איי.ג'י ישראל בע"מ (22.8.07) עסק בחברת ביטוח אשר ממנה זכאי מבוטח לתגמול בקרות אירוע מזכה בהתאם לגובה הכספים שהעביר לחברת הביטוח, להבדיל מקרן הפנסיה, שמיסודה מושתת על עקרונות של הדדיות ושיוויון ומעניקה לעמיתיה ולשאיריהם זכויות ללא קשר ישיר לסכומי הביטוח ששולמו. בהתאם לקבוע בצו חוזה ביטוח (קביעת סוגי עסקאות עליהן לא יחול החוק), תשמ"ו 1986, לא חל על הקרן חוק חוזה ביטוח התשמ"א 1981. מטעם זה כשלעצמו לא ניתן לגזור גזירה שווה בין המקרים. למעלה מן הדרוש נציין כי הקופה עומדת בחובת הגילוי שנקבעה בפרשת רזבי האמורה שכן ההסכם החוזי התקף בין המנוחה לבין הקופה הינו התקנון האחיד אשר מפורסם וגלוי לעין כל.

כך גם ההחלטה שניתנה בת"א (נצ') 91-01-09 ג'אדה עליוי נגד כלל חברה לביטוח (1.3.09) הינה החלטה אשר ניתנה ביחס לביטוח שנערך בחברת ביטוח ובמסגרת תביעה קיימת לתגמולי ביטוח חיים, להבדיל מהמרצת הפתיחה בענייננו.

ביחס לת"ע (ת"א) 290/87 גולדשטיין נגד קרנות התגמולים בע"מ הנזכר בפרשת רזבי – הרי שפסק דין זה עסק בנסיבות בהן התעוררה מחלוקת בנוגע לקביעת המוטבים. בענייננו אין מתעוררת כלל מחלוקת זו שכן בהתאם לתקנון האחיד בנסיבות של פטירת פנסיונר הקרן קמה זכאות לשארים בלבד (כהגדרתם בתקנון). עוד מתייחס פסק הדין האמור למעשי גזלה נטענים. בענייננו לא עלתה כל טענה מסוג זה מצד התובעת וגם מטעם זה לא ניתן להקיש מפסק הדין האמור.

1. בשולי הדברים וביחס לטענת התובעת לפיה יתכן והמנוחה ערכה ביטוח פרטי למקרה פטירה, אפשרות תיאורטית העולה מתלוש פנסיה לחודש ינואר 2004 – הצדק עם הנתבעת בטענתה לפיה לתובעת אפשרות לבדוק את ענין הביטוח הפרטי באמצעות שימוש במערכת האינטרנטית "הר הכסף" של משרד האוצר, אשר יעודה איתור פוליסות בחברות ביטוח פרטיות. אין מקום לניהול ההליך מול הקופה בהקשר זה וממילא אין בטחון כי המידע המצוי בידי הקופה בסוגיה זו שלם ומלא.
2. מהטעמים המפורטים לעיל התביעה נדחית.
3. בהתחשב בהיקפו המצומצם של ההליך תישא התובעת בהוצאות בסך 2,500 ₪ בלבד, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה אלול תשע"ח, (05 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. כל ההדגשות בפסק הדין הוספו, למעט אם צויין אחרת. ↑