1. זו תביעה לביטול עסקה ופיצוי כספי.

להלן העובדות הנחוצות לדיון בפני בית המשפט, עליהן אין מחלוקות:

א. ביום 29.7.14 רכש התובע מהנתבעת בעסקה טלפונית מתקן מים מסוג אולמפיק בר בעלות של 1,344 ₪ בפריסה ל36 תשלומים. המתקן הותקן בביתו של התובע ביום 5.8.14 (להלן: העסקה הראשונה).

ב. ביום 6.8.14 הגיע נציג הנתבעת לבית התובע ובתום התקנת המכשיר הראשון ומסירת תעודת אחריות, אשת התובע חתמה על רכישת שירותי אחזקה תלת שנתיים עבור המתקן תמורת תשלום של 1,980 ₪, (להלן: העסקה השנייה).

ג. ארעה תקלה במתקן ובחודש יוני 2015 הגיע טכנאי אל בית התובע. התובע ואשתו הסכימו לרכוש מכשיר חדש תמורת 2,844 ₪ (להלן: העסקה השלישית). על פי העסקה, דובר בתשלום חודשי של 79 ₪ לחודש. המתקן הראשון הוחזר לנתבעת.

ד. כעבור זמן, חברים לעבודה של התובע ראו שהוא משלם שלושה תשלומים ועל אף שקיבל מתקן חדש עדיין משלם עבור המתקן הראשון שהוחזר לנתבעת. יודגש שהתובע עצמו לא בקיא בשפה העברית.

2. כתוצאה מהאמור, נשלחה בשמו של התובע פנייה אל הנתבעת בבקשה לביטול החיוב בגין העסקה הראשונה בסכום של 1,344 ₪. לטענת התובע, הוא קיבל הסכמה שהחשבון יזוכה אך לא כך היו פני הדברים. התובע פנה למועצה הישראלית לצרכנות שאף היא פנתה בשמו לנתבעת.

3. בתביעה זו, התובע עותר לסכום של 6,844 ₪. הסכום מפורט כדלקמן:

* 2,844 ₪ תוך ביטול החיוב בגין העסקה השלישית.

* 3,000 ₪- פיצויים לדוגמא על פי סעיף 31א(א)(2ב) לחוק הגנת הצרכן.

* 1,000 ₪- בגין עוגמת נפש.

כמו כן, התובע מבקש מבית המשפט לצוות על הנתבעת להשיב לתובע את המתקן הראשון במצב תקין לחלוטין, ללא עלות מצדו.

4. הנתבעת טוענת שהיא פעלה ללא דופי בכל הקשור עם העסקאות מול התובע ואשתו. התובע ואשתו חתמו ברצון על העסקאות כאשר הבינו היטב את תנאיהם.

באשר לשירות אשר סופק על ידי הנתבעת, הטכנאים ביקרו 14 פעמים אצל התובע כולל ביקורים לצורך רכישה ותיקונים. באשר לעסקה השלישית, אכן התייצבו הטכנאים על מנת לתקן את המתקן הראשון ואז הוסכם שהנתבעת תספק מתקן חדש והמכשיר הישן התקבל בחזרה. אם התובע הבין שכתוצאה מכך יבוטל החיוב על המתקן הראשון, נפלה אצלו טעות. המתקן היה אצלו כמעט שנה.

לדברי נציג הנתבעת, איש לא הציע לתובע שיקבל החזר של 1,344 ₪. כאשר הנציג נשאל על ידי בית המשפט, איך יוצא שהנתבעת מקבלת מתקן בחזרה ומוכרת מתקן חדש ללא ביטול החיוב, השיב נציג הנתבעת כי ניתנה לתובע הנחה כאשר שילם רק 2,844 ₪ תמורה מתקן ששוויו 3,500 ₪.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן נימוקיי:

א. מכלל הראיות נראה שהתובע ואשתו לא הבינו בצורה נאותה את מהות העסקאות שנעשו מול הנתבעת. יחד עם זאת, אין בפניי ראיה שהוטעו במתכוון על ידי נציגי הנתבעת.

ב. באשר לעסקה הראשונה, שוכנעתי שברגע שסופק מתקן חדש, חובתה של הנתבעת הייתה להפסיק את גביית הכסף בגין המתקן הראשון שהוחזר לרשותה. לא קיבלתי את ההסבר של נציג הנתבעת שהתובע קיבל הנחה ובכך הזמנת הלקוח מיום 26.10.15 לא תומכת כלל בטענה זו. (לעניין תאריך ההזמנה, זה התאריך שהודפס במסמך שצורף לכתב ההגנה). על פי ההזמנה, מחיר המתקן הוא 2,990 ₪ והתובע שילם 2,844 ₪. לכן מסקנתי היא שגביית כל סכום החל מאותו מועד בגין העסקה הראשונה מהווה תשלום כפול והנתבעת ידעה את זה היטב.

ג. באשר לנזקי התובע:

הוא שילם עבור המתקן הראשון עד אוקטובר 2015, 15 מתוך 36 תשלומים ולכן יש להחזיר לו 21 תשלומים של 38 ₪ כל אחד. סה"כ- 798 ₪.

הסכום האמור מהווה את ההפסד הכספי עקב אי ביטול החיוב, אך לתובע מגיע פיצוי בגין הפרת ההסכם ובגין התנהלותה הפסולה של הנתבעת כאשר החיוב לא בוטל. אני מעריך את הפיצוי האמור בסכום של 3,000 ₪. אני דוחה את עתירת התובע להחזר המתקן הראשון ויתר עתירותיו.

לאור האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 3,798 ₪ ועוד 750 ₪ הוצאות הדיון. הסכומים ישולמו תוך 21 יום ואם לא כן יישאו הפרשה הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ז' טבת תשע"ח, 25 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.