בפני תביעה כספית לחיוב הנתבעים לתשלום סך של 33,800 ₪ בגין אי תשלום דמי תיווך בהתאם להסכם בלעדיות שנחתם בין הצדדים.

א. הסברים משפטיים לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי

1. נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

2. "נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

3. במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני עם חריגים מסוימים על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

4. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם בנבו (05/10/2006)).

5. השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

6. פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

7. ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

ב. העובדות

8. ביום 16.2.17 חתמו הנתבעים עם התובע הסכם בלעדיות להזמנת שירותי תיווך (להלן – "ההסכם") למכור את בית הנתבעים בשד' הנשיא 22/2 במעלות תרשיחא (להלן – הנכס).

ההסכם נחתם לתקופה שמיום 16/2/17 ועד ליום 31/5/17.

9. התובע פרסם את הנכס במספר מוקדי פרסום. הנתבעים גם הם פרסמו את הנכס מספר פעמים ביד 2 עוד קודם להסכם התיווך בין הצדדים.

10. בסופו של יום הנכס נמכר במועד כלשהוא בסוף חודש 5/17 לזוג קרלוס מאייר ואשתו גדאה אל ראעי.

11. בחודש 8/17 הופיע התובע בבית רוכשי הנכס וטען שהוא המתווך של הנכס ודרש מהם עמלת דמי תיווך. הרוכשים טענו שאינם מכירים כלל את המתווך.

12. עוד קודם להגשת התביעה פנה התובע, באמצעות ב"כ, לנתבעים בדרישה לשלם לו דמי תיווך. הנתבעים השיבו כי אין הם צריכים לשלם לו דמי תיווך.

ג. דיון

13. לטענת התובע בכתב התביעה הנתבעים הפרו את הסכם הבלעדיות שנחתם בין הצדדים. לטענתו הוא השקיע כסף ועבודה בפרסום הנכס. לדבריו, מכירת הנכס, ככל הנראה, התבצעה כתוצאה מהפרסומים שעשה והוא היה הגורם היעיל במכירת הנכס. לטענת התובע עצם מכירת הנכס ללא ידיעתו היא הפרה בוטה של הסכם הבלעדיות.

14. מנגד לטענת הנתבעים, הרוכשים שרכשו את הדירה פנו אליהם כבר בשנת 2016 אולם בסופו של דבר לא רכשו באותו מועד את דירתם. בסוף חודש 5/17 פנו שוב הרוכשים לנתבעים שלא באמצעות התובע, אלא באופן ישיר, והמתווך לא היה גורם בעסקה בשום צורה ודרך. לטענת הנתבעים הרוכשים לא רכשו את הנכס במועד פנייתם הראשונה מחמת שלא היה בידם ההון הנדרש. לאחר שאספו את ההון הנדרש, פנו שנית לנתבעים ורכשו את הנכס. עוד טענו הנתבעים כי הרוכשים כלל אינם מכירים את התובע. באשר לתמונות שפרסם התובע אלו תמונות שנתבע 1 צילם.

15. בדיון שהתקיים ביום 12/11/17 הופנו הצדדים לגישור באמצעות המגשר מר בנצי כהנים.

הגישור לא צלח.

16. בדיון שהתקיים ביום 30/1/18 טענו הנתבעים כי בתקופת ההסכם שנחתם בין הצדדים לתובע לו היה רישיון תיווך בתוקף. הנתבעים הגישו תעודת עובד ציבור של רשמת המתווכים במשרד המשפטים, הגב' אסתר מויאל (הוגש וסומן נ/1). בתעודה זו מצהירה רשמת המתווכים כי התובע קיבל את רישיון המתווך ביום 12.9.13. אולם לא שילם את האגרה לשנת 2016, ובשנת 2017 שילם את האגרה רק ביום 12/11/17.

בנוסף הגישו הנתבעים (הוגש וסומן נ/2), אישור שהופנה אל הנתבעים של רשמת המתווכים בו מפורטים האגרות השנתיות ומועדי התשלום של התובע.

17. לנוכח מסמכים אלה ניתנה החלטה כי על התובע להמציא לבית המשפט ולצד שכנגד תעודת עובד ציבור מאת רשם המתווכים אשר תאשר כי במועד חתימת הסכם הבלעדיות, מיום 16/2/17, רישיונו היה בתוקף.

ככל שרישיונו של התובע היה בתוקף במועד הרלוונטי לתביעה, יהיה על הנתבעים לשלם לתובע דמי תיווך.

ככל שרישיונו של התובע לא היה בתוקף במועד הרלוונטי לתביעה, התביעה תדחה ללא צו להוצאות.

18. ביום 6/2/18 הגיש התובע הודעה לבית המשפט בה הוא מודה כי במועד הרלוונטי לתביעה רישיונו לא היה בתוקף, אולם מנמק זאת בנסיבות אישיות לנוכח פטירת הוריו. עוד מציין התובע, כי ברגע שנודע לו שהאגרה לא שולמה- שילם אותה מיידית. בהתייחס לשנת 2016 ציין התובע כי לא שילם את האגרה לשנה זו עקב מעברו לגור בארה"ב.

19. ביום 20/2/18 הגישו הנתבעים תצהיר של הקונים בו הם מצהירים כי כבר בתחילת שנת 2016 הם פנו לנתבעים והתעניינו ברכישת הנכס, אולם לא היה בידם את ההון הנדרש ולכן העסקה לא יצאה אל הפועל. עוד מצהירים הקונים כי הם כלל לא מכירים את התובע, לא ראו אותו מעולם קודם לרכישת הנכס ולא פנו אל הנתבעים בעקבות פרסומיו. הקונים פנו ישירות לנתבעים באמצעות מספר הטלפון שהיה ברשותם בפניה הראשונה בשנת 2016.

ד. הכרעה

20. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים , הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. לנוכח כך שלתובע לא היה רישיון בתוקף במועד עריכת הסכם הבלעדיות עם הנתבעים, הרי שכלל לא היה יכול לחתום עם הנתבעים במועד זה על הסכם בלעדיות, ואין כל תוקף להסכם. לנוכח אי קיום רישיון בתוקף אין אני נזקקת כלל לדון האם היתה לתובע בלעדיות, ואם הוא היה הגורם היעיל בעסקה.

21. אשר על כן, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ח, 07 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.