הודעת הקנס בתיק זה נמסרה בניגוד להוראת סעיף 3א לחוק חניה לנכים, תשנ"ד-1993 (להלן: החוק). מטעם זה ולאור הנימוקים שיפורטו להלן, החלטתי לבטל את האישום.

רקע, טענות הצדדים והסוגיה הטעונה הכרעה

1. לנאשם מיוחסת עבירה על סעיף 5(א) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ״א-1960 ביחד עם תקנה 72(א)(2א) לתקנות התעבורה, התשכ״א-1961.
2. על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 26.10.2016 בשעה 13:05 חנה רכבו של הנאשם על מדרכה ברח׳ פינס בירושלים.
3. הנאשם הודה כי רכבו חנה במקום המתואר בכתב האישום (על מדרכה), אך טען להגנה לפי סעיף 2 לחוק. לטענת הנאשם הרכב לא סיכן עוברי דרך ולא נמנע מעבר חופשי להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים. לפיכך, מאחר שאין חולק כי מדובר ברכב הנושא תו נכה, טען הנאשם שהוא רשאי היה לחנות במקום בהתאם לסעיף 2 לחוק.
4. בנוסף לכך, טען הנאשם כי לא הומצא לו צילום העבירה בניגוד להוראת סעיף 3א לחוק.
5. בהקשר זה אין מחלוקת בין הצדדים כי הוראת סעיף 3א לחוק מחייבת צילום רכב הנושא תו נכה, ציון בהודעת הקנס שהרכב צולם וכן המצאת תמונות העבירה לבעל הרכב.
6. בענייננו אין מחלוקת כי הוראת סעיף 3א קוימה רק בחלקה. הפקח מטעם המאשימה צילם את העבירה ואולם לא סימן על גבי הודעת הקנס, במקום הנדרש לכך בהתאם להוראת החוק, שמדובר ברכב הנושא תו נכה שצולם וכי התמונות ישלחו לבעל הרכב (עמ' 5 שורות 3-18, 24-25 לפרוטוקול). אציין כי במהלך עדות הפקח היה ברור שזה אינו מודע להוראת סעיף 3א לחוק.
7. כמו כן אין מחלוקת שצילום העבירה לא הומצא לנאשם בהמשך כנדרש בהוראת סעיף 3א לחוק. לצד זאת יצוין שטרם הדיון נמסרו תמונות העבירה לנאשם לבקשתו.
8. מסיכומי המאשימה וכן מהודעתה המשלימה מיום 12.6.19, עולה כי אין מדובר בפגם נקודתי בהליך זה. במעמד הדיון אישרה ב"כ המאשימה שדרך הטיפול במשלוח תמונות העבירה בעיריית ירושלים זהה, בין אם מדובר ברכב הנושא תו נכה ובין אם מדובר בכל רכב אחר (עמ' 9 שורה 13 עד עמ' 4 בש' 2).

זאת ועוד, בתגובתה המשלימה מיום 12.6.19 חזרה בה המאשימה מטענה שנשמעה במהלך הדיון שלפיה תמונות העבירה נשלחו לגבי כלל הודעות הקנס שנמסרות. הובהר כי תמונות העבירה מצורפות ונשלחות אך רק במקרה בו מדובר במי שלא שילם את הקנס ולא הגיש בקשה להישפט.

1. השאלה הטעונה הכרעה היא האם התוצאה הנגזרת מהפגם שנפל היא ביטול האישום.

לטענת הנאשם עיריית ירושלים אינה מתייחסת להוראות החוק, מזלזלת בהוראותיו ואינה מקיימת אותו. מוסיף הנאשם וטוען כי העדר מודעות המפקח להוראות הדיוניות הקבועות בחוק, משליך גם על דרך הפעלת שיקול דעתו באכיפת החוק כלפי רכבי נכים. מכאן טוען הנאשם שיש לבטל את האישום.

לטענת המאשימה, הוראתו המהותית של סעיף 3א קויימה כאשר העבירה צולמה והמידע עמד בפני הנאשם טרם פתיחת ההליך בפני בית המשפט. לפיכך נטען שאין מדובר בפגם היורד לשורש הענין ואין מקום לביטול האישום.

דיון והכרעה

1. בהתאם להוראת לסעיף 3א(א) לחוק "לא תימסר הודעת תשלום קנס לגבי רכב הנושא תג נכה, החונה בניגוד להוראות סעיפים 2 ו-3, אלא אם כן הרכב צולם באופן המעיד על התקיימות אחת הנסיבות האמורות בסעיף 2(א)(3) או (4) או 3, ועל גבי הודעת תשלום הקנס צוין כי הרכב צולם וכי הצילום יומצא לבעל הרכב; הומצאה הודעת תשלום הקנס לבעל הרכב, יצורף אליה צילום כאמור."

באשר לשלב הראשון בתהליך, הוא שלב הדבקת הודעת הקנס על הרכב, המשמעות היא שהמחוקק קבע שני תנאים ברורים שבהעדרם אין למסור הודעת קנס: הראשון הוא צילום העבירה והשני הוא ציון עובדת הצילום על גבי הודעת הקנס והפניה לכך שהצילום יומצא לבעל הרכב.

באשר להמשך ההליך לגבי רכב הנושא תו נכה, נקבעה חובת המצאת תמונות העבירה לבעל הרכב (ראו הסיפא לסעיף 3א(א) לחוק וכן הוראת סעיף 3א(ב) לחוק).

1. באשר לתכלית הכללית של החוק אפנה לפסיקה שלפיה מטרת החוק לאפשר נגישות לציבור הנכים, תוך איזון בין ההגנה על זכותו של נכה לחנייה נגישה, לבין האינטרס הציבורי שבשמירה על הסדר הציבורי בכבישים ובמדרכות (רע"פ 604/10 עו"ד לביא יעקב נ' מדינת ישראל, 10.5.2010). לפיכך נקבעו בסעיף 2 לחוק תנאים מצטברים, שבהתקיימם רשאי נכה לחנות את רכבו במקום שאין החניה מותרת בו.
2. סעיף 3א לחוק נחקק על רקע טענות לאכיפת יתר המבוצעת על-ידי מפקחי העיריות כלפי רכבי נכים (ראו דברי ההסבר להצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 5) (הודעת תשלום קנס בשל חניה אסורה), התשב"ע- 2012 וכן דברי הכנסת מיום 3.8.2011 בעמ' 205-208).
3. תכלית הסעיף למנוע מתן הודעות קנס לא מוצדקות ולאפשר ואנשים בעלי מוגבלויות, אשר החוק נוקט לגביהם במבחן שונה לגבי עבירות חניה, להתגונן בפני הודעות קנס לא מוצדקות.

על כן נקבעו שני תנאים ברורים שבהעדרם אין למסור הודעת קנס – הראשון הוא צילום העבירה והשני הוא ציון עובדת הצילום וההמצאה של התמונות שתבוא לאחריו על גבי הודעת הקנס.

1. על חשיבות התנאי השני, אשר לכאורה הינו טכני, ניתן לעמוד על רקע תכלית החקיקה וההיסטוריה החקיקתית. מטרתו להבהיר למקבל הודעת הקנס – בעל רכב הנושא תו הנכה – את זכויותיו ולמנוע מצב בו ישולם הדוח במצב זה וטרם המצאת התמונות.

באשר לתכליתו הקונקרטית של חלק זה בסעיף 3א לחוק, אפנה לדיון ההכנה טרם אישור החוק <(פרוטוקול מס' 828> מישיבת ועדת הכלכלה, 18.4.2012, עמ' 10-13). נוכח הקושי שהוצב בפני המחוקק במסירת התמונה ב"זמן אמת" במסגרת הדבקת הודעת הקנס על גבי הרכב, קבע המחוקק הוראה משלימה זו המחייבת רישום על גבי הודעת הקנס בנוגע לצילום וכן הודעה שהצילום יומצא לבעל הרכב.

1. בענייננו, התשתית העובדתית הנדרשת להכרעה ברורה – המפקח בתיק זה לא ציין על גבי הודעת הקנס שהרכב צולם וכי הצילום יומצא לבעל הרכב. המפקח לא היה מודע לחובה זו.

נוכח מדיניותה הכללית של עיריית ירושלים בנושא, ניתן לומר (בצער רב) כי הסימון אכן מיותר. כפי שעולה מתגובת המאשימה ובניגוד להוראת סעיף 3א לחוק, עיריית ירושלים לא מאבחנת בין בעלי רכבים הנושאים תו נכה ובין מי שאינם כאלה ונוהגת לשלוח את תמונות העבירה רק במקרה בו לא הוגשה בקשה להישפט ולא הוגשה בקשה לביטול הודעת הקנס.

1. המאשימה סבורה כי משנמסרו תמונות העבירה אין מדובר בפגם היורד לשורש ההליך ומבקשת לתמוך עמדתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"פ (י-ם) 35160-06-16 בנימין שור נ' מדינת ישראל עיריית ירושלים (07.02.2017).

אקדים ואציין כי אף שמדובר בנסיבות דומות, קיים שוני מהותי בין מקרה זה ובין המקרה שעמד בפני בית משפט זה ובפני ערכאת הערעור בפרשת שור. כפי שעולה מפסק הדין בפרשת שור, באותו מקרה לא נפל פגם בתנאים למסירת הודעות הקנס (צילום הרכב ורישום בהודעת הקנס כי הרכב צולם). כן לא עלה קושי מערכתי בקיום הוראת סעיף 3א לחוק בירושלים. על רקע זה נפסק בפרשת שור:

"צדק בית משפט קמא בקובעו כי יש לפרש באופן תכליתי מהותי את סעיף 3א (א), באופן שאינו שולל את תחולת סעיף 238 לחוק סדר הדין הפלילי בכל הנוגע לפן הטכני- דווקני של שיגור הודעת הקנס לבעל הרכב. מדברי ההסבר של הצעת חוק חניה לנכים (תיקון מס' 5) (הודעת תשלום קנס בשל חניה אסורה), התשב"ע- 2012 ניתן ללמוד כי תכליתה של ההוראה לאפשר לראות כי אכן מתקיימת אחת הנסיבות האמורות בסעיפים 2(א) (3) ו-(4) או 3 לחוק.

עיננו רואות, כי הדרישה לצילום הרכב מהותית, באופן כזה שאין למסור הודעת תשלום קנס לרכב שחנה לכאורה בניגוד להוראות סעיפים 2 ו-3 לחוק אם הרכב לא צולם באופן המאפשר לראות כי מתקיימת אחת הנסיבות האמורות בסעיפים 2(א) (3) ו-(4) או 3 לחוק. לא כך הדבר לגבי דרישת צירוף הצילום להודעת תשלום הקנס. דהיינו, בעוד שהדרישה לצילום הרכב בעת העבירה היא מהותית ובלי צילום הרכב לא ניתן למסור הודעת תשלום קנס, הרי שאת הפגם שנפל באי המצאת הצילום ניתן לרפא על ידי המצאת הצילום לנאשם באופן שיאפשר לו להתגונן כראוי, ואכן כך נעשה."

1. איני סבור שנכון ליישם פסיקה זו, שלפיה ניתן להימנע מביטול אישום בנסיבות דומות, לגבי המקרה שבפני.

ראשית יש להדגיש שבפרשת שור לעיל, כפי שעולה מפסק הדין, קוימה חובתו של המפקח לרשום על גבי הודעת הקנס שהעבירה צולמה והתמונה תשלח לבעל הרכב. בכך פעל הפקח באותו ענין בהתאם לחובתו ויותר מכך – איפשר את ביצוע דרישת המחוקק למשלוח התמונות בהמשך על-ידי אגף החניה בעירייה. בענייננו ולהבדיל מפרשת שור הופרה החובה הבסיסית הקבועה בסעיף 3א(א). יצויין שהמחוקק קבע בענין זה במפורש כי חובת סימון הצילום על גבי הודעת הקנס היא תנאי למסירת הודעת הקנס.

בנוסף וכאמור לעיל, בפרשת שור נבחן פגם קונקרטי בהליך בודד ולא עמדה בפני בית המשפט העובדה המצערת – שהובהרה בהליך זה – כי המאשימה נוהגת כדרך שגרה לפעול בניגוד להוראת סעיף 3א לחוק.

1. אציין שבהתאם לדוקטרינת התוצאה היחסית נראה שניתן להימנע מביטול האישום גם בנסיבות מעין אלה, ואולם אין מדובר בפגם בהמצאה בלבד.

לדיון מקיף בסוגיית התוצאה היחסית ובהתפתחות ההלכה ראו דפנה ברק-ארז, משפט מנהלי (2010) בעמ' 795 ואילך. במסגרת זו ולצד ההצדקות לדוקטרינה ראו גם את ניתוח החשש כי השימוש בדוקטרינה עלול להביא להרתעת חסר של הרשויות מפני הפרה של זכויות. בהתייחס לכך נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי "השימוש בעיקרון של בטלות יחסית צריך להיעשות בזהירות רבה יותר ככל שהפגם שנפל בפעולת הרשות הוא חמור יותר..." (עעמ 8518/11 הוועדה המחוזית לתכנון ובניה נ' אליודן חברה לבניין בע"מ, 4.2.2015, פסקה 27 לפסק הדין).

1. באשר לחומרת הפגם בענייננו יש חשיבות לטענת המאשימה שלפיה תכליתו העיקרית של החוק קוימה והעבירה צולמה. עם זאת, חומרת הפגם אינה מורכבת רק מהיבט זה וכחלק מניתוח הסוגיה יש להתייחס גם לחומרה הכללית הנובעת מכך שאין מדובר בפגם במקרה קונקרטי, אלא בהתנהלות נפסדת של המאשימה אשר מתעלמת מחובתה המפורשת שנקבעה בסעיף 3א לחוק.
2. בהקשר זה ונוכח מנהגה של המאשימה להתעלם מתיקון החקיקה שבסעיף 3א לחוק, נכון להידרש גם לתכלית התיקון ולהיסטוריה החקיקתית. אף שבסופו של יום כל שנותר בתיקון זה היא חובת צילום העבירה והוראות דיונית, הרי כוונתו הברורה של המחוקק היתה להקשות על התנאים במתן הודעות קנס לרכבים המשמשים נכים. הרקע לחקיקת הסעיף – כך ברור מדברי ההסבר ומהדיונים בחוק – היה תלונות על התנהלות פקחי העיריות. תחילה הוצע תיקון שלפיו הסמכות למתן הודעות קנס נגד רכבי נכים תועבר למשטרה. בסיום הדיונים על תיקון החוק נקבע ההסדר שבסעיף 3א לחוק.

התעלמות המאשימה מההוראה הדיונית שנקבעה בחוק ובחירתה לנהוג בדרך שווה בהקשר זה, בין אם מדובר ברכב נכה ובכל רכב אחר, חותרת תחת כוונתו הברורה של המחוקק. בכך נפגעת גם תכליתו העקרונית החשובה של החוק.

לפיכך וכאשר נדרש בית המשפט לבחון את השלכת הפגם וחומרת הפגם, למול התוצאה (בענייננו ביטול דו"ח חניה), מדובר במקרה מובהק בו נכון להורות על ביטול האישום.

1. לסיכום, הודעת הקנס נמסרה בניגוד להוראה המפורשת בסעיף 3א לחוק ובהמשך לא הומצאו תמונות העבירה לנאשם. בהתאם להוראת סעיף 3א לחוק ובפרט מאחר שנמצא שהמאשימה אינה מקיימת את הוראותיו גם במקרים אחרים, הסעד המתאים הוא ביטול האישום וכך אני מורה.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ט, 30 יולי 2019, בהעדר הצדדים.