עיינתי בבקשה בתגובה ובתשובה.

1. נוסח מכתבה של הנתבעת אינו מקובל עלי. למעשה ברור שנוסח כזה יוליד התנגדות. מדובר על מומחה שמונה בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

2. ראשית אף לו מדובר היה בהפניית שימת לבו של המומחה למסמך רפואי זה או אחר , ענין שאני נכון לקבל כקביל, אין מקום לצטט המסמך או לפרש אותו. די בצירופו. המומחה יודע לקרוא (ולא יזיק לתן קצת קרדיט לאינטיליגנציה של המומחים הרפואיים). הוא מודע ממילא לצורך להכריע אף בשאלת הקשר הסבתי ויכול להתייחס גם לשאלת לוחות הזמנים של התיעוד הרפואי, והעבר הרפואי ככל שאלו רלבנטיים בעיניו (אם נתייחס לנימוק שנזכר בתגובת הנתבעת לבקשה). אין הוא זקוק לב"כ הנתבעת שתפרש מסמכים או תבהיר משמעותם לענין הקשר הסבתי או תצטט מהם או תסכם אותם.

החומר אמור להישלח ממילא בהעתק לצד השני , אך אם חשוב לצד שיובהר למומחה כי החומר כולל מסמך רפואי פלוני זה או אחר שחשוב לאותו צד ומותר בהמצאה, איני רואה מניעה לכלול במכתב הפניה גם נוסח קצר ונייטראלי כי החומר כולל בין היתר גם תיעוד ממוסד פלוני מתאריך שיצוין, וממוסד פלוני מתאריך ספציפי אחר. גם נוסח כמו "שימת לבך למסמך מיום איקס, ממוסד פלוני" נחזית עדיין כמותרת, ועולה כדי הפניה קצרה של המומחה לחומר שנראה רלבנטי לצד ששלח אותו, מבלי להתיימר להנחות המומחה או לעשות מלאכתו עבורו. גם דינמיקת התאונה הנטענת , ודאי ככל שהיא עולה מן התיעוד הרפואי אינה נצרכת לפרשנות או תיאור. בכלל לא כל מה שמותר גם יש חובה לעשות, ודי בצירוף החומר המותר בהמצאה לפני ואחרי התאונה, כאשר לעתים כל המוסיף גורע.

נהיר לי החשש הנובע מכך שהמומחה אינו נחשף לגרסה עובדתית זו או אחרת ושומע בשלב ראשון רק את גרסת התובע בבדיקה. ונכון גם שלעתים יש אף הקרנה בין שאלות רפואיות הנוגעות לקשר סבתי לבין שאלות של חבות.

אך זה ממן האילוצים הנובעים מגזירת המחוקק שהתיר לשלוח למומחה בשלב ראשון רק מסמכים שנגעו לטיפול הרפואי שניתן לנפגע (ולא למשל גרסאות עובדתיות). הדבר נעשה משיקולים של יעילות כחלק ממשטר איזונים שלם שנועד לסטות מן המשטר בו כל צד נזקק לחוו"ד מטעמו ומתקיימים דיונים בשאלות של אשם נזיקי.

3. שנית, המכתב אינו מסתפק בציטוטים מתיעוד רפואי, או בהפניה למסמכים אלא מתיימר להפנות המומחה גם לנתונים עובדתיים פוזיטיביים ונגטיביים כמו שאין במסמך המיון אזכור ליציאה מרכב או לתאונת דרכים, כי הפניה לקופ"ח היתה 5 שבועות ממועד האירוע הנטען, וכי גם באסותא אין אזכור לירידה מרכב. יש כאן חריגה צורמת מן הכללים הנוהגים בפניה למומחה.

יוער כי איני רואה פסול שהמומחה ייחס רלבנטיות לנתונים מעין אלה במסגרת שיקוליו. צודק ב"כ התובע כי לא תפקיד המומחה הוא לקבוע האם היתה תאונת דרכים, אולם ביהמ"ש הוא הפוסק אחרון לא רק בענין זה אלא גם בענין הרפואי והתפקודי. יכול אכן שמדובר בנתונים רלבנטיים כולם או חלקם לשלב חווה"ד, ולו לשאלת הקשר הסבתי. אך מלאכה זו יש להותיר למומחה שיעשנה על פי שיקול דעתו העצמאי, ועל פי מה שנחזה בעיניו רלבנטי. אין לטול ידו ולהנחותו בדבר, ודאי לא בשלב בו עסקינן.

4. התובע ביקש להורות על מינוי מומחה אחר. ככלל, ובפרט כאשר לא נפל פגם בדרך הילוכו של המומחה, (לעתים גם כאשר נפל), יש לבחון האם אין די בהנחיה שתרפא הפגם מבלי צורך להמיר זהותו של המומחה, בשים לב למקצועיותו; במקרה דנן הנחיה שיתעלם מן הנוסח שנשלח , תוך מתן הנחיה למשלוח נוסח מתאים תחתיו. כאשר ניתן להסתפק בהנחיה שתרפא הפגם – הדבר עדיף. ניתן גם להשית הוצאות. לא כל אפשרות רחוקה להשפעה פסולה על שיקול הדעת של המומחה תביא לתוצאה של פסילתו (עיין למשל רע"א 408/14 מגדל נ' פלוני) . יש לזכור כי מדובר בגורם מקצועי ואובייקטיבי. על זאת יש להוסיף גם אפשרות לשיקולים טקטיים זרים (לא כיוונתי בדברי לכך שכך נעשה גם הפעם, רק להפנות לשיקולים כלליים שמורים על זהירות), לפיהם כדאי לשאת בסיכון של תשלום הוצאות, ולהביא הצד שכנגד לבקש פסילת מומחה (שדעתו של הצד שפנה בפניה הפסולה לא נחה ממינויו). גם ענין זה מחייב זהירות בטרם מורים על המרת זהותו של מומחה. ברור שגם אין לאפשר לצד לנצל כל פגם שולי, בין אם נפל מלפני המומחה ובין אם נפל מלפני הצד השני, על מנת להביא לתוצאה של המרת מינוי מומחה שלא שבע נחת מזהותו.

5. מאידך, יש מקרים המתאימים להמרת זהות המומחה כאשר נחצה הגבול וקיימת אפשרות ממשית, לאו דווקא וודאות, להשפעה לא מותרת על שיקול דעתו. יש גם מקרים בהם גם בלי חשש כזה, ראוי לשם מראית פני הצדק, לקבוע משטר שיצור תמריץ ממשי להימנע מניסוחים לא ראויים בפניה למומחה.

נזכור כי לעתים עדיף לצד , לפחות בתחושתו הסובייקטיבית, לשאת בסיכון של תשלום הוצאות, ובלבד שכבר חשף המומחה לאותו נוסח שלא היה אמור להישלח (גם כשאין לו כוונה סמויה להביא לתוצאה של "דחיפת" הצד השני לבקש פסילת המומחה). כלומר יש להביא בחשבון גם הצורך ביצירת משטר שלא יעודד התנהלות כזו, גם כשלא נפל כל פגם מלפני המומחה (ואכן לא נפל כזה בענייננו).

6. בשורה התחתונה אין כאן תוצאה חד ערכית קבועה מראש, ולא כל נוסח פניה למומחה , גם כשנמצא הוא פסול, צריך שיביא להחלפת זהות המומחה, כך גם לא כל מסמך שאינו מותר בהמצאה. מאידך יש מקרים בהם ראוי להורות כך, בשל טעם אחד או יותר מאלו שבוארו. דומני כי הנוסח שנשלח אכן מצדיק היעתרות לבקשה במלואה.

הנוסח מפנה המומחה למה שלא נרשם בתיעוד הרפואי בשים לב לטענות התובע בדבר אופן התרחשות התאונה, ללוחות זמנים (בקונטקסט של המסקנה שיש ללמוד מהם בשאלת החבות גם אם לא נכתבה במפורש במכתב), מסכם לו העבר הרפואי (יש רלבנטיות לנתונים הרפואיים בדבר העבר הברכי, אך לא הנתבעת היא שאמורה לעשות מלאכתו של המומחה או להנחותו כפי שנעשה, מעבר לצירוף המסמכים ואולי הפנייתו לעצם קיומם לפי תאריכים). יכול וסביר כי לו נפל פגם בודד לא הייתי נעתר לבקשה למנות מומחה אחר. אך ההצטברות מגדישה הסאה ומטה הכף לקבלת הבקשה במלואה, ולו למען מראית פני הצדק.

7. אני מורה אפוא שימונה מומחה אחר. למותר לציין כי הנתבעת תקפיד על משלוח מכתב מתאים בהתאם להנחיות בהחלטה זו, וכי הצדדים לא ישלחו לו החלטה זו. אני מחייב הנתבעת לשאת בהוצאות התובע בבקשה בסך כולל של 2000 ₪ ומחייב אותה בנוסף בהוצאות לאוצר המדינה בסך 2000 ₪ נוספים מכוח סמכותי לפי תק' 514 לתקנות סדר הדין האזרחי.

8. המזכירות תשלח למומחה ד"ר נירנברג החלטה זו, על מנת שיהא ברור כי נתון לו אמון ביהמ"ש המלא, והמרת זהותו לא נעשתה בשל פגם בהילוכו.

המזכירות תימנע ממשלוח ההחלטה למומחה החליף שימונה בהחלטה נפרדת.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ט, 02 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.