בקשת הביצוע הוגשה בלשכת הוצל"פ רמלה.

ההתנגדות הוגשה בלשכת הוצל"פ חדרה.

הזוכה הגיש בקשה להעברת הדיון לבימ"ש השלום ברחובות, בהסתמכו על תניית שיפוט במקנה סמכות מקונית לבימ"ש במחוז המרכז.

החייבים השיבו כי כל סממני הסמכות מוליכים לעבר בימ"ש זה.

שני הצדדים כאחד, מתעלמים מן הפסיקה המנחה ופסיקת העליון גם, בעניין זה הקובעת כך:

התנגדות החייב הוגשה בלשכת הוצל"פ חדרה, רשם ההוצל"פ הורה על העברתה לבימ"ש זה.

המבקשת עותרת להעברת ההתדיינות אל בימ"ש השלום בתל אביב.

הבקשה נדחית, בלא להיזקק לעמדת החייב, בשל הדין הקיים:

בחירת בית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות לביצועה של תביעה, מסורה למגיש ההתנגדות: ירצה יגישנה בלשכת ההגשה של בקשת הביצוע (בכך יקנה סמכות מקומית לבימ"ש זה) ירצה- יגישנה בלשכה שליד ביהמ"ש המוסמך מקומית, אשר לשיטתו, אליו צריך היה להגיש נגדו תובענה בסד"מ. ראה בר"ע (ירושלים) 975/09; טכנוקריט (1992) בע"מ נגד כ.ס.מ הנדסה ובניין בע"מ, [מאגר נבו, פ"ד מיום 19/07/2009].

ראה גם, רע"א 3633/10; ויטרום 88 (98) בע"מ נגד פ.ת. פאנת בע"מ, החלטת ביהמ"ש העליון, מיום 12.7.2010 – [מאגר "נבו"]:

"....מכאן, כי בעוד שלמגיש התנגדות לתביעה לסכום קצוב נתונה הבחירה היכן להגיש את התנגדותו, כאשר בחירה זו אמורה להיעשות בהתאם לבית המשפט שהוא סבור שלו הסמכות המקומית, הרי למגיש התנגדות לתביעה לביצוע שטר אין בחירה כאמור, והוא יכול להעלות טענה כאמור רק לאחר הגשת ההתנגדות והעברתה לבית המשפט שליד לשכת ההוצאה לפועל בו הוגשה הבקשה לביצוע השטר..."

בקשת הזוכה נדחית.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ח, 19 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.