מונחת בפניי "בקשה בהולה לצו מניעה זמני", במסגרתה עותר המבקש להורות כי המשיבות לא יהיו רשאיות לפנותו מהמושכר, וכן כי לא יהא בכוחן לעשות שימוש בערבות הבנקאית בה הם אוחזים, כמו גם בהמחאת הביטחון שהופקדה בידן.

במסגרת התצהיר הנלווה לבקשה, מגולל המבקש באריכות את השתלשלות ההליכים בינו לבין המשיבות, באמצעות נציגן, מר יאיר דר, בכל הנוגע להשכרת הדירה ברח' ארתור רופין 52 באר-שבע (להלן: "הדירה").

בכלל זאת, טוען המבקש כי הוא שוכר את הדירה מאת המשיבות (באמצעות נציגן, מר יאיר דר) מזה זמן, וכי מר יאיר דר צירף הסכמתו להארכת הסכם השכירות עד ליום 16.8.18, תוך שצורף מסמך שכותרתו "הסכם" מיום 9.11.16 (צורף כנספח ד' לכתב התביעה), אף כי תוכנו של ההסכם סב לכאורה אחר המועד שתחילתו ביום 16.8.16 וסופו ביום 16.8.17.

מכל מקום, המבקש מוסיף וטוען כי ביום 28.5.17 שלח למר יאיר דר הודעה בדבר מימוש האופציה לתקופה שמיום 16.8.17 ועד ליום 16.8.18, וכי מר יאיר דר נתן הסכמתו להמשך השכירות באותם תנאים.

חרף האמור, כך לפי הנטען, שינה מר דר עמדתו ובשלב מאוחר יותר דרש כי דמי השכירות יעמדו על 4,000 ₪, תחת הסכום שנקבע בתחילה ע"ס 3,800 ₪.

ככל שניתן להבין מהבקשה והתצהיר הנלווה, מאחר שהצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה בנדון, הודיע מר יאיר דר למבקש כי עליו לפנות את הדירה עד ליום 15.8.17. ואולם, מאחר שלפי טענת המבקש קיימת לו זכות להיוותר בדירה עד ליום 16.8.18, עתר לקבלת הסעדים הנזכרים ברישא.

דיון

אחר שנתתי דעתי לטענות המבקש, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על מתן סעד זמני, ואלו הם טעמיי:

א. שיהוי בהגשת הבקשה - המבקש מפרט כאמור התנהלות ממושכת בינו לבין המשיבות, באמצעות מר יאיר דר. מתוך עיון בתצהיר הנלווה לבקשה, עולה על פניו כי ביום 30.6.17 הודיע מר דר למבקש כי עליו לפנות את הדירה עד ליום 15.8.17 (ס' 22(ב) לתצהיר).

חרף זאת, מסיבות שלא הובררו בבקשה, רק בחלוף למעלה משבועיים מאותו מועד, ביום 16.7.17 התקשר המבקש למשיבה 2 וביקש לדעת מדוע אין בדעת המשיבים, באמצעות נציגם, לעמוד בהסכם בין הצדדים.

ביריעה זו בוודאי שאין בדעתי לחוות דעה ביחס לצדקת מי מבין הצדדים בנוגע להתנהלות מושא הבקשה. ואולם, לא מחוור מדוע הוגשה הבקשה רק כעבור למעלה מחודש מאז נודע למבקש שקיימת כוונה לפנותו מהדירה, ולמעלה משבועיים ומחצה מאז לפי הנטען נוהל השיג ושיח האחרון עם המשיבה 2 בנדון.

הלכה היא מלפנינו כי מי אשר חפץ לשכנע את ביהמ"ש בדוחק הנסיבות, שיש בה כדי להצדיק התערבות מוקדמת במעמד צד אחד, עליו להגיש הבקשה ללא שיהוי, שכן, בעצם הגשת הבקשה המאוחרת יש משום ראיה לסתור טענתו שהצו חיוני ושנתינתו אינה סובלת דיחוי.

בקשה למתן סעד זמני הינה במהותה סעד מן היושר, הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. לאור זאת רשאי ביהמ"ש לשקול, בהחליטו האם ליתן סעד הצהרתי כמבוקש, גם את התנהגות המבקש, דהיינו , בין היתר, שיהוי (ראה, למשל, ע"א 19/81 ביבי נ' הורברט, ל"ז (2)497; בג"צ 453/84 איתורית בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד לח(4) 615, 621).

ב. עניינו של הסעד המבוקש הינו למעשה כספי, שככלל אינו עילה למתן סעד זמני - על מנת לבסס זכות לקבלת סעד זמני, על המבקש להצביע על נזק בלתי הפיך שייגרם לו. בהלכה נקבע כי נזק בלתי הפיך יפורש כנזק ממשי ששום פיצוי כספי לא יהא בו כדי לתקנו, או שלא ניתן לאמוד את הפגיעה בכסף. על כן, כאשר ביהמ"ש שוקל האם ליתן הסעד המבוקש, עליו ליטול במניין שיקוליו את השאלה האם פיצוי בסוף ההליך, ככל שיוכיח המבקש טענותיו, יכול לפצות המבקש על נזקיו.

כב' ביהמ"ש העליון כבר קבע: "אם הדין הוא עם המשיבים, יוכלו הם למצוא את תקנתם בתובענה לסעד כספי, ולפיכך אין צידוק מספיק להגן על זכויותיהם, אם תוכחנה, ע"י מתן סעד של צו עשה זמני" (רע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב, מה(4) 225, 229; השווה: רע"א 3031/97 ארז שיווק והפצת סיגריות נ' שמיע - פורסם במאגרים).

במקרה דנא, המבקש טוען למעשה כי המחלוקת בינו לבין נציג המשיבות, סבה אחר היקף דמי השכירות שישולמו מידי חודש, כאשר הפער הניטש בין הצדדים הינו על סך של 200 ₪ לחודש (סעיפים 21 וסעיף 26 לתצהיר המבקש).

ככל שכך, ברי כי יש בכוחו של המבקש לשלם את יתרת ההפרש החודשים על מנת למנוע פינויו מהדירה, ובמסגרת התיק העיקרי להוכיח טענתו כי לא הייתה בידי המשיבות זכות לקבלת ההפרש הכספי.

ג. מעמד הערבות הבנקאית - באשר לסעד הנוסף לו עותר המבקש, להורות כי המשיבות יהיו מנועות מלעשות שימוש בערבות הבנקאית או בהמחאת הביטחון המצויה בידן, ייאמר תחילה כי אף דרישה זו מגלמת מתוך עצמה מחלוקת כספית בין הצדדים, וככל שהדין יימצא עם המבקש, הוא יוכל למצוא מזור במסגרת התביעה העיקרית.

מעבר לכך. להווי ידוע כי ערבות בנקאית אוטונומית משמשת כמכשיר פיננסי רב חשיבות בחיי המסחר, והיא עומדת בפני עצמה, ללא תלות בעסקת היסוד שבין החייב לבין הנושה. תכלית המכשיר נועדה ל"הגברת היציבות והוודאות בחיי המסחר, באמצעות יצירת מנגנון יעיל וזול להבטחת התשלום למוטב" (רע"א 9123/05 אדמוב פרויקטים בע"מ נ' אדמוב בע"מ ואח'; רע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בניה, מח(1) 450).

כנגזרת מכך, בתי המשפט מגלים משנה זהירות בבואם להידרש לבקשות שתכליתן עיכוב מימוש ערבות בנקאית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, שעניינם מרמה או "נסיבות מיוחדות" (רע"א 4479/10 דלתון עבודות אלומיניום בע"מ נ' קש"ת מלונאות בע"מ - פורסם במאגרים).

בנסיבות אלה, אין די כי המבקש יבקש לשכנע בצדקת עמדתו ביחס לעסקת היסוד, אלא עליו להוכיח כי נסיבות המקרה הנדון באות בכלל אחד משני החריגים שצוינו לעיל, מרמה או נסיבות מיוחדות (רע"א 1765/00 מושקוביץ' חב' קבלנית לבניין בע"מ נ' תשורה ייזום ובניין בע"מ, נה(2) 447, 452).

במקרה דנא, אין המבקש טוען כי מתקיים איזה מבין החריגים, שמכוחו ראוי היה להורות על עיכוב מימוש הערבות הבנקאית, אלא אך מלין אחר דרך התנהלות המשיבות כצד לחוזה.

בכל ההערכה, הגם שהמבקש זכאי כמובן שטענותיו יבוררו לגופם במסגרת ההליך העיקרי - ובהקשר זה, כאמור, איני מתיימר לחוות דעה בפלוגתא הניטשת בין הצדדים ביחס לגוף ההסכם והפרתו הנטענת בידי מי מבין הצדדים - ברי כי אין בכך כדי להניע את ביהמ"ש לגלם הכרעה שיפוטית חד צדדית כבר בשלב זה, בלא שהוכחה הצדקה משפטית לכך.

בכך עוד טרם נתתי דעתי לעובדה כי עיון בכתב הערבות ובשטר הביטחון שצורפו לכתב התביעה, מלמד כי הערבים הינם אחרים זולת המבקש, ועל כן, לא מחוור שבידי המבקש זכות קנויה לבקש סעד עבור אחרים.

ד. הסעד המבוקש מקדים את זמנו – כאמור, במסגרת הבקשה עותר המבקש להורות כי המשיבות לא יהיו רשאיות לפנותו מהדירה. ואולם, מאחר שהמבקש מגלה דעתו כי קיימת לו זכות להיוותר בדירה עד ליום 16.8.18, כי אז חזקה על המשיבות שיפעלו בהתאם להוראות הדין, ואף אם הן סבורות כי אין למבקש זכות להישאר בדירה לאחר התאריך 16.8.17, כי יפעלו באמצעות הליך משפטי מתאים ולא על דרך של עשיית דין עצמית האסורה לפי הוראות החוק.

לאור זאת, ומאחר שהמבקש עתר בכתב התביעה כי יוצהר שבין הצדדים נכרת הסכם שכירות תקף עד ליום 16.8.18, ממילא, טענות הצדדים ילובנו באותו הליך, ואף אם המשיבות יבכרו להגיש תביעה נפרדת לפינויו מהמושכר, יהא בכוחו של המבקש להעלות טענותיו באותו הליך, ובית המשפט יבחן טענות הצדדים גם יחד.

אף מטעם זה, אינני סבור כי קיימת דחיפות לדון בסעד במעמד צד אחד.

נוכח האמור, המבקש יפעל להעביר הבקשה על נספחיה, בצירוף העתק החלטה זו, לידי המשיבות במסירה אישית, לא יאוחר מיום 6.8.17 בשעה 10:00, וימציא על כך אסמכתא לתיק בית המשפט לא יאוחר מאותו מועד בשעה 15:00.

המשיבות ימסרו תגובתן לבקשה לא יאוחר מיום 10.8.17, ועם קבלת התגובה, ולחילופין, בחלוף המועד, ייתן בית המשפט החלטתו כרוב חוכמתו.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים, ותעורר ההליך בפני שופט תורן ביום 10.8.17.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ז, 03 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.