מונחת בפניי בקשה לביטול או לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי, אשר הוצא ביחס למבנה בכתובת כמפורט על גבי הצו, ששטחו כ-130 מ"ר, עשוי פח ובלוק (להלן: "המבנה").

במסגרת הבקשה, טוען המבקש כי הוא ובני משפחתו המורחבת מתגוררים מזה עשרות שנים באזור, וכי סיים להקים את המבנה בסוף חודש יוני 2016 (ס' 5 לבקשה; ס' 5 לתצהיר).

המבקש טען כי מאז סיים להקים את המבנה ועד היום, השתמש במבנה לצורך מגוריו, תוך ש"דחה הכנסת ריהוט הבית עד למועד הסמוך לחתונה" (ס' 7 לבקשה), כאשר החתונה עתידה להיערך ביום 18.8.17.

בנסיבות אלה, טען המבקש כי מאחר שבניית המבנה הסתיימה לפני זמן רב, וכי כבר באותה עת היה המבנה בנוי במלואו, כי אז אין הצו דרוש למניעת עובדה מוגמרת.

כן טען המבקש כי טרם חתימתו על צו ההריסה, לא התייעץ יו"ר הוועדה המחוזית עם יו"ר הוועדה המקומית שבתחום שיפוטה נמצא הצו, ומתוך שכך, כי מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין.

כן נטען כי במקרה דנא עומדות למבקש "טענות מן הצדק", וזאת מאחר שמאז הקמת הישוב לקיה משנת 1990 ועד היום, לא הורחב תחום הישוב, והדבר מונע מהמבקש ובני משפחתו להימצא במקום בהעדר תשתיות בסיסיות הנדרשות למחיה.

המבקש הוסיף וטען כי פניות רבות שנערכו לרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, במטרה להרחיב תחום הישוב, ולחילופין, להעבירם ליישוב אחר, לא צלחו.

לפיכך, טוען המבקש כי "הוא ובני משפחתו נמצאים בין הפטיש לסדן, כאשר מצד אחד אין הרשות מספקת לו ולבני משפחות מקום אכלוס, ומאידך רשויות האכיפה פועלות להריסת ביתו".

כן נטען, כי בצד המבנה מושא הבקשה מצויים מבנים רבים דומים שלאף אחד אין היתר בניה, ולכן, כי יש בדרך הילוכה של המשיבה משום אכיפה בררנית.

דיון

בהתאם להוראות תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), וכמצוות נוסח התוספת הראשונה, על המבקש לפרט מהי זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, ואף זאת לא מצאתי.

בהקשר זה טוען המבקש כאמור, כי הוא ובני משפחתו מתגוררים במקרקעין מעל 40 שנים, וכי מאז ועד הנה לא הורחב תחום השיפוט של הישוב על מנת ליתן בידם פתרון מגורים הולם.

ואולם, בתי המשפט עמדו על כך שהתנגדות לביצוע צו הריסה מנהלי, מחייבת הוכחת זכות ממשית, ואף ישיבה ממושכת, רבת שנים, במקרקעין, אין בה כדי להקנות זכות להיכנס בשערי בית המשפט. בהקשר זה ראה קביעת ביהמ"ש ברע"פ 8877/09 אלנברי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמלה  (פורסם במאגרים), לפיה: "זכותו של אדם להתנגד לצו ההריסה אינה צומחת מעצם ישיבתו במקרקעין או שימושו בהם, כי אם ממעמדו כמחזיק בהם כדין". כן ראה: ע"פ 3249/05 בר יוסף נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פ"ת (פורסם במאגרים).

במקרה דנא, הבקשה והתצהיר הנלווה אליה, אינם מצביעים על כל טענה בדבר קיומה של זכות מוכרת של המבקש במבנה. אף אם טענת המבקש לפיה הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב אינה מקדמת פתרון מגורים ראוי (ולא הוברר מה המקור הנורמטיבי ממנו מחלץ המבקש חובה שכזו בדין), אין בכך כדי להתיר למאן דהו לבנות במקרקעין, אלא ובכפוף לקבלת היתר בניה כדין. בנסיבות אלה, ברי כי אין בכך כדי להחליף את זכותו, ושמא נאמר חובתו, של המוסד התכנוני לפעול להשלטת דיני התכנון והבניה.

על פי הוראות תקנה 6 לתקנות, ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.

לאור האמור, ספק אם יש מקום להיזקק ליתר טענות המבקש, שכן, הוכחת הזכות במקרקעין מהווה תנאי מקדמי, בלתו אין, לכך שביהמ"ש ייעתר לפתוח דלתות היכלו על מנת לשמוע טענות בעניין בקשה לביטול צו הריסה מנהלי. בהקשר זה ראה דברים מפורשים שנקבעו על ידי כב' הנשיא י. אלון:

"המערער לא מניח אפילו קצה טענה בדבר זכות נטענת בדין או כדין שיש לו כביכול בקרקע ובמבנה נשוא הצו. בהינתן זאת, לא הניח המערער תשתית כלשהי בבקשתו לביהמ"ש קמא כי המדובר כלל באדם "...הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מנהלי...".... די היה בכך, עפ"י מבחני הפסיקה, לדחות על הסף בקשה שהייתה מוגשת על ידו לביטול הצו. מקל וחומר שיש בנתון זה כדי נימוק כבד משקל נוסף לדחיית בקשתו לביטול הארכת מועד ביצוע הצו - אשר מלכתחילה לא היה כלל בר זכות לבקש את ביטולו" (ס' 13 לפסק הדין בעפ"א 25706-11-14 (מחוזי ב"ש) אבו ג'ודה נ' מדינת ישראל). 

השווה: ע"פ 5378/08 אלמיטל פוזי (מחוזי ב"ש) - פורסם במאגרים.

כן ראה: עפ"י 43774-09-16 (מחוזי ב"ש) אבו עסא נ' וועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מחוז דרום, שם נדחה הערעור שהוגש אך בשל העובדה כי המבקש לא הוכיח כי קיימת לו זכות במקרקעין מושא הבקשה (בסעיף 20 לפסה"ד אף נקבע כי אין די בהגשת תזכיר תביעה כדי לבסס זכות במקרקעין, ובכך יש כדי לענות על האמור בסעיף 3 לתצהירו של המבקש).

זאת ועוד. למעשה, מתפרש מתוך דברי המבקש כי אין למבנה היתר כדין (ס' 1 בעמ' האחרון לבקשה), ומתוך שכך, אינו מוכיח כי קיימת בידו עילה לביטול הצו מכוח החלופה שעניינה "שהבנייה שבגללה ניתן הצו, בוצעה כדין", כנקוב בסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

באשר לחלופה האחרת המנויה בסעיף 238א(ח) הנזכר, כבסיס אפשרי לביטול צו ההריסה, טוען המבקש כי ביצוע הצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת, שכן, כאמור, בניית המבנה הסתיימה בסוף חודש יוני 2016, וכי הוא מתגורר במבנה מאותו מועד (סעיפים 5-7 לבקשה).

בהקשר זה ייאמר, כי קשה להלום הטענה כי "השתמש המבקש בבית כבית למגוריו" (ס' 7 לבקשה) מאז חודש יוני 2016, שעה שהמבקש מציין כי בכל אותה העת "דחה הכנסת ריהוט הבית עד למועד הסמוך לחתונה" (שם, שם), כאשר מועד החתונה מתוכנן ליום 18.8.17.

לא ברור כיצד המבקש התגורר במבנה נטול ריהוט, ומכל מקום, המבקש אינו טורח לעגן בקשתו באסמכתאות מתאימות, לרבות אינדיקציות התואמות טענתו כי בניית המבנה הסתיימה בחודש יוני 2016.

בכל ההערכה, לא ניתן להלום כי יבוא אדם ויעלה באופן אמורפי, נטול אסמכתאות, טענה המבקשת לקעקע תוקפו של צו הריסה מנהלי, ובכך יחפוץ כי ביהמ"ש יורה על ביטול צו ההריסה, אשר בהתאם להוראות החוק וההלכה הפסוקה, דחייתו או ביטולו יינתנו במשורה, רק במקרים בהם נמצא יסוד לטענה כי מתקיימת איזה מבין העילות המצומצמות הקבועות בדין לביטול הצו.

ויודגש. לא נעלמה מעיניי הטענה בדבר מצוקתו הפרסונאלית של המבקש. ואולם, הלכה היא מלפנינו כי אין בכך כדי ליתן הכשר שיפוטי לבניה ללא היתר. אם אחרת נאמר, יהא בכך משום היתר המנציח בעקיפין בניה בלתי חוקית, תוך מתן גושפנקא לאחרים להמשיך לבנות, בשל נסיבות אישיות או בשל טענות דומות למצוקת דיור קיימת. בהקשר זה ממש קבע בית המשפט העליון, כי "אין בתחושה זו כדי להניע אותנו להנציח קיומם של מבנים, שנבנו שלא כחוק, או להורות למשיבים שלא לפעול לשם השלטת החוק בנושא זה" (בג"צ 2678/91 אל צנעא נ' היועץ המשפטי לממשלה).

ואף זאת נאמר. מבלי להיכנס לגדריה והיקפה של הזכות לדיור, לגביה הרחיב המבקש בפרק הקרוי בבקשה "טענות מן הצדק", פשיטא כי היא ניגפת אל מול הוראות חוק התכנון והבניה, "שאם לא תאמר כן, כל מי שיבנה בנייה בלתי חוקית על קרקע שאין לו כל זכות בה, יהא רשאי לבוא ולטעון טענותיו כנגד הרשויות" (ראה פרשת אלמיטל פוזי הנזכרת).

ממילא. באשר ל"טענות מן הצדק" שהעלה המבקש, אציין עוד כי בתי המשפט נטו לקבוע כי בקשה לביטול צו הריסה מנהלי איננה מסוג ההליכים בהם ראוי לאפשר העלאת טענת הגנה מן הצדק.

אף באשר לטענה כי הצו איננו תקין מאחר שיו"ר הוועדה המחוזית לא התייעץ עם יו"ר הוועדה המקומית אשר בתחום שיפוטה מצוי המבנה מושא הבקשה, ייאמר כי לא ברור כלל שהמבנה מושא הבקשה מצוי בתחום שאיננו מרחב תכנון מחוזי.

נוכח האמור, לא ברור כלל שיו"ר הוועדה המחוזית נדרש היה לפעול בהתאם למתווה הקבוע בסעיף 238א(ב1)(3) לחוק התכנון והבניה.

זאת ועוד. אף אם היה מדובר במבנה המצוי בתוך תחום וועדה מקומית, לא ברור מניין שאב המבקש מסקנתו כי לא קוים כדין המתווה מול יו"ר הוועדה המקומית.

ברע"פ 1088/86 סברי ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי קבע ביהמ"ש העליון כי קיימת חזקת תקינות לגבי המעשה המנהלי, הכרוך בהוצאת צו ההריסה המנהלי, ומתוך שכך, כי על המבקש להוכיח כי לא התקיימו התנאים המוקדמים הקבועים בחוק כתנאי להוצאת צו ההריסה. השווה: ע"פ (מחוזי באר שבע) 7363/97 אבו עייש נ' הוועדה לתכנון ולבנייה.

מי אשר חפץ להוכיח פגם העושה את הצו לבטל מעיקרו, עליו הנטל בנדון, וכמאמר ביהמ"ש העליון בפרשת סברי: "...על מי שמבקש לסתור מוטל הנטל לטעון ולהוכיח, כי במקרה הנדון החזקה נסתרת על ידי עובדות. לא נטענה הטענה או נטענה ולא הוכחה - נשארת חזקת התקינות בעינה".

אף באשר לטענת האכיפה הבררנית, המבקש לא טען, וממילא לא הוכיח, כי המבנים האחרים המצויים בצדו הינם מבנים חדשים, שהיה בכוחה של המשיבה לפעול לגביהם בהתאם להוראת סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה.

חרף האמור, סבורני כי ראוי במקרה דנא לדון בבקשה לגופה, תוך שהתרופה לאי העמידה בתקנות, יכולה לבוא לידי ביטוי בדרך של פסיקת הוצאות הולמות, אשר פגיעתן פחותה ומדתית יותר. בחשבון פסיקת ההוצאות אפשר כי ביהמ"ש ייקח בחשבון כי עיתוי מועד הגשת הבקשה פגע, ככל שכך אומנם יוכח, בהיערכות המשיבה לביצוע הצו ובעלויות הכספיות שנגזרו מכך.

קובע לדיון בנוכחות המצהירים ליום 10.8.17 בשעה 09:30, בפני השופט התורן.

המשיבה תגיש תגובתה עד ליום 9.8.17 בשעה 12:00. 

בין היתר, בשים לב לאמור לעיל, הריני מורה על עיכוב ביצוע הצו בכפוף להפקדה בסך 12,000 ₪, במזכירות בית המשפט, להבטחת הוצאות המשיבה היה ותידחה הבקשה.

עיכוב הביצוע ייכנס לתוקפו רק לאחר המצאת אישור על ביצוע ההפקדה לידי המשיבה, באמצעות בא כוחה, ומובהר כי כל עוד לא הומצא לידי ב"כ המשיבה אישור על ביצוע ההפקדה רשאית המשיבה לבצע את צו ההריסה, אחר חלוף המועד שנקבע להפקדת הסכום.

הפקדת הסכום האמור לא תיעשה לאחר התאריך 6.8.17 בשעה 13:00. מזכירות בית המשפט מתבקשת להקפיד על יישום הוראה זו.

המזכירות תעביר ההחלטה לב"כ הצדדים בדחיפות.

כן תפעל המזכירות לקבוע הדיון ביומנו של השופט התורן במועד שנקבע כאמור.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ז, 03 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.