בפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב אשר בוטח ע"י התובעת בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.6.16.

התובעת היתה במועד הרלוונטי מבטחת רכב נושא מ.ר. 3765937 (להלן: "רכב התובעת")

הנתבעת 1 היתה בעלת משאית נושאת מ.ר. 6334631 (להלן: "המשאית") והנתבעת 2 הינה מבטחת המשאית .

שני הנהגים שהיו מעורבים בתאונה העידו בפני וכן הוצגו תמונות נזק שצולמו ע"י נהג משאית הנתבעת מיד לאחר אירוע התאונה.

לטענת נהגת רכב התובעת, בשעה שנסעה בנתיב הימני באיטיות עקב גודש תנועה קל חשה לפתע בחבטה עזה בצידו השמאלי של רכבה אשר מעוצמת המכה הועף לשולי הכביש.

לטענת נהג משאית הנתבעות, בשעה שנהג במשאית בנתיב הימני הבחין ברכב גרר כשהוא מבקש להעמיס רכב ולפיכך הסיט רכבו לחלקו השמאלי של המסלול הימני; רכב התובעת ביקש לעקוף אותו מימין בשעה שהיה בעמידה מוחלטת והשתפשף במהלך ניסיון זה בפינה הימנית של חלקה הקדמי של המשאית.

אין מחלוקת בין הצדדים, וכך גם עולה מן התמונות שהוצגו בפני, כי במקום התאונה, בשוליים הימניים של הכביש, עמדו באותה עת רכב פרטי ומשאית גרר שנהגה היה מחוץ לרכב. לטענת נהג משאית הנתבעות הוא אף היה עד לתאונה. כך טען בטופס ההודעה וכך טען גם בדיון. עם זאת, נהג הגרר לא זומן לעדות.

עובדה רלוונטית נוספת הינה כי משאית הנתבעים כללה גורר ונגרר- דהיינו- המדובר בכלי רכב ארוך באופן חריג.

עובדות אלה מביאים להטלת ספק בגירסתו של נהג הנתבעת. הסבירות כי נהגת רכב התובעת ביקשה לעקוף מימין רכב כה ארוך, כאשר היא דחוקה בין שני רכבים העומדים בשולי הכביש, אחת מהן משאית גרר, לבין משאית הנתבעים, כשאין לה כל שדה ראיה ביחס למתרחש בקדמת המשאית, הינה נמוכה ביותר. הנתבעים אף לא הביאו כל חיזוק לטענתם באמצעות חוו"ד מקצועית ביחס לפגיעות שנמצאו ברכב התובעת. לעניין זה יש לציין את טענות הנתבעים מחד על אופי הפגיעות ברכב התובעת הכולל שפשופים התואמים לגרסתם לפיה השתפשף רכב התובעת בפינה הימנית קדמית של רכבם, למול טענות התובעת ביחס למכת פגיעה בדלתות הרכב ובנוסף לכיוון המראה בנ/1 המשוכה כלפי חוץ.

קיומן של מכות מעיכה בדלתות רכב התובעת אינן תואמות לחלוטין טענת שפשוף רכב התובעת בפינת המשאית שלטענת נהגה היתה מצויה בעמידה מוחלטת בזמן התאונה. כך גם כיוון המראה שלו היתה מתקפלת בעת ניסיון עקיפה של רכב התובעת מימין למשאית, היתה אמורה להתקפל כלפי פנים הרכב.

הנתבעים ביקשו להיבנות מן העובדה כי נהגת רכב התובעת לא הגיבה בזמן אמת להאשמות שהוטחו בה ע"י נהג הנתבעות ביחס לאחריותה לתאונה. בכל הכבוד, אין בידי לקבל טענה זו. נהגת רכב התובעת שהייתה מעורבת בתאונה לא פשוטה הייתה ככל הנראה, וכך על פי עדותה, במצב של הלם בעקבות התאונה. כשאלה הם פני הדברים, נכונה אני להניח כי לא מצאה בה את הכוחות להתעמת עם נהג הנתבעות. למעלה מזאת, נהג משאית הנתבעות, שנראה היה כי היה מודע למתרחש ולהשלכות מעשיו במקום, בחר לצלם את הרכבים במספר זוויות שונות, אולם בחר שלא לקבל את פרטי נהג הגרר על מנת שיוכל לחזק את עדותו.

משכך, אני סבורה כי המשאית סטתה לכיוון רכב התובעת; יתכן בהחלט כי לא הבחינה ברכב התובעת שהיה מצוי מימינה- אולם איני מקבלת את טענתו של נהג המשאית כי המשאית הייתה בעמידה מוחלטת בעת התאונה. המשאית הייתה בתנועה, והיא אף שפגעה ברכב התובעת שנסע מימין למשאית. משכך, אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה בדין האזרחי להוכיח תביעתה לאור מאזן ההסתברויות ולפיה גירסתה היא המסתברת יותר ומשכך- כי התרשל נהג המשאית ומשכך, אחראי לנזק שנגרם לרכב התובעת.

באשר להוכחת הנזק- התובעת צרפה לתביעתה הוראות תשלום ביחס לסך של 17,161 ₪, ולאור חובתה לצרף ראיות ביחס לנזקים שנגרמו לה בפועל אין לי אלא לפסוק לטובת התובעת את אשר הוכיחה בפני.

לפיכך ישלמו הנתבעות באמצעות הנתבעת 2 לתובעת סך של 17,161 ₪, כשהם צמודים ממועד התאונה (23.6.16) ועד למועד התשלום בפועל. כן תשא הנתבעת 2 באגרת משפט בסך 374 ₪, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 3085 ₪.

הסכומים כולם ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תמציא לצדדים העתק פסק הדין.

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"ח, 30 יוני 2018, בהעדר הצדדים.