1. לפניי תביעה כספית לתשלום סך של 51,697 ₪ ותביעה שכנגד לתשלום סך של 50,000 ₪.

העובדות וטענות הצדדים

1. התובע הינו חשמלאי במקצועו ועובד בשיפוצים.
2. על פי כתב התביעה, הנתבעת פנתה אל התובע במהלך חודש יולי 2014 על מנת שיבצע עבודות שיפוץ ובנייה בבית מגוריה לצורך הסבת קומת מרתף ליחידת דיור (להלן: השיפוץ).
3. לטענת התובע, הוסכם בין הצדדים כי תמורת השיפוץ, ישולם לו סך כולל של 60,000 ₪, זאת בהתאם להצעת המחיר שהעביר התובע לנתבעת והמהווה בסיס להתקשרות הצדדים.
4. התובע טען, כי הצדדים הסכימו שהתשלום יבוצע בשלושה תשלומים שווים בסך של 20,000 ₪ כל אחד, כדלקמן: תשלום ראשון – טרם ביצוע העבודה, תשלום שני – באמצעה של העבודה, תשלום שלישי – בסיום העבודה.
5. ביום 4.8.15 או בסמוך לכך, החל התובע את השיפוץ בבית הנתבעת, זאת בהסתמכות על הבטחת הנתבעת כי תשלם לו בתוך ימים ספורים את התשלום הראשון.
6. ביום 11.8.15 שילמה הנתבעת לתובע סך של 5,000 ₪ בלבד, וביום 18.8.15, שילמה הנתבעת סך נוסף של 5,000 ₪ בלבד, וזאת חרף דרישות חוזרות מצד התובע.
7. לטענת התובע, למרות אי עמידת הנתבעת בהסכמות הצדדים, המשיך התובע לעבוד ולרכוש חומרי עבודה מכיסו הפרטית הנתבעת המשיכה בהתנהלותה, וביום 26.8.15 שילמה סך נוסף של 5,000 ₪ בלבד, כאשר כל הזמן הזה, התובע המשיך לעבוד ואף ביצע תוספות שאינן כלולות לבקשת הנתבעת.
8. ביום 31.8.15, ניסה התובע ליצור קשר עם הנתבעת, אך להפתעתו, החלה הנתבעת לצעוק עליו כי לא תשלם לו כסף עד שתבוצע כל העבודה, ורק אז תחשוב כמה לשלם. לאור תדהמתו של התובע מהתנהלותה של הנתבעת, החליט התובע להפסיק את עבודתו אצל הנתבעת.
9. לטענת התובע, בעת שהפסיק את עבודתו אצל הנתבעת, מרבית העבודה כבר בוצעה בפועל על ידו, כאשר מנגד קיבל לידיו סך של 15,000 ₪ בלבד, זאת בניגוד להסכמות הצדדים ובניגוד לעבודות שבוצעו בפועל. עוד הוסיף התובע, כי ביצע תוספות עבודה אשר התבקשו במהלך העבודה על ידי הנתבעת ואשר לא היו כלולות בהתקשרות הצדדים.
10. עוד טען התובע, כי למחרת היום בו הפסיק התובע את השיפוץ, הנתבעת יצרה קשר עם התובע והתלוננה בחוסר תום לב על הפסקת העבודה, התובע הסביר כי אינו יכול לעבוד בצורה שבה לא רק שאינו מקבל את שכרו, אלא אף נאלץ לשלם מכיסו את חומרי העבודה. התובע הדגיש כי ישוב לבצע את העבודה כשיקבל את הכסף המגיע לו.
11. התובע טען, כי למחרת או בסמוך לכך, ידיד משפחתה של הנתבעת, מר יואב, יצר קשר עם התובע, ובהתאם נערכה פגישה בביתו של יואב ביום 8.9.15, בפגישה נאמר לתובע כי הנתבעת החליטה לא לשלם במתכונת המוסכמת, אלא לפי ביצוע סעיפים כפי שמפורט בהצעת המחיר. התובע, אשר ביצע את מרבית העבודה הסכים בלית ברירה, אלא שהנתבעת לא עמדה גם בהתחייבות זו ולא שילמה דבר מעבר לאותם 15,000 ₪.
12. נטען, כי ביום 21.9.15, נערכה פגישה נוספת בין הצדדים, בה נכחו התובע, הנתבעת ובנה, וכן ידיד המשפחה. להפתעת התובע, ניסו הנוכחים ללחוץ עליו לחתום על הסכם חדש, חד צדדי ופוגעני, בעודם מציינים כי אם לא יחתום על הסכם זה, לא יקבל את כספו.
13. לטענת התובע, הוא סירב לחתום על ההסכם מבלי להתייעץ. לטענתו, לאחר קריאת ההסכם התברר כי מדובר בניסיון תרמית ופגיעה קשה בתובע. הנתבעת ניסתה לקבוע כי חומרים ועבודות יבוצעו ככל העולה על רוחה ללא כל הגבלה, בד בבד עם שלילת אפשרות מהתובע להעריך את היקף העבודה וסיכוניו.
14. כן ציין התובע, כי הגיש בעבר תביעה בעניין זה בבית המשפט לתביעות קטנות בטבריה, אך הליך זה נמחק תוך כדי שמירת הזכות להגשת התובענה מחדש.
15. התובעת הכחישה את האמור בכתב התביעה. לטענתה, פעלה בהתאם להוראות הדין ובתום לב לאורך כל ההתקשרות העסקית שלה למול התובע. כן נטען, כי בחודש יולי 2015 פנתה אל התובע בבקשה לבחון האם הוא יכול לבצע את עבודת השיפוץ במרתף ולקבל הצעת מחיר. נטען, כי התובע הציג עצמו כקבלן מורשה, כאשר מכתב התביעה שהוגש כנגדה בת"ק 1612-12-15, התברר לה כי המדובר בקבלן שיפוצים וחשמל ולא קבלן בניין מורשה.
16. לטענת הנתבעת, סוכם על מועד תחילת עבודה ותאריך סיום עבודה. ביום 4.8.15 החל התובע את השיפוץ, אך היה מגיע ליום ועוזב באמצע וחוזר למחרת, ואף נעדר למשך 10 ימים ללא כל התראה.
17. הנתבעת טענה, כי מעולם לא סוכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם לתובע תשלום בטרם תחילת העבודה ולא נקבע ביניהם מועדי תשלום קבועים בתאריך כזה או אחר, והדבר אף לא מצוין בהצעת המחיר או בכל הסכם אחר.
18. עוד טענה הנתבעת, כי למעט הסך של 5,000 ₪ ששילמה הנתבעת ביום 11.8.05, התובע לא פנה לנתבעת בשום שלב והלין על תנאי התשלום מהסיבה כי תנאי תשלום לא סוכמו בין הצדדים.
19. עוד טענה הנתבעת, כי לא ביקשה כל תוספת שאינה כתובה בהצעת המחיר. לטענתה, התובע ביקש תוספת במחיר עבור עבודות להן התחייב בהצעת המחיר מהסיבה של כדאיות העסקה. נוסף לכך, הנתבעת הצהירה בפני התובע כי תשלם לו בסיום העבודה, זאת לאור התנהלותו, אי העמידה בזמנים ולאור כך שהתובע לא הגיע לבצע את העבודה ועזב באמצע לטובת פרוייקט אחר.
20. כן טוענת הנתבעת, כי טענת התובע ששילם כספים מכיסו הינה חסרת שחר, שכן מעיון בחשבוניות אותן הציג בכתב התביעה עולה כי חומרי העבודה הסתכמו בסך של 8,260 ₪, כאשר התובע קיבל תשלום בסך של 15,000 ₪.
21. לטענת הנתבעת, התובע לא ביצע את מרבית העבודה, לא הגיע לסיים את העבודה ולכן לא ברורה טענת התובע כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה. נטען, כי לאור היעדרותו של התובע, נערכה פגישה נוספת בה הוחלט כי הצדדים יעלו את ההסכמות על הכתב, וכי מדובר באותה הצעת מחיר ראשונה, ולכן לא ברורה טענת התובע כי "אולץ" לחתום על ההסכם.
22. הנתבעת טענה כי לא התעשרה שלא כדין שכן עולה מהצעת המחיר של הקבלן אשר ביצה את העבודה כי נאלצה לשלם יותר.

התביעה שכנגד

1. הנתבעת (התובעת שכנגד) הגישה תביעה שכנגד נגד התובע (הנתבע שכנגד) ובה טענה, כי נפלה קורבן להתנהלות הנתבע שכנגד. לטענתה, היא פנתה לבקש הערכת מחיר לביצוע העבודה שבוצעה בפועל על ידי הנתבע שכנגד וקיבלה לידיה הערכה בכתב שצוין בה כי שווי העבודות שבוצעו כולל חומר שווה ערך ל-16,000 ₪.
2. לטענתה, ברח הנתבע שכנגד מביצוע העבודה ולא סיים את עבודתו מהסיבה של כדאיות העסקה וללא כל התחשבות בנזקים העצומים אשר ייגרמו לתובעת שכנגד.
3. התובעת שכנגד טוענת, כי כתוצאה מהתנהלותו של הנתבע שכנגד היא נאלצה להוציא כספים נוספים בשל הלחץ בו הייתה והצורך לסיים את השיפוץ. התובעת שכנגד שילמה יותר מהצעת המחיר, אשר בגינה התקשרו הצדדים ונאלצה בלית ברירה ונוכח ההפסדים אשר נגרמו לה לפנות לקבלן על מנת שיסיים את העבודה.
4. כן נטען כי עבודת הנתבע שכנגד בוצעה ברשלנות, ומהסיבה שלא אטם את קירות הגבס נגרם רטיבות בדירות.
5. התובעת שכנגד טוענת, כי נגרמו לה נזקים כלכליים, שכן אי סיום העבודה והתארכות עבודת השיפוץ כתוצאה מבריחת הנתבע שכנגד ממקום העבודה, מנעה ממנה לקבל דמי שכירות.
6. הנתבע שכנגד טען בכתב הגנתו, כי מדובר בתביעת סרק וכי כל מטרתה להוות משקל נגד לתביעה העיקרית. הנתבע שכנגד טען, כי התובעת שכנגד היא שהפרה את הסכמות הצדדים וגרמה לו לנזקים כבדים.
7. לטענת הנתבע שכנגד, מעולם לא הציג עצמו כקבלן בנייה מורשה. כך גם בחשבוניות שהועברו לתובעת שכנגד מצוין באופן מפורש "עבודות חשמל ושיפוצים כלליים, אחזקת מבנים וייעוץ".
8. לטענתו, עבד במלוא המרץ והתמקד בעבודות אצל התובעת שכנגד , עד אשר נאלץ להפסיק, בשל הפרת ההסכמות על ידי התובעת שכנגד. יתרה מכך, חרף העובדה שהתובעת שכנגד הייתה צריכה לשלם לו סך של 20,000 ₪ עם תחילת העבודה ולא עשתה כן, המשיך הנתבע שכנגד בעבודתו מתוך אמונה כי התובעת שכנגד תעמוד בהתחייבויותיה.
9. הנתבעת שכנגד טוען, כי טענת התובעת שכנגד כי לא סיכמו את תנאי התשלום הינה שקרית, שכן תנאי התשלום סוכמו בעל פה.
10. ביום 2.12.18 התקיימה ישיבת ההוכחות, בה נחקרו המצהירים בחקירה נגדית על תצהיריהם. בסיום העדויות הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגים שהוגשו במהלך הדיון והתרשמתי מעדויות הצדדים באופן בלתי אמצעי, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.
2. בהתאם להוראות תקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ינומק פסק הדין בתמצית.
3. אין חולק כי הצדדים התקשרו לשם ביצוע עבודת שיפוץ בביתה של הנתבעת, כאשר עלות השיפוץ שהוסכמה הינה בסך 60,000 ₪ וכי הנתבעת שילמה סך של 15,000 ₪ בלבד. כך, אין חולק כי השיפוץ לא הושלם על ידי התובע.
4. התובע טען כי הצדדים הסכימו על תנאי תשלומים, לפיהם ישולם שכרו בשלושה תשלומים שווים של 20,000 ₪ כל אחד, אלא שהנתבעת הפרה התחייבותה ולא שילמה לו בהתאם להסכמות, ולכן נאלץ לנטוש את העבודה עד אשר שכרו ישולם לו.
5. כלל ידוע במשפט אזרחי כי "המוציא מחברו עליו הראיה". התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת על הדעת יותר מאשר גרסת הצד השני.
6. במקרה שלפניי, לא מצאתי כי גרסת התובע עדיפה על פני גרסת הנתבעת. התובע לא הציג כל הוכחה כי הוסכם בין הצדדים על תנאי תשלום. הצעת המחיר לא כללה כל התייחסות למועדי התשלום. יתרה מכך, תשובתו בחקירתו הנגדית עת נשאל מדוע לא העלה את ההתחייבות על הכתב, אינה סבירה בעיניי, התובע השיב בזו הלשון: "הסכמים בכתב עושים רק עם אנשים זרים" (ראה פרוטוקול מיום 2.12.18 בעמ' 3, שורה 26-27).
7. התובע טען כי החל בעבודתו עוד טרם קיבל תשלום, וזאת בניגוד למוסכם, זאת מתוך אמונה בנתבעת כי תשלם לו, וכך המשיך בעבודתו על אף שלא קיבל תשלום מלא. התנהגותו זו מלמדת על מעין הסכמה לתנאי התשלום של הנתבעת או לחילופין להיעדר הסכמה אחרת על תנאי התשלום. התובע אף אישר כי יומיים טרם עזב את העבודות בביתה של הנתבעת קיבל לידיו מאת הנתבעת סך של 5,000 ₪ על חשבון התשלום.

סבורני, כי אם תנאים אלו לא היו מקובלים כלל וכלל על התובע או נוגדים את התנאים שסוכם עליהם מראש, לא היה מתחיל התובע בעבודתו, קונה חומרים מכספו וממשיך בשיפוץ הדירה.

1. אשר לחוות הדעת שהציג התובע, הרי שחוות דעת זו נסמכה על תמונות ורישומים שהיו בידי התובע ועל נתונים שמסר התובע, ולכן אין בידי לבסס החלטתי על פי חוות דעת זו. כמו כן, חוות הדעת נסמכה על מחירון דקל, כאשר בין הצדדים הוסכם כי המחירים יהיו בהתאם להצעת המחיר ביניהם ולא על פי מחירון דקל, שהינו גבוה יותר.
2. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי לא ביצע את הפעולות הבאות: חיפוי קרמיקה לקירות המקלחת; אינסטלציה במקלחת; ריצוף הדירה כולה; צביעת הדירה והתקנת דלתות. עיינתי בתמונות שהציגו הצדדים וכן בפרוטוקול הדיון מיום 18.2.16 בבית המשפט לתביעות קטנות בת"ק 1612-12-15, שם העידה הנתבעת בדבר העבודות אותן ביצע התובע, והתרשמתי כי העבודות לעיל אכן לא בוצעו על ידי התובע ולכן אינו זכאי לקבלת תשלום עליהן, כן ניכר כי לא בוצעה אינסטלציה בדירה, ואף עבודות נוספות בוצעו באופן חלקי בלבד.
3. נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי התובע לא הוכיח ברמת מאזן ההסתברויות כי ביצע עבודה בשווי העולה על השכר שקיבל מאת הנתבעת. כמו כן, לא התרשמתי מגרסתם של עדי התביעה ומעדותו של התובע.
4. משכך, הריני קובע כי דין התביעה להידחות.
5. אשר לתביעה שכנגד מצאתי כי אף היא דינה להידחות.
6. התובעת שכנגד טענה כי הנתבע שכנגד הציג את עצמו כקבלן בניין מורשה, אלא שלא הציגה כל ראיה לכך. יתרה מכך, בהצעת המחיר, אותה ניסחה התובעת שכנגד יחד עם חברה, נכתב "קבלן לעבודות שיפוצים". אף החשבוניות שהוציא הנתבע שכנגד לתובעת שכנגד מעידות על כך.
7. אשר לנזקים הכספיים הנטענים, התובעת שכנגד הגישה הסכם שנערך עם קבלן אחר אשר השלים את השיפוץ. בהסכם צוין כי עלות עבודתו עומדת על כ-47,000 ₪, אלא שהתובעת לא צירפה כל קבלה או חשבונית מס מטעמו. כמו כן, בדיון שנערך בפניי עת נשאלה התובעת שכנגד מדוע לא צירפה חשבוניות על התשלום, השיבה: "זה לא עניינך, את לא מס הכנסה" (ראה פרוטוקול מיום 2.12.18 בעמ' 13, שורה 5-6).
8. התובעת הגישה לבית המשפט הערכת מחיר מקבלן לביצוע העבודה שבוצעה בפועל, הערכתו הייתה כי העבודה שבוצעה מוערכת ב-16,000 ₪, אלא שהתובעת שכנגד, לא הזמינה לעדות את הקבלן והדבר נזקף לחובתה.
9. כן טענה התובעת שכנגד להפסד כספי שכירות, בשל עיכוב העבודה על ידי הנתבע שכנגד, אלא שלא הוצגה כל ראיה להפסדי שכירות, וממילא לא הוכח באופן חד משמעי כי הפסד זה, נובע מהתנהלות התובע. התובעת היא שהזמינה קבלן חלופי רק בחודש אוקטובר 2015 וקבלן זה סיים את עבודתו בחודש איחור, ולכן אני קובע כי טענה זו לא הוכחה ולא שכנעה אותי כי יש לקבלה.

סיכום

1. על כן ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות, עיינתי בתמונות שהוגשו ושמעתי את הצדדים, אני מוצא לנכון לדחות את התביעות.
2. בנסיבות אלו, איני פוסק הוצאות לצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ג' אלול תשע"ט, 03 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.