04 דצמבר 2019

1. התובע, מר ציון נוגריאן, הועסק על ידי הנתבעת בשכר שעתי כמאבטח בבית הספר התורני "האתרוג" (להלן: "בית הספר"), מיום 28.8.06 עד לאחר סיום שנת הלימודים תשס"ה, וזאת במסגרת מתן שירותי אבטחה שסיפקה הנתבעת לעיריית ירושלים.
2. ביום 2.8.17 הגיש התובע תביעה זו לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, דמי ביגוד, דמי חגים ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה.
3. טענתו העיקרית של התובע בהליך, היא שעל הנתבעת לשלם לו הפרשים של זכויות אשר תלויות בוותק, בשל כך שהוא הועסק ברציפות בבית הספר חמש שנים לפני "קליטתו" על ידי הנתבעת, באמצעות קבלני שמירה אחרים.
4. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה את זכאות התובע לסעדים שתבע והעלתה טענות קיזוז בשל התפטרות התובע ללא מתן הודעה מוקדמת, ובשל תשלום דמי חופשה ודמי הבראה ביתר.

רקע עובדתי

1. התובע החל את עבודתו בנתבעת כמאבטח במוסדות חינוך ביום 28.8.06. אין חולק על כך שעיקר עבודתו של התובע בוצעה בבית הספר. בחודשי חופשת הקיץ של מוסדות החינוך נהג התובע להגיש תביעות לדמי אבטלה.
2. התובע הועסק בשכר מינימום שעתי. לעניין זה אישר התובע בעדותו כי קיבל תלושי שכר בכל חודש ובדק את הנתונים שהם כללו (פרוטוקול 1.12.19, עמ' 4, שורות 22-25). התלושים מצביעים על העסקה שעתית. התובע אישר בעדותו שהשינויים בשכר היסוד היו בהתאם לשינויים בשכר המינימום השעתי (פרוטוקול 1.12.19 עמ' 6 שורה 8).
3. עבודת התובע בנתבעת הסתיימה לאחר סיום שנת הלימודים תשס"ה בעקבות אי זכיית הנתבעת במכרז של עיריית ירושלים לאבטחת בית הספר החל משנת הלימודים תשס"ו. המשמרת האחרונה שהתובע ביצע בבית הספר היה ביום 21.7.15.
4. לאחר סיום עבודתו שוחררו לתובע כספי פיצויי פיטורים בסך 16,162 ₪.

המחלוקות

1. להלן המחלוקות הטעונות הכרעה בהליך:
   1. האם התביעה התיישנה בחלקה לגבי עילות שנוצרו לפני שבע שנים קודם למועד הגשת התביעה, כטענת הנתבעת בכתב ההגנה.
   2. מה היה היקף עבודתו של התובע?
   3. וותקו של התובע ב"מקום העבודה" לעניין זכויות שתלויות בוותק: האם כטענת התובע הוא הועסק כמאבטח בבית הספר התורני "האתרוג" משנת 2001 עד לסיום עבודתו בנתבעת, כך שבעת שהנתבעת "קלטה" אותו ביום 28.8.06, הוא המשיך לעבוד באותו "מקום עבודה". בהתאם לכך – האם יש לחשב את זכויות התובע התלויות בוותקו החל מ-2001.
   4. האם התובע פוטר או התפטר?
   5. בהתאם להכרעה במחלוקות הנ"ל – כיצד יש לפסוק בתביעות התובע לפיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת ולהפרשי חופשה והבראה.
   6. זכאות התובע לדמי ביגוד.
   7. זכאות התובע לדמי חגים.
   8. זכאות התובע לפיצוי בגין הפרשה לפנסיה בחסר.

התיישנות

1. התובע לא העלה כל תשובה לטענת ההתיישנות, שהועלתה על ידי הנתבעת בכתב ההגנה. בהתאם לכך, דין תביעותיו להפרשי דמי הבראה ודמי חגים בגין תקופת עבודתו שקדמה ל-2.8.10 – להידחות על הסף מחמת התיישנות.
2. כמו כן, תביעת התובע לפדיון חופשה בגין תקופת עבודתו שקדמה לשלוש השנים האחרונות לעבודתו בצירוף השנה השוטפת – להידחות על הסף לפי סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951.

היקף עבודתו של התובע

1. התובע טען שעבד במשרד מלאה. הנתבעת טוענת שהתובע הועסק בהיקף משרה של 77%.
2. במחלוקת זו בית הדין מעדיף את גרסת התובע. אכן, התובע לא התייחס למחלוקת זו בתצהירו, למרות שמחלוקת זו עלתה מכתבי הטענות וב"כ התובע התייחס אליה בפתח דבריו בדיון המוקדם. עם זאת, התובע בעדותו טען ששעות עבודתו היו מ-7:00 עד 15:00 לפחות, וכי מהתלושים שקיבל עולה כי הוא עבד בשעות נוספות ושולם לו גמול עבודה בשעות נוספות. עדותו של התובע בעניין זה נתמכה על ידי עדותו של מר לוי בן חיון בתצהירו, שלא נסתרה בעניין זה בחקירתו הנגדית. לעומת זאת, מעדותו של עד הנתבעת, מר יוסי אברג'ל, שמועסק כחשב שכר, עולה כי חישוב היקף המשרה נעשה על פי מספר שעות העבודה בתקופת העבודה ששולמו בעד שכר היסוד ותחליפי שכר (כחופשה ודמי מחלה), וסך השעות חולק במספר חודשי העבודה. מדו"ח השעות שצורף לתצהירו עולה כי סך שעות העבודה שחושבו על ידי העד ליום עבודה היה שבע שעות. מן הדו"ח עולה תמיכה לטענת התובע כי לא היה למעשה שעון נוכחות במקום העבודה, וכי נמסר על ידי מפקח מטעם הנתבעת דיווח על נוכחותו של התובע ביום עבודה מסוים, בגינו זוכה התובע בשבע שעות, מ-7:00 עד 14:00. מר אברג'ל אישר שמדובר בנתונים שהוזנו על ידי סניף ירושלים של הנתבעת. לפיכך, אין למעשה מטעם הנתבעת עדות ישירה לגבי שעת סיום העבודה של התובע. אכן, כטענת הנתבעת, לא עלתה באופן מפורש מחלוקת בעניין זה, אך המחלוקת נובעת מהמחלוקת בעניין היקף המשרה של התובע, ולאחר שהובאו על ידי התובע עדויות שלו ושל העד מטעמו לפיהן שעת סיום העבודה הייתה 15:00 ולא הובאה על ידי הנתבעת עדות ישירה בעניין זה, וכאשר גרסת הנתבעת בעניין היקף המשרה נשענת על הטענה שהתובע סיים את עבודתו בשעה 14:00 – יש להעדיף את גרסת התובע.

וותקו של התובע במקום העבודה

1. התובע טוען שלפני ש"נקלט" לעבודה בבית הספר על ידי הנתבעת, הוא הועסק כמאבטח בבית הספר על ידי חברות אבטחה אחרות, החל משנת 2001. הנתבעת הכחישה טענה זו.
2. הטוען לתקופת רציפות בעבודה – עליו הראיה (עע 1264/04 אלעביד פאיז – חובב חקלאות בע"מ (25.12.05).
3. בית הדין סבור שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח את תקופת הרציפות הנטענת על ידו, מהנימוקים הבאים:
4. התובע לא פירט בכתב התביעה מי היו מעסיקיו הקודמים, מעבר לכך שטען שהועסק בבית הספר "באמצעות חברות אבטחה שונות". גם בתצהירו טען כך, אך טען גם, באופן ספציפי, שהוא הועסק בין 2001-2006 "באמצעות חברת "קודקוד" שהייתה קודם לנתבעת". התובע הביא לעדות את מר בן חיון בעניין זה. מר בן חיון העיד שהכיר את התובע כמאבטח בבית הספר משנת 2004, אך עדות זו אינה מבססת את גרסת התובע להעסקה רצופה בבית הספר משנת 2001. התובע צירף לתצהירו מכתב של מנהל מחלקת חירום בעיריית ירושלים, גב' אורית ברבש, מיום 27.3.16, אך אין בית הדין מתייחס לתוכנו של מכתב זה כראייה, בשל כך שגב' ברבש לא הובאה לעדות על ידי התובע. תוכן מכתבה – אישור כי התובע עבד כמאבטח מוסדות חינוך בבית הספר כאשר הייתה הקב"טית מטעם העירייה בין 2001-2006, אינו מאשר, מבחינת משמעות האמירה הכלולה בו מבחינה תחבירית – את גרסת התובע. מכתב אחר של גב' ברבש שצורף על ידי התובע לתצהיר גילוי המסמכים שלו מאשר לכאורה את גרסת התובע בדבר העסקתו בבית הספר משנת 2001-2006, אך אין לסמוך על תוכנו בהיעדר התייצבות של גב' ברבש לעדות, גם בשים לב לכך שתוכן מכתב זה אינו זהה לגרסת התובע בעדותו, לפיה עבודתו בחמש השנים שקדמו להעסקתו בנתבעת לא הייתה באמצעות חברת קודקוד בלבד, אלא התובע עבד גם באמצעות חברת "נוף ים". לא ניתן על ידי התובע הסבר משכנע לכך שהוא לא הביא מסמכים ועדויות שיכל להביא מן החברות "נוף ים" ו"קודקוד" ומדוע לא המציא תעודת עובד ציבור של המוסד לביטוח לאומי בדבר מעסיקיו המדווחים. כמו כן, יש ממש בטענת הנתבעת כי בשים לב לחובות שהיו מוטלות על מעסיק בענף השמירה בתקופה שבמחלוקת על פי צו ההרחבה הענפי, אין להניח שלא הופרשו עבור התובע כספי פיצויי פיטורים בגין אותן תקופות אשר עומדים או עמדו לזכותו.
5. לאור כלל האמור לעיל, בית הדין דוחה את טענת התובע כי על הנתבעת לשלם לו את זכויותיו אשר תלויות בוותק לפי וותק משנת 2001.

נסיבות סיום עבודתו של התובע

1. התובע טוען כי פוטר על ידי הנתבעת ואילו הנתבעת טוענת שהוא התפטר.
2. כאמור, אין חולק על כך שעבודת התובע הסתיימה בעקבות אי זכיית הנתבעת במכרז של עיריית ירושלים למתן שירותי אבטחה בבית הספר לאחר שנת תשס"ה. כן אין חולק על כך שהתובע לא המשיך לעבוד בבית הספר לאחר סיום עבודתו בנתבעת. עוד נציין כי התובע אישר את חתימתו על מסמך (נספח ג' לכתב ההגנה) שמוכתר "מכתב התפטרות", שבו נאמר כי הוא מודיע על התפטרותו מהנתבעת בשל עזיבת החברה ואישר כי משמרתו האחרונה הייתה ביום 21.7.15.
3. אלא שבהיעדר מחלוקת כי עבודת התובע בבית הספר הסתיימה בנסיבות של אבדן מכרז למתן שירותי האבטחה בבית הספר, מוטל על הנתבעת להוכיח את טענתה כי היא הציעה לתובע הצעות עבודה שהתובע סירב להן (עע 54365-12-11 שותא יעקבשווילי – נוף ים ביטחון בע"מ (28.12.14)).
4. הנתבעת הכחישה את טענת התובע בתביעתו לפיה פוטר, והסבירה בכתב הגנתה שלאחר שעיריית ירושלים הודיעה לנתבעת כי לא תמשיך לספק שירותי אבטחה בשנת תשס"ו, היא זימנה את כל עובדי הפרוייקט, והתובע בכללם, לשיבוץ מחדש במתקנים אחרים של הנתבעת תוך שמירה על תנאי עבודתם. אלא שהתובע בחר להתפטר ודחה כל אפשרות לשיבוץ מחדש וחתם על הודעת התפטרות ביום 21.7.15 שצורף כנספח ג' לכתב ההגנה.
5. התובע לא התייחס לטענה זו או למסמך שצורף כנספח ג' לכתב ההגנה, שהוא אכן מכתב התפטרות של התובע.
6. מעדותו של מר אברג'ל עלה כי אין הוא יכול למסור עדות מידיעה אישית לגבי זימון העובדים בפרוייקט וההצעות שהוצעו לתובע ונדחו על ידו. הוא ביקש מבית הדין להסיק זאת בשל כך שזהו הנוהל שלפיו הנתבעת פועלת ועל ההיגיון שיש בנתבעת ובענף השמירה מחסור של עובדים וכי חברות האבטחה מתאמצות לשמר עובדים.
7. מכלול הראיות שלפנינו תומך בהעדפת גרסת הנתבעת. אכן, מר אברג'ל אינו יכול להעיד מידיעה אישית על זימונו של התובע למפגש שיבוץ מחדש או על הצעות קונקרטיות שהוצעו לתובע, אך התובע עצמו תמך בגרסת הנתבעת בעדותו כאשר העיד "החברה אמרה לנו במפורש שאם אנחנו רוצים לעבוד אותו מקום עם חברה חדשה – תמשיכו, אם לא נשלח אתכם לעבודות חדשות". רק לאחר שנשאל התובע מדוע לא התייחס בתצהירו באופן מפורש לטענת הנתבעת בכתב הגנתה כי הוצעו לתובע הצעות אחרות, טען התובע ש"עם יד על הלב לא הציעו לנו עבודות אחרות ולא כלום". יש קושי לתת משקל לעדות זו שהועלתה לראשונה בחקירה הנגדית של התובע, לאחר שהוא אישר שהחברה הודיעה על כוונתה כי "נשלח אתכם לעבודות חדשות", ומבלי שהתייחס בתצהירו למכתב ההתפטרות שצורף לכתב ההגנה. בהמשך עדותו הבהיר התובע שהוא לא היה מעוניין להמשיך לעבוד בבית הספר כי החברה שהחליפה את הנתבעת לא מצאה חן בעיניו, ואז שוב נשאל מדוע לא השתבץ בעבודה שהוצעה לו על ידי הנתבעת. תשובתו הייתה: "ברגע ש-9 שנים מסדרים אותך בשכר, חופשות הבראה, בהכל. כבר אין חשק". עדות זו תומכת בגרסת הנתבעת ומבהירה שלמרות שהנתבעת הודיעה על סיום מתן שירותי אבטחה על ידה בבית הספר, היוזמה לסיום יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים הייתה של התובע.
8. בהתאם כך, בית הדין קובע כי לא מגיעים לתובע פיצויי פיטורים, ועל כן דין תביעתו להשלמת פיצויי פיטורים להידחות.

התביעה לפדיון חופשה

1. דין התביעה לפדיון חופשה להידחות, מן הטעם שהפרשי פדיון החופשה הנתבעים מבוססים על טענת התובע לחישוב זכויות החופשה שלו לפי וותק משנת 2001. התובע לא הגיש לבית הדין כל תחשיב של תביעתו לפדיון חופשה זולת התחשיב המבוסס על טענה זו, אותה דחינו. התחשיב של התובע שגוי גם בשל כך שהוא מתעלם מהוראת ההתיישנות שבסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, ומבוסס על שכר קובע שאיננו נכון.
2. גם בהנחה שהשכר הקובע של התובע לעניין חופשה שנתית היה צריך להיות על בסיס היקף משרה של 100%, לא הוכיח התובע כי נותרו לטובת הפרשי חופשה.

התביעה לדמי הבראה

1. אף התביעה לדמי הבראה מבוססת על הטענה לוותק משנת 2001. היא גם מתעלמת מן ההגבלה שחלה על פדיון דמי הבראה לשתי שנות העבודה האחרונות, אשר חלה במועד סיום עבודתו של התובע.
2. גם בהנחה ששיעור המשרה של התובע היה 100%, לא הוכיח התובע כי נותרו לטובת הפרשי הבראה.
3. לפיכך נדחית תביעת התובע לדמי הבראה.

התביעה לדמי ביגוד

1. התובע טוען שהנתבעת לא סיפקה לו בכל שנות עבודתו ביגוד בהתאם לסעיף 17 לצו ההרחבה בענף השמירה ותבע דמי ביגוד משנת 2006, בהתעלם מהוראות חוק ההתיישנות.
2. הנתבעת הכחישה את טענת התובע וטענה שסיפקה לתובע את הביגוד הנדרש לפי צו ההרחבה, בכך שסיפקה לו חולצה עם לוגו של הנתבעת וכן מכנסיים אחת לשנתיים או לאחר שהתבלו.
3. דין תביעת התובע לדמי ביגוד להידחות מאחר שהתובע לא הוכיח שהוציא סכום כלשהו לצורכי ביגוד לעבודה וממילא המדובר בזכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון בהיעדר הוראה הסכמית הקובעת אחרת.

התביעה לדמי חגים

1. מקובלת על בית הדין עמדת הנתבעת כי תביעת התובע לדמי חגים אינה כוללת פירוט מינימלי הנדרש כדי להעמיד עילה לדמי חגים. זאת, מאחר שהתובע לא נקב בתאריכי החגים שבעדם לטענתו לא שולמו לו דמי חגים.

התביעה לפיצוי בגין הפרשה לפנסיה בחסר

1. התובע כלל בכתב התביעה טענה לפיה "התובע זכאי לקבלת הפרשות לפנסיה, החל משנת 2008, ועל הנתבעת להשלים את כל ההפרשות שחלות בנדון, עפ"י שכרו האחרון הקובע של התובע, במשך כל תקופת עבודתו".
2. אין בסיס לתביעה להפרשי פנסיה "על פי שכרו האחרון הקובע של התובע". התובע לא כימת תביעה זו בכתב התביעה, בתצהירו או בסיכומיו, בכל דרך חלופית או על פי תחשיב חלופי המתיישב עם הדין, ועל כן דינה להידחות.

התוצאה

1. משנדחו כלל רכיבי התביעה, אין צורך להידרש לטענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת.
2. התביעה נדחית.
3. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.
4. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, ו' כסלו תש"פ, (04 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".