הנאשם (עאדל עוואדאללה, ת.ז. 080356066) הואשם בבית משפט זה בכתב אישום שהוגש ביום 26.3.2017.

הכרעת הדין

1. הנאשם הורשע, לאחר שלא היו בפיו טענות הגנה רלבנטיות, בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כפי נוסחו עובר לתיקון 116; להלן - החוק) בכך שלא קיים צו שניתן לפי סעיפים 205 או 206 לחוק.
2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 11.10.2005 נגזר דינו של הנאשם על ידי בית משפט זה ב-ת.פ. 9172/2003 ובו, בין היתר, נצטווה להתאים את ביצוע העבודות בשטח של כ-412 מ"ר (המצויה בצור באהר) להיתר בניה, לרבות באמצעות הריסה, וזאת לא יאוחר מיום 1.1.2006. מעת לעת האריך בית המשפט את מועד ביצוע הצו עד ליום 30.9.2016. הנאשם לא קיים את צו ההתאמה (לא על דרך של הריסה ולא על דרך של קבלת היתר כחוק מאת הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים) עד ליום 9.2.2017.

עסקינן באישום שני בעניין אי ציות לצו ההתאמה.

תקופת אי הציות על פי כתב האישום היא כ-4 חודשים, אולם הואיל והבינוי טרם הוכשר, אי הציות בפועל מגיע לתקופה של יותר מ-40 חודשים.

1. בדיון הקראה ראשון ביום 27.12.2018 הנאשם טען כי בעבר שכר מהנדס להכשרת העבירה וכי הוא רוצה לשכור עורך דין. בית המשפט דחה את דיון ההקראה והתשובה לאישום בשלושה חודשים בכדי לאפשר לנאשם הזדמנות להיוועץ באנשי מקצוע.
2. לדיון הנדחה התייצב הנאשם בגפו. בדיון זה טען הנאשם כי מאז הדיון הקודם הוא החל לעבוד מעט. כמו כן טען הנאשם כי שכר שירות איש מקצוע תכנוני לשם הכשרת הבניה. עוד הוסיף הנאשם כי רוב השטח אשר נבנה ללא היתר משמש כמרפסות וסך כל השטח הבנוי הסגור הינו כ-100 מ"ר בלבד.

הנאשם הגיש מסמך (אשר נסרק לתיק) של איש המקצוע מר מחמד בזבז ממנו עלה כי לבינוי מושא האישום לא קיים היתר בניה ואף לא תכנית מתאר. במסמך ציין איש המקצוע כי הדרך להכשיר את הבינוי היא הגשת תכנית מתאר נקודתית ('תב"ע').

לאחר שמיעת טענות בלתי רלבנטיות של הנאשם, ניתנה על אתר הכרעת דין מנומקת המרשיעה את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

1. דיון הטיעונים לעונש נקבע ליום 24.10.2019 - כ-7 חודשים מיום ההרשעה וזאת על מנת לתת לנאשם הזדמנות לשכור ייעוץ משפטי או להיוועץ באנשי מקצוע בכל דרך אחרת לקראת הטיעונים לעונש.

פרשת העונש

1. בתחילת דיון הטיעונים לעונש ביקש הנאשם לדחות את דיון הטיעונים לעונש על מנת שיוכל לפנות לסנגוריה הציבורית לקבלת ייצוג.

טענות הנאשם בנוגע לגיוס ייצוג נשמעו בלתי אמינות, בפרט נוכח מועד העלאתן, וניכר היה כי נעשה ניסיון לדחות את הקץ. לפיכך, בקשתו של הנאשם נדחתה ובית המשפט הורה על המשך קיום הדיון.

1. ראיות לעונש

לא הוגשו ראיות הגנה לעונש בהתאם לסעיף 40י(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין). כפי שיפורט להלן, גם הזדמנות נוספת להגשת ראיות לעונש לא נוצלה על ידי הנאשם.

1. סיכומי המאשימה לעונש
   1. מדובר באי ציות שני אשר נמשך על פני תקופה של ארבעה וחצי חודשים לבינוי בשטח של כ-412 מ"ר. למרות ההליכים הקודמים שננקטו כנגד הנאשם הוא טרם ביצע את האמור בצו. העבירה מושא האישום פוגעת באינטרסים הציבוריים והתכנוניים בפרט כאשר מדובר באי קיום צו שיפוטי אשר מבטא זלזול בהוראות החוק ובבית המשפט.
   2. מתחם העונש ההולם בעבירה דנן הינו קנס בסכום שבין 20,000-29,200 ₪. לאור היקף העבירה והתמשכותה למשך תקופה של 20 שנה, מבוקש להטיל על הנאשם קנס על הרף המקסימאלי הקבוע בחוק.
   3. בנוסף, מבוקש להטיל על הנאשם קנס יומי כאשר מתחם העונש ההולם בעבירה דנן הינו בסך 600-1,400 ₪ ליום.
   4. מבוקש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

(1) קנס בסך של 29,200 ₪;

(2) קנס יומי בסך של 1,000 ₪ בגין 133 ימי הפרה, ובסך הכל 133,000 ₪;

(3) מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים;

(4) דחיית מועד ביצוע הצו ב-30 יום לצרכי התארגנות.

1. דברי הנאשם

הנאשם עמד על טענתו לדחיית הדיון לשם שכירת ייצוג משפטי, תוך שהוא סירב לטעון להגנתו. לפיכך נאלץ בית המשפט לחקור את הנאשם תחת אזהרה כדי לקבל את מלוא הנתונים הרלבנטיים לטיעוניו לעונש.

• 1. בבינוי מושא האישום מתגוררים הנאשם ומשפחתו ובנוסף אליהם שבעת אחיו של הנאשם ובני משפחותיהם ובסך הכל כ-30 נפשות.
  2. הנאשם בן 52, נשוי, רעייתו בת 49 ולהם שישה ילדים כאשר האחרון שבהם קטין. בנו הגדול של הנאשם בן 30, נשוי ואב לשני ילדים. כל ילדיו של הנאשם מתגוררים עמו בבית.
  3. הנאשם טען כי הוא סובל מפריצת דיסק בגבו. הנאשם אינו עובד ולטענתו משתלמים לו דמי פנסיה חודשיים בסך של 1,000 ₪. עבור ילדו הקטין משתלמת לו מדי חודש קצבת ילדים מהמוסר לביטוח לאומי. רעייתו של הנאשם אינה עובדת.
  4. בעבר שכר הנאשם את שירותיו של אדריכל בשם איהאב זן. כיום, אדריכל יוסף עוויסאת, חברו של הנאשם, עובד על הכשרת העבירה. הנאשם לא משלם לחברו בגין עבודתו. לא הוצגה אסמכתה לטיפול האמור ולא הובהר כיצד טענה זו עולה בקנה אחד עם המסמך שהוגש בדיון הקודם אשר נעשה על ידי איש מקצוע אחר.
  5. לדברי הנאשם אין לו כסף לשלם קנס. הנאשם (וכנראה גם משפחתו) פועל לקידום הליך הכשרת הבניה. עיכוב ההכשרה נובע מעיכובים בעיריית ירושלים ולא של הנאשם ומשפחתו. לטענתו, הנאשם אינו יודע בדיוק להסביר את עניין התכנית - ואת זה יכולים לעשות אנשי מקצוע.

הואיל והנאשם אינו מיוצג, בסיומו של דיון הטיעונים לעונש בית המשפט נתן לנאשם ארכה להגיש לתיק מסמך מאת חברו האדריכל אשר נטען כי הוא מקדם את ההליך התכנוני, וכן כל אסמכתה לגבי מצבם הרפואי ו/או הכלכלי שלו ושל בני ביתו. אלא שהנאשם לא הגיש לתיק דבר.

הבניית שיקול הדעת השיפוטי על פי תיקון 113 לחוק העונשין - מבוא

1. לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
2. לפי סעיף 40ג לחוק העונשין, מלאכת גזירת העונש מתחלקת לשלושה שלבים:
3. קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין): לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, יש להתחשב: (1) בערך החברתי המוגן שנפגע מביצוע העבירה; (2) במידת הפגיעה בערך החברתי; (3) במדיניות הענישה הנהוגה; (4) ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כמפורט סעיף 40ט לחוק העונשין). (5) בהתאם לסעיף 40ח לחוק העונשין, אם מתחם העונש ההולם כולל קנס אזי לשם קביעתו על בית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם.
4. בעת גזירת הדין יתחשב בית המשפט בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין).
5. התחשבות בנסיבות שיצדיקו סטייה ממתחם העונש ההולם: שיקולי שיקום (סעיף 40ד) ושיקולים של הגנה על שלום הציבור (40ה).

השלב הראשון: קביעת מתחם העונש ההולם

1. הערך החברתי המוגן שנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו להגן על מספר תכליות:

1. תכנון - נדרש ניצול זהיר ומחושב של משאבי הקרקע, משאבים שהם מתכלים אינם מתחדשים ומיועדים לשמש את הציבור בכללותו.
2. תקינות ההליך התכנוני - ההליך התכנוני צריך להתבצע מבלי שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח שישבשו את התכנון הציבורי.
3. שלום הציבור - בינוי המבוצע ללא היתר מראש אינו מפוקח והוא מסוכן לציבור ויכול לפגוע בסביבה.
4. שוויון והגינות בין האזרחים - יש לאפשר לכלל האזרחים הזדמנות תכנונית שווה. קביעת עובדות בשטח משמעה עקיפה אלימה של ההליך התכנוני על ידי מי שבוחר להתעלם מההליך המסודר החקוק.
5. כיבוד הדין - פעולה בניגוד לדיני התכנון והבניה משקפת זלזול פומבי בשלטון החוק.

בית המשפט העליון ציין פעמים רבות את החומרה שבה יש לראות עבירות על דיני התכנון והבניה:

"התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה."

(ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983); דברי כב' השופט דב לוין)

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק"

(ר"ע 1/84 אברהם דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984); דברי כב' הנשיא מאיר שמגר)

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט."

(ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל מזרחי נ' מוסא נימר אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987); דברי כב' השופט מנחם אלון)

"תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות"

(רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002); דברי כב' השופט מישאל חשין)

"המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים. אין סיבה להוציא את הרוח ממפרשי הרשויות, המבקשות להיאבק בכך ככל יכולתן, ולרפות את ידיהן. על הבונים שלא כדין לידע, כפי שנכתב בפי המשיבה בבית המשפט המחוזי, כי כספם מושם על קרן הצבי. בתי המשפט גם מצווים ליתן יד לכך."

(ע"פ 11000/07 יהודה אלמליח נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין (1.1.2008))

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות"

(רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל, סעיף 9 להחלטת כב' השופט סלים ג'ובראן (27.12.2015))

ביצוע עבירת בניה פוגע בתכליות דיני התכנון והבניה המפורטות לעיל ונתפס בפסיקה כחמור. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים כאשר מדובר באי ציות - בחירה של הנאשם שלא לבצע גזר שניתן נגדו.

1. מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן

לעניין עוצמת הפגיעה ישקול בית המשפט את השיקולים הבאים:

• 1. היקף העבירה. מדובר בעבירה רחבת היקף.
  2. הסיכון שהעבירה יוצרת. לא ידוע על סיכון מיוחד שהעבירה יצרה. עם זאת, בינוי שאין לו היתר לא עבר את ההליך התכנוני אשר אחת מתכליותיו היא וידוא שהוא אכן תקין ואינו מסוכן.
  3. הרווח שמביאה העבירה לנאשם. ביצוע העבירה היטיב את מצבו של הנאשם ובני משפחתו. מודגש כי מדובר בבינוי אשר השימוש בו נעשה על ידי מספרי בתי אב.
  4. התמשכות העבירה אל מול התנהגות הרשויות. מדובר בעבירה מתמשכת - אי ציות שני. עיון בתיקי אישומים הקודמים מלמד כי התקיימו הליכים מלאים, כאשר הנאשם מיוצג, ותוך שטענות שונות, גם לגבי אי ידיעתו או הבנתו לגבי ההליכים, כבר התבררו ונדחו.

בנסיבות העבירה דנן ניתן לומר כי מדובר בעבירה חמורה אשר הנאשם בחר לבצעה ביודעין.

1. מדיניות הענישה הנוהגת
   1. ב-ת"פ (י-ם) 5536/14 מדינת ישראל נ' פאטמה ג'אבר (23.3.2015) הורשעה הנאשמת בהקמת מבנה בשטח של 40 מ"ר באזור ראס אל עמוד שלא כדין - עבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק. בית המשפט הביא בחשבון שיקוליו כי הנאשמת פעלה מתוך אילוץ (לעניין מידת האשמה), ולעניין מתחם הקנס קבע כי יש לשקול את המצב הכלכלי של הנאשמת בהיותה אלמנה מבוגרת לא בריאה החיה בגפה ומתפרנסת מקצבה מינימאלית. בית המשפט ציין כי אלמלא כן היה קובע לנאשמת מתחם מחמיר בצורה משמעותית. בית המשפט קבע אפוא כי מתחם העונש ההולם הוא קנס של 12,000-20,000 ₪ וכן צו התאמה. בנסיבותיה של הנאשמת גזר בית המשפט על הנאשמת קנס מקל של 12,000 ₪ (300 ₪ למ"ר) וכן צו התאמה דחוי בשנה.
   2. ב-תו"ב (ק"ג) 63696-11-14 מדינת ישראל נ' מיכאל פוסטילניק (26.5.2015) נגזר על הנאשם, בין היתר, קנס של 20,000 ₪, בגין אי ציות במשך 14 חודשים לצו התאמה של 23 מ"ר, תוך שהריסת הבינוי הושלמה בסמוך להגשת כתב האישום. ערעור הנאשם על גזר הדין (עפ"א (ב"ש) 31788-10-15) נדחה ביום 10.11.2015.
   3. ב-תו"ב (י-ם) 72129-07-17 מדינת ישראל נ' סאאד סלאח (31.10.2018) נגזרו על הנאשם מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים וכן קנס בסך 29,200 ₪ בגין אי ציות שני לצו התאמה של 190 מ"ר בשכונת ואדי ג'וז בירושלים. באותו עניין לא הוכח קידום הכשרת הבינוי ולכל היותר נטען שהוגשה בקשה לתכנית מתאר נקודתית.
   4. ב-תו"ב (י-ם) 64586-07-17 מדינת ישראל נ' פקיה (18.11.2018) נדון אי ציות שמשכו כחודשיים וחצי לצו התאמת תוספת בנייה המצויה בשכונת בית חנינה בירושלים, בשטח של כ-390 מ"ר ומרפסות בשטח של כ-12.6 מ"ר. בנסיבות העבירה שכללו הימצאות בהליך הכשרה נגזרו של הנאשם: מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 25,000 ₪. בהתחשב בזמן שחלף עד שמיעת הטיעונים לעונש והן לאחריה, מועד כניסתו לתוקף של צו הריסת הבינוי או התאמתו להיתר בניה נדחה ב-6.5 חודשים.
   5. ב-תו"ב (י-ם) 69835-06-17 מדינת ישראל נ' נוהא מוסטפא (14.7.2019) נגזר דינה של נאשמת אשר הורשעה על פי הודאתה באי ציות ראשון, במשך 21 חודשים (ובפועל, עד מתן גזר הדין - במשך 51 חודשים), לצו התאמה של 100 מ"ר בשכונה עיסוויה בירושלים. בנסיבות מצוקתה של הנאשמת והעדר אופק תכנוני והליך תכנוני, נגזרו עליה מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך תקופת תנאי של 3 שנים וקנס בסך 15,000 ₪. ערכאת הערעור התערבה בגזר הדין רק לעניין מועד ביצוע צו ההתאמה וקבעה שזה יידחה ב-10 חודשים לאחר מועד גזר הדין המקורי (עפמ"ק 14186-09-19; 5.11.2019).
   6. ב-תו"ב (י-ם) 72057-01-17 מדינת ישראל נ' חסאם עאבדין (14.7.2019) נגזר דינו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו באי ציות ראשון, במשך 3 חודשים (ובפועל, עד מתן גזר הדין - במשך 34 חודשים), לצו התאמה של 100 מ"ר בשכונת בית חנינה בירושלים. בנסיבות קשייו הכלכליים של הנאשם נגזרו עליו מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך תקופת תנאי של 3 שנים וקנס בסך 22,000 ₪. ביצוע צו ההתאמה נדחה ב-4 חודשים.
   7. ב-תו"ב (י-ם) 72113-07-17 מדינת ישראל נ' סאלם מוחמד סאלם עבידיה (30.10.2019) נגזר דינו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו באי ציות רביעי, במשך חודשיים (ובפועל, עד מתן גזר הדין - במשך 29.5 חודשים) לצו התאמה של 152 מ"ר בשכונת ג'בל מוכבר בירושלים. בנסיבות מצבו הכלכלי הלא שפיר של הנאשם נגזרו עליו מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך תקופת תנאי של 3 שנים וקנס בסך 24,000 ₪. ביצוע צו ההתאמה נדחה ב-5.5. חודשים.
   8. ב-תו"ב (י-ם) 41372-08-18 מדינת ישראל נ' יעקב לוגסי (12.11.2019) נגזר דינו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו באי ציות שלישי, במשך 10.5 חודשים, לצו התאמה של 131 מ"ר בשכונת בית ישראל בירושלים. בנסיבות קשיי הבנה של הנאשם, קשייו הכלכליים של הנאשם, הנעת וקידום הליך תכנוני (תוך קשיים בעניין זה ותוך שתב"ע נקודתית כבר קיבלה תוקף) וארכה שיפוטית לביצוע צו ההתאמה שנתבקשה וניתנה במהלך תקופת ההדיינות, נגזרו על הנאשם הארכה בשנתיים של תקופת תנאי להטלת מאסר של 3 חודשים (כך שהמאסר על תנאי הפך להיות חב הפעלה) וקנס בסך 12,000 ₪. ביצוע צו ההתאמה נדחה ב-8.5 חודשים.
   9. ב-ע"פ (י-ם) 50877-01-15 אבו רמילה נ' מדינת ישראל (23.2.2015) נדון אי ציות של הנאשמים לצו התאמת מבנה בן 3 קומות בשטח כולל של כ-744 מ"ר (אשר נבנה שלא כדין) בשכונת שועפט בירושלים לתכניות ולהיתרי הבניה החלים באזור. בית המשפט המחוזי בירושלים הכביד את עונשם של הנאשמים (אשר נגזר על ידי בית משפט זה ביום 10.12.2014 ב-ת"פ 7484/11) וגזר על כל אחד משניהם (עונש כולל לאחר ההכבדה): קנס של 12,000 ₪; התחייבות בסך של 29,300 ₪ למשך שנתיים; צו התאמה דחוי בשנה; קנס (נוסף) יומי בסך כולל של 54,000 ₪ (300 ₪ בגין 180 ימי הפרה לכל אחת משני הנאשמים, קרי קנס יומי כולל של 600 ₪); מאסר על תנאי של שלושה חודשים למשך שנתיים. בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי - נדחתה (רע"פ 2464/15).
   10. ב-ת"פ (י-ם) 12292/11 מדינת ישראל נ' עבדאללה אבו פרחה (23.10.2012) דן בית משפט זה באי ציות משך 296 יום לצו התאמה של בינוי בשטח של 520 מ"ר. על הנאשם נגזר באותו עניין, בין היתר, קנס כולל של 170,000 ₪. בהנחה שסכום זה כלל את הסך של 29,200 ₪ כעונש הבסיס המירבי לפי סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, מתקבל קנס יומי של 475 ₪ ליום.

עולה כי הענישה בגין עבירות כגון דא כוללת: מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד שלוש שנים; עד הקנס המרבי הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין (29,2000 ₪) בתוספת קנס יומי בסך 500-1,400 ₪, ככל שמדובר בעבירה שיש לה יסודות כלכליים (וכן מאסר חלף קנס); התחייבות עד לסכום הקנס. בנוסף ניתנת דחייה של 3-12 חודשים בביצוע צו ההתאמה.

1. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

מתוך רשימת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40ט(א) לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות (מספריהן להלן - כמספריהן בחוק):

(1) התכנון שקדם לביצוע העבירה - עבירות בתחום התכנון והבניה הן עבירות מתוכננות. הן דורשות התארגנות מוקדמת, גיוס משאבים כלכליים נכבדים וכן שכירת אנשי מקצוע שיבצעו את העבודות האסורות. הבחירה של הנאשם שלא לציית לצו ההתאמה היתה בחירה מודעת מראש, ובפרט אמורים הדברים לגבי אישום שני באי ציות.

(2) חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה - ככל הנראה, הנאשם מייצג מספר בתי אב הנהנים מהבינוי הבלתי חוקי. עם זאת אין בכך כדי להסיר את האחריות מהנאשם, אשר עליו הוטל צו ההתאמה, תוך שבחר להודות ולשאת באחריות לכלל הבינוי ולאי הציות הראשון.

(3) הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה - תוצאת המחדל של אי קיום צו ההתאמה היתה צפויה מראש.

(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - הנאשם טען למצב כלכלי אישי קשה, אולם לא ביאר את קשיי כלל המתגורים במבנה לפעול יחדיו לקידום הליך תכנוני ולמימון ההוצאות הכרוכות בכך. הנאשם גם לא פעל להוכיח את ההיבט התכנוני, למעט הגשת מכתבו של מר בזבז אשר מלמד כי יש צורך בהליך תכנוני מלא לשם הכשרת הבינוי - החל בהוצאת תכנית מתאר נקודתית חדשה.

1. עונש קנס - מצבו הכלכלי של הנאשם

מתחם העונש ההולם כולל עונש קנס.

הנאשם טען למצב כלכלי אישי קשה. לא הוגשו אסמכתאות.

הנאשם טען שמספר משפחות מתגוררות במבנה. הדעת נותנת כי עליהן לשאת במאוחד בהוצאות תשלום קנס כספי שנגזר על הנאשם. לא נטען דבר לגבי מצבם הכלכלי של שאר הנהנים מהבינוי (המשתמשים בו).

1. מתחם העונש ההולם

נוכח נתוני חומרת העבירה שבפני נראה כי מתחם הענישה הראוי לעבירת אי ציות לצו התאמה שניתן לגבי בינוי רחב היקף שאינו כלכלי ובהינתן מצב כלכלי לא משופר של הנאשם הוא:

• מאסר על תנאי של עד 6 חודשים למשך עד 3 שנים;
• עד מלוא הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין (29,200 ₪; ובכל מקרה לא פחות מ-20,000 ₪) עם אפשרות של תוספת קנס יומי בשיעור 300-900 ₪ ליום הפרה;
• קנס מותנה (התחייבות) עד לגובה הקנס;
• דחיה של 3-12 חודשים בביצוע צו ההתאמה.

השלב השני: נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה

1. מתוך רשימת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה המנויות בסעיף 40יא לחוק העונשין, רלוונטיות לענייננו הנסיבות הבאות:

(2) הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם - ברי כי עונש כספי ישפיע על הנאשם ומשפחתו. עם זאת במקרה דנן מדובר במשפחה מורחבת (מספר בתי אב) אשר עתידה לשאת בעונש ולפיכך הפגיעה במשפחתו המצומצמת של הנאשם תהיה מוגבלת.

(4) נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב - הנאשם לא הודה במיוחס לו והקדיש את עיקר מאמציו לטענות מתחמקות.

(5) מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה - המסמך שנעשה על ידי מר בזבז מלמד רק על צורך לבצע הליך תכנוני מלא. לא ברור ממכתבו של מר בזבז אם הוא פועל לקידום ההליך התכנוני ובפרט לא ממתי. לא נמסרו במסמך האמור מספרי הליכים שיש בהם כדי לבסס קיומם של הליכים תכנוניים. הטענות לגבי טיפול של אדריכל עוויסאת בעניין - לא הוכחו, אף כי ניתנה לנאשם ארכה לשם כך, ותוך שלא ברור היחס בין הטענה לטיפול של מר בזבז בעניין לבין הטענה לטיפול של מר עוויסאת בעניין.

(6) שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו - הנאשם לא הודה באישום וניסה לטעון טענות סרק לשם דחיית ההדיינות.

השלב השלישי: מיום 10.7.2012שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבורתיקון מס' 113

1. אין במקרה דנן שיקולי שיקום ושיקולים של הגנה על שלום הציבור אשר יש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.ס"ח תשע"ב מס' 2330 מיום 10.7.2012 עמ' 104 (ה"ח 241)

התוצאה

1. לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
2. מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום לא יעבור הנאשם כל עבירה על דיני התכנון והבניה.
3. קנס כספי בסך 29,200 ₪ ב-58 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 15.3.2020 ובכל 15 לחודש שלאחר מכן. ככל שהקנס לא ישולם אזי ייאסר הנאשם למשך 116 יום. לעניין ביצוע תשלום חלקי יחולו הנחיות סעיף 71 לחוק העונשין.
4. מועד כניסתו לתוקף של צו הריסת הבינוי או התאמתו להיתר בניה שהוטל ב-ת"פ 9172/03 נדחה ליום 1.7.2020.

ככל שיינקט הליך תכנוני ויקודם, הנאשם רשאי להגיש בקשה לדחיית מועד ביצוע צו ההתאמה - וזאת חודש טרם המועד האחרון לביצועו, בצירוף תצהירים ערוכים כדין שלו ושל איש מקצוע וכן אסמכתאות לקידום ההליך התכנוני.

מובהר כי מועד ביצוע צו ההתאמה נקבע ביחס למועד שנקבע לראשונה להשמעת גזר הדין (יום 4.12.2019). בפועל לא התייצב הנאשם לשלושה דיוני טיעונים לעונש וגזר הדין מושמע לבסוף בדיון שהתקיים לבקשתו לאחר החלטה על הבאתו באמצעות צו הבאה משטרתי.

המזכירות תתייק גזר דין זה ב- ב-ת"פ 9172/03.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ט"ז שבט תש"פ, 11 פברואר 2020, במעמד הנאשם וב"כ המאשימה ומתורגמן בית המשפט.