1. לפניי תביעת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, שהגישו יורשיו של המנוח ש.א. ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.4.16.
2. הנתבעת לא חולקת על חבותה לפצות את התובעים. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לגובה הפיצוי.
3. המנוח נולד ביום 22.7.84.

המנוח הותיר אחריו אלמנה ושישה ילדים:

האלמנה ילידת 7.12.86.

הילדים:

ע.א. ילידת 7.7.06.

ד.א. יליד 6.1.08.

ר.א. יליד 22.2.09.

נ.א. ילידת 4.2.13.

ש.א. ילידת 21.9.14.

א.א. נולדה לאחר התאונה ביום 6.10.16.

1. ביום 6.5.18 נישאה התובעת שוב. בן זוגה הנוכחי, א.ד., גרוש ואב לשלושה ילדים. לפני מספר שנים חלה והוא מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור 100% (סעיפים 2 ו- 3 לתצהיר א.ד.). כאשר הוא יכול, הוא לומד בכולל ומקבל תמיכה חודשית בסך 2,000 ₪ (סעיף 6 לתצהיר).
2. מטעם התובעים העידו יונתן דידי – מנהל בפרסום יהלום; איתמר מאיר – מנהל בעסק בשם אמביציה; א.ד., בן זוגה הנוכחי של התובעת; שלמה אביטן – אביה של התובעת, והתובעת עצמה.
3. הנתבעת לא הזמינה עדים מטעמה.

הכנסות המנוח

1. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת להכנסות המנוח עובר לתאונה ולכושר השתכרותו. אין מחלוקת כי המנוח לא דיווח על הכנסותיו למס הכנסה.
2. לטענת התובעים, עובר לתאונה השתכר המנוח מעל 20,000 ₪ לחודש ואת רוב הכנסותיו הם הוכיחו ברמת ודאות סבירה. המנוח עבד מדי יום מחמש בבוקר ועד עשר בלילה, בחמש משרות שונות. פתח ארבעה מיזמים שונים במקביל לעבודתו כשכיר, ובמועד התאונה הוא עתיד היה להיות מעורב בשלושה פרויקטים עתידיים שהבשילו לכדי הסכמי עבודה.

עוד לטענת התובעים, ההוצאות לתצרוכת משק בית במשפחה בת שש נפשות ומעלה בשנת 2015 היו בגובה 18,371 ₪. סכום זה, בצירוף הסכום ששילם המנוח בגין החזר חובות בסך 3,500 ₪ לחודש, תומכים בכך שההכנסה המשפחתית עברה את הסכום של 22,800 ₪.

1. לטענת הנתבעת, התובעים לא הוכיחו את ההכנסות שהם טוענים להן. הגוזמאות שתוארו באשר לרווחי המנוח ממספר עיסוקים היו גדולים. מהראיות עולה כי מדובר במשפחה שבקושי סיימה את החודש. ניסיון של המנוח והאלמנה להקים עסק מניב פרנסה כשל. המנוח ללא השכלה, עבד בעבודות מזדמנות. מעת לעת נאלצו ליטול הלוואות לכיסוי המינוסים הגדולים אליהם נקלעו. ההלוואה האחרונה נלקחה על ידי המנוח סמוך לפטירתו. המשפחה נזקקה לסיוע שירותי הרווחה ועמותת פעמונים.

המנוח חיפש יציבות כלכלית אליה לא הצליח להגיע גם בגיל 32.

1. לאחר שמיעת הראיות ניכר שהתמונה אותה תיארה הנתבעת משקפת יותר את המציאות.
2. כשהתובעת והמנוח התחתנו היה המנוח בחור ישיבה (התובעת, עמ' 78 לפרוטוקול). כשנתיים לאחר שנישאו קנו דירה, נכנסו לחובות, והמנוח יצא לעבוד כדי לכסות את החובות (התובעת, עמ' 80 לפרוטוקול). במקביל, נכנסו השניים לעסק של חנות בגדים שאותו ניהלה התובעת, בעזרת המנוח. עסק זה נכשל (עמ' 79 לפרוטוקול). החובות הגיעו לסדר גודל של חצי מיליון ₪, כולל המשכנתה על הדירה (עמ' 80 לפרוטוקול).

המנוח עבד בעבודות מזדמנות כדי לשלם את החובות. הוא ניקה חדרי מדרגות, עבד באבטחה, בהפצות, בשליחויות, ובהסעות. הוא עבד במלון ענבל כמשגיח כשרות, בעבודות ניקיון (התובעת, עמ' 80 לפרוטוקול), וכן עבד באריזת עלונים במסגרת עמותת גבריאל שר ישראל.

1. ההכנסות העיקריות של המנוח עובר לתאונה היו מעבודתו עם פרסום יהלום בהפצת עלון פרסום יומי בשם מידע אנ"ש, ועבודתו עבור עמותת גבריאל שר ישראל שם עסק המנוח בשיגור עלונים.
2. יונתן דידי, מי שהיה בתקופה הרלוונטית מנהל בפרסום יהלום העיד כי המנוח היה המפיץ הראשי שלהם (עמ' 9 לפרוטוקול). הכנסתו החודשית הממוצעת הייתה כ- 7,000 ₪. ההכנסה הייתה מבוססת על שלושה סוגי עבודות: הפצה במסלול הקבוע; עבודות הפצה נוספות שהגיעו מפרסום יהלום ועבודות פרטיות של המנוח. פרסום יהלום והמנוח התחלקו בהכנסות מעבודות ההפצה הנוספות (יונתן דידי, עמ' 24 לפרוטוקול).
3. לגבי העבודה בעמותת גבריאל שר ישראל הצהירה התובעת כי המנוח קיבל מהם מספר פעמים בחודש עלוני שבת אותם צריך היה להכניס למעטפות, להדביק מדבקות ולשגר בדואר (סעיף 8 לתצהיר).
4. כאמור, המנוח לא דיווח על הכנסותיו למס הכנסה.

עמותת גבריאל שר ישראל הוציאה למנוח תלוש משכורת ודיווחה על עבודתו אצלה.

מדו"ח רציפות ביטוח שנערך על ידי המוסד לביטוח לאומי עולה כי המנוח התחיל לעבוד בגבריאל שר ישראל בחודש אוגוסט 2015. לפי הדו"ח, ההכנסה החודשית הממוצעת של המנוח בארבעת החודשים הראשונים של שנת 2016 הייתה 2,010 ₪.

התובעת לא הייתה מעורה בעבודתו של המנוח בגבריאל שר ישראל. היא לא ידעה להסביר את התנודתיות בשכר שהוא קיבל מהעמותה (עמ' 85 לפרוטוקול).

1. אביה של התובעת הצהיר כי המנוח נהג ללמד נערים ולהכין אותם לקריאת התורה ולקראת בר המצווה (סעיף 3 לתצהיר). לפי תצהירו המנוח גם קרא בבית הכנסת ושימש כחזן (סעיף 4 לתצהיר).
2. התובעת העידה כי המנוח ביצע עבודות הפצה גם עבור סטודיו די.וי.די. אולם מחקירתה הנגדית עלה כי המנוח לא עבד עבור סטודיו זה אלא נעזר בחשבוניות שלו כאשר התבקש לתת חשבוניות (עמ' 88 לפרוטוקול).
3. איתמר מאיר, בעל עסק להפצה בשם "אמביציה", העיד כי עובר לתאונה רצה המנוח להתחיל לעבוד בצורה מסודרת ולקבל תלוש משכורת. מעדותו עלה כי על הפרק היו שתי עבודות משמעותיות. עבודה של הפצה ושליחויות במסגרת "אמביציה" ועבודה בעמותת גבריאל שר ישראל, כאיש אחזקה.

התובעים הגישו אישור על סיכום עבודה שעליו חתם איתמר מאיר, הנושא תאריך 2.9.16.

לפי המסמך, איתמר מאיר סיכם עם המנוח ביום 15.3.16 שהמנוח יתחיל לעבוד בהדבקת מודעות פרסום ומשלוחים בעסק שבבעלות איתמר מאיר ביום 1.5.16 (יום לאחר חג הפסח). המנוח אמור היה לעבוד במשרה מלאה בהיקף של 120 שעות חודשיות ולקבל 7,200 ₪ לחודש, לא כולל שעות נוספות (121 לתיק המוצגים של התובעים).

התובעת התייחסה לעבודה עם איתמר מאיר כעבודה נוספת אשר אמורה הייתה להתבצע לאחר שעות העבודה עם פרסום יהלום. מעדותו של איתמר מאיר ניתן היה להבין שהמנוח עתיד היה להפסיק את עבודתו עם פרסום יהלום ולעבוד רק אתו. לפי ההסדר ביניהם המנוח אמור היה גם להפסיק לעבוד עם לקוחות פרטיים (עמ' 38 לפרוטוקול).

בתחילת חקירתו השיב, אמנם, איתמר מאיר, כי העבודה אצלו אמורה הייתה להיות אחרי שעות העבודה של המנוח עבור פרסום יהלום (עמ' 38 לפרוטוקול), ובנוסף לעבודה בגבריאל שר ישראל באריזת עלונים (עמ' 40 לפרוטוקול). אולם בהמשך חקירתו התברר כי למנוח היה מתחרה שהתנכל לו ונהג להוריד את המודעות שהמנוח תלה, והדבר גרם לכך שהמשך העבודה של המנוח עם פרסום יהלום היה מוטל בספק (עמ' 59 לפרוטוקול). לפי איתמר מאיר, בגלל אותו עימות עם המדביק האחר ש"ירד לחייו" ביקש המנוח לשנות את מתכונת העבודה ולעבוד בצורה מסודרת תחת חסותו (עמ' 53 לפרוטוקול).

התובעת נשאלה והשיבה אף היא כי למנוח היה מתחרה עסקי שהתנכל לו (עמ' 97 לפרוטוקול), והוריד את המודעות שהמנוח תלה (עמ' 98 לפרוטוקול). ההתנכלויות נמשכו כמה חודשים (עמ' 110 לפרוטוקול). פרסום יהלום הבהיר למנוח שאותן התנכלויות גורמות לו להפסדים והציע למנוח להסתדר עם המתחרים, אחרת ייאלצו להפסיק לעבוד עמו (עמ' 98 לפרוטוקול). בגלל אותן התנכלויות הופסקה עבודתו של המנוח עם פרסום יהלום למשך יומיים, לפני חג הפסח (התובעת, עמ' 98 לפרוטוקול). לאחר שלא נמצא אחר שיבצע את העבודה, חזר המנוח לבצע אותה (עמ' 99 לפרוטוקול).

יונתן דידי, מי שהיה בזמנו מנהל בפרסום יהלום, לא נשאל ולא הזכיר בעדותו את ההתנכלויות, את הקשיים, את הפסקת העבודה של המנוח ואת הספק בנוגע להמשך העבודה עם המנוח.

פרסום יהלום נסגר לפני שנתיים (יונתן דידי, עמ' 31 לפרוטוקול; עמ' 34 לפרוטוקול).

1. עדותו של איתמר מאיר כמו גם הנסיבות שבהן פנה אליו המנוח כדי שיעסיק אותו, תומכות, כאמור, בכך שהעבודה עמו אמורה הייתה לבוא במקום העבודה עם פרסום יהלום.
2. בחקירה הנגדית נשאל איתמר מאיר לגבי כוונה שהייתה להעסיק את המנוח בעבודות תחזוקה בעמותת גבריאל שר ישראל, ואישר שאכן הייתה כוונה כזו (עמ' 46 לפרוטוקול). הוא לא ידע מה היו תנאי השכר שהוצעו למנוח (עמ' 47 לפרוטוקול). התובעת לא ידעה שהצעה כזו עמדה על הפרק (עמ' 102 לפרוטוקול).

לשאלת בית המשפט השיב איתמר מאיר כי העמותה מחזיקה קרוב ל- 15 בניינים ומדובר בעבודה בהיקף של משרה מלאה. לפי עדותו, המנוח אמור היה לעבוד בהפצה עד השעה ארבע-חמש אחר הצהריים, ומשעה זו לעבוד בתחזוקה (עמ' 48 לפרוטוקול).

1. התובעת התייחסה למכלול העבודות שעליהן הצהירה והשיבה כי פעמיים בשבוע היה המנוח עובד מארבע בבוקר ועד שבע וחצי בהדבקת מודעות. בבוקר היה לוקח את הילדים לתלמוד תורה, והיא הייתה יוצאת לעבוד. הוא עבד עד שתיים-שלוש בעבודות שונות. היה אוסף אותה מהעבודה ושניהם היו מוציאים את הילדים מבית הספר. בשש הוא היה ממשיך עם סדר היום שלו; הסעות, לקוחות פרטיים וכיוצ"ב, והיה חוזר בתשע בלילה לביתם (עמ' 104 לפרוטוקול).

לפי גרסת התובעת, את העבודה ב"אמביציה" אמור היה המנוח לבצע במקביל לעבודה עבור פרסום יהלום (עמ' 104 לפרוטוקול). עדות זו אינה מתיישבת עם תשובתו של איתמר מאיר לפיה המנוח אמור היה לעבוד אצלו עד ארבע-חמש אחר הצהרים.

העבודה בהפצה אצל איתמר מאיר עד ארבע-חמש אחר הצהרים, ולאחר מכן עבודת התחזוקה בגבריאל שר ישראל, אינה מסתדרת עם סדר היום שעליו העידה התובעת ועל אורח החיים שלה ושל המנוח.

1. התובעת העידה כי סמוך לפני מותו תכנן המנוח להשקיע בעסק ולשם כך לקח הלוואה (סעיף 25 לתצהיר). העדות על הכוונה להשקיע בעסק אינה מתיישבת עם הראיות על הכוונה של המנוח לעבוד כשכיר ב"אמביציה" או במסגרת גבריאל שר ישראל.
2. התובעת העידה על עסק נוסף אשר לטענתה התכוון המנוח להיכנס אליו, והוא שיווק מוצרי תזונה. לפי תצהירה, הוסכם בין המנוח לי.ע., שהמנוח יפרסם את המוצר שי.ע. מכר ויקבל 50 ₪ על כל בקבוק שימכור. לפי תצהירה, המנוח אמור היה להתחיל בעבודה זו מיד לאחר פסח 2016 (סעיף 20 לתצהיר).

לתצהיר התובעת צורף הסכם מיום 16.2.16 עם י.ע.

התובעת נשאלה והשיבה שהיא לא יודעת האם המנוח הצליח למכור בקבוקים. לשאלה האם ניסה למכור השיבה: "אולי" (עמ' 96 לפרוטוקול).

בתצהיר כתבה התובעת שהמנוח אמור היה להתחיל בעבודה זו אחרי פסח. כאשר הוצג לה ההסכם היא הסכימה שהוא כנראה התחיל לעבוד מיד (עמ' 96 לפרוטוקול).

לשאלה מדוע כתבה בתצהיר שהמנוח אמור היה להתחיל לעבוד אחרי פסח השיבה שהיא הסתמכה על דבריו של י.ע. (עמ' 97 לפרוטוקול).

1. התובעת לא ידעה מה היה גובה ההוצאות של המנוח בהפעלת עסק ההפצות (עמ' 109 לפרוטוקול), לא ידעה מה הייתה ההכנסה נטו (עמ' 109 לפרוטוקול), ולא ידעה כמה הוא שילם לעובדים שהוא העסיק (עמ' 110 לפרוטוקול).

נתונים אלה משמעותיים על מנת להעריך את ההכנסות של המנוח (נטו).

1. יונתן דידי העיד, כאמור, כי ההכנסה הממוצעת של המנוח מפרסום יהלום עמדה על כ- 7,000 ₪. נתון זה מתיישב עם המשכורת שהתכוון לתת לו איתמר מאיר במסגרת "אמביציה" במקום העבודה עם פרסום יהלום. נוסף על כך, קיבל המנוח עבור עבודתו בעמותת גבריאל שר ישראל כ- 2,010 ₪ לחודש.
2. כדי לקבל את ההלוואה האחרונה שלקח חתם המנוח על תצהיר (שאינו נושא תאריך) לפיו יש לו הכנסות בסך 10,000 ₪, ללא תלושי שכר, מידי חודש בחודשו (נספח יד לתצהיר התובעים). התובעת העידה כי התצהיר נחתם לפני עורך הדין אצלו עבדה עובר לתאונה, ומכאן שהוא נחתם בשנת 2015 (עמ' 107 לפרוטוקול).

מכלול הראיות שהוגשו כמו גם האפשרויות עליהן העידו העדים, תומכים בכך שההכנסה עליה הצהיר המנוח משקפת את ההכנסה שקיבל, וזו שצפוי היה לקבל לאחר השינויים שהתכוון לערוך.

1. הכנסת המנוח לצורך חישוב ההפסדים לתלויים ולעיזבון תעמוד, אפוא, על 10,000 ₪.

כושר ההשתכרות של התובעת

1. מיום נישואיה, וגם במהלך ההריונות יצאה התובעת לעבוד. היא ניהלה בעבר רשת של חנויות בגדים בשם "עולם הבגד". בשנה שקדמה לתאונה עבדה כמזכירה במשרד עורך דין, ובמרץ 2016 החלה לעבוד באולם אירועים כמזכירה (התובעת, סעיף 27 לתצהיר).

בחנות עבדה התובעת מתשע עד שלוש (עמ' 82 לפרוטוקול), וקיבלה שכר מינימום (עמ' 83 לפרוטוקול). באולם האירועים עבדה כמזכירה, וקיבלה 30 ₪ לשעה (עמ' 84 לפרוטוקול).

התובעת הצהירה כי לאחר התאונה היא לא הייתה מסוגלת לעבוד בגלל מצבה הנפשי ובגלל עומס העבודות בבית (סעיף 28 לתצהיר). בחקירה הנגדית השיבה שאחרי התאונה הכל השתנה (עמ' 84 לפרוטוקול).

1. מדו"ח רציפות ביטוח שנערך על ידי המוסד לביטוח לאומי (נספח טו לתצהיר התובעת) עולה כי בשנת 2014 עבדה התובעת תשעה חודשים והייתה 3 חודשים בחופשת לידה. שכרה החודשי הממוצע בחודשים שבהם עבדה היה 2,657 ₪.

בשנת 2015 היה שכרה הממוצע של התובעת 1,981 ₪ לחודש.

בשנת 2016 (שנת התאונה) עבדה התובעת באולם אירועים ובמשרד עורך דין. בשנה זו היא הייתה שלושה חודשים בחופשת לידה.

שכרה הממוצע של התובעת במשרד עורך הדין בחודשים ינואר ופברואר 2016 היה 1,200 ₪.

בחודש מרץ 2016 החלה התובעת לעבוד באולם האירועים. שכרה בחודש זה עמד על 3,857 ₪ (תלוש חודש מרץ 2016 צורף לתצהיר התובעת).

התובעת המשיכה לעבוד באולם האירועים גם לאחר התאונה. שכרה הממוצע בחודשים מרץ עד ספטמבר 2016 היה 3,039 ₪.

1. לטענת התובעים, את שכרה של התובעת, לצורך חישוב הפיצוי, יש להעמיד על 1,850 ₪ לחודש שהוא שכרה החודשי הממוצע בשנים שלפני התאונה.
2. לטענת הנתבעת, התובעת הוכיחה יכולת עבודה כמנהלת חנות עם עובדים, ספקים, הזמנות, וסגירת קופות. ראתה את עצמה מחויבת לפרנסת הבית וברור שלאחר הלידות הייתה יוצאת לעבוד ומרוויחה שכר ראוי. לטענתה יש להעמיד את שכרה של התובעת על סך 5,000 ₪ לתקופה של חמש שנים ולאחר מכן על סך של 7,000 ₪.
3. התובעת העידה כי עובר לתאונה עבדה באופן רצוף, למעט בחופשות הלידה. היא נהגה לעבוד במקומות שאפשרו לטפל בילדים בבית (עמ' 83 לפרוטוקול). שכרה החודשי הממוצע בשנת 2015 היה, אמנם, נמוך, ועמד על 1,981 ₪ אולם עובר לתאונה היא החלה לעבוד באולם האירועים, ובחודש מרץ 2016 (חודש לפני התאונה) השתכרה 3,857 ₪.
4. הכנסת התובעת באולם האירועים עובר לתאונה משקפת את כושר ההשתכרות שלה, לצד העבודה של המנוח, תוך גידול הילדים. גם עדותה לפיה התכוונה ללדת כמה שיותר ילדים (עמ' 111 לפרוטוקול) תומכת במסקנה זו.
5. הכנסת התובעת לצורך חישוב הפיצוי תעמוד, אפוא, על 3,857 ₪.

המצב הכלכלי של המשפחה עובר לתאונה

1. הראיות תומכות בכך שהמצב הכלכלי של בני הזוג לא היה כפי שתיארה אותו התובעת בתצהירה.
2. מעדות התובעת עלה כי הם חיו מ"היד לפה" (עמ' 87 לפרוטוקול). לא הייתה יציבות כלכלית, ולכן המנוח ניסה למצוא עבודה יציבה (עמ' 102 לפרוטוקול). הם נעזרו ברווחה ובעמותת פעמונים כדי ללמוד כיצד להתנהל נכון מבחינה כלכלית (עמ' 115 לפרוטוקול). התשלומים מפרסום יהלום לא זרמו באופן קבוע והתובעת נאלצה לרדוף אחריהם כדי שישלמו (עמ' 101 לפרוטוקול).
3. יונתן דידי העיד כי היו מקרים שהמנוח היה לחוץ לכסף באמצע החודש, ביקש 1,000 ₪ או 2,000 ₪ והם היו מתחשבנים בסוף החודש (עמ' 14 לפרוטוקול).

ההפסד בשנים האבודות

1. הנתבעת הגישה חוות דעת אקטוארית עם חישובים שנערכו ביחס להכנסה חודשית של המנוח ושל התובעת לפי הכנסה של 1 ₪.

חוות הדעת מתייחסת להפסדים עד הגיע המנוח לגיל 67.

1. ההפסד לפי ההכנסה של המנוח בגובה 10,000 ₪ מגיע ל- 2,375,800 ₪.
2. ה"חסכון" מהכנסת התובעת עד הגיעה גיל 67, לפי שכר בגובה 3,857 ₪ עומד על 198,828 ₪.
3. סה"כ הפיצוי המגיע לתובעים הוא 2,176,972 ₪.
4. הפיצוי בגין הפסדי פנסיה (בשיעור 12.5% מההפסד בשנים האבודות) מגיע ל- 272,121 ₪.

אובדן שירותי אב ובעל

1. בפסיקה נקבעה תקרת פיצוי בגין אובדן שירותיו של בן הזוג בין 200,000 ₪ ל- 300,000 ₪, וזאת כאשר אין נסיבות מיוחדות כמו נישואיו מחדש של בן הזוג שהתאלמן או גיל צעיר במיוחד של הילדים שנותרו (ע"א 4574/11 עיזבון ויורשי המנוח אג'וד נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (19.5.13); ע"א 9788/07 עיזבון המנוחה מרמש נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פ"ד סד(1) 54 (2010)).
2. התובעים דורשים פיצוי בסך 1,100,000 ₪ בגין אובדן שירותי אב. לטענת הנתבעת הפיצוי הראוי עומד על 150,000 ₪.
3. בנסיבות המקרה, לאור מספר הילדים, בהתחשב בנישואי התובעת מחדש, אולם בהתחשב גם במחלת בן הזוג, אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך 300,000 ₪ בגין אובדן שירותי אב.

הוצאות קבורה ומצבה

1. אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין הוצאות קבורה ומצבה.

כאב וסבל לעזבון

1. אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך 45,688 ₪ בגין כאב וסבל לעיזבון.

אובדן הכנסה של האלמנה – תקופת השיקום

1. התובעת עותרת לפיצוי בגין אובדן הכנסות בתקופת השיקום כחלק מהצורך לטפל בבית ובילדים בכוחות עצמה. התובעת מודה כי חלקו של הנזק מגולם בראש הנזק של אובדן שירותי אב, אולם לטענתה, קיים אובדן נוסף, שנובע מהאבל ומהצורך להתגבר על האובדן, ותקופת השיקום לאחר האסון. נוסף על כך יש להביא לטענתה את הצורך לתמוך בילדים מעבר לתפקוד הורי רגיל.
2. ראש הנזק של אובדן הכנסה בתקופת השיקום אינו מראשי הנזק המוכרים בתביעת העיזבון או התלויים, וכפי שטוענים התובעים, הוא מגולם בפיצוי בראש הנזק של אובדן שירותי אב ובעל.

ניכויים

1. לפי חוות הדעת האקטוארית שהגישה הנתבעת, שערוך קצבת השארים שקיבלו התובעים בעבר והיוון הקצבה שיקבלו בעתיד מגיע לסכום של 956,564 ₪.
2. החישוב מבוסס על כך שהקצבאות עבור הילדים ישולמו עד גיל 20.
3. מחלקו של כל תובע יש לנכות את החלק היחסי שהוא יקבל בגין קצבת שארים.
4. ככל שתהיה מחלוקת בין הצדדים לגבי הניכוי, יפנו בבקשה מתאימה ויינתן פסק דין משלים.

תביעת התובעים כנפגעים משניים

1. תובעים 3-8 הגישו את התביעה גם כנפגעים משניים בהתאם להלכת אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון המנוח דהאן, פ"ד מד(3) 397 (1990)).

ביום 23.9.19 הודיעו התובעים כי הם מבקשים להפסיק את התובענה בעילה זו עד לאחר סיום הטיפולים הנפשיים שהם מקבלים (ראו לעניין זה גם את ההודעה מיום 7.10.19).

1. אני מורה, אפוא, על הפסקת התובענה בכל הנוגע לעילה זו, בהתאם להוראת תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

סיום

1. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים שנפסקו בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.
2. כמו כן תחזיר הנתבעת לתובעים את הוצאות המשפט בהן נשאו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה.
3. את חלקו של כל אחד מהקטינים בפיצוי, לאחר ניכוי שכ"ט עו"ד יחסי והוצאות משפט יחסיים, יש להפקיד בחשבון נושא פירות, על שם הקטין, עם הוראה לבנק לפיה עד הגיע הקטין לגיל 18 אין לעשות שימוש בכספים ללא אישור בית המשפט המוסמך.
4. את הסכומים שנפסקו תשלם הנתבעת לתובעים תוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תש"פ, 14 יוני 2020, בהיעדר הצדדים.