06 פברואר 2019

1. בתיק זה עולה השאלה האם יש להכיר בליקוי ממנו סובל התובע בכפות ידיו כפגיעה בעבודה, הן על דרך של מחלת מקצוע והן עלפי תורת המיקרואטראומה.
   
2. הרקע לתביעה:
3. התובע, יליד 1949, הינו מיקרוביולוג .
4. התובע עבד במקצועו במעבדה שבקופ"ח כללית, משנת 1977 ועד שנת 2015.
5. בשנת 2007 החל לעבוד גם בתפקיד ניהולי במעבדה.
6. הדיון להוכחות קויים בהרכב חסר לאחר שנציג ציבור נוסף לא הגיע לדיון.
   
7. טענות הצדדים בתמצית:
   לטענת התובע, הליקויים מהם סובל בידיו נובעים מתנאי עבודתו, בשל פעולות חוזרות ונשנות, פעמים רבות בכל יום, וכי לשם כך יש צורך במינוי מומחה רפואי אשר יקבע את הקשר בין הליקויים מהם סובל כליקויים הנובעים מתורת המיקרוטראומה ולחלופין – ממחלת מקצוע. מנגד טוען ב"כ הנתבע כי מדובר בתחלואה טבעית שאינה קשורה לתנאי העבודה; כי ככל לא התגבשה תשתית למיקרוטראומה או למחלת מקצוע וכי אין מקום להעביר את עניינו של התובע למומחה רפואי.
   
8. המקור הנורמטיבי:
9. בעב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.02, (להלן – פס"ד שבח), נאמר כי:

"תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח.
...יסודות הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה... בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הינם שניים, דהיינו - האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת... לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה."

עוד נקבע כי יש לאבחן בין רצף של תנועות זהות או דומות לבין תנועות שונות חסרות רצף (ראו, פרט לעניין שבח, גם: עב"ל (ארצי) 175/03 רחל סויסה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 26.10.04; עב"ל (ארצי) 204/06 מרוסיה חיימוב – המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.10.07).

1. ע"פ הפסיקה, אין צורך שהתנועות תהיינה זהות אלא "זהות במהותן", אלא ניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו (עב"ל (ארצי) 465/07 יהודאי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.12.07; עב"ל (ארצי) 2400-10-11 שושנה זוהר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.12.12; עב"ל (ארצי) 50913-11-11 אלמליח – המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.3.13).
2. פריט 26 של חלק א' לתוספת השניה לתקנות מגדיר כ"מחלת מקצוע" "דלקת של גידים... או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק", וזאת לגבי "עבודות המחייבות תנועות חד-גוניות של האצבעות, כף היד או מרפק, החוזרות ונשנות ברציפות".
   לעניין זה יצויין כי דרישת פריט 26 בעניין "תנועות חד-גוניות של האצבעות, כף היד או מרפק, החוזרות ונשנות ברציפות", זהה ביסודה לדרישה המונחת בבסיס תורת המיקרוטראומה.
   
3. דיון והכרעה:
4. כבר בתחילת הדברים נציין כי לא מצאנו כי בעניין שלפנינו התקיימו תנאי המיקרוטראומה או מחלת מקצוע .
5. כפי שניתן לראות מתצהירו של התובע ומעדותו בבית הדין, עבודתו מגוונת וכוללת פעולות שונות במהלך עבודתו, מה גם שמאז שנת 2007 עבד בחלק מעבודתו (ולפחות כמחצית מהזמן, כפי שהעידה גב' דורית שטראוס, העדה מטעמו) בתפקידי ניהול.
   יתרה מכך – גם בסרטון שנצפה על ידי בית הדין בדיון, וגם בהדגמה שהדגים התובע בדיון בפתיחת המבחנה, לא מדובר ב"פגימות זעירות", ולא בפעולות המפעילות לחץ כלשהו על איבר מסויים או על שרירים מסויימים, או עם מכשיר כלשהו. מדובר בעיקר בפתיחת מבחנות (ללא הברגה), תוך סיבוב מינורי (ולא של כ-180 מעלות כפי שנטען), וכך גם הרמת ה"צלחות" וסיבובן, כשמדובר ב"צלחות" פלסטיק בקוטר של כ-8 ס"מ, במשקל מזערי. גם הרישום ב"מטוש" אינו בבחינת "פגימה", גם אם נעשה זאת פעמים רבות ביום. מדובר ב"טוש" כתיבה ע"ג הצלחת שזוהי פעולה "ידידותית", וסטנדרטית שאינה דורשת הפעלת שרירים מסיבית או עם לחץ מסויים , אלא פעולת רישום פשוטה.
6. להלן מספר ציטוטים מהפרוטוקול המלמדים על האמר לעיל (מעמ' 1 שורה 23 ואילך):

"ש. חלק מהפעולה שלך היא להזין את הממצאים שלך על גבי מחשב.

ת. כן.

...

ש. מתי ואיך הממצאים שאתה מגלה מוזנים במערכת.

ת. אחרי הפעולה שמסתכלים על הצמיחה, זה מגש כזה שיש בו אור בתחתית, מסמנים אם יש ממצא ושמים את אלה שיש בהם ממצא בנפרד. אחרי שמאות הפלטות נבחנו בצורה הזו יש את השלב של הכנסת התוצאות למחשב. שם מקלידים לפי כל מספר, לפי ברקודים, שמים את הברקוד לקרוא, הוא קורא את הבדיקה. אחרי זה זה נכנס לקובץ של החיוביים.

ש. אז בעצם מה שאתה עושה אחרי שיש לך את הערימה של החיוביים אתה מעביר את זה על ברקוד.

ת. כן.

ש. כמה זמן זה לוקח.

ת. שניה ועוד שניה, ככה.
....

ת. יש את השלב של העבודה מהבוקר, זה מגיע בצהריים, אוספים סלסילות של מבחנות משטחי גרון, יש ממוצע של 500-600 משטחים ביום. לאחר מכן מתחילים לזרוע. שלב הזריעה הוא שלוקחים את המבחנה עם המטוש (מציג את המבחנה עם המטוש) עושים את הפעולה של פתיחת המבחנה על מנת להוציא את המטוש (מדגים את תנועת הידיים בפתיחת המבחנה).

ש. אפשר גם בלי סיבוב, זה לא הברגה.

ת. יותר קל לעשות את זה בסיבוב למרות שלא מדובר בהברגה. מדובר במטוש אחד לכל בדיקה. מסדרים אותם בסטטיבים (מגש) של 90 מבחנות בכל אחד.

הברקודים הם בצבעים שונים, ממיינים אותם כשהכל מגיע מכיוון שיש בדיקות של אוזניים ולא תמיד של גרון.

ש. מתיי הפעולה הזו מתבצעת.

ת. בצהריים כשהחומר מגיע.

ש. כמה זמן לוקח המיון.

ת. 20 דקות רבע שעה.

ש. ואת זה גם אתה עושה.

ת. לא בהכרח, רוב הזמן גם.

ש. כשאני נוגע במטוש אני רואה שאפשר לפתוח אותו ללא סיבוב בכלל ושאם אתה פותח בתנועה סיבובית זה סיבוב ממש קטן.

ת. ברגע שאתה עושה מאות כאלה, אתה מחפש את התנועה הכי נוחה. כשבא לך מטוש במבחנה כזו ואתה רוצה לפתוח אותה לפעמים זה לא בא בקלות, לפעמים אפשר לפתוח את זה יותר מידי חזק והחיידקים יתיזו. צריך לשלוט בפעולה הזו ולעשות את זה בזהירות.

...

ש. זה החלק של אחרי הצהריים.

ת. זה חלק אחד כן, חלק ראשון, להזריע.

ש. אחר כך.

ת. אחר כך יש את שלב הפיזור. יש ערימה של צלחות שנזרעו בחומר הדגימה. חומר הדגימה נמצא כבר בצלחת.
...

ש. כל המכשירים האלה, כל הדברים שאתה נוגע בהם המשקל שלהם הוא מזערי.

ת. כן. בשלב הבא יש להניח דסקיות של אנטיביוטיקה על שטח הפנים של הצלחת. הצלחת היא מפלסטיק.

יש לנו היום מתקן שהוא למעשה לא גדול, שנכנסים בו תרמילים בצורת גליל של דסקיות. בכל תרמיל יש כ-50 דסקיות. הדיסקיות הן למעשה נייר עבה שמכיל כמות של אנטיביוטיקה מסוימת והמתקן הזה הוא נוח מבחינה הזו שלוקחים אותו ושמים מעל הצלחת ודוחפים כדי שהדסקיות ירדו ויישארו על שטח הפנים של הצלחת. לא הבאתי דוגמא של הדסקיות. זו פעולה יחסית מהירה יותר. משהו כמו רבע שעה, 20 דקות.

ש. כל צלחת יש לה דסקית אחת.

ת. הצלחת מחולקת לשניים ומכל צד יש דסקית. אם יש 500 צלחות יש 1,000 דסקיות. הכנסנו לאינקובטור ושם זה מחכה עד למחרת.

ש. אתה מכניס את זה לאינקובטור.

ת. לא בהכרח. ערימות של צלחות שמים אותן על מגש בגודל של קפיטריה ועם זה ניגשים לאינקובטור ושמים. במגש יש 120 צלחות בערך.

ש. מה קורה בבוקר.

ת. אני מוציא מהאינקובטור את מה שהיה בערב. מעבר לזה, כשאני בא בבוקר לפני שאני עושה את זה יש צלחות שבדקתי קודם ולא זרקתי, השארתי אותן על שולחן העבודה. נניח בדקתי 300 צלחות יום קודם, עשיתי את העבודה, מסרתי את התשובות החיוביות, כדי לא לפספס צמיחה מאוחרת משאירים את הצלחות עוד יום בחוץ על מנת לבחון צמיחה מאוחרת.

...

ש. אז בבוקר כשאתה בא לבצע את הבדיקה כמה זמן זה לוקח.

ת. יחד עם הבדיקה והסינון כשעתיים.

ש. ז"א אתה בודק, אם זה שלילי לא מסמן, ואם זה חיובי אתה?

ת. מסמן עם מרקר, שם בערימה.

ש. כמה זמן זה לוקח הכל.

ת. מעריך שמשהו כמו שעתיים. לקחת את הבדיקות של יום קודם ולסמן. ההכנסה למחשב זה נושא אחר.

ש. הפעולה של הזנה במחשב זה באותו יום?

ת. מיד אחרי הבדיקה.

...

ש. ואז אחרי השעתיים האלה מחכים לתספוקת הבאה.

ת. אז אני יושב עם הברקודים וקורא, מעביר את זה הלאה.

ש. מתיי בערך מגיעה התספוקת הבאה.

ת. 11-12:00, לפעמים צריך לעשות עוד כל מיני דברים.

ש. מה זה כל מיני דברים.

ת. ללכת למחסן להביא כפפות, לדבר עם אנשים וכו'.

ש. מתיי זה בדיוק קורה, כמה זמן אתה מקדיש לזה.

ת. אני לא יכול להגדיר כי כל פעם זה שונה. זה תלוי, למעשה בשלב הזה עשיתי את העבודה הזו בבוקר ואחרי זה אני עושה דברים אחרים. בשנים האחרונות אני גם מנהל המעבדה.

ש. ממתיי זה.

ת. נדמה לי שמ-2007-2008. משהו כזה.

ש. במה השתנתה עבודתך מאז שהפכת למנהל.

ת. עבודות ניירת, דוחות, קריאת התכתבויות. יש עניין של הזמנות של חומרים, לארגן אותם.
...

ש. מה עשית בזמן הזה לפני שהיית מנהל.

ת. דברים שונים ומגוונים" (ההדגשות אינן במקור – י.ש.)

ד. דברים דומים אף העידה גב' דורית שטראוס. כשנשאלה אילו תפקידים יש למנהל (ואין חולק כי משנ ת 2007 היה גם מנהל) השיבה (עמ' 6 מרשוה 1 )

ת. יש את העניינים הניהוליים, צריך לבדוק שהעובדים עובדים לפי הנהלים, לבדוק את סידור העבודה, ללכת לוועדות. יש המון דברים שצריך לעשות. וכמובן להתעסק עם העובדים יום יומית. גם סידור עבודה עצמו. כל מיני מפגשים עם כל המנהלים. כל מיני מפגשים למיניהם, גם מחוץ למשרד עם חברות שונות, עם כנסים.

ש. כמה את מעריכה, שעות ביום, הוקדשו לתפקיד הניהולי.

ת. לפחות כל בוקר הוא עבד ממש בתוך המעבדה. התובע היה מתעסק בעניינים הניהוליים לפחות חצי מהזמן. אני לא בדיוק יודעת. כל בוקר הוא היה בענייני המעבדה ובשאר הזמן הוא היה בעניינים הניהוליים. הוא היה נכנס לפעמים למעבדה בצהריים לפי הצורך. אני מנסה לשחזר מה שהיה.
...

ת. כן, כולם עושים את זה, גם עובדי המעבדה עושים את זה כשיש טלפונים וכו'.

ש. אבל תסכימי איתי שיש הרבה טלפונים למנהל.

ת. הרבה מהעבודה זה לא טלפונים אלא מיילים. המייל זה משהו שלא מפריע באמצע העבודה. זה מה שבאמת הרבה מהעבודה בתוך המשרד, כל מיני מיילים.

ש. מתיי המנהל מקדיש לזה זמן.

ת. מתיי שיש לו זמן. גם אני עובדת בתוך המעבדה וגם עושה את העבודה הניהולית. למשל כשהוא היה עושה עבודה בבוקר בתוך המעבדה הוא היה עונה למיילים לאחר מכן" (ההדגשות אינן במקור – י.ש.)

ה. כאמור, עבודת התובע הייתה מגוונת וכללה פעולות שונות. העבודה נעשתה בסביבת עבודה אופטימאלית, וכללה לא רק פתיחת מבחנות (בסיבוב קל), אלא גם הרמת וסיבוב של "צלחות", כתיבה במטוש, הזרעה, הזנה במחשב, וכן טלפונים ומיילים שוטפים ועוד, זאת מעבר לכך שהחל משנת 2007 עבד בתפקיד ניהולי כמחצית מזמנו.
כאמור, לצורך תורת המיקרוטראומה יש צורך להוכיח "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר ". דהיינו – אין די בקיומה פעולה מונוטונית החוזרת על עצמה מספר רב של פעמים, אלא צריכה להיות פגיעה זעירה בכל אחת מהפעולות. על בית הדין להשתכנע , אפוא, כי בכל פעולה נחשף התובע לטראומה קטנה, אשר עם הזמן הלכה והצטברה והסבה לו נזק. בענייננו, התובע ביצע פעולות של שימוש רגיל בידיו. כאמור, אין מדובר בהפעלת לחץ על שריר מסויים, ולא בעבודה עם מכשיר כלשהו, אלא בעבודה שגרתית של הפעלת הידיים לפעולות מגוונות, וגם אם חלק מהפעולות חזרו על עצמן במשך היום, אפילו אם מספר רב של פעמים, לא ניתן לומר שבכל אחת מהן יש משום "טרואמה", שבהצטברותה ניתן לראות נזק. ודוק: הפעולות שביצע התובע אינן דומות כלל לעבודת קלדניות (אשר הפגיעה בהן מוכרת אף כמחלת מקצוע), והמפעילות בידיהן את מקשי המחשב באופן רצוף במשך שעות רבות, ועוסקות באופן מובהק, בפעולת ההקלדה בלבד.
ואכן, כפי שסיכם ב"כ הנתבע, מדובר בענייננו " בפעולה מינורית שבמינוריות, כאשר סביבת העבודה שבה עבד התובע כללה מבחנות וצלחות במשקלים זעומים, שעשויים מחומרים מאוד קלים, בעיקרם פלסטיק. התנועה של קירוב הצלחת לשולחן האור היא פעולה שגרתית שכל אדם, בין אם הוא עובד ובין אם לא, עושה אותה ביום מס' רב של פעמים"

סוף דבר:

לאור האמור לעיל – איננו מוצאים כי התקיימה תשתית למיקרוטראומה ואף לא למחלת מקצוע, ולפיכך אין מקום להעביר את עניינו של התובע למומחה.

התביעה נדחית. אין צו להוצאות.
ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, א' אדר א' תשע"ט, (06 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ניתן היום, א' אדר א' תשע"ט, (06 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.