לפניי תביעת התובע לפיצוי בגין נזק רכוש, שנגרם לרכבו מפגיעת רכב הנתבעים.

סרטון מחניון בית החולים רמב"ם, בו עובד התובע ושם נהג הנתבעת מס' 1 ברכב הנתבעת מס' 2 ביום התאונה הוצג בדיון. בסרטון נראה בבירור כי המשאית של הנתבעים פוגעת בעת פניה שמאלה עם חלקה האחורי ימני בחלקו האחורי ימני של רכב התובע. רכב התובע חנה בניגוד לכיוון התנועה ובמקום לא מוסדר, שהיווה הפרעה לתנועה החופשית במעבר. הצילום הינו מרחוק ומגובה ולא ניתן לראות את מוקד הפגיעה המדוייק, אך נראה כי רכב התובע התנועע כתוצאה מפגיעת המשאית.

התיק הגיע לבית המשפט, למרות נכונות הנתבעת מס' 2 לפצות את התובע בגין הפגיעה, לאור מחלוקת על גובה הנזק והקשר הסיבתי. רכב התובע, איסוזו טרופר, משנת יצור 2003, היה פגוע משמעותית במספר מוקדים לפני התאונה, חלקם בוודאות לא נגרמו בתאונה, שהוצגה בסרטון (פגוש קדמי חזיתי וימני, שמשה קדמית, פגוש אחורי שמאלי, דלתות צד ימין ועוד (חוות הדעת מטעם התובע, ונ/1)). גם התובע אישר בעדותו כי יש הרבה נזקים ברכב, אך הוא אינו תובע אותם מהנתבעים (פרוטוקול, עמ' 3, שורה 25 עד עמ' 4, שורה 7, שורות 21-31). זאת ועוד, למרות שאירוע קרה ביום 11/3/16 (לפי טענת התובע) או ביום 14/3/16 (לפי טענת הנתבעים ולפי הסרטון), ואף נשלחו לנתבעת מס' 2 תמונות הנזק ביום 30/5/16 או בסמוך לכך, נבדק הרכב על ידי שמאי רק ביום 31/3/17. לא רק זאת אלא השמאי אף מצא לנכון לתקן את חוות דעתו ולהוסיף ביום 29/6/17 נזק נוסף לדלת ולכנף האחורית ימנית כשייך לתאונה (ת/2).

הנתבעים דחו את דרישת ב"כ התובע, וטענו כי לא נגרם נזק בתאונה, והזמן שחלף מאז האירוע ועד מנתק את הקשר הסיבתי.

התובע טען כי הנתבעת הסכימה לשלם עבור התיקון בעצמה לאור גובה ההשתתפות העצמית במשאית, וכי הנתבעת מס' 3 גם היא הסכימה לתשלום, אך המבוטחת סירבה לכך. לא הוצגו לכך ראיות. אף שניתנה לתובע רשות להגיש את המסמך. לאחר הדיון הגיש רק הודעה סתמית שלו כי התקיימה שיחה בין בא כחו לנציג הנתבעת בה אמר האחרון כי ידיו כבולות עקב סירוב המבוטחת (זהה לסעיף 18 לכתב התביעה). אני לא מקבלת את הטענה כי הנתבעת מס' 3 הסכימה לשלם לתובע, בניגוד למכתב הדחייה, המצוי בתיק. ממילא הנתבעת מס' 2 אישרה כי היתה לה נכונות לשלם לתובע, אך דרישתו לא היתה סבירה וצילומי הנזק לא נראו לה כנובעים מפגיעת המשאית.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני קובעת כי התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין הנזק הנתבע, על בסיס חוות הדעת וחוות הדעת המשלימה, לפגיעת משאית הנתבעים ברכבו.

התובע הודה כי הרכב היה פגוע במספר מוקדים, לפני קרות התאונה, כי ארעה לו תאונה קלה נוספת בצד ימין ביום 20/3/16, בסמוך לאחר קרות התאונה דנן. התובע אישר כי לא תיקן אף אחד מהנזקים ברכבו (כולל שמשה קדמית מנופצת), וכי הרכב משמש לטיולי שטח. חוות דעת השמאי מיום 25/4/17 אינה כוללת התייחסות לנזקים שונים ברכב, לרבות במוקד צד ימין, על פניו חלפה המשאית. השמאי אינו מציין כיצד ידע לקשר רק חלק מהנזק, שנצפה ברכב בבדיקה מיום 31/3/17 לאירוע ממרץ 2016. אני קובעת כי התעלמות השמאי והתייחסותו הלקונית מסתירה יותר משהיא מגלה. קביעתו: "בהתאם לבקשתכם בדקנו בתאריך 31/03/2017 ... את כלי הרכב הנדון... ונוכחנו כי הוא ניזוק בחלקו האחורי – ימני...". מאחר והתובע לא תיקן את רכבו, יש בקביעה זו משום חוסר דיוק משווע, שלא ניתן להשלים עמו. חזקה על השמאי כי ראה גם את הנזק הנוסף, והיה עליו להתייחס אליו ולהסביר את מסקנתו ביחס לחלק נשוא חוות הדעת. חוות הדעת המשלימה מחזקת את המסקנה כי אין ליחס לחוות הדעת משקל, לא רק בשל מועד הבדיקה. למרות שהשמאי לא בדק את הרכב פעם נוספת מצא לנכון לקבוע ביום 29/6/17: "בהמשך להוצאת חוות דעתנו ומחמת טעות לא נכללו קשתות הצד הימני. לפיכך והואיל ונצפתה בצד זה פגיעה ונזק נמציא תוספת זו כדלקמן".

אני קובעת כי גילו של רכב התובע, הטיולים בשטח, הפגיעות הרבות, שהתובע אינו מתקן, והזמן שחלף מאז התאונה ועד הבדיקה, מביאים יחד למסקנה כי התובע לא הוכיח כי הנזק הנתבע נגרם בתאונה.

סברת הנתבעים כי הנזק נגרם לפני התאונה או אחריה שקולה לעדות התובע כי דווקא החלק הנתבע נפגע בתאונה, שלא היה העד לה. איני מייחסת משקל ראייתי לחוות דעת השמאי, בה לא נדרש כלל לכך שבודד נזק במוקד מסויים מרכב פגוע בכל צדדיו. הודאתו כי בחוות הדעת הראשונה נפלה טעות אינה משכנעת ומחלישה את שתי חוות הדעת.

אי הדיוק בגרסת התובע בעניין מועד התאונה, אל מול הסרטון, הטעות בסוג הרכב בכתב התביעה, וכל זאת כאשר הינו מיוצג על ידי עורך דין, מתוספים לנימוקי לא להעדיף את גרסתו כגרסת בעל דין, על זו של הנתבעת.

אני דוחה את התביעה.

מאחר והתביעה נדחתה עקב אי הרמת נטל ההוכחה, ואפשר כי הנתבעים גרמו לנזק כלשהו ברכב התובע, אך הוא נבלע בנזקים אחרים, איני עושה צו להוצאות ההליך לטובתם.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ח, 09 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.