לפניי תביעה כספית בגין תאונה דרכים שארעה ביום 5.1.17 בסמוך לשעה 09:00 ברחוב החרושת בפתח תקווה (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים ברכב התובעת מס' רישוי 40-900-14 נהוג בידי התובעת (להלן: "רכב התובעת"), ורכב נתבעת 1 מס' רישוי 90-167-11 נהוג בידי נתבע 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

בתביעתה עתרה התובעת לחיוב הנתבעים בסכום הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:

1. נזק לרכב על פי דוח שמאי בסך של – 2,402 ₪.

2. שכר טרחת שמאי בסך של – 500 ₪.

להוכחת הנזקים הגישה התובעת חוות דעת שמאי, חשבון שכר טרחת שמאי, תמונות ומסמכים.

התובעת אשר נהגה ברכב התובעת עובר לתאונה ותוצאותיה תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה את הדברים הבאים:

"ביום 5/1/17 נהגתי ברכב שבבעלותי ומספרו 40-900-14. נהגתי באזור התעשייה בפתח תקווה. השעה הייתה 09:00 לערך, נכנסתי לרחוב החרושת בו נהגתי את רכבי וזה רחוב שאני מכירה היטב. הרחוב היה חסום ע"י 2 משאיות וכתוצאה מכך נאלצתי לעצור את רכבי מאחורי הרכב שבדיעבד הסתבר שזה רכב שמספרו 90-167-11 שהיה בבעלות נתבעת 1 והיה נהוג ע"י הנתבע 2 ושהיה במצב של עצירה לפניי. גם הוא עצר בשל אותן 2 משאיות שחסמו את הנסיעה באותו רחוב. עמדנו כמה דקות ולא יכולנו להתקדם. אני אפילו הרמתי את ידית בלם היד למעלה כדי שהרכב בשעה שהוא עומד לא יזוז ממקומו ותהיה בלימה נוספת. כך עמדנו והמתנו, פתאום הרגשתי מכה די חזקה בחלק הקדמי של הרכב שלי, הרגשתי את ההדף של המכה ונבהלתי מעוצמת ההדף. הוברר שרכב הנתבעים שהיה נהוג ע"י נתבע 2 נסע לאחור ופגע ברכב שלי. אני יצאתי מרכבי ונגשתי אליו כי הוא גם יצא מהאוטו שלו והוא מאוד התנצל על זה שפגע ברכב שלי ואמר שנולד לו ילד והוא מאוד מתרגש וממש מתנצל. הוא היה מאוד נחמד אחרי התאונה ואמר לי שהוא בן אדם טוב ושלא אדאג וכל מה שצריך הוא יעשה. הסתכלנו על הרכב ואמר שלדעתו אין פגיעה חריגה אבל כמובן שאני לא מבינה בזה. אמרתי לו שאבדוק את נושא הנזק ואחזור אליו. קבלתי מכה די חזקה ואני מדגישה זאת רק כדי להבהיר שהמכה של הרכב שלו נתן לרכב שלי הייתה מאוד חזקה. התביעה הנוכחית הינה תביעת נזק רכוש בלבד. לאחר מכן הוא דאג לשלומי, הוא ביקש ממני שאגיד לו מתי אני מכניסה את הרכב למוסך כדי שיעדכן את חברת הביטוח שלו וזה היה חלק מאקט לקיחת האחריות שלו והבעיות התחילו כשהיה צריך לשלם. הכנסתי את הרכב למוסך, יש חוות דעת שמאי לגבי נזקי הרכב. הנזק לרכב עפ"י דו"ח שמאי הוא 2,402 ₪ ושכ"ט שמאי 500 ₪. הסכומים האלה הועברו לחברת הביטוח של הנתבע ולא שילמו לי את הנזק עד היום. בהתחלה חברת הביטוח טענה שאני לא שמרתי מרחק ולכן הם לא משלמים ובכתב ההגנה כמובן שהטענה הזו לא הועלתה והם טענו שהנתבע נסע מעט לאחור ועצר ושהוא היה בעצירה מוחלטת, דבר שבפועל לא היה. כמו כן, הם טוענים שהתאונה הייתה אחה"צ והתאונה הייתה בבוקר. אני מפנה לכל המסמכים שצרפתי לתביעה ומבקשת לפסוק לזכותי את סכום הנזק בצירוף ריבית והפרשי הצמדה. אני רוצה להציג התכתבות ביני לבין נתבע 2, מוגשת ומסומנת ת/1. אני מפנה לכך שאני פניתי אליו למחרת יום התאונה וציינתי שיום קודם לכן הנתבע פגע לי ברכב והוא הבטיח שישלח לי את הביטוח ואז הוא ציין ששולח עכשיו, ובהמשך ההתכתבות כפי שמופיעה במסמכים. באחת ההתכתבויות הוא בודק איתי מתי אכניס את הרכב למוסך ושהוא רצה לדעת מה הנזק. אני עדיין מטופלת בטיפולי פיזיותרפיה כי המכה הייתה חזקה ואני אומרת את זה גם אם התביעה הנוכחית היא תביעת רכוש בלבד כדי להצביע על עוצמת המכה ברכב".

התובעת לא נחקרה בחקירה נגדית.

נתבע 2 אשר נהג ברכב הנתבעים עובר לתאונה ותוצאותיה, תאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינו את הדברים הבאים:

"ביום 5/1/17 נהגתי ברכב שבבעלות חברה בה אני עובד שהיא נתבעת 1, רכב שמספרו 90-167-11. נהגתי ברכב ביום 5/1/17 בשעות הבוקר ברחוב החרושת בפתח תקווה. שבוע לפני זה נולד לי בן והסיבה שהגעתי לאזור התעשייה זה לחפש אולם לברית שהייתי צריך לעשות יומיים אחרי 5/1/17. באמת היו 2 משאיות שחסמו את הכביש ואני המתנתי. כשהבנתי בשלב מסוים שאני צריך להמשיך ולהמתין התחלתי להסיע את רכבי לאחור, כשבלמתי את הרכב הרגשתי מכה. אני לא יכול להגיד באופן חד משמעי שאני פגעתי ברכב של התובעת ואני גם לא יכול להגיד באופן חד משמעי שרכב התובעת פגע ברכב שלי. יצאתי מהרכב, ראיתי נהגת מבוהלת, כל מה שעלה בדעתי אותו רגע זה להרגיע אותה ולרכך את הסיטואציה שהייתה חריגה. הרגעתי אותה, החלפנו פרטים, צילמתי גם תמונה של הרכב של התובעת במקום התאונה ונסענו כל אחד לדרכו. כמובן שהיא שלחה לי את ההודעות כמו שרואים ברשימת המסרונים ת/1 אז אכן התכתבנו ואני כל כולי הייתי מרוכז בנושא הברית ולא מצאתי לנכון להגיב בדייקנות לכל דבר אלא דרשתי בעיקר לשלומה שזה היה הכי חשוב. בשלב מסוים התחלתי לקבל ממנה הודעות שהיא לא יכולה לזוז והיא מקבלת טיפולים ונוצרה תחושה שכאילו מנסים טיפה להגדיל את מה שקרה. כעבור כמה ימים היא שלחה לי שגיסה בדק את הרכב ויש פגיעות ואז שלחתי לה פרטים של הביטוח. השמאי ראה את הרכב כעבור 5 או 6 ימים אחרי התאונה, אני לא יודע מה קרה בימים אלה. אני יודע שיש אוטו שיש טמבון שלא ראיתי שהוא פגוע ולכן אני רק אומר את הדברים שלי וזה הכל. אני לא שמאי, לא בוחן תאונות דרכים ולא מכונאי רכב אני רק אומר שיצאתי מהרכב ולא ראיתי שיש נזק לרכב התובעת וגם צילמתי את רכבה ולא רואים נזק".

בחקירתו הנגדית לשאלה: "אם לא גרמת נזק לרכב, מדוע התעניינת מתי אני מכניסה את רכבי למוסך? " השיב :" אם אני זוכר נכון הודעת לי שגיסך בדק את הרכב והרכב נמצא פגוע ובתגובה אמרתי לך שתכניסי את הרכב למוסך ואני ארצה לראות אותו והכל כתוב במסרון".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עליי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותה של התובעת. עדותה הייתה כנה, רצינית, אחראית ומדויקת. נחה דעתי כי זכורים היו לה כל פרטי התרחשות אירוע התאונה וניתן לסמוך על גרסתה.

לא כך באשר לעדות נתבע 2. עדותו הייתה בלתי כנה, חמקנית וניכר היה כי מנסה הוא להרחיק עצמו מאחריותו לקרות התאונה ותוצאותיה וזאת על מנת להימנע מלשאת בנזקי התאונה ולו חלקם.

נתבע 2 אישר טענת התובעת לפיה הסיע את רכבו לאחור זאת כדי לצאת מנתיב נסיעה חסום שהיה על ידי משאית שעמדה לפניו ופרקה סחורה.

בעוד אשר כתב הגנתו טען נתבע 2 כי לאחר שסיים את נסיעתו לאחור, עצר את הרכב והכניס את הרכב להילוך סרק ובהיותו בעצירה מוחלטת הרגיש "מכה קלה מאוד בצד האחורי של הרכב", הרי שבעדותו בבית המשפט לא היה נתבע 2 החלטי בטענתו זו, ולמעשה "התפתל" בעדותו בציינו "אני לא יכול להגיד באופן חד משמעי שאני פגעתי ברכב של התובעת, ואני גם לא יכול להגיד באופן חד משמאי שרכב התובעת פגע ברכב שלי". נתבע 2 לא שלל את האפשרות שבנהיגת רכבו לאחור פגע ברכב התובעת שעמד אחריו, אלא שניסה הוא "לגמד" את עוצמת הפגיעה של רכבו ברכב התובעת באופן שטען שכתוצאה מהתאונה לא נגרם נזק לרכב התובעת כשאת מסקנתו זו מבסס הוא על מראה עיניו בלבד וכדבריו: "אני לא שמאי, לא בוחן תאונות דרכים ולא מכונאי רכב אני רק אומר שיצאתי מהרכב ולא ראיתי שיש נזק לרכב התובעת וגם צילמתי את רכבה ולא רואים נזק" כך טען נתבע 2 בנסותו ל"גמד" האירוע ולהימנע מתשלום נזקי התובעת שנגרמו כתוצאה מהתאונה לה גרם הוא, נתבע 2.

עדות התובעת הייתה כנה, רצינית ואחראית ונתמכת בחוות דעת שמאי ומעריך נזקים מטעמה, תמונות ומסמכים שהוגשו ולא נסתרו בראייה ממשית כלשהי על ידי הנתבעים.

לסיכום, אני מעדיפה את עדות התובעת והמוצגים שהוגשו על ידה ושלא נסתרו, כאמור, בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעים על פני עדות נתבע 2 שאינה מהימנה עלי כל עיקר וקובעת כי נתבע 2 הסיע רכבו לאחור מבלי ששת ליבו לנעשה בדרך, תוך שאצה לו הדרך ובנהיגה חסרת זהירות זו לאחור פגע ברכב התובעת וגרם לנזקים.

האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבע 2 שנהג ברכב נתבעת 1, ועל הנתבעים, ביחד ולחוד, לשאת התשלום נזקי התובעת שנגרמו בתאונה ושהוכחו לפניי ושהינם כדלקמן:

1. נזק לרכב על פי דוח שמאי בסך של – 2,402 ₪.

2. שכר טרחת שמאי בסך של – 500 ₪.

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום הנזקים שהוכח לפניי בסך של – 2,902 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה 5.1.17 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של – 600 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז – לוד תוך 15 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ח, 14 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.